ניר חסון בכתבה בעיתון הארץ מצטט מחקר חדש שפורסם ב"בית מקרא" לפיו הקטע הצפוני של עמק רפאים היום היא "גן המלך" וכך הוא כתב ביום 23 אוקטובר 2011 על הגבעה המכונה היום רמת רחל התקיים מרכז שלטוני חשוב בימי ממלכת יהודה העצמאית וכך הוא כתב:

"האזכור הראשון של עמק המלך הוא בספר בראשית, כמקום שבו יצא מלך סדום לקראת אברהם עם שובו מהמלחמה, "אל עמק שווה הוא עמק המלך" (בראשית י"ד). המלה שווה, לפי ליפשיץ ונאמן, היא מלה נרדפת למישור. לכן עמק רפאים, המישורי והמתון בעמקי ירושלים, הוא המתאים ביותר להיות עמק המלך. בעמק הזה הוקמו חוות חקלאיות בחסות הממלכה. עשרות שרידים של מתקנים חקלאיים שנמצאו בעמק מחזקים את הטענה הזו. מכאן ש"גן המלך", שבפתח עמק המלך, נמצא בפתח עמק רפאים המודרני, אי שם בין גן הפעמון לתחנת הרכבת הישנה של ירושלים, כמה מאות מטרים מהמיקום המקובל של הגן בתחתית סילואן.

הדעה המשוערת עד היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
שכונת אל-בוסתאן (יושבת על אתר המכונה גן המלך ועמק המלך) היא שכונה ערבית בסילוואן שבמזרח ירושלים, דרומית לעיר העתיקה בפתח הדרומי של נחל קדרון. השם העברי "גן המלך" נגזר מהטענה לזיהוי המקום עם גנו של שלמה המלך. בשכונה כ-90 בניינים שנבנו ללא אישורים מתאימים, ומתגוררים בה בין 1000 ל-1500 איש.

היסטוריה - במשך מאות שנים היה זה שטח ירוק בו נטועים עצים רבים מהם עתיקים מאד ובו גם שני מעיינות[1]. השטח היה שטח במעמד האוסר בנייה בימי השלטון העותמאני, בימי המנדט הבריטי וברוב תקופת השלטון הירדני, וב-1967 היו בשטח ארבעה בתים בחלקו הדרומי. לדברי משה עמירב, שכיהן בעבר כחבר הנהלת עיריית ירושלים, אישרה עיריית ירושלים הירדנית ב-1967, תוכנית מתאר לשכונת סילוואן, ובה צוין אזור "אל בוסתאן" כשטח מיועד לבנייה. אחרי מלחמת ששת הימים והחלת הריבונות במקום על ידי ישראל, בוטלו תוכניות מתאר אלה[2]. לטענת שוקה דורפמן, מנכ"ל רשות העתיקות, בפני הועדה לענייני ביקורת המדינה, המקום יועד מאז תקופת המנדט לחפירה ולשימור ולא יועד לבנייה במסגרת תוכנית כלשהי. החל משנת 1992 בנו תושבים ערבים בתים בשטח תוך הריסת חלקים נרחבים מהגן. בשנות התשעים החלה עמותת אלעד, בגיבוי עיריית ירושלים ומשרד השיכון לפתח באזור את הפארק הלאומי עיר דוד. העמותה, שעוסקת גם ביישוב יהודים בשכונת סילוואן הסמוכה לאתר, פועלת לשמר את המקום ולפתח אותו מבחינה ארכאולוגית ותיירותית. הדבר הוביל לעימות עם תושביה הערביים של השכונה, ובפינויים מהשטח בו בנו את בתיהם. לאחר שנת 1994 ננקטו הליכים משפטיים כנגד 23 בתים וכ-7 נהרסו. בשנת 2005 ניסתה עירית ירושלים להרוס 88 בתים בשכונה אולם ראש העיר אורי לופוליאנסקי נסוג מהחלטה בעקבות לחץ בינלאומי ומקומי[דרוש מקור]. ב-2005 בעקבות ההבנה שהושגה בין מהנדס העיר לבין תושבי השכונה, שכרו התושבים את האדריכלית אילה רונאל כדי לגבש תוכנית שתאפשר את הפיתוח של השכונה. ב-2008 הודיעה הממונה ממשרד הפנים על התוכניות בוועדה לתכנון מחוזי בירושלים שהתוכנית עומדת בדרישות לתוכנית לבניין עיר. אולם ב-17 בפברואר 2009 וועדת התכנון המחוזית של ירושלים דחתה ברוב של 12 קולות נגד אחד את התוכנית לבנין עיר (תב"ע 11641) אשר הוגשה על ידי רונאל. נכון לינואר 2010 יש צוי הריסה בתוקף ל-43 מבנים בשטח גן המלך ויתרת המבנים נמצאים בהליכים משפטיים. עיריית ירושלים בראשות ניר ברקת מקדמת תוכנית חדשה למתחם לפיה מתוכננים מציאת פתרונות לחלק מהבתים הקיימים בפועל בשטח, תוך פיתוח האזור כולו לתיירות, למסחר ולפתרונות דיור [3].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.