ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית גירסת 27 ביוני 2008
גן נוי הוא שטח פתוח, פרטי או ציבורי, המשמש את האדם לצרכי נאי וליופי סביבת מגוריו.
בעברית, המושג "גן" מתייחס למגוון סוגים של שטחים פתוחים פרטיים או ציבוריים וחופף לכמה מושגים נוספים:
- פארק - בהתייחסות לרוב לגן גדול מאוד ואף לשמורת טבע גדולה.
- גינה - מתייחסת לרוב לגן פרטי וקטן יותר. בשפות אחרות לדוגמא אין הבדלה בין "גן" ו"גינה".
- חצר - שטח פתוח בעל קונוטציה שימושית יותר, לעומת נוי ופנאי בלבד. חצר היא לרוב חלק הצמוד לבינוי ואינה בהכרח שטח ירוק. לחצר גם משמעויות נוספות בהקשר של "חצר מלוכה" וכדומה.
- בוסתן - גן פרטי הצמוד לבית ובו עצי פרי. גם כאן אין הגדרה חד משמעית המבדילה בין בוסתן לבין "פרדס".
חשוב לציין כי גן הוא שטח פתוח הקרוב לשטחים בנויים או צמוד אליהם אשר הקמתו או הגדרתו ותיחומו הם מעשי ידי אדם ולא כל שטח טבעי פתוח. בהיסטוריה הרחוקה, הגן אף צמח והתפתח כ"טבע" בתוך העיר או היישוב; כלומר להבדיל בין שטח טבעי לגמרי בו לא נגע האדם לבין שטח פתוח שנשאר בתוך מקום מיושב - בין אם הוקם באופן מלאכותי ובין אם נותר כשריד טבעי אשר נעטף על ידי ציביליזציה אשר בחרה להשאירו ככזה. למעשה, רוב מוחלט של הגנים בעולם הם שטחים שנותרו טבעיים לאחר שצמחה סביבם עיר והם טופלו או עוצבו מחדש במשך הזמן. נדירים מאוד הם המקרים בהם שטחי גינון החליפו שטחים בנויים.
כמו כן, המילה "גן", היא חלק משמות של סוגי שימושים בגנים כגון גן שעשועים, גן חיות, גן בוטני, גן פסלים, גן אירועים וגן ילדים (שמתייחס אף למבנה).
הטיפול בגנים נקרא גינון (או גננות) והוא מקצוע בו עוסקים גננים וכמו כן הוא גם תחביב ופעילות פנאי של אנשים רבים. מקצוע עיצוב ותכנון הגן נקרא אדריכלות נוף והוא תחום התמחות בפני עצמו.
גן הנוי[]
בגינה הפרטית מצוי מיגוון רב של צמחים. הגיוון הוא חלק מיופי שלו. בדרל כלל הוא כולל את סוגי הצמחים הבאים: משיחים, בני שיחים, מטפסים, צמחים ריחניים, צמחי צל, ורדים, צמחי צל, קקטוסים ומעט עצים - תלוי בשטח המוקצב לגינה.
הטיפול השוטף בגינה כולל: תכנון הגינה - כולל החלק המוקצב לצמחים ואופן הצבתם בשטח, הכנת השטח לנטיעת השתילים, השקיה - בדרך כלל עם מיכשור אוטומטי, זיבול, גיזום ואיסוף פסולת - כולל זו הנזקרת על ידי העוברים ושבים.
הקשר של הגנן על משתלה הוא קשר בסיסי. ממנה הוא רוכש שתילים, מתעדכן בשתילים חדשים, קונה את צרכי הגן ונענה לשאלות השוטפות.
היסטוריה[]
תיאור ציורי מאוחר של הגנים התלויים בבבל
גן יפני
גני נוי קיימים מקדמת דנא. הגנים הראשונים שהוקמו וטופלו לצרכי פנאי ונוי, בניגוד לגנים שהצמיחו תוצר חקלאי (גם אם לצרכים ביתיים), התפתחו כבר בערים הראשונות של מסופוטמיה העתיקה. ידועים במיוחד הגנים התלויים של בבל שאף שולבו בארמונו של נבוכדנצר השני. גם בבבל וגם מאוחר יותר בפרס שולבו בגנים גם גופי מים שמטרתם היתה מתן תחושה של "גן עדן עלי אדמות".
במשך כל העת העתיקה היו גני נוי נחלתם של מלכים ושליטים בעיקר. מאוחר יותר, התפתחה מורשת טיפול וטיפוח גנים גם בקרב מנזרים. מנזרים נוצריים טיפחו גני נוי בקלויסטרים וביפן התפתחה המסורת של גן זן ועוד תרבות שלמה בנוגע לטיפול בגנים המכונים "גנים יפנים". בימי הביניים גני נוי פיארו גם ארמונות ומבני ציבור בארצות האיסלאם כדוגמת הגנים בארמון אלהמברה בספרד ומיידאן-אה אמאם בפרס.
מאוחר יותר היו גנים נחלתם של משפחות אצולה, בעיקר אצולה כפרית, אשר דאגו לטפח גינות נוי סביב ביתם. שני סגנונות גני נוי שהיו מקובלים בקרב האצולה האירופאית היו הגן האיטלקי וגן צרפתי שפיארו ארמונות ואחוזות. למעט גינות פרטיות קטנות בכפרים, רק לקראת סוף המאה ה-18 והמאה ה-19 החלו להופיע גנים ציבוריים לרווחת הציבור גם בתוך הערים במקביל להתפתחות תרבות של גינות נוי פרטיות הצמודות לבתים עירוניים.
בסוף המאה ה-19, לאחר שערים רבות התפתחו בקצב מהיר בעקבות המהפיכה התעשייתית ונוצרו מרחבים עירוניים גדולים מאוד ללא שטחי ציבור ירוקים, התפתחה הגישה של "עיר גנים" אשר החלה מיושמת במקומות שונים בעולם בתיכנון הערים המודרני. גני נוי ציבוריים ומקומות לביסוס גני נוי פרטיים הם אחד מאבני הייסוד בתיכנון הסביבתי של ימינו.
טיפוח גינות לצורכי פנאי ונוי הוא כיום תחביב נפוץ בקרב אנשים רבים. כמו כן, גנים מוקמים לא רק לצרכים שימושיים בהם יכולים לבלות בהם אנשים אלא גם כאלמנטים נופיים בלבד, כמעט ללא גישה, בצידי דרכים בין-עירוניות, בכניסות לערים ובסביבות נוספות.