דגל עברי

ערך זה, שמקורו בויקיפדיה העברית, הועלה על-ידי אלמוני. היות ותוכנו מתאים לויקיפדיה זו, הוא נבדק, עודכן ונשאר בה

דגל צי עברי מונף בידי רב חובל אריה גרבנוב על עמנואל, אניית "צי עברי" ראשונה, בנמל סאות'המפטון, בריטניה, ספטמבר 1933 - המקור:Associated Press יוצר התמונה: Keystone-Underwood

דגל עברי הוא שם קיבוצי למספר דגלים שעוצבו כסמל לתקומת העם היהודי בארץ ישראל בידי או עבור אנשי היישוב והתנועה הציונית מאז ראשית המאה העשרים ועד לקביעת חוק הדגל באוקטובר 1948.

הדגל העברי בגרסאותיו השונות מתאפיין בצבעי כחול ותכלת, ובגרסאות אחדות נכללים בו מוטיבים זהובים. מרבית גרסאותיו כוללות את סמל המגן דוד, אך בהצעות אחדות נכללה במקומו מנורת שבעת הקנים. אף לא אחד מדגלים אלה זכה למעמד רשמי בתקופת היישוב, אך גילגולו של אחד מהם, שבתחילה אומץ כדגלה של התנועה הציונית ביום היווסדה ב-1897, הפך לבסוף לדגלה של מדינת ישראל.

היסטוריה

דגל בראשון לציון, שנת 1885 (שיחזור משוער) - העלה את התמונה לויקיפדיה העברית:רפול

דגל שני, בנס ציונה 1891 (שיחזור משוער)העלה את התמונה לויקיפדיה העברית:רפול

הדגל ששימש את הקונגרסים הציוניים הראשונים המקור

מאז החלה מתגבשת אידאולוגיה לאומית יהודית, הגו המשכילים היהודים משה לייב ליליינבלום ויהודה לייב פינסקר את "חיבת ציון". הם הבינו כי 'נטישת סמלי הדת' לא בהכרח סילקה את דמותו של 'היהודי הדתי, הישן' בעיניו של האנטישמי. אנטישמיות לא חדלה, להפך. הפוגרום, "מאורעות 1881" ברוסיה הביא את המשכילים להבין שהעם היהודי חייב וזכאי לשוב לארצו ולהתגבש בה.

ככל הנראה, הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל היה הראשון שהעלה את הרעיון כי הצבעים הלאומיים היהודיים הם כחול ולבן, במתכונת המזכירה דגל, וזאת בשיר שפרסם בשנת 1864, לאחר ביקור בירושלים, בשם "צבעי ארץ יהודה". את השימוש המעשי בדגל זה, במתכונתו המוכרת לנו, ניתן לשייך לימי העלייה הראשונה. הסופר מרדכי בן-הלל הכהן תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, בשנת 1884, ובה "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". בחירת הצבעים, הן על ידי פרנקל והן על ידי אנשי העלייה הראשונה, לא הייתה מקרית, שכן המדובר במסורת יהודית עתיקת יומין של הטלית בעלת פתיל תכלת, שמקורה בספר במדבר פרק ט"ו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

אם מתוך ששמע על האירוע, או משהגיע לרעיון בעצמו, הניף בשנת 1885 ישראל בלקינד, ראש חלוצי ביל"ו, את הדגל בחגיגות שלוש שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון. דגל זה, שכונה "דגל ראשון לציון", מזכיר בצורתו ובמתכונתו את דגל ישראל המוכר כיום (בלקינד תיאר אותו: "יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן דוד של תכלת באמצע"). בדגל דומה השתמש מיכאל הלפרן באירוע בנס ציונה בשנת 1891, וכן השתמש בו "מסדר בני ציון" בבוסטון באותה השנה.

מאז הקים בנימין זאב הרצל את תנועת "חיבת ציון" בבזל בשנת 1897, נוצר "הנס הציוני" ‏‏ הדגל שהוליך את העם לארצו. "הדגל הציוני" הוא סמל לקיומו של עם עברי וכמיהתו לציון. הרעיון הלהיב, והרצון להשתייך לזרם הרעיוני גבר בעיני יהדות העולם. החלו 'מתגלגלים' רעיונות שונים בהקשר "הנס הציוני" וצורתו, מראה הדגל הציוני, "דגל עברי".

אין לדעת עד כמה היו אירועים אלו ידועים לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של בנימין זאב הרצל - דגל בעל שבעה כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון, תוך שהוא מתאר את עצמו כאבי הרעיון של עיצוב הדגל על פי הטלית:

	בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי.
– דוד וולפסון

בתקופת היישוב שימש הדגל את התנועה הציונית, והונף בגלוי באירועים רשמיים. הבריגדה היהודית השתמשה בתג כתף המזכיר בעיצובו ובצבעיו את הדגל.

אנשי הבריגדה נהגו להניף את דגל ישראל לצד הדגל הבריטי, ואף התעמתו עם מפקדיהם הבריטים על רקע זה. בעת הכרזת העצמאות קושט האולם בדגל גדול, שנמתח על הקיר מאחורי הנואמים, ושימש כאלמנט עיצובי בולט, שהדגיש את העצמאות שזה עתה הושגה.

בקהילות ציוניות מרוסיה ומחוצה לה, גם מעבר לאוקיינוסים, נמצא דגלים ציוניים שונים ‏‏ ‏‏ ‏‏ שרובם מכילים שני סימנים ברורים: פסים ומגן דוד לעתים מנורה ומילה כתובה. לעתים מגן דוד וכוכביו של הרצל הזכורים מועידת בזל, כמו ב-1924.

לעתים ריבוי בפסים ואף שימוש בטלית עצמה ובפסי התכלת שלה. תמיד נראית חלוקה לשני פסים. כלומר, חצי דגל פס וחצי דגל פס שני. בדרך כלל צבעיו הם התכלת שבטלית על גווניו עד כחול עמוק.

הדגל המפוספס לא הספיק, היה צורך בתו נוסף בסמל. "המנורה" כסמלי 'המקדש והגלות' עלתה וירדה, עם ובלי הסימן הציוני, המילה הכתובה כמו "ציון" או סמל "חותם שלמה" הנקרא בפינו "מגן דוד".

סופה של התפתחות הדגל הציוני שהוצג בבזל הוא, שנפתח "מסע הדגל הציוני", זה המוכר ביותר שהיה בעולם וסימל את היהודי ציוני, העברי ומטרתו להתיישבות בארץ ישראל. הדגל נבחר כדגל מדינת ישראל.

הדגלים

דגל שבעת הכוכבים

דגל שבעת הכוכבים כפי ששרטט הרצל בכתב ידו , מקור: משתמש תמרה, הויקיפדיה העברית, יצר:הרצל

שאלת דגל מדינת היהודים נדונה כבר בספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, שיצא לאור בשנת 1896. הרצל הציע דגל בעל מסר אוניברסלי - רקע לבן המסמל טוהר, ועליו שבעה כוכבי זהב שיסמלו את שבע שעות העבודה היומיות במדינה היעודה. הימים היו ימי המאבקים החברתיים הראשונים, בעיקר בסוגיות של תנאי העבודה, והגבלת אורכו של יום העבודה נחשבה להישג מרכזי של תנועות הפועלים הראשונות. בספרו "אלטנוילנד" מתאר הרצל את מדינת היהודים כאוטופיה בעלת חקיקה סוציאליסטית מפותחת.

להלן תיאור הדגל כפי שמופיע בספר "מדינת היהודים":

	אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.
– מדינת היהודים

הרצל קיווה שמדינה חדשה המבוססת על עבודה בעמל כפיים ושבע שעות עבודה, עושות צדק עם עובד ואלה יחזקו את שאיפת היהודים לשוב לארצם. "אכן יום שבע השעות דרוש לנו כקריאת היאספות עולמית לאנשינו, שמן הראוי שיבואו מרצונם החופשי. זו צריכה להיות באמת ארץ הבחירה". שבעת הכוכבים התכנסו במרכז הדגל בצורה כזאת ששישה מהם יצרו צורת מגן דוד, שהכוכב השביעי מרחף מעליו.

סמלי הערים תל אביב (הקרויה על שם הספר "אלטנוילנד") והרצליה(הקרויה על שמו של הרצל), כוללים את שבעת הכוכבים של הרצל. הכוכבים בעלי שישה קודקודים כדי שיזכירו מגני דוד. בהרצליה יש שדרה הנקראת "שדרת שבעת הכוכבים" ובסופה מחלף המכונה "מחלף שבעת הכוכבים". שבעת הכוכבים באו גם לידי ביטוי בדגלה של חברת הספנות הישראלית צים.

הנס הציוני

הרצל הציע גם סמל לקונגרס הציוני המבוסס על אותו רעיון של שבעה כוכבים, ובתוספת סמל "גור אריה יהודה" במרכז המגן דוד. דגל ציוני הנושא סמל זה, בתוספת פסי תכלת אופקיים (דקים מהמקובל בדגל ישראל הנוכחי) על פי הצעתו של דוד וולפסון שימש לפחות עד הקונגרס הציוני השלישי. ‏‏

דגל ראשון לציון ונס ציונה

לראשונה הונף דגל ביישוב העברי בארץ ישראל, בשנת 1885 בראשון לציון ודמה באופן בולט לדגל ישראל. ‏‏

דגל שני הונף בפני ציבור רב בעת הכנס להקמת המושבה נס ציונה בשנת 1891. "השומר" מיכאל הלפרין שלף "טלית" עליה רקום "מגן דוד" ודהר על סוסו כפרש רב עוצמה .

אישיותו של הלפרין כבעל אומץ לב ויכולת להנהיג עם נוכחותו החזקה בלטו. הוא היה נערץ גם על המוכתרים הערביים באזור, ומראה הדגל בידו במעמד כה מסעיר, חיזק את רוח היישוב שממילא היה נחוש להקים מחדש את מולדתו. הייתה זו הדרת כבוד לאיש ולדגל. נוצר מיתוס הדגל העברי, וכך קבע הלפרין במעשהו את דגלה של מדינת ישראל.

לדעת מומחים בתחום הדגל, אין עדות עובדתית למראה הדגלים מראשל"צ ומנס ציונה. אין חולקים על העובדה כי ביום ההוא, 1 בינואר 1891 החל למעשה מיתוס "הדגל העברי" ומאז שימר את צורתו.

דגל הגדוד העברי

דגל הגדוד העברי "הראשון ליהודה" 1917-1918

דגל הגדודים העבריים היה הדגל הראשון שנקרא "דגל עברי" ברחבי העולם המערבי והוצג בשמו לעולם כולו, כדגל הגדוד העברי של הצבא הבריטי. היה זה בשנת 1917. שמו של הגדוד העברי היה "הראשון ליהודה" ונלקח משם גדודו של הלפרין בנס ציונה.

מראהו היה כפי שהוכר במפגשי הציונים בוועידות: חצוי במאוזן, תכלת ולבן ובמרכזו מנורת זהב. על בסיסה רשום "קדימה". הכיתוב בצדדים ומעל המנורה, הכיל את המילים "הגדוד העברי, ראשון ליהודה". דגל הגדוד העברי נעלם עם חיסולם של הגדודים מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה.

עד שנת 1933, במהלך 42 שנה מ"כנס נס ציונה", ו-16 שנה אחרי דגל "הראשון ליהודה" של הגדודים העבריים, נוצרו דגלים ציוניים רבים בעולם, כל זרם מקומי ורעיונותיו.

ביישובים העברים, הונפו דגלים בדמותו של הדגל הציוני השכיח בתקופה ההיא, הדומה לדגל ישראל כיום.

דגל ראשון בימים

הדגל העברי. ה-H לחופיה

הדגל בשער "הפרוטוקולים של זקני ציון", 1933

בשנת 1933 במטרה להקים צי עברי ייסד אריה גרבנוב, רב חובל צעיר כבן 21, חברת ספנות עברית בשם חופיה בע"מ רשמה בנמל יפו פלשתינה-א"י ויצא לרכוש אונייה באירופה. הוא רכש אונייה והניף עליה דגל עברי השונה מהדגל הציוני המקובל אז בארץ ישראל. על פי העתונות בחו"ל שכתבה עליו ועל אונייתו עמנואל כ"אוניית הצי העברי הראשונה" לדגל קראה "דגל עברי" [8] ותארה אותו כ: "דגל כחול לבן עם חותם שלמה". הדגל היה דומה בחלוקתו החציונית המאוזנת ובשני צבעיו לדגל הגדודים העבריים. ההבדל העיקרי היה שילוב של "מגן דוד" שחציו העליון היה מודגש, מוזהב (בצהוב) על הרקע הכחול, במקום סמל "המנורה" המוזהבת שהיה בדגל הגדוד העברי. (את חברת הספנות חופיה בעלת האונייה, מציינת האות האדומה H בלב הסמל).

הדגל עוצב ונתפר בידי נשות קהילת יהודי עיר הנמל הדנית אולבורג בשלהי ספטמבר 1933 להנפתו לראשונה בים, על האונייה העברית עמנואל כאונייתו הראשונה של הצי העברי. טרם הפלגתה הראשונה, צולמה "עמנואל" והדגל העברי על תרנה האחורי, כמסמל את "נמל הבית" במדינה בה רשומה האונייה (יפו). הם צולמו בנמל בדנמרק, חודש אחרי שהוקמה ממשלה נאצית בגרמניה. בהסבר לצלום נרשם: "הדגל העברי מונף על אונייה עברית ראשונה, בצי עברי מתחדש. הפרסום גרם הדים באירופה.

דגל שני נוסף, נרקם בידי נשות קהילת יהודי אנטוורפן בחודש דצמבר. בדגל זה מחציתו העליונה של המגן דוד צהובה על הרקע כחול כהה והתחתונה כחולה על הרקע הלבן‏.‏ דומה לדגל האונייה עמנואל שהונף בינואר 1934 בסאות'המפטון, שנתפר באנטוורפן. צורת דגל ציוני כזו ניבטה ברחבי גרמניה הנאצית רק משער הספר האנטישמי "הפרוטוקולים של זקני ציון" בהוצאה גרמנית. הספר מילא את גרמניה כשנה לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון באוגוסט 1933.

החל מ-1935 אסרו שלטונות המנדט הבריטי הנפת דגלים עבריים וציוניים על אוניות ארצישראליות ‏‏ וחייבו אוניות בהנפת נס אדום של צי הסוחר הבריטי בתוספת הכיתוב PALESTINE, על פי תקנה שנקבעה עוד ב-1927.

דגל צים

בחודש נובמבר שנת 1947 רכשה צים חברת השיט הארץ-ישראלית בע"מ בשותפות עם חברה אנגלית אונייה ראשונה וקראה לה "קדמה". קדמה הייתה רשומה בלונדון והניפה בנוסף לדגל הבריטי בירכתיים, דגל עברי על חרטומה, דגל עם "שבעת הכוכבים".

בנוסף הניפה צים דגל עברי ימי - דגל צי סוחר. דגל זה שעוצב בין הזמנים, ייתכן אף עת הוקמה צים כחברה בנובמבר 1945, נותר "דגל צי הסוחר העברי" ומאוחר יותר הוכר כדגל צי הסוחר הישראלי. מראהו: כחול, עיגול לבן בשליש הקרוב אל התורן, ובתוכו מגן דוד כחול.

בכרטיס ברכה ל"שנה טובה" שהפיקה, יצרה צים דימוי ביישוב כאילו הדגל עם שבעת הכוכבים הוא "דגל המדינה שבדרך". תחתיו הציבה את דגל צי הסוחר העברי.

דגל צי עברי לצד דגל צי הסוחר העברי, צים 1945-1947

דגל שבעת הכוכבים של צים

דגל "צי הסוחר העברי". משמש כיום כדגל צי הסוחר הישראלי מידותיו היו זהות לדגל העברי

דגל עברי במחתרות

בפולין שנת 1944, הארגון היהודי הלוחם השתמש בדגל דומה לזה שהיה על העמנואל, אך צבעי הרקע דומים לרקע בדגל פולין, והפוכים מהרקע של הדגל שהיה על העמנואל. אין מידע על דגל שכזה קודם. ‏‏

אחרית דבר

מכל הדגלים העברים, שניים נדונו עם קום המדינה. האחד עם שבעה כוכבים והשני כדגל ישראל הנבחר. ביום 28 באוקטובר 1948, דגל ישראל נבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראל והועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי.

דגל חברת השיט העברית היה לדגל חברת השיט הלאומית ומשנמכרה נשאר דגלה במראהו המקורי עד היום.

קישורים חיצוניים

• מאורעות ברוסיה בסוף המאה ה-19, מט"ח
• אלבום מגן דוד
• מיכאל הלפרין, סיפורו של מקום, אתר נס ציונה
• P'til Tekhelet, אתר "תכלת"

מקור הערך

ערך זה נלקח מהוויקיפדיה העברית, גרסת 2 במאי 2012