המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

מאתר הקיבוץ

(המבוא והפרק הראשון הועתקו מהויקיפדיה העברית)

ברעם הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן בהרי מרום הגליל, על גבול הלבנון, 725 מטר מעל פני הים.

מקור שם הקיבוץ הוא משמו של יישוב יהודי קדום ששכן במקום, ואשר קיימת סברה כי כונה בשם כפר ברעם, שהתקיים מימי בית שני ועד התקופה הצלבנית. בתקופה העות'מאנית היו תושבי הכפר נוצרים מארונים. במלחמת העצמאות פונו תושבי בירעם בצו צבאי, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה.

כיום, מונה אוכלוסיית הקיבוץ כ-250 חברים ובנוסף עוד 200 נפש אשר אינם חברים, רובם ילדי חברים.
קיבוץ ברעם הוא בין הקיבוצים האחרונים שאינם מופרטים כלל, יש בו חדר אוכל קיבוצי גדול ופעיל, מכבסה קיבוצית וכן שירותי חינוך ובריאות משותפים.

תולדות המקום[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחפירות שנערכו בבירעם ב-‏1998 התברר שראשיתו של היישוב היהודי הייתה בהתקופה הפרסית בארץ ישראל - המאות ה-‏6 או ה-‏5 לפנה"ס. יוסף בן מתתיהו מונה 204 כפרים וערים בגליל ויש להניח כי ברעם נמנה עליהם. כאשר הגליל היה למרכז תרבותי של יהודי אי הגיע מועד בנית בית הכנסת. הכתובת העברית שנמצאה במקום ועתה בפאריס (ראו לעיל) תוארכה למאה ה-2.

ר' משה באסולה מספר על ברעם ב-1521 "אל תתמהו על השלג שבא בניסן, אנחנו ראינוהו בסיוון" וכן הוא מצא, מלבד שרידי בית הכנסת, גם את קיברו של רבי פנחס בן יאיר. בשנת 1537 מתואר כי במקום היה קברה של אסתר המלכה כפי שהובא בספר :יחוס אבות ונביאים:"ובכל שושן פורים הולכין מנין על קברה מצפת וקוראים שם המגילה ואוכלים ושותים ושמים שם". (זאב וילנאי).

עוד נקברו בסביבה החכם התלמודי רבי זוטרא, קבר עובדיה הנביא.

במאה ה-12 נולד בברעם בן לפנחס ורחל וניתן לו השם נחמן. עפ"י סיפור שהשתמר הוא היה ילד פלא ובגיל 12 הוא ניבא "5 נבואות על חורבן ואותות ועתידות ותלאות הנמצאות, עד יבוא לציון גואל ורב טוב לישראל". לאחר שהתנבא נפטר נחמן. עפ"י גירסה אחת הוא נקבר בצפת ועפ"י גיסה אחרת הוא נקבר בברעם. כינוי היה "הינוקא" והוא הוזכר בפעם הראשונה ע"י עולה רגל אלמוני בראשית המאה ה-14. קברו הוזכר גם ב- 1537 וב- 1769. ( לפי רבקה שפק ליסק ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13.


תולדות הקיבוץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

קיבוץ ברעם עלה על הקרקע ב-14 ביוני 1949. מייסדיו הם יוצאי שלוש ההכשרות של תנועת השומר הצעיר ששרתו במלחמת העצמאות בפלמ"ח. שנתיים ישב הקיבוץ בכפר בירעם כשהחברים בונים את בתיהם וענפי המשק הראשונים על גבעה חשופה, במרחק 2 ק"מ מהכפר העתיק ו-500 מטר מהגבול הלבנוני. אחרי שנתיים עברו כ-60 חברים אל מקום הקבע. חמישה צריפים, רפת, לול, דיר ומגדל מים קטן, שאגר את המים ממעין קרוב וכן מים שהובלו ממעין פרוד.תנאי החיים הקשים, חורף קר, מחסור וימי עבודה ארוכים גרמו לעזיבות לא מעטות, אך גם חישלו את החברים והגבירו את האמונה בחברה שיתופית ובצרכיה החלוציים והביטחוניים של המדינה. במשך השנים נולדו הילדים הראשונים, הצטרפו לקיבוץ גרעינים, זוגות צעירים, משפחות ובני זוג, שנישאו לחברי הקיבוץ ובניו.

עקב התנאים המיוחדים של המקום, מרחק רב ממרכזי תרבות וכן מתוך השקפה שצרכי הכלל קודמים לצרכי הפרט, הקים הקיבוץ מוסדות ציבור כגון, מועדון לחברים, המשמש מקום מפגש לאנשים ומקום התכנסות חברתי, חדר אוכל גדול ומרווח לאכילה יומיומית ולחגים, אולם ספורט ובריכת שחייה, ששניהם משמשים את השכבות הצעירות יותר, וכן אולם תיאטרון ומופעים שהוא אחד ממרכזי התרבות החשובים בברעם.הקיבוץ סייע בהקמת מוזיאון קטן, בו אוסף של אמנות יהודית ופריטי קודש וכן גלריה גדולה המציגה תערוכות של אמנים צעירים וותיקים בעלי מוניטין.רק בשנים מאוחרות יותר, נבנו שיכונים מרווחים ורווחת הפרט קיבלה מקום ראוי יותר.

חינוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

קיבוץ ברעם הוא אחרון הקיבוצים שהעביר את ילדיו מן הלינה המשותפת אל הלינה המשפחתית, החלטה שהצריכה דיונים ארוכים והעמידה את החברים בפני דילמות רציניות וכבדות. מערכת החינוך כולה היא מערכת בה אנו גאים, הדואגת לחינוך הילדים מבית התינוקות ועד לגיוסם לצבא. עם הזמן למדנו גם דרכים חדשות ומתאימות יותר לקשר בין מערכת החינוך הבלתי פורמלית, ההורים ואף לקשר עם בתי הספר.

בשנת 1988 הוקם בית הספר המשותף "פסגות" לילדי שלושה מקיבוצי ההר: ברעם, יראון, מלכיה. בית הספר התאפיין באוירה אינטימית ובהתייחסות אישית לכל תלמיד על כישוריו וייחודיותו. כמו כן, הושם דגש על טיפוח אומנויות ומודעות לסביבה. במסגרת זו התקיימו פרויקטים בתחום התרומה לחברה, מודעות להבטים סביבתיים אקולוגיים ושיתוף פעולה פורה עם שכנינו בג'יש וריחנייה במסגרת "פרויקט שכנים" בשלושת בתי הספר. מאז, במשך 16 שנה קיימנו את השותפות בבית הספר מתוך גאוה ותחושת שייכות גדולה.

בעקבות החלטה של קיבוץ ברעם, החל משנת הלימודים תשס"ה הצטרפו ילדי ברעם לבית הספר האזורי "נוף הרים" שבסאסא. קבלת ההחלטה לוותה בתהליך ארוך של למידה ובדיקה שבסופו החלטנו שילדינו ילמדו בסאסא עם ילדי האיזור כולו כחלק ממערכת החינוך הכולל בהר וכבסיס איתן ללימודים המשותפים בחטיבת הביניים ובתיכון "אנה פרנק". אנו גאים על המהלך, שמחים בהשתלבות ילדינו בבית הספר, באיזור ומקווים לשיתופי פעולה נוספים ושכנות פוריה.

השינויים בארגון[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם כל השינויים המתרחשים כיום בארץ ובתנועה הקיבוצית, מנסה קיבוץ ברעם לשמור על ערכי השיתוף, ויחד עם זאת, להעניק לפרט את החופש ומרחב החיים האישי. מבלי לפגוע בערבות ההדדית, אנו מנסים לקיים מערכת בה לחבר אחריות גדולה יותר מבעבר על החלטותיו.

בשנתיים האחרונות עבר הקיבוץ תהליך של דיונים והחלטות בדבר חיזוק המחויבות של החבר בין החבר לבין הקיבוץ בדבר עבודה, התפרנסות ומילוי תפקידים. הדיון היה דיון ערכי, תוך ביסוס ההסכמות הקיבוציות וחידוד נורמות חדשות.

החל מינואר 2005 נכנס לתוקפו הסדר עבודה חדש במסגרתו מתאפשר לחברים לעבוד 5 ימים בשבוע, זאת במסגרת שבוע עבודה המוגדר בש"ש. תקנון העבודה מגדיר מהן המחויבויות של החבר, מהן זכויותיו והמשמעויות השונות של שני אלו. השינוי העיקרי הוא בהעברת אחריות יתר של החבר לפרנסתו.

יחד עם הקשיים הקיימים לעיתים בחיי היום יום, יופיו של המקום והצלחתו הכלכלית, גורמים לחברים לתחושת גאווה והרגשה שיש גמול למאמץ המשותף

ה"פילבוקס מהגדר הצפוני מתקופת המנדט[עריכה | עריכת קוד מקור]

פילבוקס שמור היטב באזור התעשייה גורן - צילם: אלמוג - הויקיפדיה העברית

בשדות הקיבוץ נמצא פילבוקס, שריד מגדר הצפון. עליו כתב אלי אשכנזי בעיתון הארץ מיום 21 ביולי 2007 גדר ההפרדה הראשונה נבנתה בכלל בצפון - בצפון משפצים את שרידי הגדר שבנו הבריטים ו"סולל בונה" ב-1938

וכך הוא דיווח:

  • שגריר דרום-קוריאה בישראל, הד"ר שין קאק-סו, בא לאחרונה לבקר את אזרחי מדינתו השוהים כמתנדבים בקיבוץ ברעם שבגליל העליון, סמוך לגבול ישראל עם לבנון. "בדרך למטע התפוחים הבחין השגריר במגדל בטון ישן לצד הדרך", נזכר חבר הקיבוץ, איצקו מאסטרו. "הוא התעניין מה זה המבנה הזה שתקוע פה".מאסטרו, בן 77, ממקימי קיבוץ ברעם, התנדב לספר לשגריר כי מדובר בעמדת שמירה שנבנתה ב-1938.
  • מאסטרו גייס את צוות המטע של הקיבוץ ואלה ניקו והכשירו את סביבת המבנה. גם אנשי המועצה לשימור אתרים התנדבו לסייע. הסמנכ"ל עומרי שלמון, יוני גדעוני ורן חדוותי ליוו את השחזור וסיפקו לקיבוץ תוכנית בנייה של "סולל בונה", על פיה נבנה העתק של הגג המקורי. למקום הובא גם "משוריין נושא ברן" ששימש את הכוחות הבריטיים, והוצבו שלטים המספרים את סיפור המבנה והמשוריין. לדברי גדעוני "כשהרצון לשמר את המבנה יוצא מהקהילה השכנה, כמו בברעם, זה משמח. אני רואה במבנים מכלול שמספר סיפור של תקופה, של גבולות, של גיאוגרפיה והתיישבות".

על גדר הצפון נכתב בויקיפדיה להלו :
גדר הצפון היא גדר תיל מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בצפון ארץ ישראל, במסגרת המאבק במרד הערבי. הגדר הוקמה בשנת 1938 על ידי פועלים יהודים, עובדי חברת "סולל בונה". לצד הגדר הוקמה שורה של מצודות טגארט ופילבוקסים. תוואי הגדר היה לאורך כביש הצפון, ובהמשך ממצודת כח לכנרת ומדרום הכנרת לירמוך, באופן שיישובי אצבע הגלילנותרו מחוץ לגדר.

על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ישנו ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת היישוב העברי בארץ ישראל, היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה של 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתח אותו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגודרים, שהוטלה אף היא על היישוב העברי, הייתה אף היא מבצע צבאי קשה, שבהפעלתו צברה "ההגנה" ניסיון וידע ששימש אותה היטב במבחני העתיד. הקמת הגדר הייתה אחד המבצעים ההתיישבותיים והביטחוניים הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. מסכם דוד הכהן בספר זכרונותיו:

"צר המקום מלספר את פרטי מבצע הקמת הגדר. מבצע מדיני וביטחוני שלא היה דוגמתו באותם ימים... העלילה שבמבצע הייתה העיקר: עליית אלף איש לגבול הצפוני, ההררי, הבלתי נודע, הסבוך בצמחיה פראית של שיחים דוקרניים, ללא ישוב יהודי באזור כולו, ללא ודאות היכן בעצם הגבול. הייתה זו אפופיאה על כל פרטיה"
– דוד הכהן, עת לספר, תל אביב, תשל"ד, 69

הגדר פורקה במלואה בין 1942 ל־1946, וכיום אין לה כל זכר, אך כביש הצפון רצוף במבנים ובאתרים הקשורים להקמת הגדר ולפעולתה.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.