Family Wiki
Advertisement

בעקבות שיעורו של הרב דניאל שילה מקדומים בבית הכנסת משכן מאיר

בתפילת שונה עשרה הובאו שני "מודים" והשאלה היא מדוע ?


האחד, והוא הרווח במרבית הסידורים הוא[]

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֵד,

צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ, מָגֵן יִּשְעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וַדוֹר.
נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדְךָ
וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ,
וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ,
וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם.
הַטּוֹב - כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְּרַחֵם - כִּי לֹא תַּמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֵד.
וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְּלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב,
הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶּלָה, הָאֵל הַטּוֹב.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

המיחוד שבו שאין בו בקשה והוא כולל רק תודה. זו הסיבה גם שניתן לכלול את הברכה הן בתפילת שמונה עשרה לימי חול והן בתפילת השבע לשבתות וחגים - כאשר לא מקובל לכלול בקשות בתפילה.

"התודה היא על היותו מקור כל היש, מקור כל היצורים, מקור הוויתו הנפשית-גופנית של האדם ומקור סגולת עמו. הכל בא ממנו, הכל שב אליו, הכל שלו ועל כן אנו חייבים תודה."(המקור:פרופ. אליעזר שביד)

כמו שהרמח"ל כתב התכלית בבריאה:

הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית' לזולתו... על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו ית', באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו...(חלק א פרק ב - בתכלית הבריאה)

השני, והוא מודים דרבנן[]

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאָתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵּינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהָקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶּאֱסֹף גָּליּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

בספר אבודרהם שמונה עשרה נאמר, שכאשר השליח ציבור אומר בקול את ברכת ההודאה, העם אומרים הודאה קטנה. שכן, על כל אחד להודות, באופן ישיר, ולא על-ידי שליח. בשאר התפילה, הבקשה יכולה להאמר על-ידי שליח !

בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה דף מ) נחלקו חכמים מהו הנוסח שיש לומר בזמן זה: "בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים?

  • אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך;
  • שמואל הוסיף "אלוהי כל בשר" - כי תכלית בריאת כל בשר היא בשביל ישראל שנבראו להודות לה' יתברך;
  • ר' סימאי אמר:"יוצרנו יוצר בראשית" - כי תכלית כל היצירה היא בשביל עמו ישראל המודים לשמו;
  • נהרדעי "מוסיפים עוד ברכות וכ"ו... על שהחייתנו" - כי בדורות הראשונים קודם מתן תןרה כל הדורות היו מכעיסים ובאין, ורשעים בחייהם קרואים מתים. ע"כ נודה לשמו ונברכו שחיינו וקיימנו, היינו על-ידי יציאת מצרים ומ תן תורתו, ונתן לבנו חיות להודות בשמו
  • ר' אחא בא יעקב מסיים :"כן תחיינו וכ"ו" - כי עדיין לא נשלם כח החיוני להודות לך הודאה שלימה עד עת קץ באסוף גליותינו וכ"ו. ונעשה רצונו בלבב שלם. אז תהיה ההודאה בשלימות
  • יצחק בן אהרן, מקרלין, מחבר קרן אורה כתב :"עלינו להודות על שזכינו בדעה והשכל להודות לך"

מכיוון שהנוסח כולל דעות מספר חכמים (רבנן), נקבע שמו של מודים זה, כ"מודים דרבנן", על שם החכמים שניסחוהו. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר) ynet יהדות

לסיכום,(לא מפי הרב), המודים דרבנן כולל בקשה ואולי זו הסיבה שהוא נאמר על-ידי כל פרט ופרט בלחש.

באתר כיפה נמצא ההסבר הבא:"בחזרה של השליח ציבור על תפילת שמונה עשרה, יש קיצור של ברכת מודים, ונקראת מודים דרבנן, שבה כדי לא להראות כופרים בטובתו של ה´ אנו מצטרפים לחזן ומודים לה´, למרות שבשאר הברכות אנו מקשיבים בדממה."התשובה התקבלה מהרב איתן זן-בר בתאריך י"ד סיון תש"ע

ערך מורחב בויקיפדיה העברית[]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
ברכת מודים או ברכת ההודאה היא הברכה ה-18 בתפילת שמונה עשרה, הברכה השישית בתפילת שבע והברכה השמינית בתפילת תשע. ברכת מודים היא אחת משלוש ברכות ההודאה שבסוף תפילת העמידה, ועניינה הוא הודאה לקב"ה על עניינים שונים. הברכה נאמרת לאחר ברכת העבודה ולפני ברכת שים שלום. בחזרת הש"ץ אומרים לאחר הברכה ברכת כהנים.


הנוסחים הקדומים[]

אולם, ממצאים מן הגניזה הקהירית מגלים כי נוסח זה מורחב מאוד ונלוו עליו תוספות רבות במשך השנים. באופן כללי ניתן להצביע על שני נוסחים עיקריים, נוסח בבל ונוסח ארץ ישראל.ככל הנראה הנוסח הקדום יותר הוא זה שנהג בארץ ישראל והנוסח הבבלי, שהוא הבסיס לנוסח המקובל כיום, הרחיב אותו - תחילה במעט וברבות השנים רבו התוספות.

הנוסח הארצישראלי

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ

עַל כָּל הַטּוֹבוֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים שֶׁגְּמַלְתָּנוּ וְשֶׁעָשִׂיתָ עִמָנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ מִלְּפָנֵינוּ
וְאִם אָמַרְנוּ מַטָּה רַגְלֵנוּ - חַסְדְךָ ה' יִסְעָדֶנוּ
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת

הנוסח הבבלי

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ (שֶׁ)אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֵד

עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדְךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ
וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֵד
כָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.‎‎‎

חלוקת הברכה[]

ניתן לחלק את הברכה לחלקים עיקריים:

  • פתיחה כללית- הודאה כללית לקב"ה. שורות 1-2
  • פירוט ההודאה- פירוט של העניינים עליהם מודה המתפלל. שורות 3-7
  • סיום- אמירות כלליות ביחס להודאה לקב"ה. 8-10
  • חתימת הברכה- שורה 11.

מודים דרבנן[]

מודים דרבנן - שלט בבית הכנסת ביקיר

נוסח מודים דרבנן כיום[]

בעת חזרת הש"ץ, כשהחזן חוזר על ברכת מודים, אומר הקהל "מודים דרבנן" ("מודים של חכמים"). זהו נוסח "מודים" שאינו ברכה (אין חותמים ב"ברוך אתה ה'..."). הוא כולל קטע של בקשה להמשך ההגנה והגאולה עליהם מודים בברכה ובחלק הראשון של מודים דרבנן. לפי נוסח הספרדים (מרבית הנוסחים דומים לנוסח זה למעט שינויים קלים):

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאָתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵּינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהָקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶּאֱסֹף גָּליּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

נוסח איטליה שונה מהותית ולכן יובא להלן:

מוֹדִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנָשׁוּב לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

הנוסח במקורות[]

בתלמוד בבלי מסכת סוטה [1] מובאות הדעות הבאות בנוגע לאמירות שאומר הקהל:

רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"

שמואל: "אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
ר' סימאי: "יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
נהרדעי משמו של ר' סימאי: "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
רב אחא בר יעקב מסים בה: "כֵּן תְּחַיֵּינִו וּתְחָנֵנוּ וּתְקַבְּצוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לַחֲצֵרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"

ואז מובאת דעת רב פפא "הילכך נימרינו לכולהו" כלומר לפי שיש דעות שונות בנוסח נאמר את כל השיטות[2].

בתלמוד הירושלמי[3] מובאים נוסחים נוספים של אמוראי ארץ ישראל:

בשם ר' סימאי: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ אָדוֹן כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלֹהַּ הַתִּשְׁבָּחוֹת, צוּר עוֹלָמִים, חַי הָעוֹלָם, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵה מֵתִים, שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ וְזִכִּיתָנוּ וְסִיּעתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"

רבי בא בר זבדא בשם רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ שֶׁאָנוּ חַיָּיבִין לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לְךָ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
רבי שמואל בר מנא בשם רבי אחא: "הוֹדָיָה וְשֶׁבַח לְשִׁמְךָ. לְךָ גְּדֻלָּה, לְךָ גְּבוּרָה, לְךָ תִּפְאֶרֶת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֶלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שְתִסְמְכֵנוּ מִנְפִילָתֵנוּ וְתִזְקְפֵנוּ מִכְפִיפָתֵנוּ, כִּי אַתָּה סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
בר קפרא אמר: "לְךָ כְּרִיעָה, לְךָ כפיפה, לְךָ הִשְתְחוָיָה, לְךָ בְּרַכָה, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְךָ ה' הַגְּדוֹלָה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי כָּל בְּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכָל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכָל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וְלֶחָזָק לְכָל. וְעַתָּה אֶלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְּלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתְּךָ. בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים. כָּל עַצְמוֹתָי תֹּאמַרְנָה 'ה' מִי כָּמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מְחַזָּק מִמֶּנּוֹ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
אמר ר' יודן נהגין רבנן אמרין כולהון ואית דאמרי או הדא או הדא (=נוהגים חכמים לומר את כולם ויש נוהגים לומר או זה או זה).

ההבדל המהותי הוא שלפי התלמוד הירושלמי הברכה חותמת "ברוך אתה ה' אל ההודאות" ולפי התלמוד הבבלי אין חתימה כלל אלא אומרים "על שאנו מודים לך" ותו לא ואכן הרמב"ם[4] לא מזכיר חתימה כלל. מנגד, דעת הרא"ש[5] כשיטת הירושלמי לחתום עם הזכרת ה', וכן מביא הרמ"א [6] שכך המנהג וכן דעת הגר"א. ברם ר' יוסף קארו בבית יוסף מביא את דעת תלמידי רבנו יונה בשם רבם בנוגע לברכת בורא נפשות שם קיימת מחלוקת דומה, ודעת ר' יונה שיש לחתום אך ללא הזכרת ה' "ברוך חי העולמים". לפיכך אומר ר' יוסף קארו שהוא הדין לסוגיה זו ולכן יש לחתום ללא הזכרת ה': "ברוך אל ההודאות" וכך נפסק בשולחן ערוך [7], וכן המנהג הנפוץ כיום.

הוספות[]

על הנסים[]

בפורים ובחנוכה אומר המתפלל בברכת מודים את נוסח על הנסים. כפי שניתן להסיק משמה, תוספת זו באה להודות לקב"ה על הנסים אשר אירעו בימי חנוכה ופורים לעם ישראל. מוסיפים את "על הנסים" בין המשפט "כי מעולם קיוינו לך" (שורה 7) ל"ועל כולם" (שורה 8). אם שכח לומר "על הנסים" וסיים את הברכה, אינו חוזר אלא ממשיך בתפילתו כרגיל.

עשרת ימי תשובה[]

בעשרת ימי תשובה מוסיפים תוספת הקשורה לימים אלה: "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך". לפי נוסח אשכנז ונוסח ספרד מוסיפים תוספת זו בין "לעולם ועד" ל"וכל החיים" ולמנהג הספרדים מוסיפים אותה לאחר "וכל החיים יודך סלה" לפני "ויהללו ויברכו". אם שכח לומר תוספת זו אינו חוזר אלא ממשיך בתפילתו כרגיל.

אצל כמה ראשונים וגאונים מובאת תוספת לנוסח זה. בסידור רב עמרם גאון[8] מובאת תוספת ארוכה: "זְכֹר רַחֲמֶיךָ וּכְבֹשׁ כַּעֲסְךָ וְכַלָּה, דֶּבֶר וְחֶרֶב וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וְיֵצֶר הָרַע וְשִׂנְאַת חִנָּם וַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִלוּל ה' וְכָל מַחֲלָה וְכָל תַּקָּלָה וְכָל קְטָטָה וְכָל גְּזֵרָה רָעָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בְּרִיתְךָ" . ואחר כך אומרים "ועל כולם...תמיד שמך מלכנו לעולם ועד" ואז מוסיפים "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך". מנהג זה השתמר בנוסח איטליה, אך הנוסח שם קוצר והתוספת של "וכתוב לחיים" נאמרת סמוך לברכת "הטוב שמך", כלומר מיד לאחר התוספת חותמים בברכה "הטוב שמך וכו'". לעומתם, בני אשכנז אומרים את הנוסח "זכור רחמיך" בחזרת הש"ץ במוספי ראש השנה ובחזרות הש"ץ של כל תפילות יום כיפור, כאשר הם מוסיפים אותו לפני "וכתב לחיים".

אצל הרמב"ם[9] הנוסח הוא "זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וּכְבֹשׁ כַּעֲסְךָ וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְּרִיתְךָ" הרמב"ם מציין שהתוספת נאמרת סמוך לחתימת הברכה[10]. כשיטת הרמב"ם נוהגים עד היום יהודי תימן, וכך גם הנוסח בסידור רב סעדיה גאון[11] (ללא המלים "ה' אלהינו").

לקריאה נוספת[]

  • יחזקאל לוגר, נוסח תפילת העמידה לחול על פי הגניזה הקהירית, ירושלים תשס"ג, עמ' 195-184
  • בני ויאיר גזונדהייט 'מודים דרבנן' בבבלי ובירושלמי - בין יהודי התפוצות ליושבי ארץ ישראל

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. דף מ עמוד א
  2. זו היא שיטתו של רב פפא במחלוקות נוספות על נוסחי ברכות, למשל ברכת התורה
  3. ברכות פרק א הלכה ה
  4. הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ט הלכה ד
  5. הובאה בטור אורח חיים, סימן קכ"ז סעיף א
  6. דרכי משה שם
  7. אורח חיים, סימן קכ"ז סעיף א
  8. מהדורת פרומקין עמוד קמ"ז
  9. בסדר התפילה המובא בסוף ספר אהבה במשנה תורה
  10. כמו מנהג איטליה שתואר לעיל
  11. מהדורת דודזון, אסף, יואל עמוד רכ


Advertisement