ברית מילה

מצווה לחתוך את בשר הערלה של בן שמונה ימים מקורות:סוגיות פרטי המילה בשבת קלג. והלאה (פרק רבי אליעזר דמילה) וביבמות ע. והלאה (תחילת פרק הערל). חיוב האב למול את בנו בקידושין כט., בסוגיא זו האריך מנחת חינוך

הרב מרדכי ברלין על ברכת הגשם וברית מילה (חלק ראשון)

הרב מרדכי ברלין מצוות ברית מילה (השלמות)

מצוות ברית מילה (השלמות) שיעורו של הרב מרדכי ברלין בפני באי כולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים י"ח חשוון תשפ"א

מהות המצווה

הרב דב בערל וויין כתב באתר ישיבה על מצוות ברית המילה : מימי אברהם אבינו היתה ברית המילה אבן הפינה בזהות היהודית. אנחנו מכירים בזה בברכה שאנחנו אומרים אחר הארוחה בכל יום. "מודים אנחנו לך... על בריתך שחתמת בבשרנו". חכמי התלמוד הראו לנו שהעם היהודי קיבל את מצות המילה ברצון ובשמחה ולכן היא השתמרה בעם ישראל ברציפות בכל הדורות מאז ימי אברהם אבינו.

על אף שנשמעו טענות רבות בדבר היתרונות הבריאותיים-גופניים של ברית המילה, העם היהודי תמיד ראה בה סמל עילאי לזהות של היהודי ולתפקידו בעולם. בתקופות שונות היו אויבים של העם היהודי שניסו לאסור על המילה. היוונים הקלאסיים ראו בה פגיעה בגוף, ובאותה תרבות שסגדה לגוף האדם זה נחשב לדבר מתועב ולמעשה שלא ייעשה. גם בתקופה הרבה יותר מאוחרת, בברית המועצות "המתקדמת, הדמוקרטית ושוחרת השלום", אסרו על יהודים למול את ילדיהם. בכל המקרים, החל מאנטיוכוס ועד גורבצ'וב, היו יהודים שסיכנו הכול כדי לקיים את מצוות ברית המילה. עם זאת, ראוי לציין שאויבי העם היהודי ראו בברית המילה נשק רוחני של היהודים שיסייע להבטיח את הישרדותם מול השלטון, המנהגים והתרבות של המקום והתקופה. כפי שאנחנו רואים לא פעם, אויבינו חדי תפיסה ויודעים לזהות את נקודות החוזק האמיתיות של היהודים יותר מהיהודים עצמם.

ומסכם:"לכן ברור לגמרי מדוע בקיום המצווה הזאת יש צורך בסעודה חגיגית ובהתכנסות גדולה של חברים ובני משפחה. לא רק את המילה של הילד אנחנו חוגגים בברית אלא גם הטקס עצמו, וכך מאששים מסורת וזהות יהודית בת אלפי שנים. מאות שנים שילמו יהודים בחייהם על כך שמלו את בשרם אבל הטקס עצמו נחשב לחגיגה של חיים ושל מחויבות קדושה. למעשה עצמו ולתוצאותיו יוחסו יתרונות בריאותיים וגופניים, אך היהודים מקיימים את המצווה הזאת מתוך אמונה, שמחה ותודעה יהודית, ולא משום שיקול אחר"

מקור וטעם

מקורה מפורש בפסוקים: "ויאמר אלקים אל אברהם וגו'. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם. ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך, והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. וערל זכר אשר לא ימול את בשר עורלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, את בריתי הפר" (בראשית יז-ט והלאה).

במהותה חקרו בין שלושה צדדים (מפענח צפונות ו-כד ומנחת אשר בראשית יג-א):

1. מצווה למול (הפעולה) ( מנחת חינוך ב-ג [כב] ד"ה ונראה לענ"ד) .
2. מצווה שיהיה מהול (התוצאה).
3. אסור שיהיה ערל (השלילה) (המידות לחקר ההלכה טו-סט חקר האם המצווה שיהיה מהול או שלא יהיה ערל).

קיום המצווה הוא רק בסוף החיתוך, ולכן אדם פסול (גוי, מומר לערלות, או אשה) יכול להתחיל את המילה ואדם כשר יגמור אותה (אור שמח מילה ב-א ד"ה נסתפקתי וד"ה אולם).

דינו שענוש "כרת". לרמב"ם (מילה א-ב) חייב כרת רק כשימות והוא ערל במזיד, ולראב"ד(שם) ולתוס' (מכות יד. ד"ה לאפוקי) חייב כרת בכל יום, ואם מל נפטר מכרת. וכתב המנחת חינוך (ב-ג [כו]) שנפק"מ אם בסוף ימיו היה שוגג או אנוס: לרמב"ם פטור מכרת, שהרי מתחייב רק אם בסוף ימיו הוא מזיד, ולראב"ד ולתוס' חייב, שלשיטתם כבר התחייב כרת, והמילה היא רק תשלומין, ולא קיימם.

אמרת ה' צרופה

• ראו גם מאמרו של עידו חברוני (הקישור למטה)

מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אֵיזוֹ מַעֲשִׂים נָאִים, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים. אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא תֹּאמַר לִי בְּדָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין שׁוֹלְטִין עָלָיו, אֶלָּא אֱמֹר דְּבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִין בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם מוּלִין. אָמַר לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל דָּבָר זֶה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ מַעֲשֶׂה יְדֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אֵין אֵלּוּ נָאִים יוֹתֵר מִן הַשִּׁבֳּלִים אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, אִם הוּא חָפֵץ בַּמִּילָה, לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וְלָמָּה שׁוֹרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ וְאִמּוֹ חוֹתְכוֹ וּמַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל, לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶם. וּלְכָךְ אָמַר דָּוִד, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא)

פרטי הדין

זמנה ביום ולא בלילה (בבלי:יבמות עב.). ואם מל בלילה דנו האחרונים האם יצא בדיעבד, ויש בזה ארבע דעות:

1. לא יצא ואין צריך להטיף דם ברית (שאגת אריה נג בסופו ד"ה מ"מ הדבר).
2. לא יצא וצריך להטיף דם ברית (ש"ך, הובא בשאלת יעב"ץ ח"א לד ד"ה והשתא).
3. יצא (שאלת יעב"ץ שם תולה זאת במחלוקת תנאים ואמוראים).
4. אמנם לא קיים את המצווה, אך לא עשה שום איסור ואין למחות בידו בידי אדם, וכשיגיע היום אינו מצווה למול שהרי אין לו ערלה. וכמו מי שביער את חמצו קודם הפסח (מנחת חינוך ב-ג [כב] ד"ה וכן אפילו וד"ה אם כן).

זמנה ביום השמיני. ואם מל קודם יום השמיני - כתב הרא"ש שאין צריך להטיף דם ברית (שבת פרק יט סימן ה). ונחלקו בזה האחרונים לשלוש דעות:

1. השאגת אריה (נב ד"ה וכיוון) כתב שלא יצא אפילו בדיעבד, וכוונת הרא"ש שלא יועיל להטיף דם ברית משום שהוא מעוות ולא יוכל לתקון.
2. הש"ך (יו"ד רסב-ב) ושאר אחרונים כתבו שיצא בדיעבד, וכוונת הרא"ש שכיוון שיצא אין צריך להטיף (הביאם השאגת אריה נב ד"ה וכיוון).
3. המנחת חינוך (ב-ג [כב] ד"ה אם כן) כתב שאמנם לא קיים את המצווה, אך לא עשה שום איסור ואין למחות בידו בידי אדם, וכשיגיע יום השמיני אינו מצווה למול שהרי אין לו ערלה. וכמו מי שביער את חמצו קודם הפסח.

שליח נחלקו המפרשים האם מועיל במילה, ומצאנו בזה שש דעות:

1. יש אומרים שיצא ידי חובת המצווה (דרכי משה יו"ד רסד-א שהקשה על האור זרוע מאי שנא ממצוות אחרות שיכול לעשות שליח במקומו)
2. יש אומרים שאם האב מוהל אסור ליתן לאחר למול (אור זרוע ח"ב קז-ה), שמבטל מצוות עשה (ש"ך יו"ד שפב-ד מוכיח מהרא"ש).
3. יש מי שחילק שבדרך כיבוד אסור אך בדרך שליחות מותר, ששלוחו של אדם כמותו (כרתי ופלתי כח פלתי ג).
4. יש מי שחילק להיפך, שבדרך שליחות אסור אך בדרך כיבוד מותר (תבואות שור שם יד).
5. יש מי שחילק שיש במצוות מילה שני חיובים: מצווה על כל ישראל, ובזה יכול לעשות את חבירו שליח, ומצווה מיוחדת לכתחילה על האב, ובזה אי אפשר למנות שליח (בית הלוי ח"א י באמצע הסימן בדיוק).
6. יש מי שאמר שהמילה כשרה אך לא קיים את המצווה (קובץ שיעורים פסחים כט בלשון "אפשר").

בדין השליח - לדעות שמועיל - כתבו הרמב"ן והרשב"א שאין צריך את דיני השליחות, ויכול להיות גם מי שאינו בר שליחות (הביאם הקובץ שיעורים פסחים כט).

מל בלי כוונה - לא קיים את המצווה, ואפילו לא נחשב שהמצווה נעשית מאליה בזה שנחתכה עורלתו. אלא רק שאין לו כעת במה לקיים את המצווה מנחת חינוך ב-ג [יט] סוף ד"ה ויש לי ספק).

הטפת דם ברית, כגון מי שנולד בלי ערלה (בבלי:שבת קלה.), מהראשונים נראה שהיא מדאורייתא, אך מהים של שלמה (יבמות פרק הערל ו) משמע שהיא מדרבנן (מנחת חינוך ב-ג [יג] ד"ה והנה הטפת וד"ה וגם).

ואפילו לדעות שהיא מדאורייתא, היא מועילה רק אם אין לו ערלה, אך מי שיש לו ערלה והטיפו לו כשהוא ערל - לא יצא ידי חובה, שהיא גזירת הכתוב רק כשאין לו ערלה (מנחת חינוך שם ד"ה והנה נראה).

בפריעה חקר הרוגאצ'ובר שתי חקירות:

1. האם היא גמר המילה (ומילה ופריעה הן מצווה אחת) או מצווה נפרדת (אלא ששתי המצוות מעכבות זו את זו) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה פריעה).
2. האם מילה בלי פריעה היא חצי מצווה ונחשב כאינו מהול, או שהוא גם מהול וגם ערל (צפנת פענח מילה א-א).

אנשים

האב חייב למול את בנו, ואם לא מלו, כשיגדל חייב בעצמו (בבלי:קידושין כט.). והסתפק המנחת חינוך (ב-ב [ד] ד"ה ואני מסופק) האם כשגדל נשארת המצווה גם על האב אלא שמתווספת מצווה גם על עצמו, או שמצוות האב נפקעת.

חצי עבד וחצי בן חורין - ישראל שבא על חצי שפחה וחצי בת חורין של אדון אחר, שבנם הוא חצי עבד וחצי בן חורין - גם אביו חייב למולו מדין אב, וגם רבו (האדון של החצי שפחה) חייב למולו מדין אדון (מנחת חינוך ב ד"ה ואם ישראל יש לו בן).

אשה במילת עצמה - חילקו האחרונים שבמצוות מילה כיוון שאין לה ערלה היא כמהולה ואינה שייכת כלל במצווה זו, אך בהטפת דם ברית היא כן שייכת אלא שהיא פטורה מהמצווה (גר"ח סטנסיל בבא קמא פח. ועיון בלומדות טו).

אשה במילת בנה - בגמרא (בבלי:קידושין כט.) מבואר שאשה פטורה מלמול את בנה משום שנאמר (כשאברהם מל את יצחק) (בראשית כא-ד) "כאשר ציווה אותו אלקים" - אותו ולא אותה (וספר המקנה קידושין כט. הוסיף שאע"פ שאין עליה חיוב כחיובו של האב, עדיין יש עליה חיוב כשאר כל ישראל). והקשו התוס' (קידושין כט. ד"ה אותו) שהרי לכאורה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי לילה אינו זמן מילה, וא"כ פשוט שפטורה ואין צריך פסוק. ומצאנו על כך בראשונים ובאחרונים חמישה תירוצים, ויש ביניהם נפק"מ גדולה האם מילה נחשבת מצווה שהזמן גרמא (לתירוצים א וב יש בה פטור שהזמן גרמא, לתירוצים ג וד הזמן גרמא אך אין בה את פטור הנשים כשאר מצוות שהזמן גרמן, ולתירוץ ה לא הזמן גרמא):

1. באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק רק לדעה שמלים גם בלילה, שלדעה זו - כמובן - אין הזמן גרמא (תוס' קידושין כט. ד"ה אותו) .
2. באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק רק לבנות קטורה שהו"א שחייבות במילה משום שפטור מצוות עשה שהזמן גרמא נאמר רק לבני ישראל ולא לבני נח (מנחת חינוך סוף מצווה ב ד"ה והנראה (מבנו של המנחת חינוך)).
3. באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך כיוון שיש בה כרת, ועוד, שנכרתו עליה י"ג בריתות הו"א שחייבת, ולכן צריך את הפסוק (תוס' מגילה כ. ד"ה דכתיב).
4. באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך כיוון שהמצווה אינה באשה עצמה אלא בבנה הו"א שחייבת, שכל הפטור של זמן גרמא הוא רק במצוות שבאשה עצמה, כגון לולב וסוכה (ריטב"א קידושין כט. ד"ה ואיהי).
5. לא נחשב שהזמן גרמא, שאע"פ שבלילה לא מלים, ביום הבא חוזרת אותה המצווה. וזמן גרמא נחשב רק במצווה שלאחר הזמן בטלה המצווה ואין לה עוד תשלומין, כגון שופר וסוכה, שלאחר זמנם כבר בטלה המצווה, ובשנה הבאה היא מצווה אחרת, ואינה אותה מצווה של השנה (טורי אבן חגיגה טז: ד"ה בני).
6. באמת היא מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה גם לולא הפסוק, וצריך את הפסוק ללמד שגם אינה מקיימת את המצווה (ונפק"מ, למשל, שאסור לה לברך) (שרידי אש ח"ג קד בתחילתו ד"ה הו"ג, בשם מהרא"י אונטרמן)}}
7. לא נחשב הז"ג משום שמצווה זו יכולה להתקיים תמיד שבכל יום יכולה להתקיים ברית בשונה ממצוות כמו סוכה שיש רק שבעה ימים בכל השנה תמיד שאגת אריה נ"ד}

מנהגים

מקובל שאליהו מגיע לכל ברית, ולכן נוהגים להכין כסא מיוחד לכבודו הנקרא כסא של אליהו.

המקור:הערך בויקישיבה

פולמוס ברית המילה

ארנון סגל כתב בעולם קטן ומצוטט באתר [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/189/924.html?hp=1&loc=5&tmp=3418 על רקע הביקורת המואצת כנגד ברית המילה, ארנון סגל יצא לבדוק את טיעוני הלוחמים נגד המצווה הכי פופולרית בעולם היהודי 16 דצמבר 2010] מתוך הכתבה

בעניין הזה, לכאורה, לא הייתה אמורה להיות לשומרי המצוות סיבה לדאגה: כ-99 אחוזים מהזכרים היהודים הנולדים בישראל נימולים. לעומת ימי החשמונאים, שבהם, ככל הנראה, היו המתכחשים למילתם והמושכים בערלתם רוב בעם, ישראל תשע"א מצטיירת ממש כמדינת הלכה. באופן יותר ממפתיע, דווקא על המצווה שנראית הכי 'פגאנית' ביהדות, מקפידים אפילו חילונים אדוקים שלא צמים ביום כיפור. למה? רשמית התשובה היא 'כדי שהילד לא יהיה יוצא דופן בין חבריו', אבל לאור הממצאים המרשימים מותר בהחלט לפקפק בכך ולחפש תשובות עמוקות יותר.

ובכל זאת, יש מי שבעקביות מתעקש לחתור גם תחת המבצר הדתי הזה. גם אם טרם שמעתם עליהם מעולם, ממשיכי מסורת הגימנסיון היווני פעילים בישראל תשע"א יותר מתמיד. די לרשום בגוגל את צמד המילים 'ברית מילה', ומיד קופצים למולך אתרים רבים של עמותות, קבוצות תמיכה ופורומים שכל מטרתם לערער את הטאבו הישראלי בנושא הברית, ולעודד את מי שבוחר להפר אותה. לדוגמה, האם שמעתם על 'קה"ל - קהילת הורים לילדים לא נימולים', או על פורום ברית המילה של אתר תפוז – פורום שכל כולו התנגדות לביצוע הברית ("כל מה שלא רציתם לדעת על ברית מילה, וממילא לא היה לכם את מי לשאול")? וכך עוד אתרים רבים, ביניהם: 'באופן טבעי - מדור ברית מילה', 'גונן על הילד', אתר 'חופש', 'בן שלם', 'אף מילה' ו'מילה רעה'.

ברית מילה: הסיבה הרפואית

(מתוך שבועון השבת "הידברות")

ברית מילה במצרים העתיקה

ראו ערך מורחב: ברית מילה במצרים העתיקה

תיעוד של מילת מבוגרים במצרים העתיקה, ימי השושלת השישית, 2350-2000 לפנה"ס

המנהג למול היה קיים בקרב העמים השכנים עוד לפני תקופת האבות, ובחינת מומיות מצריות העלתה שחלקן נימולו. הרודוטוס, היסטוריון יווני בן המאה החמישית לפנה"ס, הזכיר את המנהג בכתביו, והסיק שמקורו ב- "כושים" או במצרים.

מקור: יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון", א' כ"ב. בין החוקרים ישנם דעות שונות בעניין טעם מנהג המילה בעמים אחרים.

חוות דעת רפואית

פרופ בנטואיץ' הוא ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס בפקולטה למדעי הבריאות שבאוניברסיטת בן־גוריון בנגב לברית המילה יש חשיבות רפואית - הארץ 19 דצמבר 2019

• ייתכן שכמו במצוות דתיות אחרות המוכרות לנו, הבסיס לברית המילה היה ערך בריאותי שייחסו לה כבר לפני אלפיים שנה. אולם תשובה מדעית מבוססת ועדכנית לערך הבריאותי שלה ניתנה בעיקר בהקשר של מגיפת האיידס. על רקע הפער בין שכיחות המחלה באפריקה במדינות מוסלמיות שבהן נהוגה ברית המילה למדינות לא־מוסלמיות שבהן אין היא נהוגה, נערכו במקביל בתחילת שנות האלפיים שלושה מחקרים מקיפים ורבי משתתפים בשלוש מדינות — קניה, אוגנדה ודרום אפריקה — שמטרתם היתה לבדוק אם ברית מילה יכולה להגן מפני הידבקות בנגיף האיידס. תוצאות המחקרים היו כה מובהקות ודרמטיות בהוכחת ההשפעה המגינה של ברית המילה מפני הידבקות בנגיף, שהחוקרים החליטו לסיימם מוקדם מכפי שתיכננו תחילה.
• בשלושת המחקרים התקבלו תוצאות דומות להפליא: ברית המילה הקטינה את מספר הנדבקים והנדבקות בנגיף בכ–60% בהשוואה לקבוצות הביקורת של גברים לא נימולים. אז נערכו עוד מחקרים דומים במקומות נוספים, שבהם נמצאו תוצאות דומות. בכך הוכחה מעל לכל ספק היכולת של ברית המילה להגן הן על גברים והן על נשים מפני הידבקות בנגיף האיידס.

המסקנה
ראוי שמשרד הבריאות יספק מידע מדעי זה לציבור הרחב ובמיוחד להורים, כדי שיהיה זמין להם בבואם להחליט אם למול את בניהם או לא. לשיקולים מדעיים חייב להיות משקל מרכזי בקביעת מדיניות הבריאות הציבורית, במיוחד כיום, שכן לא חלפו הסיכונים של מחלות המועברות באמצעות יחסי מין. עלולה להופיע מגיפה חדשה דומה למגיפת האיידס, והאמצעים השגורים להגנה מפני מחלות אלה, כמו שימוש בקונדום או אימוץ הרגלי התנהגות נאותים, לא הוכיחו את עצמם. אני ממליץ ללא סייג על ביצוע ברית מילה כאמצעי רפואי יעיל להגנה מפני מחלות המועברות דרך יחסי מין, ובלי קשר לאמונתי הדתית, אני משוכנע כי לברית המילה יש חשיבות רפואית.

ברית מילה כמרד

• ידו חברוני ברית מילה כמרד - "תכלת"

מצוות ומנהגים יהודיים

הלכה • תרי"ג מצוות • משפט עברי • תפילה • לימוד תורה • צדקה • גמילות חסדים • שמע ישראל
משפחה: ברית מילה • פדיון הבן • זבד הבת • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות
מוות: הלוויה • קבורה • אבלות • אזכרה • קדיש • חברה קדישא