Masae israel binimin haseni.jpg

רבי ישראל יוסף בנימין, הידוע בכינויו "בנימין השני", (נסיכות מולדובה 1818 - לונדון 1864). נוסע מפורסם.

שמו האמיתי של בנימין היה "יוסף ישראל פולטיצ'ני", הוא היה סוחר עצים בנסיכות מולדובה, שכשל בעסקיו, ו[פשט את הרגל, ובהשפעת סיפור מסעותיו של בנימין מטודלה, החליט להיות נוסע, וכינה עצמו "בנימין השני". מטרת מסעותיו המוצהרת הייתה איתורם של עשרת השבטים האבודים. (מהויקיפדיה העברית)

על מסעות "בנימין השני"[עריכה | עריכת קוד מקור]

יובל גלר כתב במוסף השבת של מקור ראשון על מסעות בנימין השני] וכך הוא תיאר את יושבי ארץ ישראל בסוף המאה ה-19:

נפתח בארץ ישראל: בירושלים מצא שישה שערים לכניסה לעיר, חמישה מהם פתוחים. ביקר בכותל המערבי, שם התפללו קרוב אליו, כי השלטונות התורכיים "לא נתנו רשות לבוא אל המקום פנימה להתפלל". כן היה בקבר שמואל הנביא, בקבר רחל, במערת המכפלה בחברון, בשכם, בטבריא ובצפת. בהמשך הגיע למירון, לקבר רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר.

על מצבם הקשה של היהודים בארץ ישראל כתב:

מצב היהודים בארץ-ישראל נורא הוא מאד, מי יכילנו? קשה כח סבלם ומי ישאנו?.. אבל, אם צלחה בידי תומכי ידיהם לקנות גם עבור היהודים חלקת הארץ, ויעוררו רוחם עבור האדמה, אז גם המה יאכלו מטובה ומפריה ישבעו….

לדעתו, הפתרון למצוקתם הכלכלית היא עבודת האדמה. העולים יעבדו בחקלאות ויגדלו עצי-פרי בקרקעות שייקנו עבורם על ידי נדיבים: "למראה העוני והלחץ אשר חזו עיני בין אחי בארץ הנבחרת, ארהיב בנפשי עוז להפיל את תחינתי עבורם, לפני אחינו בני ישראל בארצות אירופה".

עוד ביקר בעירק, קורדיסטאן, הודו ואירן - עליה כתב:
הם אולצו להתגורר בדרך כלל ברבעים נפרדים ונבדלים מיתר התושבים, מפני שנחשבו בעיניהם ל"טמאים"; לא ניתנה רשות למכור את סחורותיהם בחנויות, אלא ברחובות, והסחורה המותרת הייתה רק בשמים, סמי-רפואה ואבנים טובות; נאסר עליהם לצאת מבתיהם בעת רדת הגשמים, כי הגשם שוטף את טומאתם וחלאתם על אבני הדרכים, ואלה מטמאים את כפות רגלי הפרסים המוסלמים. ואם יצאו, יתנפלו עליהם, ירקו בפניהם ויבזום; נאסר על היהודי למכור לפרסי בשר טריפה; פרסים יכולים להיכנס לפרקים לבתי-יהודים לקחת בחוזקה כל הבא לידם, ולא יוכלו להתנגד להם, כי יוכלו לרוצחם וללא מציל; אם יריב יהודי עם פרסי והאחרון ייקחהו לבית המשפט, ויביא שני עדים שהיהודי נגע בו, השופט המוסלמי יענישו בקנס גדול. ואם לא יוכל לשלם הקנס, יוכה היהודי ללא חמלה. הוא הדין לנערים.

המוסלמים כיבדו רק את הרופאים היהודים, שהיו הטובים ביותר. הם השתדלו לדבר עם הפרסים להיטיב את מצב אחיהם היהודים, כי לולא זה לא הייתה תקומה ליהודים בארץ זו. בנימין השלישי התלונן על כך לסולטן העות'מאני, לקיסר צרפת נאפוליון השלישי, למלכת בריטניה ולראשי ממשלותיהם. בטהרן, שהתגוררו בה כ-500 משפחות יהודיות, ולהם 8 בתי-כנסת, המצב היה טוב יותר מאשר בערים אחרות בפרס, בזכות השגחת הממשלה עליהם.

על בנימין השני בויקיפדיה העברית:

בשנת 1844 יצא למסעו הראשון למזרח, ונסע דרך וינה וקושטא. הוא ביקר במצרים, ארץ ישראל, סוריה, עיראק, ארמניה, כורדיסטן, איראן, אפגניסטן, הודו, וסין. במהלך מסעו פגש במזרח שבטים שונים בהם ראה את צאצאי עשרת השבטים. את מסעו סיים בשנת 1851 וחזר לאירופה, שם טרח בהדפסת ספרו של נתן נטע הנובר "יוון מצולה", על גזירות ת"ח ות"ט.

לאחר מכן יצא למסע בצפון אפריקה, וביקר בלוב, אלג'יריה, תוניסיה, ומרוקו. כשחזר ממסעו בשנת 1856 פרסם את ספרו "מסעי בני ישראל" שזכה לתהודה רבה.

בשנת 1859 יצא לצפון אמריקה, בה שהה כשלוש שנים, וכשחזר לאירופה פרסם את רשמיו בספרו "שלוש שנים באמריקה". על מסעו זה זכה בנימין לעיטורי כבוד ממלכי שבדיה והנובר.

בשנת 1864 החל בהכנות למסע נוסף למזרח, אך נפטר בפתאומיות ונקבר בלונדון.

זכרונותיו של בנימין מהוים צוהר חשוב להכרת חיי הקהילות היהודיות בזמנו.


על יהדות לןב[עריכה | עריכת קוד מקור]

נכתב על ידי יוסף (ג'אן)גיעאן באתר יהודי לוב אור שלום

את מסעו בארץ לוב מסכם ר' ישראל כך: "היהודים יושבי הכפרים הנזכרים עוסקים לרוב בעבודת האדמה ומהם רועי מקנה, ועושים יין ומגדלים עצי תמרים שקדים ורימונים. חלקם אורגים, ועושים אדרות מצמר גפן [כותנה]. גם שאר בעלי מלאכות נמצאו ביניהם כדוגמת חרשי ברזל [נפחים] וכו'. עניים מרודים כמעט לא נמצאו בתוכם, ולחם לאכול לא יחסר לשום אחד מהם, כי הערביים בעצמם אוהבי הבטלה, וטומנים יד בחיק [יושבים באפס מעש] וכל דבר הנדרש להם יקנוהו מידי היהודים המחיים נפשם מיגיע כפיהם. אלה מהיהודים היושבים סמוך לחוף הים עושים גם מסחר ביין ותבואות האדמה. אף אם נתנה חופשה ליהודים מן הממשלה בכל דבר, בכל זאת סובלים רעות רבות על ידי קנאת הדת הנשרשת בליבות הערבים השונאים אותם תכלית שנאה."


תרגום ספרו לעברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

‫* ספר מסעי ישראל: בו יסופר מאחינו בני ישראל בארצות אסיה ואפריקה, מצבם המדיני והמוסרי, מדותיהם דעותיהם ומנהגיהם / ככל אשר ראה כהר"ר ישראל בן יוסף בנימין, ועתה נעתק לשפת עברית מאת דוד גארדאן, ליק: דפוס צ"ה פעטצאלל, תרי"ט-1859.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנימין השני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.