Family Wiki
Register
Advertisement

הרמב"ם כתב בהלכות מלכים: [ח] אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו--שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט); וכל הקוצץ, לוקה. ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה--לוקה. אבל קוצצין אותו, אם היה מזיק אילנות אחרות, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים; לא אסרה תורה, אלא דרך השחתה.

[ט] כל אילן סרק--מותר לקוץ אותו, ואפילו אינו צריך לו. וכן אילן מאכל שהזקין, ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו--מותר לקוצו. וכמה יהיה הזית עושה, ולא יקוצנו--רובע הקב זיתים; ודקל שהוא עושה קב תמרים, לא יקוצנו.

[י] ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בניין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה--עובר ב"לא תשחית" (דברים כ,יט); ואינו לוקה, אלא מכת מרדות מדבריהם. (ו' ח'-י'}

וכן ב"הלכות אבל" :" מלמדין את האדם שלא יהיה חבלן, ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה. מוטב ליתן אותן לעניים, ואל ישליכם לרימה ותולעה. וכל המרבה כלים על המת, עובר משום בל תשחית.(י"ד, כ"ד)

מקור המצווה[]

בפרשת שופטים, דנה התורה בדיני המצור במלחמה. וכך נאמר: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשהּ לא תשחית את עצהּ לנדּח עליו גרזן כי ממנו תאכֵל ואתו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרתָּ, ובנית מצור על העיר אשר הִוא עשָׂה עמךָ מלחמה עד רדתה (דברים, כ, יט-כ).

על פי פשוטו של מקרא, האיסור להשחית עץ מאכל הוא גורף, ואסור לבנות מצור על האויב אלא בעצים שאינם עצי פרי. אך חז"ל, במדרש ההלכה, מוציאים את הכתוב מידי פשוטו ואומרים כי האיסור הזה אינו מוחלט. לפי פירושם, כוונת הכתוב היא שלצורך בניית המצור יש להשתמש באילן סרק, ורק כאמצעי שיורי, אם אין בררה אחרת, ניתן להשתמש בעץ מאכל לצורך זה. וזה לשון ה"ספרי" בעניין זה1: 'רק עץ אשר תדע' - זה אילן מאכל.

'כי לא עץ מאכל הוא' - זה אילן סרק.

אם סופנו לרבות את אילן מאכל, מה תלמוד לומר '[כי לא] עץ מאכל'? מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל. כפי שנראה להלן, הורחב איסור השחתת עצי פרי על ידי חז"ל והוחל גם על השחתת כל דבר ערך.

המקור, וכן לקריאה נוספת: משה דרורי איסור בל תשחית - אתר דעת

ספר החינוך[]

מחבר "ספר החינוך" מסביר כך את טעם האיסור 'בל תשחית': "שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו. ומתוך כך, תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה. וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה, אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו. ואם יוכלו להציל - יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם. ולא כן הרשעים, אחיהם של מזיקין, שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים. במדה שאדם מודד - בה מודדין לו. כלומר: בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב: "שמח לאד לא ינקה רע" (משלי יז, ה). והחפץ בטוב ושמח בו - נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפורסם. "

Advertisement