עמיתים לטיולים' והמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן בעקבות החומה השלישית של ירושלים סיור העומק התקיים ביום חמישי, ז' אב תשע"ח (19.7.18), בשעות 15:30-20:00 בהדרכת הדוקטורנט יוסף שפייזר ובהשתתפות ד"ר גבריאל ברקאי וד"ר הלל גבע

יותר מ70 דורות עברו מאז נחרב בית מקדשנו והזמן כדרכו בונה חומות המערפלות להן את הזיכרון ומטשטשות את פרטיו. אך עדיין לאחר זמן כה רב, בקיעים בחומות הזמן, מאפשרים לנו להושיט יד ולנגוע לרגע קל בתפארתו של הבית השני, רגע לפני החורבן ולהתחבר ישירות אל לב מורשתנו.

אל הסיור הלימודי בעקבותיה של החומה השלישית של ירושלים, זו אשר הובקעה על ידי הצר הרומי לאחר מצור רב שנים ואשר זמן קצר לאחר הבקעתה פרצו אויבינו את שתי החומות הנותרות והחריבו את מקדשנו, אנו יוצאים מכיכר ספרא בה אנו מתכנסים ימים ספורים לפני תשעה באב מאות עמיתים חילונים, כיפות סרוגות וחרדים המתאחדים סביב הצורך לחקור וללמוד את ההיסטוריה והמורשת של עמנו.

את הסיור פותח עמיתנו הדוקטורנט ומורה הדרך יוסף שפייזר בסקירה כללית על הידוע לנו על תוואי החומה השלישית של בירתנו בימי בית שני כפי שהיא משתקפת ממקורות קדומים ומן המחקר הארכיאולוגי.

יוסף מפנה את תשומת ליבנו למפות שהודפסו לרגל הסיור וחולקו על ידי מתנדבות מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, וכיוון שרק 300 מאלו הודפסו הוא מייעץ להמוני העמיתים לעקוב אחר הסבריו בזוגות...

את סקירתו פותח יוסף בציטוט של יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס) המתאר את התוואי בו עברה החומה, ואת המחלוקות בקשר לזיהויים של האתרים אותם מתאר פלביוס ביניהם קברי המלכים אשר ישמשו אתר מרכזי בסיורנו, יוסף ממשיך ומצטט מספר 'מלחמת היהודים ברומאים' אשר לפלביוס כי עקב ביקוש רב לדיור בשלהי בית שני הורחבה ירושלים לכיוון צפון לשכונה שנקראה בית זית (בית זיתא) ושכנה מצפון למתחם הר הבית.

לסיום סקירתו מתאר יוסף את האסטרטגיה עליה נבנתה הגנת העיר בימי קדם, הסתמכות על גאיות עמוקים המקיפים את העיר משלוש צדיה ואילו מצפון בה נגישה העיר יחסית הסתמכות על שלוש חומות מבוצרות במגדלי שמירה, שהגדולה והמבוצרת מהן הינה החומה השלישית אשר בנייתה החלה בידי אגריפס בשנת 41 לספירתם לצורך הקפת השכונה החדשה שקמה מצפון לעיר והושלמה בחופזה בימי המרד הגדול (שפרץ ב 66) על מנת לקדם את פני הרעה מצפון.

הסקירה מעוררת את הסקרנות ואנו ממהרים בעקבותיה מעבר לכנסיה הרוסית, עליה מעיר מדריכנו כי היא שוכנת בנקודת גובה השולטת היטב על העיר ובה כנראה שכן מגדל פספנוס אותו מתאר פלביוס כנקודת ציון לתוואי החומה. בואכה רחוב הלני המלכה בו אנו חוברים אל דר' הלל גבע החולק עמנו מעט מצפונות המחקר העצום שהושקע בגילוי צפונותיו של הבית השני.

אל מול הנוף המרשים של העיר הנשקף מכל העברים פורש הלל את השאלות עליהן ניסה לענות במחקריו, מה נמצא בין הרובע היהודי וקו החומה השלישית שאותר בוודאות בחפירותיהם של סוקניק ומאיר וכיצד ניתן לגשר בין הממצא הארכיאולוגי להתפשטות העיר צפונה כפי שתוארה על ידי פלביוס.

הלל דן בטופוגרפיה של צפון בירתנו ומעלה כי בשיא השגשוג של בית שני, ירושלים הכפילה ויותר את שטחה לכיוון צפון וממשיך ודן בתהליך שהביא להתפשטות זו ובמאמץ העצום שהושקע בביצורה.

הלל מתאר כיצד אסף ממצאים מעשרות חפירות שנעשו באזור זה, רבות מהן עדיין לא פורסמו לציבור הרחב וכיצד סינן את המתאימות לתקופה הנדרשת על ידי תיארוך קרמי. לשאלת העמיתים משיב מורנו כי מטבעות לא יצלחו לצורך זה מכיוון שמטבעות משמשים כחלק ממחזור המסחר גם עשרות שנים לאחר שהוטבעו ולראיה גם באתרים מימי המרד הגדול אנו מוצאים מטבעות חשמונאיים.

מחקירתו עולה כי באזור צפון העיר נמצאו מעט מאוד שרידי מבנים ובעיקר שרידי טראסות חקלאיות בעיקר בגאיות שם ההשתמרות טובה יותר (עקב סחף הקובר ומגן על השרידים), וכן כי שם כנראה החלה ההתיישבות בקרבה לאדמות הפוריות יותר.

הלל ממשיך וסוקר את התפשטות ההתיישבות צפונה מהעיר העתיקה החל מזמן החשמונאים ועד לשלהי בית שני ומציין כי באגן מצפון לשער שכם נמצאה קרמיקה מהמאה הראשונה המחזקת את תאורו של פלביוס לגבי ההתיישבות בתחומי החומה השלישית.

את סקירתו המאלפת מסיים הלל בציינו כי עדיין לא הצליחו לאשר כי הקמת החומה באה לאחר הקמת השכונה הצפונית מכיוון שלא נמצאו אזורי חיתוך בין תוואי החומה ומבנים כלשהם (שרידי מבנה בבסיס החומה יאשר בוודאות את בנייתה לאחר ההתיישבות) אך המחקר עדיין נמשך.

יוסף שפייזר נוטל חזרה את שרביט ההדרכה מהלל ומבאר כי במאה ה19 עדיין היו פזורים שרידים רבים מן החומה על פני השטח אליו אנו צופים אך כנראה שעם הבניה המואצת בעת החדשה נלקחו אלו ממגרש הרוסים בהם היו פזורים לצורך בניית ההוספיס האוסטרי והותירו לנו רק את רשמיהם של חוקרי המאה הקודמת לפליטה.

אנו ממשיכים לאורך "טיילת החומה" במורד רחוב הלני המלכה, בעוד אנו חולפים על פני מבנה קול ישראל ההיסטורי וביתה של קיסרית אתיופיה טאיתו אנו למדים כי בסמוך לרחוב זה כחלק מעבודות הבנייה של בית הספר החדש של 'בצלאל' נחשפו שרידי מסד של חומה ואבני קלע רבות, ממצאים מהם הסיקו החופרים כי כאן עברה החומה ואולי זו אפילו נקודת הפריצה. תזות נגדיות שהועלו טענו כי מקור השרידים במערכות המצור הרומיות ואבני הקלע הינן שרידי תחמושת שלא עשו בה שימוש.

ברוח הזמנים אנו מותירים מחלוקת זו מאחורינו וממשיכים במורד אל רחוב הנושא ולא בכדי את השם רחוב החומה השלישית, לאורך רחוב זה החלו לחשוף ב1925 הארכיאולוגים סוקניק ומאייר קטע בן 1200 מטר מהחומה הצפונית ועיריות ירושלים לאורך השנים אף הותירו כמה מן הממצאים הבולטים חשופים בין מדרכות הרחוב. אנו חולפים על פני אבני הענק שנחצבו בתקופת בית שני מסלע היסוד לשמש כמסד החומה ופונים אל חצר מנזר סאן אטיין בה ממתין לנו ד"ר גבריאל ברקאי, מחופרי מערת הקבורה המדהימה מימי בית ראשון השוכנת אחר כבוד בלב חורשה ציורית.

חומות מנזר סן אטיין עצרו את שטפון המאה העשרים מלחדור אל החצר רחבת הידיים המקיפה את מבנה המנזר ואנו מוצאים את עצמנו בלב חורשה שקטה שכמו זלגה מהמאה הקודמת אל העיר המודרנית ההומה כאשר מטרים בודדים מתחתינו שוכנות להן מערות קבורה מפוארות מתקופת בית ראשון שיש אשר מזהים אותן עם קברי המלכים אותם מציין פלביוס כנקודה חשובה על תוואי החומה.

גבי פותח את סקירתו בציינו כי מקום זה תחם את העיר מצפונה 3 פעמים בזמני קדם, בית קברות שמוקם הרחק מהעיר בימי בית ראשון, תוואי החומה השלישית אשר עבר כאן בימי בית שני, ובתקופה הביזנטית בה בנו הנוצרים כנסיה לכבודו של קדושם סטפנוס, מסתבר כי מיקום זה הינו קו חשוב בטופוגרפיה של העיר על פני הדורות.

גבי ממשיך ומתאר בחן והומור כיצד הגיע למקום בשנת 74 וכיצד אב המנזר, ארכיאולוג במקצועו הראה לו את מערת הקבורה אותה זיהה כשייכת לבית שני אך גבי המנוסה בחפירת מערות קבורה זיהה מיד את האלמנטים השייכים לבית ראשון וכן כי מדובר במבנה מפואר מאין כמוהו המשלב אלמנטים ארכיטקטוניים ששימשו בארמונות אותה התקופה ואף שכמותם מתוארים בתיאור ארמון שלמה המלך.

המערה המשתרעת על שטח גדול יחסית של כמאה מטר רבוע שכנה למערה דומה השוכנת גם היא בחצר המנזר ונחשפה על ידי הנזירים שפרצו מערת קבורה משלהם בשנת 1890 (מערה אשר חציבתה חשפה את מערת בית ראשון), נזירים אשר רובם נקברו בכוכי המאספה שבה ועל כך מעיד ניתוח מדעי של העצמות המצביע על גברים צעירים יחסית שברכיהם שחוקות עקב התפילות הארוכות בכריעה.

מגלי המערה התרשמו מהפאר שבה ושימרו את המקום מלבד החרסים הרבים שפונו למזבלה הקרובה שכן לצערנו תיארוך ארכיאולוגי באמצעות קרמיקה התחיל רק מאוחר יותר ב1890...

מידותיה של המערה מדודות באמות מצריות שהיו מקובלות בתקופת בית ראשון (כ 52 ס"מ לערך) אורכה עשרה אמות, רוחבה שמונה, וגובהה שבע אמות (יותר מ3.5 מטר!), מרווחת יותר מרב הדירות המודרניות.

גבי ממשיך ומתאר את האלמנטים העשירים (תרתי משמע) שנתגלו במערה: נקבים באבן בהם מוקמה אי אז דלת בת שתי צירים שנעו בתוך קופסאות מתכת משומנות, כרכוב זוויתי בתקרה בן 5 טפחות, מסדים וטפחות (בליטת סמוכה לרצפה או לתקרה בהתאמה) שקע במרכז התקרה ששימש לתליית נברשת ועוד אלמנטים שכמו נלקחו מארמונות בית ראשון.

מרצנו מעמיק אל עיצוב המערה בה ממוקמים 6 חדרים סביב האולם המרכזי 2 בכל אחד מצדיו, ובכל חדר 3 אצטבאות עם שקע מעוצב לראש עליהן הונחו הנפטרים, ומתחת חצוב בור מאספה אליו נאספו עצמות הנפטרים לאחר זמן.

החדר הימני ממול לכניסה מכיל בנוסף גרם מדרגות המוביל אל חדר עליון בו נתגלו 3 סרקופגים, מן הסתם כאן נטמן ראש המשפחה בעלת מערת הקבורה ושתי נשותיו.

חדר יוצא דופן נוסף הוא החדר הימני ביותר שבו אין כלל אצטבאות וכנראה שימש להכנת הגופות לקבורה.

את סקירת עיצוב המערה מסיים גבי בתארו את ארון הברזל שנחשף בבור חצוב במרכז האולם, ארון מעוצב במיטב הפיתוחים שנהגו בבית ראשון והכיל עצמות ציפורים – כנראה מנחת יסוד. ארון זה נשמר במנזר אך נבזז במלחמת העולם הראשונה בידי חיילים תורכים ונעלם לנצח ועמו הפיתוחים העתיקים שהשריד היחיד להם צויר בסכמטיות מזיכרונו של אחד הנזירים מאוחר יותר.

מרצנו מספר כי באזור נתגלו 17 מערות קבורה מאותה תקופה ביניהם מערת הגן הנמצאת מספר מטרים ממיקומנו בקו אווירי מעבר לחומה גבוהה, מיקום קרוב זה הצית את סקרנותו של גבי שטרח וגילה כי מדובר במערת קבורה דומה. 2 מערות נוספות נחשפו בזמן חפירת תשתיות ביוב מנדטוריות בזמן המנדט, ואחת אף נחשפה צמודה למקלחת של מנזר האחיות הלבנות, מערה אותה היה קשה לחקור במיוחד...

לאחר סיור ארוך במבנה המרשים של הקבר בו אנו מוודאים באופן אישי כי גבי דייק בכל פרט ופרט אנו שבים אל אבני המסד של החומה השלישית שעל פניהם חלפנו קודם לסקירה מעמיקה מפיו של יוסף שפייזר.

יוסף מעלה את השאלה מדוע חדל אגריפס מבניית החומה ומביא מקורות הגורסים כי מותו הוא הגורם ומקורות אחרים הטוענים כי לחץ מצד פטרוניו הרומים הפסיק את עבודות הבניה, וממשיך בסקירה מעמיקה של השרידים שעלו בחפירתם של סוקניק ומאייר וזיהויים את האתר כתוואי החומה השלישית, זיהוי שפתח מיד במלחמת ארכיאולוגיה משני צידי החומה בה הוטחו במגלים קלעי תזות הטוענות כי מדובר בחומת מחנה הלגיון הרומי, חומה מימי בר כוכבא ואפילו חומת איליה קפיטולינה. חפירה של אהוד נצר המנוח ושרה בן אריה בשנות השבעים שמה קץ להתכתשות כאשר נתגלו שרידי מגדל הצופה צפונה ומוכיח מעל לכל ספק כי מדובר בחומת הגנה, ואילו שפע החרסים מימי בית שני מזהה חומה זו כחומה השלישית בוודאות שקשה לערער עליה.

מסענו במורד הרחוב מוביל אותנו אל מכון אולברייט לארכיאולוגיה שם אנו מתקבלים ברחבה עמוסת פרחים צבעוניים ומזרקה משובבת בידי מנהל המכון מת'יו אדאמס הפותח בסקירה קצרה של תולדות המכון ובהדגישו לאור שאלות העמיתים כי המוסד אינו קרוי על שם מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר מדלן אולברייט אלא באחד מחשובי הארכיאולוגים ומנהל המקום במאה הקודמת.

מכון אולברייט נוסד לפני כ140 שנה ונקרא עם יסודו בית הספר האמריקאי לחקר המזרח. מכון זה שימש כבסיס לארכיאולוגים אמריקאים שהגיעו לארצנו על מנת לזהות את מיקום האתרים המופיעים בספר הספרים ואולי אף לגלות מן האוצרות המתוארים בו.

מת'יו מבין חיש קל את מטרת מסענו ומניף אל על תמונה של המכון מ1927 בו נראה הבניין בלב שדה בור שאליו מוליכה החומה השלישית אשר נחפרה זה מכבר ובה ניתן לראות את השער אשר תואר בידי פלביוס כשער הנשים.

מתיו מתאר את נתיבה של החומה החבוי כיום כולו מתחת לערוגות הפרחוניות סביבנו ומגלה כי בדעתם של אנשי המכון לחפור בקרוב בחצרם שלהם ולחשוף לעין הציבור את שרידי החומה, לשם כך הוא מזמין אותנו לשוב שנית בעוד שנה, אך בינתיים נאות לבקשת העמיתים להוביל אותנו אל מגרש החניה של המכון בו נחשף אחד ממגדלי החומה (כרגע קיים במקום רק אספלט ומכולות אכסון) יוסף מצטרף אליו ומגלה כי לא הרחק מכאן התגלו שרידי מגדל נוסף תחת מגרש החניה של בית ערבי, אכן וכיתתו מגדליהם לחניונים...

את הסיור מסיים יוסף בחלוקו עמנו חלק מעבודת הדוקטורט שלו הדנה בתוואי החומה בחלקה המזרחי תוואי אשר לפי טענתו עבר ממערב לבריכת בית חסדא בניגוד לסברה השוררת היום. יוסף מעלה טיעונים כבדי משקל המעלים כי סמוך לבית חסדא קיימת בליטה טופוגרפית שולטת אשר לא מן הנמנע כי שימשה כמגדל שמירה הנמצא על התוואי אותו הוא רואה כנכון וכן מעלה מובאות קדומות מהן ניתן להבין כי הבריכה שימשה לצורך טהרת עולי הרגל לפני כניסתם לעיר ובנוסף הועלת אפשרות שבריכת ישראל שימשה כמקור מים לבהמות של עולי הרגל (ראיה נוספת הינה שער הצאן הממוקם סמוך לשם). עקב כך הייתה חייבת הבריכה להיות ממוקמת מחוץ לחומה בהתאם לסברה אותה העלה!

יוסף ממשיך וממציג דיוקים בקריאת תיאור תוואי החומה אצל יוספוס ומשתף בחפירות שנערכו בתוואי המוצע הקדום שלא העלו כל שרידי חומה.

השמש המנמיכה מאלצת אותנו לסיים את הסיור המרתק, לא לפני שיוסף מבטיח לארגן סיור המשך לאורך התוואי המזרחי יותר של החומה. אנו נפרדים בתקווה שעד הסיור הבא יבנה מקדשנו ונוכל לשלב את הסיור עם חגיגות בנייתו.

תודות:

לדוקטורנט ומורה הדרך יוסף שפייזר על סיור ייחודי מעמיק ומחבר אל ירושלים הבנויה,

לפרופ' הלל גבע על הרצאה מרתקת אל מעמקי הגילויים החושפים את עברנו,

לד"ר גבריאל ברקאי על הרצאה מדהימה ומלאת חן אל פלאי הבניה המסתתרים תחת רחובות העיר,

למת'יו אדאמס על הרצאה לבבית ושנונה,

למאות העמיתים שבאו להתאחד מסביב למורשתנו וללמדה.

וכמובן – ברכות חמות לעמית אררט על זכייתו בפרס עת-מול לשנת תשע"ח של מכון יד יצחק בן-צבי על מפעל 'עמיתים לטיולים' פרס "עת-מול" מוענק לאדם או גוף העוסק בהנחלת תולדות ארץ ישראל ועם ישראל לציבור הרחב. הפרס יוענק באירוע השנתי של כתב העת "עת-מול", שיערך ב-ט' חשון תשע"ט (18.10.18) ופתוח לקהל, לפניו יתקיים בע"ה סיור לעמיתים ברחביה עם ראובן שדה. זוכי הפרס הקודמים: תשע"ב - אלי שילר (הוצאת "אריאל") תשע"ג - יהודה זיו תשע"ד - עקיבא צימרמן תשע"ה - רות בקי-קולודני תשע"ו - יוסי פלדמן תשע"ז - נחומי הרציון

אלבומי תמונות באדיבות - ז.רוטקף י.בוצר נ.כהן-משה

בעמיתות, ירון בוצר botzeryaron@gmail.com

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.