Family Wiki
Advertisement

צילם: חיים דורין

סיכום (17.7.20) 'עמיתים לטיולים' גן לאומי בית עיטאב

טיול רגלי מעגלי
התקיים ביום שישי ערש"ק פרשות מטות-מסעי, כה' תמוז תש"פ (17.7.20)
בשעות 08:00-12:00
בהדרכת ד"ר מיקי ארליך מאוני' בר אילן - מומחה לצלבנים

מבוא[]

ראש ממשלתנו דימה לא מכבר את המגבלות הנובעות ממגיפת הקורונה לאקורדיון, מתרחבות ומתכווצות חליפין, אך כל עוד המוזיקה נשמעת אנו ממשיכים לתור את הארץ.
את לחץ השיגרה והיומיום אנו מחליפים באוויר הרים צלול ויערות שופעי שלווה אל מול היישוב בר גיורא אשר בהרי ירושלים, ממנו נצא לחקור את חורבת בית עיטאב הסמוכה בהובלתו של ד"ר מיקי ארליך מאוניברסיטת בר אילן, מומחה לתקופה הצלבנית.

נחל המערה[]

ראשית חוכמה מזכיר מדריכנו לשתות הרבה ולשמור על הגבלות הקורונה, ומיד מוביל אותנו אל מול כרמים שופעים אל ערוצו של נחל מערה השופע ירוק עד.
לאחר התרשמות מהטבע במלוא הדרו מאתר עידו מאושר ממארגניי הטיול, חורשת עצי אלון עתירת צל ושלוה בה אנו מתכנסים ללמוד על השטח מפי מדריכנו. מיקי מצביע אל ההר ממערב עליו שוכנת חורבת בית עיטאב ואומר כי היום נבקר באתר בו שוכן מוקד היסטורי הבולט אל מול סביבתו - חורבת בית עיטאב.
יחסית ליישובים הגדולים של גב ההר באזור המורדות המערביים של הרי ירושלים היישובים שנבנו במהלך הדורות היו קטנים יחסית ושכנו בצל ההיסטוריה של יישובי גב ההר, ירושלים ובית לחם, (מלבד ביתר, מאחזו האחרון של בר כוכבא).
השטח כאן מאופיין במעט אדמה ראויה לעיבוד ובמעיינות קטנים יחסית אשר אולי מסבירים עובדה זו. מיקי שוטח את סיפור הדרך של סיורנו, עליה לחורבת עיטאב מכיוון נחל מערה, סיור באתר וחזרה דרך עין חוד השופע מים לאחר גשמי השנה הברוכה, ואנו מיד שבים לדרכנו דרך היער הנטוע המשולב בצמחיה ים תיכונית סבוכה.
במהרה חורבת בית עיטאב מסתמנת היטב מעל פסגת ההר ממערבנו, ואנו עולים אל ההר מדרומו בעליה חדה הפורשת את נופו של נחל מערה תחתינו בואכה עין סופלה הנחבא בפער במצוק הסלע.
המעיין הנמצא בין שתי אבני גיר עצומות שקרסו זו על זו ליצירת מעין מפתח מפואר ומבטיח בצורת 'וי', אך מתגלה כמעיין אכזב יבש בו רק שפע הצמחיה והשורשים המשתרגים סביבו מעידים כי במקום קיימת נביעה קטנה.
מיקי מציין כי זהו מעיין ניקבה האופייני לאזור הרי יהודה אך לאחר התמוטטות שארעה במקום הזחילה בתוך הניקבה מסוכנת ואסורה ולמי שסיים להתרשם מהמעיין כדאי להביט מולנו מדרום אל רכס בעל עבירות מאתגרת אשר מעבר לו עברה דרך רומית מירושלים לבית גוברין המכונה 'דרך הקיסר'.
אנו ממשיכים לטפס בעליה אתגרית משהו המזכירה כי מדובר בסיור למיטיבי לכת וחולפים בתוך יער אלונים סבוך בו בלוטים צעירים מבכירים על ענפי העצים, חולפים במאמץ על פני מדרגת סלע וזוכים עם העליה בגובה לתצפית החושפת מעל ההרים ירוקי העד את לוד, רמלה ובית שמש שגדלה מאוד בשנים האחרונות וצובעת בלבן בוהק כברת שטח נכבדת בין הרי ירושלים למישור החוף הנעלם באובך הרחק ממערב.
העליה מתמתנת ומגלה מצפון את בתיה היפים של נס הרים ואת מרכז הכנסים של קק"ל הסמוך אליו, מבנה יפהפה המתמזג היטב בגג הרעפים הירקרק שלו ביער הסובב.
מדריכנו מתמקם בחוכמה בלב חורשת אורנים ענפה ועתירת צל, ובעוד אנו מתמוגגים מהמיזוג הטבעי והנוף המרהיב מרביץ בנו דעת.

בית עיטאב[]

בית עינב 22.png

מלבד דרך הקיסר אשר הוליכה מצפון לדרום הייתה דרך רומית נוספת בנחל דולב העובר מצפוננו שהובילה ממזרח למערב. המבנה של בית עיטאב אותו נתור בקרוב הינו בית חווה צלבני עליו נוספו שיפורים בתקופה העותמאנית בדומה למבצרים רבים בארץ כגון מגדל צדק, תוספות בניה בשיטת ה'לגו' המשתמשות במבנה קיים ומשפרות אותו.
מחרסים שנמצאו באתר אנו יודעים כי כאן שכן יישוב עוד בתקופה הרומית, ומלבד חרסים לא נותר דבר מיישוב זה. אך יש חוקרים שמזהים את בית עיטאב עם 'עין טב' המופיעה בגמרא במסכת ראש השנה בקשר עם חידוש החודש. זיהוי זה מתאים גם מבחינת שימור השם וגם עם המיקום הסמוך לירושלים ממנו ניתן לראות מעל פסגה רמה את הלבנה בחידושה. עם זאת, ראוי לציין כי שמות כמו עין טב או כפר טב הם שמות נפוצים במרחב והעובדה שמקום נקרא "בית טב" אינה הוכחה חד משמעית לכך שעין טב שמוזכר בתלמוד היה דווקא כאן. כך למשל, יישוב בשם עין טב מופיע גם במפת מידבא בין יבנה ללוד והייתה עיר בשם זה בצפון סוריה/דרום טורקיה שממנה מגיעה משפחת ענתבי.
לאחר שדנו בנקודה היהודית החשובה של אתר זה, מרפרף מיקי במורד הדורות אל התקופה הצלבנית, אשר תעודות רבות ממנה השתמרו ואף תורגמו לאנגלית והועלו לאינטרנט למי שחפץ לחקור או מתקשה להירדם בלילה.
השלטון בתקופה הצלבנית היה פאודלי, והאדמות כולן היו שייכות למלך אשר חילק אותן בין אציליו עם תנאים מסוימים, לדוגמא אציל באזור קיסריה התחייב לשלוח 25 אבירים לממלכה תמורת הנחלה בה זכה.
נחלה זו בשטח פחות מבוקש נפלה בחלקו של אחד המוכר לנו מן התעודות, יוהנס גות'מן אשר משפחתו ישבה בבית עיטאב ושלטה על כל השלוחה. אדם זה מוזכר בכרוניקה הצלבנית שנכתבה על ידי ויליאם מהעיר צור.
מספר זה אנו מגלים כי בעת קרב בצפון הארץ כ30 שנה לפני קרב קרני חיטין מלך הצלבנים בולדוין ה3 עם אביריו הובסו ואותו יוהנס מיודענו בעל סוס שנודע במהירותו נתן אותו למלך אשר ב"אומץ רב" ברח משדה הקרב והותיר את יוהנס ליפול בשבי המוסלמים.
על היחס הפאודלי אנו למדים מתעודת קניין שנשמרה בארכיון כנסיית הקבר בה המלך מתיר למשפחת יוהנס גות'מן למכור את נחלתו לכנסיה ולפדות את האציל השבוי בכסף, המלך אשר חייו ניצלו בזכות יוהנס אפילו לא חשב לפדות את האציל בכספו אלא נתן רשות למשפחתו למכור את רכושה כדי להשיג את כופר הנפש.
אנו ממשיכים במורד המאות אל התקופה העותמאנית. לאחר שהחל מהתקופה הפאטמית (מ-970 לספירה והלאה) נשלטה ארץ ישראל ממצרים, השלטון המרוחק באיסטנבול מטפל בחלקה שנפלה לידו בשיטת הזכיינות, וממנה שליטים מקומיים אשר גבו מיסים בשביל העותמאנים תמורת אחוז מסוים מהתקבול.
באזור ההר אנו יודעים על לפחות 24 כפרים אשר בהם שכנו שיח'ים או תקיפים אשר גבו מיסים תמורת האדונים מטורקיה.
אנו יודעים שבמאות השמונה עשרה ותשע עשרה ישבה בבית עטאב משפחת 'לאחם' אשר נלחמה עם משפחת אבו גוש אשר מבצרה שכן בצובה (מבצר צלבני גם הוא ששופץ בתקופה העות'מאנית), והיתה מסוכסכת היטב עם משפחה נוספת מבית נטיף (שהתמודדה על הנהגת שבט לאחם) עד שלעות'מאנים נמאס ממעשי האיבה והגלו את השיח'ים החשובים אחר כבוד לקפריסין.
בתקופה הבריטית שכן פה כפר קטן בן כ 600 נפש (לפי הסקר הבריטי של 1932), כפר נידח מנותק מתשתיות כמו חשמל ומים שאליו הובילה דרך עפר משובשת. הכפר ניטש בימי מלחמת השחרור במבצע אל ההר בסוכות תש"ט בה הורחב פרוזדור ירושלים, והיום הוא גן לאומי נאה המושך מבקרים חובבי היסטוריה ונוף.
לאחר שהשכלנו אנו ממצים את סקרנותנו בסיור בחורבה רחבת הידיים, בית חווה מבוצר היטב שנבנה סביב חצר מרכזית. התפוררות המבנה חושפת כי קמרונות יפים תמכו את הקירות המבוצרים סביבו ויצרו מרתפים רחבי ידיים, קמרונות אשר מספקים היום אזור מוצל נרחב המושך היטב את תשומת לב העמיתים החוקרים העייפים במקצת.
סביב ניתן לראות ולסייר ללא מאמץ בין שרידי קירות עבים, אשר ביניהם חשופים קמרונות ועצים הגדלים מבין ההריסות ותובעים חזרה את האדמה אשר להם.
סמוך למעיין עין חוד אשר למרגלותיו המזרחיות של עין עיטאב התגלתה מחילת מסתור אשר ככל הנראה הובילה אל תוך המבצר אך נקודת הכניסה מתוך המבצר לא אותרה כנראה.

עין חוד[]

אנו יורדים עם שביל עזים מפותל ומשופע, מזרחה אל עין חוד, הממוקם למרגלות בית עטאב בלב בוסתן עצי פרי בו שולט ריח תאנים עז. קול המים הזורמים מפנה את תשומת ליבנו אל מבנה אבן המחפה על ניקבת המעיין ואל שבכת ברזל המונעת כניסה אל הפיר מטעמי בטיחות. ממבנה האבן דרך צינור קטן מפכים מי המעיין בקול פכפוך עליז אל בריכה בצורת רבע מעגל אשר מחוגו כשני מטרים, וממלאים אותה במים צלולים לגובה של כמטר.
גם מים זכים, גם עצי פרי חסר רק קצת ידע כדי שנשבע נחת. מיקי נענה לאתגר ומבאר כי כאן ניתן לראות היטב את ההבדל בין חקלאות מדרגות (טראסות) מפותחת לבין עין סופלה מעיין האכזב אשר סביבו לא התפתחה חקלאות שכזו. אנו נהנים מצל תחת עץ אלון רחב צמרת וסביבנו עצי שקד, רימון, זית תאנה ואגוז עצי תרבות אלו אופייניים לחקלאות האזור.
בתקופה הערבית נבנו בארץ כפרים רבים שהשתכנו על כיפת ההר וכונו כפרי כיפה, ואילו המעיינות שכנו מטה מבתי הכפר ושימשו להשקיית מטעים ושדות. המים לצריכה אנושית הגיעו בדרך כלל מבורות מים ושימשו לשתיה ובישול בלבד ואדם צרך כעשר ליטר מים ביום, רחצה היתה מותרות נדירות בכפרים אלו.
בנחל המעיינות ובואדי פוכין ניתן עדיין לראות כיצד שימשו המעיינות להשקיה וכיצד חולקו המים בין שדות הפלחים השונים באמצעות מגופות ותעלות.
את מחילת המסתור הפעם לא הצלחנו לאתר, אז אנו פונים לטבילה מרעננת בבריכת עין חוד, לקול מנגינת המים הקולחים אל הבריכה, מנגינת הארץ אותה אי אפשר להפסיק. לאורך הכרמים הגדושים אשכולות אנו צועדים עד לטיפוס העז חזרה לרכבים.

תודות:[]

ד"ר מיקי ארליך על סיור עומק מלמד וחוויתי,
לעידו מאושר המוביל אותנו בין נופים והיסטוריה,
לעמית אררט הפורץ גבולות אל מחוזות ידע חדשים,
לאבנר עופר המתפעל ללא לאות את רשימות הנרשמים,
ולהמוני העמיתים שבאו לרוות ידע וחוויות בהרי יהודה.

תמונות באדיבות:[]



בעמיתות,
ירון בוצר botzeryaron@gmail.com

מהויקיפדיה[]

הגן הלאומי

גן לאומי בית עיטאב נמצא בהרי ירושלים במבואות הדרומיים-מערביים של העיר ירושלים, כ-15 קילומטרים מערבית לבית לחם (כ-2 ק"מ מערבית למושב בר גיורא. שמו ניתן לו על שם הכפר הערבי בית עיטאב ששכן במקום עד 1948.


על הגבעה הנישאת לרום של 665 מטר, שכן ככל הנראה מבצר צלבני או חווה מבוצרת. לגבעה זו הייתה חשיבות אסטרטגית רבה, שכן היא חלשה על דרך רומית קדומה שעלתה מעמק האלה להרי ירושלים (בתוואי של כביש 375.

בשנת 1962 החלו עבודות חפירה במקום, שבהן נחשפו שרידי המבצר הצלבני והכפר הערבי. במקום נמצאו קשתות, קמרונות וחלקי חומות ומגדלים. בין השאר נמצאו שרידי בית בד. במדרונה המזרחי של הגבעה נמצאה מערכת מנהרות לא גדולה, אשר בקצהָ קולומבריום. ב-2002 הוכרז המקום כגן לאומי[1]. ממזרח לאתר נמצא מעיין נקבה בשם "עין חוד".

קישורים חיצוניים[]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן לאומי בית עיטאב וויקישיתוף

הערות שוליים[]

תבנית:Coord/display/title


-- ‏קיבלת

Advertisement