בתולת השקמה הוא כינוי לעץ שקמה אשר גזעו נגדע במטרה שיצמיח גזעים רבים, המיועדעם לבנייה.

בתלמוד הבבלי נאמר:
"מתניתין: המוכר את השדה, מכר את האבנים שהם לצרכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו, ... ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ... ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה:" (בבא בתרא, ס"ח ע"ב). "ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה: אע"ג דאלימי ... ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה: ואע"ג דקטיני" (בבא בתרא, ס"ט ע"א).

דהיינו, "בתולת השקמה" נכללת בעיסקת מכירת השדה ואילו "סדן השקמה" לא.

הגדרה של בתולת שקמה נמצאת בתוספתא ושביעית ג . ' י"ד-ט"ו ) ו "שלוש בתולות הן ; בתולת אדם , בתולת אדמה , בתולת שקמה . בתולת אדם -שלא נבעלה מימיה . בתולת אדמה -שלא נעבדה מימיה . רבן שמעון בן גמליאל "" אומר : כל שאין בה חרס . ( בהערתו זו הקדים רבן שמעון בן גמליאל את הארכיאולוגים בשנים רבות ) בתולת שקמה -אילן , שלא נקצצה מימיה . " התירו לחוכר שדה לקצץ לצרכיו את קורות השקמה רק אס נחתמה החכירה לתקופה של שבע שנים לפחות , ובתנאי שקיצוץ הקורות ייעשה רק בשנת החכירה הראשונה . בדרך זו ניתן להבטיח , שעד אשר יחזור השדה לבעליו תגדלנה קורות חדשות מן הסדן , ותגענה לאותו שלב של התפתחות , בו היו קורות "הדור הקודם , " אשר נקצצו בידי החוכר . חשיבותן של קורות השקמה עולה בבירור גם מן המעשה המובא בתוספתא : " אבא שאול ( 10 ' אומר : קורות שקמה היו ביריחו , והיו בעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע . עמדו בעלים והקדישום לשמים . " ותוספתא מנחות י"ג , כ , ' שם זבחים י"א , י"ז ) בכך מנעו אותם בעלים המשך הגזל של הקורות ; הרי גס בעלי אגרוף לא יעזו לגעת בעצים מוקדשים לשמים ולכרות קורותיהם .

מתוך פורטל הדף היומי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפירוש רש"י מובא תאור מדויק של תפקיד קציצת השקמה: "שלא נקצצה - כן מנהג לקוצצה כדי שירבה עוביו ויוציא ענפים הרבה במקום החתך ונקרא סדן שקמה. למקח וממכר - לפי שנוח לו בבתולה שילדה היא ויקצצנה ומתעבה". כך מפרש רש"י גם בערכין (יד ע"א): "אלא חרוב המורכב וסדן השקמה - שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות והכי מפורש בב"ב סדן השקמה דדרך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת שקמה ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה הכי תניא במסכת נדה".

עיקר גידולה של השקמה היה על מנת להפיק ממנה קורות וכפי שאנו מוצאים במשנה (בבא מציעא, פ"ט מ"ט): "המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות, לא יזרענה פשתן, ואין לו בקורת שקמה. קבלה הימנו לשבע שנים, שנה ראשונה יזרענה פשתן ויש לו בקורת שקמה". מפרש רע"ב: "ואין לו בקורת שקמה - עץ תאנה של יער הוא, וקוצצים ענפיו לקורות הבנין, והם חוזרים וגדלים, ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות. הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה". מדברי המשנה משתמע שניצול השקמה לקורותיה היה בעדיפות ראשונה ורק כאשר משך זמן השכירות היה קצר מדי היה על הקונה להסתפק בפירות. קורות השקמה שימשו למטרות שונות כמו למשל לקירוי בתים לא גדולים (לקירוי מבנים גדולים העדיפו להשתמש בעצי הארז הארוכים יותר והעמידים למזיקים).

על שימוש זה ועל שני מאפיינים פיסיקליים של קורות השקמה אנו לומדים מהלכות הנוגעות לאופן בניית תקרות: "המשכיר בית לחבירו ונפל, חייב להעמיד לו בית. היה מקורה בארזים לא יקרינו בשקמים בשקמים לא יקרינו בארזים" (תוספתא מסכת בבא מציעא (ליברמן) פ"ח לב). על ההבדל בין שני סוגע העצים ניתן ללמוד באופן מפורש יותר בגמרא בבבא מציעא (קיז ע"ב) העוסקת במגבלות המוטלות על דיירים בבית משותף שנפל לשנות את סוג העצים המשמשים לקירוי הבית: "אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא: תחתון הבא לשנות בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו, בכפיסין שומעין לו, בלבנים אין שומעין לו. לסכך בארזים שומעין לו, בשקמים אין שומעין לו ... בארזים אין שומעין לו, בשקמה שומעין לו וכו'". מפרש רש"י: "ארזים - בקורות של תקרה תחתונה קמיירי, וארזים מתקיימין מן השקמין, ומשאן כבד. בא לשנות תחתון - משקמים לארזים שומעין לו, שמהנהו לעליון שמתקיים וחזק מקום מדרך רגליו, מארזים לשקמים אין שומעין לו, מפני שהן נוחין להשבר". מהלכה זו אנו לומדים שאמנם הארזים חזקים יותר אך גם כבדים יותר לכן לדייר העליון עדיפים עצי ארז ואילו לדייר התחתון עדיפות קורות השקמה הקלות יותר שאינן מכבידות כל כך על קירות ביתו. קורות השקמה אכן נחשבות לקלות, בעלות מבנה סיבי מחוספס ובעלות איכות ירודה עבור בני

האגדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם לעץ השקמה יש אגדה: כשמלאו לילד שנה, היה אביו לוקח אותו, מעלה אותו על השכם, ויחדיו היו קוצצים ייחורי שקמה ותוקעים אותם בקרקע החולית. הייחורים היו מכים שורשים ומעלים ניצנים. עם השנים גדלו העץ והילד יחדיו, ומשבגר העץ והילד היה כבר בן 10, היה האב אומר לבנו: "הבה ונלך אל הבתולה... בתולת השקמה שלא נקצצה מימיה" (תוספתא שבעית נ, טו). לקחו להם מסור גדול והחלו לנסר את השקמה. ומשסיימו, אמר האב לבנו "סדן שקמה זו שלך הוא". מקץ כמה חודשים הסדן העלה עלווה ירוקה, שממנה דילל הנער את הצימוח הפחות מפותח והשאיר את המוצלח. וכך היה הנער גדל ומתבגר עם קורות השקמה, ובהגיע זמנו להינשא עמדו לרשותו קורות לבניית ביתו.

לא מצאתי את המקור בתוספתא

תמונות שיקמים מנאות קדומים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.