Family Wiki
Advertisement

יונה - ויקישיתוף

בתחילת ספר ויקרא התורה מציינת את התורים ובני היונה כמינים היחידים ממשפחת העופות המורשים לעלות כקורבן (ויקרא א, יד ועוד). קורבן זה הובא בין היתר בטקס טהרת האישה היולדת (יב, ו), בטהרת המצורע (יד, כב) ועוד. מדוע נבחרו דווקא עופות אלה, ומדוע יש להביא בני יונה ולא יונים בוגרות.

ראשית, יש לציין שהתורה מתחשבת במעמדו הכלכלי של האדם ובמקרים אחדים היא מאפשרת לו להקריב עופות זולים, שכן רבים חיו "מתחת לקו העוני" ולא הייתה באפשרותם לרכוש בהמה לקורבן (ויקרא ה, ז ועוד). הרמב"ם מוסיף שהבחירה בתורים ובבני יונה נובעת מהיותם המצויים ביותר בארץ ישראל והעובדה שקל היה להשיגם (מורה נבוכים, ג, מו). פילון האלכסנדרוני מעיר שמקרב כל רבבות מיני העופות הטהורים הם היו היחידים שבויתו, וכוונתו ליונת הבית ולתור העיר (כנראה צוצלת). בתקופת בית שני נזכרו מקומות שונים שבהם קיננו היונים: יוני שובך, יוני עלייה, "יונים המקננים בטפיחין" ו"יוני הרדסיות" שהיו כנראה מפוטמות (תוספתא ביצה א, י). אין להוציא מכלל אפשרות שהיו אנשים שלכדו גם את יונת הסלעים, שהייתה שכיחה ביותר.

התור המקראי זהה כנראה לתור המצוי (Streptopelia turtur), הניכר בתקופת הנדידה בהמייתו המפורסמת "תּוּר-תּוּר": "קול התור נשמע בארצנו" (שה"ש ב, יב). העוף חולף בארץ ישראל בהמוניו, בעיקר בנדידת הסתיו (בין אוגוסט לתחילת אוקטובר) ובאביב (אפריל-מאי), כלומר אפשר היה לראותו ולצודו בכל מועדי שלושת הרגלים. על אופן השגתו אפשר ללמוד בין היתר מהמדרש על עני שביקש להקריב שני תורים ואמר לכוהן הגדול: "ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משניים" (ויקרא רבה ג, ה).

על פי ההלכה אפשר להביא כקורבן רק תור בוגר ורק בני יונה צעירים, והמשנה נתנה סימנים ביולוגים להגדרת דרגת בגרותם (חולין א, ה). לפי מדרש לקח טוב (לויקרא א, יד) ההבדל קשור לאופיים מבחינת תַמותם ונאמנותם לבני זוגם: "מפני מה תורין גדולין כשרין? שכיוון שאבד זוגו שוב אינו מזדווג לזוג אחר. אבל היונה היא פותה אין לה לב, לפיכך קטנים כשרים קודם שיזדווגו".

הבדל נוסף קשור לדעתנו להבדלים בגודלם; התור קטן מהיונה ואין גוזלו ראוי להקרבה, בעוד שבן יונה בטרם בגרותו המינית עשוי להגיע לגודלו המקסימלי, ועשוי לעיתים להיות גדול אף יותר מהוריו. מאחר שבשלב זה הוא חסר תנועה בשרו רך וטעים, בניגוד לבשר הקשה והסיבי של הבוגר. בן יונה נחשב אפוא משובח יותר, ולעיתים הוגש כמעדן בקינוח לסעודה.

על תופעה זו ועל ענף גידול היונים לקורבן במקדש על היבטיו הכלכליים, ראו בהרחבה בספרי "מסורת העוף", עמ' 191–214, 219–221.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

על היונה בויקיפדיה העברית[]

יונה (שם מדעי: Columba) היא סוג של ציפור ממשפחת היוניים.

מאפיינים ישנם כ-318 מינים של יונים. היונים מונוגמיות, ומחליפות בני זוג רק במקרה של מות אחד מבני הזוג. ברגע שהקן מוכן, הנקבה תטיל ביצה אחת וברוב המקרים תטיל ביצה נוספת לאחר יום. כל אחד מבני הזוג מאכיל גוזל אחד מחלב יונים אשר נוצר בגרונם. זמן הדגירה על הביצים הוא עד 20 ימים בקיץ או עד 25 ימים בחורף. הגוזלים מוכנים לתעופה כעבור ששה שבועות מבקיעתם.

היונים חיות בממוצע כ-5 שנים בטבע, אם כי בשבי נצפו יונים שחיו כ-15 שנים.

היונים החיות בערים הן מסוג Columba livia, ובדרך כלל אינן עפות יותר מ-20 ק"מ ביום.

היונים ידועות כנשאיות ומפיצות של מחלות בקרב בעלי חיים ובני אדם. מרבית המחלות המופצות על ידי יונים מועברות על ידי הלשלשת שלהן. מספר מחלות המועברות על ידי הלשלשת הן: אורניתוזיס, דלקת המוח, דלקת ריאות, סלמונלה וטוקסופלזמוזיס. היונים נעקצות על ידי מספר סוגים של טפילים (וקטורים) כגון פרעושים, כינים, קרדיות, קרציות, יתושים, עכבישים, וחרקים עוקצים נוספים. מחלות נוספות המופצות על ידי יונים הן מחלות תלויות וקטור כגון קדחת מערב הנילוס

Advertisement