הרב_מרדכי_ברלין_ברכות_הנהנים_האם_זה_מהתורה_או_סברת_חכמים

הרב מרדכי ברלין ברכות הנהנים האם זה מהתורה או סברת חכמים

הקש על החץ במרכז התמונה להאזנה לשיעור

ברכות הנהנין - מדאורייתא או מדרבנן - שיעורו של הרב מרדכי ברלין בפני באי כולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים בי"ח שבט תש"פ.
במסכת ברכות דנים בנושא ברכות הנהנין וכך נאמר:

מַתְנִי׳ כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּירוֹת? עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״. וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים״. (ל"ה,א')

מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברכת המזון, הנאמרת לאחר הארוחה היא מהתורה כאמור בספר דברים:

Cquote2.svg וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת ה' אֱלֹהֶ֔יךָ עַל הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃(ח',י') Cquote1.svg

אשר לברכות הנהנים הנאמרות לפני אכילה, טעימה ושאר הנאות, אין חיוב מהתורה לומר ברכה אלא מדברי חכמים.
חז"ל אמרו: במסכת ברכות :

Cquote2.svg אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה - מָעַל (...) כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לקב"ה וכנסת ישראל (ל"ה,א') Cquote1.svg

והוסיפו :

Cquote2.svg אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה — כְּאִילּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.(ל"ה,א') Cquote1.svg

ובמסכת סנהדרין עוד החמירו:

Cquote2.svg אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך (ק"ב,א) Cquote1.svg

במסגרת המדור "הלכה יומית" של הרב עובדיה יוסף נאמר בתגובה לשאלה: בגמרא במסכת ברכות (דף לה.) תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. (מעל, מלשון מעילה, כאדם הנהנה מן ההקדש, שהרי העולם כולו שייך לה' יתברך, שנאמר "לה' הארץ ומלואה".) ושם בגמרא הקשו, שמצד אחד נאמר בפסוק "לה' הארץ ומלואה" ומצד שני נאמר "והארץ נתן לבני אדם", ולכאורה הפסוקים סותרים זה את זה, שאם הארץ היא לה', הרי שהיא אינה "לבני האדם", ואם נתנה לבני האדם, הרי שהיא אינה לה'. ותירצו בגמרא, "כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה". כלומר, לפני שהאדם בירך על המאכל, נאמר "לה' הארץ ומלואה". ואילו לאחר שהאדם בירך על המאכל, ממילא הוא רשאי לאכול, שנאמר "והארץ נתן לבני אדם".הלכה יומית{

דעת מיעוט: יש לברכות הנהנים תוקף מהתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פני יהושע סבור בדעת מיעוט כי לברכות יש תוקף מהתורה:

פני יהושע 1.PNG
פני יהושע 2.PNG
פני יהושע 3.PNG
המקור פני יהושע 4.PNG
  • המקןר: הרב יהודה שקלנובסקי [1]

גירסה אלטרנטיבית[עריכה | עריכת קוד מקור]

Cquote2.svg (תרגום באמצעות"פורטל הדף היומי) בגמ' מנין דברים אלו בְּמַבַּט רִאשׁוֹן יש לתמוה שתְּחִלָּה מַה תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כלל שהָהֵם ברכות שמִשְׁנָתֵנוּ שעוֹסֵק בברכות שלפני אכילה שהָיָה מִשֶּׁל תּוֹרָה וכי על נָמַס לומר כן שֶׁהֲרֵי שנינו בְּגָלוּי במִשְׁנָתֵנוּ דפרק מי נִדּוּ שבָּעַל קְרָא מְבָרֵךְ לאחריו ואין מְבָרֵךְ לפניו ואין שׁוּם (צווי) טָעַם לחָלַק ביניהם אלא לפי שברכת המזון מדאוריית' משא"כ לפני המזון שהוּא מִשֶׁל חֲכָמִים כדמסקינן בְּגָלוּי שָׁם (=העריך) בתַּלְמוּד ואִם כֵּן שאפילו ברכת הפת הֱיֵה מִשֶׁל חֲכָמִים מכ"ש בהָהֵם ונראה בזה שעַכְשָׁיו הֱיֵה תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ דע"כ זֶה שָׁנָה (=עשה שנית) שמִשְׁנָתֵנוּ שֶׁכַּאן סובר שהָהֵם ברכות הֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה דאל"כ קשה שָׁנָה (=עשה שנית) הֵיכָן עוֹמֵד כקושיית תוס' שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁיו אֵינוֹ תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ דמתרצים תוס' בתירוץ ראשון ואֵינוֹ בְּנַחַת גַּם לומר שעוֹמֵד אמתני' דמ"ש שהוא שונה (=משנה או ברייתא) מְבָרֵךְ לאחריו ואינו מְבָרֵךְ לפניו שאִם כֵּן הֱיֵה לוֹ לפָּרַשׁ כיצד מברכין לאחריו ועוד דלפניו אֲבָל הָיָה לוֹ לִשְׁנוֹת תחלה על הפת הוּא אומר כיון שעל המזון ששָׁם עוֹמֵד שעוסק בפת אע"כ >נִכְנַס<>')">על פי רוב קצרה)<>ששָׁנָה (פתיחה לברייתא - על פי רוב קצרה)<>ששָׁנָה<>של שָׁנָה<>')">ששָׁנָה (=עשה שנית) על הַכָּתוּב עוֹמֵד מִפְּנֵי שכָּל ברכות שהוא שונה (=משנה או ברייתא) כַּאן הֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה ואף ע"ג שמִשְׁנָתֵנוּ דפ' מ"ש סובר דברכות שלפניו אֵינוֹ אלא מִשֶׁל חֲכָמִים מ"מ בלא"ה זוֹ מתני' ששָׁם לֹא בָּאָה לְדַעַת (=על לב) שכָּל הָעוֹלָם שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כַּאן כְּמוֹ שָׁנִיתִי (=למדתי) בפרק שלשה שאָכְלוּ (ברכות דף מ"ח ע"ב) שחָשַׁבְתִּי דברכת המזון שלפניו הֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה ואִם כֵּן קָשֹׁה יָפֶה >נִכְנַס<>')">על פי רוב קצרה)<>על שָׁנָה<>')">על שָׁנָה (=עשה שנית) דמתני' שהוא שונה (=משנה או ברייתא) כיצד מְשַׁמֵּשׁ שהֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה ומנין דברים אלו ועוד י"ל שעוֹלָה/תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ עַכְשָׁיו דָּן שׁוּם (צווי) חָשְׁבָה לומר בעניני ברכת הנהנין שהֱיֵה מִשֶׁל חֲכָמִים כיון דקיי"ל כל המְבָרֵךְ ברכה שאינה צריכה עובר מִפְּנֵי לֹא תשא ולא דָּמִים (=מחיר) לברכת התפלה שרַחֲמִים הם אע"כ שכֻּלָּם ברכות הנהנין הֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה חוץ אַתָּה מְבָרֵךְ הפת וזיי"ן מינים כיון שֶׁכָּתוּב עֵדֶר בְּגָלוּי ואָכַלְתָּ ושבעת כו' שהֱיֵה ברכה שלאחריו מש"ה אין חיוב מִשֶּׁל תּוֹרָה לבִּנְךָ לפניו לְמִי שאֵין לוֹ ק"ו ומש"ה אֵינוֹ אלא מִשֶׁל חֲכָמִים ולא שייך כאן לומר מִפְּנֵי ברכה שאינה צריכה כיון שגִּלָּה הַכָּתוּב מזו שחִיֵּב בברכה דלאחריו ומָצָאנוּ גַּם בשאר מִמֶּנִּי פירות שחִיֵּב בברכה שלפניו תיקנו ג"כ בפת שמְבָרֵךְ גם כן לפניו ובהכי הָיָה בָּאָה לוֹ יָפֶה גַּם הֲרֵי שלֹא הוא שונה (=משנה או ברייתא)

מתני' ברכה שלפניו דבורא מִמֶּנִּי מזונות דחמשת המינים אבל לפי החָשְׁבָה שעַכְשָׁיו א"ש מִפְּנֵי שלֹא שחָשׁוּב אלא הָהֵם ברכות שהֱיֵה מִשֶּׁל תּוֹרָה לְפִי זוֹ נָטְלָה וטריא דבסמוך מִפְּנֵי דברכת פירות האילן שֶׁכָּתוּב בתּוֹרָה קודש הילולים לְמִי ששונה נָטַע רְבָעִים (=לוֹגִים) ופָּרֶה האדמה אָנוּ דוֹרְשִׁים גַּם מהַכָּתוּב דחטה ושעורה וזֶהוּ גַּם מק"ו דלאחריו מְבָרֵךְ לפניו לכ"ש משא"כ בברכת מזונות לֹא מָצָאנוּ שׁוּם (צווי) ילפותא שהַכָּתוּב דחטה ושעורה לֹא עוֹסֵק אלא או בלחם לְמַד או כשאכלו בְּעֵינוֹ (=כְּמוֹת שֶׁהוּא) ועדיין צ"ע. ועוד י"ל שֶׁהֲרֵי שקָשֹׁה מנין דברים אלו זֶהוּ מדאשכחן כל הָהֵם ברכות מבוררות דַּוְקָא בהָהֵם שהוא שונה (=משנה או ברייתא) במתני' ומַה טָעַם לומר כן אִם אַחַר חשיבות הָיָה לָהֶם ג"כ לתקן בבשר שהוּא חֲשֹׁב (צווי) יותר מכולם מש"ה מביא הן נָטְלָה וטריא דבסמוך דבזה יש טָעַם לכל א' לומר לפי חֲשִׁיבוּת שהַכָּתוּב דבחטה ושעורה עוֹסֵק בברכת שהכל ובפה"א שֶׁהֲרֵי בקמחי ששְֹעוֹרִים לכָּל הָעוֹלָם מְבָרֵךְ שהכל ובחטה בפה"א ובפירות האילן כיון דאע"ג שכְּתוּבִים גְּבֵה שמְבַקֶּשֶׁת המינים ואף על פי כן כָּתוּב הַכָּתוּב דקודש הילולים הֲרֵי שׁ שזֶהוּ שצָרִיךְ לבִּנְךָ בָּהֶם ברכה מבוררת יותר שהוּא בפה"ע כמבואר ובפת גַּם מִפְּנֵי שיֵשׁ כַּאן חשיבות שקָרָה לחם ויֵשׁ בָּהֶם ברכת המזון

Cquote1.svg

היש ענישה על עשיית דבר שלא נאסר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפרשן "חזקוני) (נוצר/נערך בצרפת של ימי הביניים (1220 - 1260 לספירה בקירוב). פירוש על התורה של ר' חזקיה בן מנוח. החזקוני הוא בעצם ליקוט ממדרשי חז"ל ומדבריהם של כעשרים מגדולי הראשונים) כתב:וכל האדם (בראשית,ז',כ"א) תיבת אדם סתם שבכל המקרא כוללת אנשים ונשים וטף. וא״‎ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות. וי״‎ל יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אעפ״‎י שלא נצטוו ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אעפ״‎י שלא נצטוה על כך. או שמא על הגזל עצמו נצטוו.

סיכום ביניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. הקדש אפשר לפדות - כמו "פדיון הבן" - הפדיון מוריד את הקדושה. אשר לברכות, היא במצב דומה, אחרי אמירת הברכה אתה מסיר את הקדושה מהמאכל.
  2. יש מצווה להודות לה' ומכאן הברכה.

מקרה: האם מותר במקום מטונף לשתות מים ללא ברכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת עירובין (דף כא ב) מובא מעשה בר' עקיבא והקפדתו בנטילת ידים:
"תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך! שפך חציין, ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה , מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה.
עוד באתו נושא: הרב מרדכי הוכמן אתר ישיבה

במשנה ברורה על "אורח חיים" נאמר:"אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו יצא: הגה ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בד"ת במקום הטנופת [ב"י סי' פ"ה]:עך כך נאמר: שלא יהא וכו' — ואם המקום ההוא מטונף לגמרי לא יהרהר נוסח קריאת שמע או הברכה רק יחשוב בלבו שמחוייב ואינו יכול לקיים ויצטער על זה וד' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה כיון שהוא אנוס. ונראה פשוט דהשותין בבית המרחץ שלא כדין עושין דהרי שם אסור אפילו ההרהור ואינו אנוס לשתייה זו ועיין לקמן בסימן פ"ד מה שאכתוב שם בשם הפרי מגדים בענין זה:(ס"ב,ט')

סיכום- אסור להרהר בדברי תורה במקומות כאלה.באור הלכה: ונראה לעניות דעתי, אין להתיר לשתות ללא ברכה. אם אתה אנוס, אתה נמצא במקום מטונף, אפשר לוותר.

אונן - פטור ממצוות עשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בטור יורה דעה שמ"א נאמר:"ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ולא שותה יין, ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון, אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכין לא יענה אחריהם אמן. ופטור מכל המצוות האמורות בתורה. ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. ואפילו אם ירצה להחמיר על עצמו ולברך או לענות אחר המברכים, אינו רשאי.

עוסק במצווה פטור מן המצווה - המקיים מצווה אחת ונזדמנה לו מצווה אחרת - פטור מלקיים את השנייה (הסוגיא בסוכה כה.).כשקיים את המצווה השנייה, אע"פ שפטור, יצא ידי חובה, שאינו פטור ממש אלא שהוא עסוק במצווה הראשונה. כגון העוסק בצורכי רבים - נחשב למצווה ופטור מקריאת שמע, אך אם פסק וקרא קריאת שמע יצא ידי חובה (משנה ברורה ע-יח). אינו פטור ממצוות לא תעשה ואפילו אם היא בשב ואל תעשה, ולכן העוסק במצווה אינו פטור מאיסור בל יראה, וחייב לבער את חמצו (שדי חמד ח"ד ע-סז עמוד 441).(ויקיישיבה)

מי ששכל לברך[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת ברכות למדנו:"בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא: מִי שֶׁאָכַל וְשָׁתָה וְלֹא בֵּרַךְ (ברכה ראשונה ?), מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וִיבָרֵךְ? אֲמַר לְהוּ: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, יַחְזוֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף?! (נ"א,א'); (רש"י): מי שאכל ושתה ולא ברך – לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין:

על מצוות עשה :הלכות שבת וציצית[עריכה | עריכת קוד מקור]

אם אחד מארבע פתילות הציצית נקרע בשבת, אין לתקן היות וזה "מלאכת בונה". האם אפשר להמשיך ללבוש את הציצית:"ארבע ציציות מעכבים זה את זה שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת אבל אם יש בה כל הארבע מותר לצאת בה וכו' — בסוף פרק הקומץ רבה (מנחות כח א) תנן: ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת. רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. ובגמרא (מנחות לז ב): מאי בינייהו? אמר רבינא: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא: היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת, חייב חטאת. ופירש רש"י: וכולי עלמא אית להו דרב הונא. מיהו הטיל לשלוש ולא לרביעית, לתנא קמא הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת, דהוו להו ציצית משוי; ולרבי ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה, דשלוש מצוות מיהא איכא, ואינו פסול, ורב הונא – בעשויה בפיסול. ואסיקנא בגמרא דלית הלכתא כרבי ישמעאל.(הלכות ציצית - בית יוסף)

הלכות ציצית - לבישת ציצית היא מצוות עשה.אין איסור בתורה ללבוש בגד שאין בו ציצית. אין אין בבגד ציצית הוא ביטל מצוות עשה. אם בשבת יתגלה שפתיל אחד קרוע, לא תקיים מתוות עשה.לא כתוב בתורה שאסור ללבוש בגד אם אין ציצית.


.
הלכות ציצית -

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.