אל גשרי הירדן - בעקבות חט' "הראל" במלחמת ששת הימים - סיור עם אוטובוס 26 יולי 2019
אשר התקיים ביום שישי כג' תמוז תשע"ט (26.7.2019)

בשעות 07:30-15:00

בהדרכת מורה הדרך וההסטוריון ד"ר שמעון גת

ובהשתתפות אנשי עדות, מפקדים ולוחמים בחטיבה


מסלול הסיור: תל אל פול – מצפה דני – גשר אלנבי – גשר עבדאללה.


בתיאום בטחוני מיוחד עם צה"ל וגורמים נוספים


הפקה - עמותת הראל בשיתוף 'עמיתים לטיולים' ובסיוע בית ספר שדה שער הגיא

כתיבה וצילום - ירון בוצר => https://photos.app.goo.gl/Yn4xTBumA2r65Zjq9

ישנם גורמים רבים הקובעים את חוסנה של מדינה, אך יותר מכל תלוי חוסן זה בנכונות של אזרחיה להתגייס כשכם אחד בעת משבר. נכונות זו - היא הקובעת בסופו של דבר את יכולתה של מדינת הלאום לעמוד בפני המצוקה, להתאושש ולשגשג. אחת מנקודות המשבר הגדולות בפניה עמדה מדינתו חל לרגל יום הולדתה ה19 עת התאספו מדינות ערב הסובבות במטרה למחוק את מדינת היהודים הצעירה ממפת העולם, מזימה אשר כשלה בפני עמידתם העזה של רבים וטובים כאיש אחד.

אל סיורנו בעקבות עמידתה האיתנה של חטיבת 'הראל', כחלק בלתי נפרד משאר חטיבות ויחידות צה"ל במלחמה זו, יצאנו, כ130 משתתפים, בשני אוטובוסים ו3 רכבים פרטיים, אשר אורגנו מראש על ידי יוני אמיר מעמותת הראל תוך שאנו עולים לבירתנו בדרך מספר 1 עליה נלחמה חטיבת 'הראל'-פלמ"ח בקרבות מהקשים שניטשו בימי מלחמת הקוממיות.

בדרך אל העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיורנו היום מטעמים לוגיסטיים, נועד לעקוב אחרי מהלכיה של חטיבת המילואים הממוכנת 10 'הראל' החל מהיום השני ללחימתה במלחמת ששת הימים, אך במופת של הדרכה נוטל מורה הדרך הנפלא רון חרמוני-להט את המיקרופון באוטובוס החל מלטרון ואל ירושלים, ומקשר את האתרים על פניהם אנו חולפים בדרכנו אל תנועת הכוחות והקרבות שנערכו ביום הראשון למעשי האיבה.

רון פורט את סדר הכוחות שעמד לרשות אורי בן-ארי מפקד חטיבת 'הראל' ערב מלחמת ששת הימים, (בעברו - מ"פ בגדוד הרביעי 'הפורצים' בחטיבת 'הראל' במלחמת העצמאות ) 2 גדודי חיל רגלים משוריין, (104 ו 106), וגדוד טנקי שרמן (95), גדוד מכמ"ת (מרגמות כבדות 120 מ"מ), גדוד תותחי שדה (פגזי 25 ליטראות), פלוגת סיור, פלוגת הנדסה וכן פלוגת שיריוניות AML סדירה שסופחה לחטיבה. כוחות אלו נערכו לפתיחת המלחמה באזור יערות בן שמן וחולדה.

בעוד אנו חולפים על פני אנדרטת המשוריינים בשער הגיא, המזכירה את הקרבות הקשים בהם לקחו חלק כוחות 'הראל' (פלוגות וגדודים שפעלו בגיזרה עוד טרם הוקמה רשמית כחטיבה) לפתיחת הדרך לבירה במלחמת הקוממיות, מלמד רון כי תוכנית הפעולה של החטיבה ליום הראשון של מלחמת ששת הימים הייתה לנוע מאזורי ההערכות שלה לכיוון צפון מזרח, לכבוש את גב ההר הצפוני ולהשתלט על גבעות החולשות על כביש ירושלים-רמאללה, ובכך לחסום תגבורות ירדניות מלהפריע לכוחות שפעלו לשחרור ירושלים.

תוכנית זו הושלמה במלואה, תוך שכוחות גדוד החרמ"ש 104 נסעו על כביש מספר אחת, שהיה אז כביש צר בן מסלול אחד לכל כיוון, פנו צפונה באזור מעלה החמישה, ושחררו את גבעת הראדאר הצפונית ליישוב בקרב קשה. לאחר מכן המשיך הגדוד צפונה לבידו וחבר עם שאר הכוחות על כביש 60, הוא דרך האבות ההיסטורית מצפון לבירתנו.

גדוד החרמ"ש 106 יצא מאזור חולדה, דרך כסלון ורמת רזיאל, נערך למלגלות הקסטל, שם ספג הפגזה ראשונה והרוגים ראשונים, ומשם חצה את כביש מספר אחת במקום בו היום בנוי מחלף הראל המרשים, אל המוצבים הירדנים על גבעת שיח' עבד אל עזיז ובח'רבת לוזה מצפון למבשרת ציון (היום בולט מעליה מגדל סיפון המים המלבני, חלק ממתחם הזיכרון "יד אסא"), הכניע את הירדנים בנבי סמואל, תוך שהוא סוגר מעגל עם הקרב הקשה בו הובסה 'הראל' באותו מקום במלחמת הקוממיות, וחבר עם שאר הכוחות, כאמור.

הכח השלישי, גדוד 95 של טנקי שרמן, שהוגדר כעתודה, ניצל הזדמנות מבצעית, נע בעקבות פלוגת הסיור על כביש מספר אחת למוצא ומשם בדרך חתחתים על נחל חלילים לבית איכסא ובית קיקא (היום רמות). לאחר היערכות המשיך הכח צפונה ותפס את תל א-זהרה, החולש על כביש רמאללה-ירושלים, ומיד אחריו את תל אל-פול, ובכך השלים את משימתו - לנתק את כוחות הליגיון מבירתנו ולהקדים את הגעתה של חטיבת השריון הירדנית 60 שעלתה לכאן ממזרח.

בעוד אנו ממשיכים לנסוע מגבעת התחמושת צפונה אל תל אל-פול וחולפים על פני גבעת המבתר, נוטל ד"ר חזי הורן את המיקרופון ומתאר את הקרב שהתחולל ממש בדרך זו ביום השני למלחמה. כביש שוקק זה, העובר בין שכונות צפון העיר הבנויות לתלפיות, היה באותם ימים מתחם ירדני אסטרטגי שהתמקם על גבעות כמעט ריקות ואשר ביצוריו פנו דרומה אל ירושלים היהודית.

פיקוד המרכז, נחוש לנצל את הצלחת מתקפת היום הראשון הפנה את כוחות 'הראל' לתקיפת מתחם ירדני זה מעורפו תוך שימוש בטקטיקת "הלם השיריון", בה טור טנקים מתקדם תוך ירי להלימת כוחות האויב והכנעתם. בו בזמן הותקף המתחם הירדני על ידי כוחות שנעו מירושלים, ועקב ההצלחה המפתיעה של ההתקפה נפגשו שני ראשי התקיפה במהירות באזור גבעת המבתר, תוך שהם מזהים זה את זה ככוחות ירדנים. במקביל חיל האויר אשר הוזעק למתן סיוע לא עודכן על ההתקדמות המהירה של הכוחות וגם הוא זיהה אותם כטנקי אויב.

טעויות טראגיות אלו הסתיימו באובדן חיים רב עקב ירי הדו"צ של שני הכוחות של צה"ל, שהעיב קשות על הניצחון הצבאי המרשים.

תל אל-פול[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנו ממשיכים בנסיעה בין בתי המידות המפוארים של שועפט ובית חנינא ותוך מספר דקות מגיעים למרגלות תל אל פול, עליו עומד שלד מבנה אדיר מימדים, מבנה אשר למרבה הנוחות מספק מקומתו השניה תצפית היקפית נפלאה אל אזור מרכז הבירה, שכונותיה הצפוניות, נבי סמואל, ואל כביש מספר אחת היורד לו אל מדבר יהודה. חדי העין יכולים אף להבחין בהר בעל חצור מתמזג באופק מצפוננו, וברכס הכנוב הרחק מדרום.

לנוכח שליטתו המוחלטת של המקום בתצפית על סביבתו לא צריך להיות איש צבא כדי להבין את חשיבותו האסטרטגית, אך כן נדרש מאמץ נפשי כדי להתנתק מהנוף המשכר ולעקוב אחרי דברי מדריכנו.

אל הסבריו המופתיים של ד"ר דוד אלגביש, המומחה לתנ"ך, אני מצטרף רק לקראת סופם אך הספיקותי לקלוט כי המבנה המשמש אותנו כמרפסת תצפית מפוארת התחיל להיבנות על ידי מלך ירדן חוסיין כשנה לפני פרוץ המלחמה, ושחרור המקום הפסיק את עבודות הבניה והותיר את שלד המבנה כמות שהוא. לצורך בניית הארמון פונו חלק ממוצבי הליגיון ששכנו ברום התל, עובדה ששיחקה לטובתנו עם פרוץ המלחמה, אך לרעתנו שיחקה העובדה כי תל אל-פול, מזוהה עם גבעה המקראית, עירו של שאול המלך ובירתה הראשונה של הממלכה המאוחדת, וייתכן מאוד כי תחת שלד ארמון חוסיין שוכנים להם שרידי ארמון שאול המלך שאינם נגישים לחפירה בידי הארכאולוגים.

יוני אמיר – עמותת הראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

יוני אמיר מכנס סביבו את המון העמיתים ומבקש להודות לעמית אררט וקבוצת 'עמיתים לטיולים' על שיתוף הפעולה המבורך בהפקת סיור חשוב זה, וכן לקהל המגוון והרב שהצטרף אל ותיקי הראל בסיור זה שנועד להטמיע את מורשת החטיבה בקרב מעגלים מתרחבים והולכים של ציבור אוהבי הארץ.

יוני, עד לאחרונה קצין המבצעים של חטיבת 'הראל' דהיום במיל' ובן לשני הורים, זיכרונם לברכה, אשר נלחמו על הדרך לירושלים בשרותם בגדוד הרביעי 'הפורצים' של החטיבה במלחמת העצמאות, מציין כי החטיבה קיימת לאורך כל שנות קיום המדינה (הוקמה מחדש כחטיבת מילואים לאחר מלחמת השחרור, ופעילה עד ימינו אלו), וכי לפני מלחמת ששת הימים הוצבה להגן על אזור השרון. בסמוך לפרוץ המלחמה פקודותיה שונו והיא נשלחה לסייע בשחרור הבירה שהיתה עד אז עיר גבול מבותרת. תוך שהוא מצביע על חגי מן, קצין המודיעין החטיבתי של 'הראל' באותה תקופה, מגלה כי הוא האיש אשר גילה למח"ט אורי בן-ארי על דבר קיומו של ציר בית קיקא, אשר בו בקושי רב יכלו לעבור טנקים ולכן לא מוקש על ידי הירדנים. הזדמנות מבצעית זו נוצלה היטב על ידי פיקוד החטיבה אשר הפעיל את גדוד 95 שהיה מוצב כעתודה, מיד עם תחילת הקרבות כדי לעבור בציר זה ולהלום בירדנים מכיוון אותו לא צפו.

מהלכי הקרב של היום הראשון כאמור הסתיימו כאן בתל אל-פול, כאשר גדודי החטיבה חברו אל סיירת שריוניות הAML 'דוכיפת' להתקפה בה שוחרר המקום, אך במחיר קשה של ארבעה הרוגים, בהם מפקד הסיירת עצמו.

להנצחת זיכרם ניקרא הרחוב הראשי של פסגת זאב הסמוכה - שדרות סיירת דוכיפת וכן הוקמה אנדרטה בשכונה לכבודם של חללי היחידה לאורך שנות קיומה.

יוני מלמד כי ביום השני לקרבות נעו גדודי החטיבה לשחרור גבעת המבתר, ופלוגת טנקים של 'הראל' אף הצטרפה לחטיבת צנחנים במילואים בשחרור העיר העתיקה. מצפון לנו גדוד שריון 95 כבש את רמאללה בהסתערות שכללה ירי מקלעים בלבד, שכן בעיר שכנה תחנת השידור "רדיו רמאללה" בעלת עוצמת שידור שהגיע לכל המזרח התיכון, אותה תכנן צה"ל לקחת שלל כדי להפיץ את שידורי קול ישראל. מפקדי צה"ל שחששו כי פגז תועה ישמיד את משדרי התחנה היקרים הורה לשריון להימנע מירי תותחים. זו היתה גם הפעם הראשונה בה גדוד שריון כובש מתחם בנוי של עיר.

בנקודת זמן זו אנו נמשיך את סיורנו, כאשר נעקוב אחרי מהלכי 'הראל' בהמשך המלחמה בהם ירדה לבקעה, שחררה את יריחו, וקיבלה על עצמה לפוצץ 4 מגשרי הירדן כדי למנוע מהירדנים להתארגן מחדש יחד עם כח משלוח עיראקי שזה מקרוב הגיע ולצאת להתקפת נגד.

חגי מן – קצין המודיעין החטיבתי, 'הראל' 1967[עריכה | עריכת קוד מקור]

יוני מעביר את המיקרופון לקצין המודיעין של החטיבה דאז חגי מן, החולק את מהלכי הקרבות כפי שחווה אותם אישית.

חגי פותח בבוקר היום השני למלחמה בו נכבש תל אל-פול, קרב עליו פיקד מפקד הראל אורי בן-ארי.

ביום שלמחרת הגיע פקודה להתכונן לצאת לשכם, פקודה אשר יעדה שונה תוך זמן קצר ליריחו. התכנון כלל שני צירים לירידה לבקעה, דרך דיר דיבואן, ונועיימה, ובנוסף הוכן חומר נפץ לפיצוץ גשרי הירדן. הכוחות יצאו לדרך ב- 8:30 בבוקר ללא התנגדות אויב מכיוון שבלילה הוציא המטה הירדני המובס פקודת נסיגה כללית אל עבר הירדן (ללא ידיעתנו באותו זמן).

הכוחות המתקדמים דיווחו על תצפית של כוחות ירדנים נסוגים ועל חיילי ליגיון המנסים להיטמע באוכלוסייה המקומית, ותוך זמן קצר הודיעו כי הם צופים לעבר העיר יריחו. לפתע קוטעת את תשדורות רשת הקשר הקריאה ההיסטורית "הר הבית בידינו", המרגשת את החיילים המוכנים לשחרר את יריחו, אך פיקוד מרכז שחשש מהתקפת נגד מורה על נסיגה חזרה לעטרות, למרות שחגי מעיד כי כקצין מודיעין לא קיבל שום מידע על כוחות אויב המסוגלים לצאת להתקפה.

מכאן משתנות הפקודות בקצב מהיר, להתכונן ליציאה לחברון, לשכם, ושוב ליריחו ...

ב13:00 יצאו שוב שניים מגדודי 'הראל' (106 + 95) בדרך ליריחו (גדוד 104 נע לשחרור מחנה חווארה, ליד שכם), וכבשו את העיר לקראת ערב נוכח התנגדות קלה בלבד, תוך איסוף שלל רב שכלל תותחים וטנקים שננטשו על ידי הצבא הירדני המבועת.

==בדרך למיצפה דנ==י

אנו נוסעים אל תחנתנו הבאה, מיצפה דני וכמובן למדים ממדריכינו תוך כדי הנסיעה כי באותו יום ראשון של הלחימה חטיבה 60 של הירדנים ניסתה, כמו 'הראל' לתפוס את הרכסים השולטים, אך הופצצה קשות בידי חיל האויר ונאלצה לסגת.

לשאלת העמיתים מדוע ניתפסה גבעת התחמושת במחיר כבד כל כך כאשר היה ברור כי אנו מכריעים את המערכה, עונה רון כי לפני פרוץ המלחמה לא הייתה ברורה כלל ועיקר עליונותו של צה"ל,וכי באזור ירושלים המבותרת בגבול מדמם הציקו לנו בעיקר שתי נקודות: ארמון הנציב השולט על ירושלים מדרומה, ומובלעת הר הצופים (אז הר הצופים היה מנותק משאר המדינה היהודית והתנועה אליו נעשתה בשיירות בליווי בינלאומי).

צה"ל תכנן עם פריצת הקרבות לטפל באופן מיידי בשתי בעיות דחופות אלו, ואכן ביצע את תוכניותיו עם פריצת המלחמה. היות שגבעת התחמושת שלטה על הדרך להר הצופים נכבש המקום,וזאת לפני שהובן הניצחון הגדול שהושג במלחמה.

לאחר שיחרור הר הצופים התפנה צה"ל לשחרר את העיר העתיקה, והכלי הראשון שהגיע לשער האריות היה לא אחר מטנק מפלוגה ז' של גדוד 95 מחטיבת 'הראל', השער היה צר מדי למידותיו ולכן הזחל"מים של מוטה גור ניכנסו ראשונים, ועשו היסטוריה.


מצפה דני

מצפה דני, הישוב שמעל מעלה מכמש, הקרוי על שמו של דני פריי שנירצח בביתו במעלה מכמש על ידי פורעים צמאי דם, מציע נוף נדיר ביופיו של מדבר יהודה הפרוס לרגלינו בשלל גווני חום-פסטל.

תוך שאנו נהנים מצל תחת סככת התצפית ומתבשמים מהנוף המשכר של קניון נחל פרת המתחתר לו אל הבקעה אנו מתכנסים סביב ד"ר חזי הורן לתצפית מודרכת אל הדרכים העתיקות היורדות אל יריחו, דרכים בהן ישעטו חיילי 'הראל' למשימת שחרור העיר.

חזי מבאר כי הבדלי הגובה הניכרים לעיננו יוצרים קניונים אדירים, ולאורכם עם השנים נפרצו דרכים.

מצפון נחל מכוך אשר לאורכו נפרצה הדרך הידועה בשם "טאריק אבו ג'ורג", דרך שנפרצה בעמל רב בתקופה הירדנית וקרויה על שם בנו של הקצין האירי ששרת אותה עת ביחידת הנדסה של הלגיון הירדני. דרך זו נועדה לצרכם של כוחות הפלישה הירדנים בימי מלחמת העצמאות. הירדנים גילו למגינת ליבם תשע עשרה שנים לאחר מכן כי דרך זו מובילה גם מזרחה.

מדרום לאורכו של נחל פרת מתפתלת לה דרך עתיקה בשם "טאריק אבו הינדי" שמקור שמה אבד בערפילי הזמן, אך הדרך עדיין שמישה ומובילה לאזור הר הקרנטל החולש על יריחו.

נחום ברוכי – מפקד פלוגה בגדוד החרמ"ש 106, 'הראל' 1967

באומרו זאת מזמין חזי את נחום ברוכי לחלוק עימנו את זיכרונותיו מאותם ימים. ברוכי בהומור רב טוען כי אז לא ידעו את שמות הדרכים האלו וההיסטוריה העומדת מאחוריהם, אך למרות זאת הטנקים ירדו בהם אל יריחו.

ברוכי מזכיר כי כפי שלמדנו מחגי מן בתל אל-פול, שחיילי 'הראל' שהגיעו אל מוכמס (היום מכמש) קיבלו הוראה לשוב על עקבותיהם לתל אל-פול, ושוב הוראה לחזור ולשחרר את יריחו.

ברוכי מגלה כי לאחר קרבות היום הראשון נותרו לגדוד רק שבעה טנקים כשירים והם אשר נשאו בעול הפריצה מטה. כאשר אחד העמיתים שואל האם ירדו ממצפה דני בדרך החתחתים העוברת מעט תחתינו מחייך ברוכי ואומר כי הם הצליחו למצוא דרך עלובה הרבה יותר וירדו בה בקושי רב.

לאחר תנועה לאורך טאריק אבו הינדי אל מרגלות הקרנטל מעיד ברוכי כי הנוף של בקעת יריחו בחודש יוני, עת פורח הצאלון באדום עז, הייתה אחד המראות היפים שנחקקו בזיכרונו מאותם ימים.

ברוכי מתאר בציוריות רבה כיצד ירדו הטנקים בשביל המתפתל מטה ליריחו תוך תמרונים אינסופיים של נסיעה קדימה ואחורה בסרפנטינות, ולאחר זמן רב כאשר התארגנו מול יריחו ושמעו בהתרגשות את הקריאה "הר הבית בידינו" יצאו להתקפה חזיתית על העיר, תוך ירי לכל הכיוונים, והסתערות על משטרת העיר תוך השלכת רימונים רק כדי לגלות כי העיר נטושה לחלוטין.

==גשר אלנב==י

אנו נפרדים מהנוף המרהיב ומהלוחם המרשים הזה ויוצאים שוב לדרך החולפת על פני הקניון העוצמתי של נחל מכוך ועל פני הקניון המרשים לא פחות של נחל וואחיטה, חולפים על פני אמת המים של העוג'ה הזורמת בעוז לכיוון יריחו תוך שמשפחות מקומיות נופשות להן לאורך חורשות קסומות הגובלות במקור מים זכים זה, בואכה מתחם גשר אלנבי, שמאז הסכם השלום עם ירדן נבנה בו בית נתיבות רחב ידיים המעיד בעצם גודלו על חשיבות מעבר יבשתי זה.

באופן חריג בזכות השתדלותו של יוני הותר לנו להגיע כמעט עד מחוז חפצנו, ואנו צופים אל הגשר החדש שנבנה על ידי מדינת יפן לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן. חדי העין מצליחים לראות את קצהו המחליד של גשר הברזל שהונח במקומו של הגשר שפוצץ על ידי החטיבה במלחמת ששת הימים. הריסות הגשר שפוצץ פונו על ידי הירדנים. גשר הביילי שהותקן במקומו על ידי צה"ל פונה אף הוא עם בניית הגשר היפני החדש וכיום מוטל מחליד מעברו השני של כביש הגישה לגשר, מוסתר היטב על ידי סככות ומבנים למיניהם.

למרות האכזבה הקלה, אנו מתנחמים בהיסטוריה העשירה של נקודה אסטרטגית זו, הקולחת מפי מלווינו המלומדים.

בעוד העמיתים מתמקמים תחת כל צל רענן סביב ההיסטוריון ד"ר שמעון גת, מסב ידידי לוי יצחק חריטן את תשומת ליבי לכך כי הרי מואב מולנו נוטים להתרחק קמעה מקו הירדן ליצירת שטח התכנסות רחב, שטח שלא מן הנמנע כי הוא ערבות מואב מול יריחו (!) וכי בעצם כאן במעברות גשר אלנבי ייתכן מאוד שחצו בני ישראל את הירדן.

בעוד אני מביט משתאה אל ארץ מואב פותח שמעון ומספר כי במקום זה היו מעברות חציה של הירדן (לפני בניית סכר דגניה היה הירדן נהר אדיר), וכי בשנת 1895 הקימו כאן הירדנים את גשר ע'וריניה שהיה בנוי מעץ, גשר אשר פוצץ בידי העותמאנים במהלך נסיגתם במלחמת העולם הראשונה.

הבריטים בתורם בנו כאן גשר בטון אשר נחרב ברעידת האדמה של 1927 ובמקומו הוקם גשר פלדה, אשר פוצץ בליל הגשרים בידי הפלמ"ח.

בנקודה זו עוצר שמעון ומעביר את דיברור ההיסטוריה לידי עמיתתנו רבקה צביאלי, המשיבה אותנו אל ליל הגשרים בחודש יוני של שנת 1946, תקופה בה היישוב העברי קם למחות בפעולה צבאית נועזת נגד גזרות הספר הלבן בכלל ונגד סירובם העיקש של שלטונות המנדט להתיר לשארית פליטת השואה לשוב לארצם.

אותו זמן גשר אסטרטגי זה חיבר בין שני מרכזי שלטון בריטים חשובים - ירושלים ורבת עמון מצדיו שכנו תחנות משטרה מבוצרות, והוא נשמר על ידי כח של 25 זקיפים שפטרלו סביבו יום ולילה.

גשר זה, עקב ריחוקו הרב מנקודת יישוב עברית (בית הערבה שכנה כעשרה ק"מ דרומה) הציב אתגר קשה בפני לוחמי הפלמ"ח, אך אלו כדרכם לא נרתעו ויצאו לסיורים מקדימים באזור במסווה של טיולים לימודיים לאורך הירדן של ילדי בית הערבה כאשר המבוגרים האחראים היו כמובן לוחמי הפלמ"ח.

בליל המבצע יצא הכח במשאית מרמת רחל לכיוון קאסר אל יהוד (אתר הטבילה הנימצא דרומה מכאן) ומשם במסע רגלי מוסווה בעלטת הליל הגיע הכוח למרגלות הגשר תוך שהוא מותיר כוח חסימה על הכביש מאחור וכוח שני לחיפוי על החבלנים שנעו עמוסים בחומרי נפץ בערוץ הנהר.

שמעון קורא בהתרגשות מזיכרונותיו של אריה טפר, מגיבורי הפלמ"ח ואחד החבלנים, כיצד התוכנית הנהדרת, כטבען של תוכניות רבות, השתבשה עת זקיף איתר את אנשי הפלמ"ח ומיד מפקד הכוח חיים בר-לב ירה בו.

האש שנפתחה מכל הכיוונים אילצה את החבלנים למצוא מחסה במי הנהר, כאשר רק אריה ו'דבמבם' ו(גרשון דובנבוים לוחם פלמ"ח אגדי בפני עצמו) יוצאים שוב ושוב תחת אש ונושאים על גבם את מטעני חומר הנפץ.

לאחר הצתת פתיל ההשהיה נמלטו השניים דרך שיחי הפטל מערבה, אל משאית שהמתינה להם, חלפה בבית הערבה שם הצפינו את הנשק והלאה דרומה אל מפעל האשלג בו עלו על דוברה שנשאה את הפלמ"חניקים הרחק דרומה לעין פשחה ומשם במסע רגלי מפרך חזרה אל רמת רחל.

את סקירתה המרגשת של רבקה צביאלי אודות ליל הגשרים מסיים שמעון בציינו כי לאחר פיצוץ הגשר ניבנה במקום גשר פלדה שדמה בצורתו לגשר ביילי ואכן זכה לשם זה, זהו הגשר אשר פוצצה חט' הראל ב1967 ועליו נשמע בהמשך הסיור.

בית הערבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

תוך כדי שמדריכינו מסייעים לנהג האוטובוס לנווט בשבילי המדבר המאובקים אנו זוכים לחלוק את ההיסטוריה של בית הערבה, יישוב שתחילתו במפעל האשלג שקם על חופו הצפוני של ים המלח. מפעל אשר תוצרתו: האשלג והברום היו חלק ניכר מהייצוא של ארץ ישראל המנדטורית, ועם פריצת מלחמת העולם השניה והגילוי כי הוספת ברום לדלק מטוסים מעלה בצורה ניכרת את תכולת האנרגיה שלו היה אף מפעל בעל חשיבות אסטרטגית לאימפריה הבריטית כולה.

הביקוש הרב הביא להתרחבות המפעל לאתר נוסף באזור סדום, ממנו בוצע שינוע התוצרת אל צפון ים המלח בדוברות, ומשם בכביש מספר אחת שעבר באותם ימים סמוך למפעל האשלג הצפוני וקישר בין ירושלים ורבת עמון תוך שהוא חוצה את הירדן הגועש על גשר עבדאללה.

תנועת ההתיישבות, שהפעילות הרבה באזור לא נעלמה מעיניה, הקימה סמוך למפעל האשלג הצפוני את היישוב בית-הערבה, במסווה של "מעונות עובדים", יישוב אשר תושביו גילו חיש קל כי שפע המים הזורמים בירדן הסמוך ליישוב יכולים לשמש לשטיפת אדמת האזור המלוחה, ותוך זמן קצר התהדר היישוב בחקלאות מצליחה, וגידולי עגבניות משובחים ששווקו לכל רחבי המזרח התיכון.

עם פלישת הירדנים לארצנו במלחמת הקוממיות נותר היישוב מבודד, ולאחר נפילת גוש עציון הטראומטית פונו מגניו ופועלי מפעל האשלג הצפוני לסדום באמצעות הדוברות.

כיום נעלמו שרידי היישוב לגמרי תחת אדמת המדבר הלבנה ורק קבר האחים של ארבעת נופלי בית הערבה בולט לו מעל המישורים הלבנים הסובבים אותנו.

גשר עבדאללה[עריכה | עריכת קוד מקור]

תחנתנו האחרונה בסיור מעצים זה, גשר עבדאללה שוכן על שפת הירדן, הזורם לו היום בחדווה תוך שהוא משאיר סביבו פס ירוק של צמחיה עבותה הנמשך מצפון לדרום ככל אשר יכולה העין להרחיק ראות.

למראה משובב הנפש של שפע המים, היופי המדברי, והקירבה לכביש הראשי אי אז, ניתן בהחלט להבין מדוע נאחזו מייסדי בית הערבה בפיסת מדבר צחיחה זו, ואולי יותר נכון פיסת גן עדן.

בעוד קומץ עמיתים יורד להשתכשך בירדן, רובנו סוקרים את גשר עבדאללה הנטוי מעל הנהר, גשר אשר חציו המערבי בנוי לוחות בטון המונחים על קורות פלדה עצומות וניבנה על ידי חברה גרמנית, ואילו חציו המזרחי נבנה בידי הירדנים בקורות בטון הנראות ככפיסי עץ עדינים לעומת חלקו המערבי.

מרכז הגשר קרס בעקבות פיצוצו על ידי חטיבת הראל ב1967, ועדיין כיום בולטות מעליו קורות הפלדה המעוותות לכל עבר בזיכרון של ברזל, לכוחות האדירים אשר הופעלו באותה מלחמה וניתקו את שתי גדות הנהר זו מזו.

מיכה מאור – קצין הנדסה חטיבתי 'הראל' 1967[עריכה | עריכת קוד מקור]

חלקו המערבי של הגשר, בו בולטים בבטון חורים קטנים שנעשו כתוצאה מהפצצת חיל האויר בתחילת המלחמה מספק צל רב, וכן אתר טבעי להתכנס סביב מיכה מאור החולק את סיפור פיצוץ ארבעת גשרי הירדן שהוטל על לוחמי החטיבה.

מיכה פותח את סיפורו בהיזכרו כיצד ביומה השני של מלחמת ששת הימים עסק בפירוק משדרי רדיו רמאללה, כאשר תוך כדי התהליך הוא מחליף תחנה ומקבל פקודה להיערך לפיצוץ גשרי הירדן.

חומר נפץ המספיק לפיצוץ הגשרים לא היה ברשותו, ובעצם לא היה חומר נפץ כלל, אך בתושיה רבה עבר מיכה בין שיירות האספקה שנעו בעקבות הכוחות המשוריינים ששעטו קדימה שעות ספורות קודם לכן, איתר וסיפח ל'עצמו'משאית עמוסה חומר נפץ שנהגה שוטט ללא יעד ברור.

בדרכו אל הבקעה איתר גם זחל"ם המשוטט לו ללא כיוון ברור וסיפח אף אותו אליו בדרכו ליריחו לפגוש את מפקד החטיבה, ממנו קיבל פקודה להיערך לפיצוץ גשרי הירדן.

הרבה מידע על הגשרים וכמות חומר הנפץ הדרושה לפעולה זו לא היה בנמצא אך פקודה יש לבצע, ומיכה לקח על עצמו את פיצוץ גשר אלנבי וגשר אל-מועטס אלא שלפתע הגיעה פקודת ביטול.

פקודה יש לבצע, ובעוד הוא נערך לשנת צהריים, הגיע שוב פקודה לצאת ולפוצץ.

מיכה מתאר בציוריות כיצד חבר למפקד גדוד 95 צביקה דהב ויחד הובילו את כיתת הסיור רכובים על ג'יפים אל גשר אלנבי לסיור מקדים, כדי לבדוק את "המציאה".

תוך תנועה חרישית צללית הגשר מתגלה בפניהם, ולפתע נפתחת אש מכיוון הגשר, לאחר אש נגדית והשתקת מקור הירי התברר כי מדובר בזקיף בודד שנס על נפשו והסיור נמשך.

מיכה מתאר בפרוטרוט כיצד סייר לבדו על הגשר לכל אורכו, וגילה כי הוא נטוש, אך צביקה המג"ד מטעמי זהירות העדיף להפציץ את הגשר במרגמות כדי לוודא שאין בו חיילי אויב, הפצצה אשר הציתה משאית תחמושת ירדנית נטושה ויצרה במשך שעה ארוכה קולות ירי שהסוו ביניהם ניסיונות פזורים של הירדנים לפגוע בחיילי הכוח.

למרות המבולקה סביב, מולכד הגשר והגיב יפה לפיצוץ תוך קריסה פוטוגנית אל מי הירדן.

משם נע הכח לפי התוכנית אל גשר אל-מועטס רק כדי לגלות כי אין גשר ואין יער, אלא חלקי גישור הממתינים להרכבה על הגדה.

עמוס ביתרת חומר הנפץ המשיך הכוח למקום בו אנו נמצאים כדי לגלות כי במשך השעות האחרונות ניסו אנשי הנדסה, שלא הצליחו לשנורר משאית חומר נפץ, לפוצץ את גשר עבדאללה באמצעות מוקשים ופגזים, אך החלק המערבי הבנוי היטב של הגשר עמד בפני ניסיונות אלו. (הגישה אל חלקו המזרחי העדין יותר של גשר עבדאללה הייתה מוגבלת בשל הירדן הגואה).

עשרות הטונות של חומרי הנפץ העודפים אותם נשא עימו מיכה, הונחו קרוב ככל האפשר לצידו המזרחי הרגיש של גשר עבדאללה, המרעום הופעל, והשאר כבר היסטוריה.

לסיום, יצוין כי הגשר הרביעי שפוצץ אף הוא על ידי כוחות 'הראל', גשר מנדסה, הנמצא צפונית לגשר אלנבי, אינו נגיש היום וטובל בסבך הצמחיה העבותה.

תודות:[עריכה | עריכת קוד מקור]

ללוחמי הראל שעשו היסטוריה, ושבו וחלקו עימנו את רגעי המורשת החשובים ההם,

ליוני אמיר ולעמותת הראל על ארגון מדוקדק מרגש ומופתי של מסע זיכרון ומורשת,

לד”ר חזי הורן, רון חרמוני להט, ד"ר שמעון גת, דוד אלגביש ורבקה צביאלי על שחלקו עימנו מהידע הרב שלהם,

לסבא-עמית החושף שוב ושוב את עברה המופלא של ארצנו,

ולידידי העמיתים שבאו ללמוד לחלוק ולכבד את הלוחמים שבזכותם מדינתו קיימת ומשגשגת.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.