Family Wiki
Advertisement

דוד (דודו) בן שלמה אופנהיימר (Ernst David Leopold Oppenheimer) נולד בברלין (גרמניה) בשנת 1925. הוא נפטר ביולי 2020 בכפר ביאליק. היה נשוי לשרה קרצנר. היו לו שני בנים: זאב שלמה (1953) ושולמית (1957).זאב שלמה נשוי לאיריס לבית אליוף - להם חמש בנות: שירה, ורד די-טור (שדה אליהו), דקלה, ענבר ושני (נוב). שלומית נשואה לאילן ברעם - להם שלושה בנים: גיל, יעל (חיפה), יובל. זכה לראות נכדים ואף נינים.
יהי זכרו ברוך !

תמונות המשפחה (FaceBook)[]

משפחת זאב ואיריס אופנהיימר

תולדות חיים[]

עם עלייתו ארצה, התגורר בבית דודו נפתלי פלק בכפר הרואה. התקבל לבית הספר החקלאי במקווה ישראל. (בזכות תעודת הגמר של בית הספר התקבל לאחר מכם למושב חקלאי). שם הכיר באמצעות משפחת יצחק ושולמית קרצנר את רעייתו שרה תבלח"א לבית קרצנר. נישאו בחיפה ועברו לגור (ליד אחותו - לימים עברה לגור בקרית שמואל ליד משפחת קרצנר) בהרצליה. בשנת 1957 עבר לכפר ביאליק -, ישוב חקלאי של יוצאי גרמניה. שם התגורר עד יום מותו.

(זכרון אישי) פגשתי את דוד בבית אחותי, שולמית מרים קרצנר, במקווה ישראל. הוא חזר אז מביקור אצל אחיו בשוודיה. ביקור מלא חויות. באתם הימים (שנים 1952-53) לא היה נהוג לנסוע לחו"ל. נדרשו 31 אישור להיתר יציאה וכן הצהרה בשבועה בקונסוליה של קרוב המשפחה, המזמין את בן המשפחה מישראל, שנדרש לממן את כל הוצאות הנסיעה והקיום בחו"ל. היוצא לחו"ל זכה לקבל הקצבה של 10 דולר! יתכן שסיפורים אלו עוררו את ה"תאבון" של אחותי לנסוע לאיטליה. (דניאל ונטורה - קדומים)

זכרונות מסבא דוד[]

מאת יעל ברעם
היה היה איש
ושמו היה קיש
ולאיש היו 3 בנים
והבנים לאבא אומרים
אבא, ספר לנו סיפור
והאיש היה מספר
היה היה איש
ושמו היה קיש..
וכהנה וכהנה כדברי סבא..
זה אחד מתוך מריצות של זכרונות מסבא דוד.
טקסי ביאליק, הקונקורדנציה לתנ"ך, שבת בבוקר עם אליהו, הויכוחים עם חקי, דפי חשבונות עמוסים במספרים, הסיפורים על גן החיות בברלין או על שדרת הצפצפות. מראת הפרח וטקס הגילוח שתמיד אהבתי לצפות בו.
כמובן, הסיפור האלמותי על אסי דיין ועוד ועוד ועוד רגעים וזכרונות.
סבא, הרבה דברים העברת הלאה במורשתך.
את ההוראה, את מלחמות הצדק, אם היית זוכה לראות ולשמוע מה קורה היום במדינה, ודאי היית מפטיר רצף קללות ומנסה להסביר לכל מי שמעוניין לשמוע, וגם לאלו שלא, מה הפתרונות הנכונים בעיניך למצב.
העברת אלינו כמובן את האהבה הרבה לקינוחים. מי שלא ראה את סבא דוד מתענג על עוגה טובה או גלידה, לא ראה שמחה בימיו. וזו מורשת ארוכה שפגשנו גם כשהתארחנו אצל דוד ג'וני.
 הדבר אולי החשוב ביותר שעבר אלינו הוא האהבה הרבה לטבע ולבעלי החיים.
יש לי זיכרון חי מאד של קידוש יום שישי, שכחלק מכללי הטקס כלל ליטופים של דובה וגם היא קיבלה חלה כמובן. איך היית חותך בסבלנות פלפל לשלג, ומתלהב כמו ילד כשהיה שותה מהברז.
לאורך השנים כל פעם כשרצינו להביא כלב תמיד היית עושה פרצוף ומתאר את כאב האבדן, אבל ליבך התמלא אהבה למראה כדור הפרווה. עם סמי, זה בכלל היה רומן רציני, וגם כשכבר התקשית ללכת, היה זה הוא שגרם לך להמשיך לזוז, במסירות רבה של שניכם, האחד כלפי השני.
אהבתך לבעלי החיים נכחה עד ימיך האחרונים, כשישבנו בחוץ באחת השבתות האחרונות וחתול מקפץ גרם לך לחייך. בקושי ראית משהו אבל איכשהו, בו הבחנת.
הזכרונות והסיפורים על איך היית דואג לחבריך, גם הם מעוררי השראה ומחממים את הלב.
הקמת משפחה לתפארת, עם ילדים, נכדים ונינים שגאים בפועלך. כל מי שהכיר אותך תמיד התפעל שעבדת במשק עד גיל מאוחר. סבא, אהבת לצחוק, ולהצחיק אותנו בכל דרך.. בעיקר עם פרצופים וכמובן לגעת עם הלשון באף. בשנותייך האחרונות הצחוק והחיוכים לאט לאט עזבו את גופך, ובמקומם הופיעו כאבים רבים ודעיכה איטית וקשה של הגוף, אבל כאב יותר לראות את הדעיכה של הנפש. עכשיו כבר לא כואב לך, ואתה יכול לעצום את עינייך.
היה היה איש.

אדם מיוחד במינו[]

מאת: דוד מייזלמן
נפרדים היום מדודו .עצוב. "עצוב למות באמצע התמוז" כתבה נעמי שמר."דווקא שהאפרסקים כל כך יפים. אבל דודו הלך מאתנו שבע שנים וימים. דודו היה אהוב ומערך ע"י כל מי שהכירו. אהוב היה וחזק. עיקש בדרכו, עקבי בעקרונותיו, שלא היה מוכן לא לוותר ולא להתפשר. קלה לא הייתה דרכו. לכל משימה התייחס בחומרה. דודו היה אדם חזק. רק איש חזק כמונו יכול היה לשאת מגיל בר מצווה את כל הכאב הצער, הכעס, והגעגוע למה שאיבד. למה שנמחק. הבית שהיה ואיננו. הזכרונות של בית אבא אמא ונוף הילדות. והמשפחה. כמה חזקה ושרשית הייתה המשפחה ניתן ללמוד מהערכים שנשא אתו, כנכסים שירש והוריש: של יושר. הגינות. חריצות. יהדות, משפחתיות, נימוסים והליכות. רק איש חזק ונחוש כדודו יכול היה להתגבר לבנות ולהבנות. דודו יחד עם שרה בניתם בית לתפארת: הנחלתם ערכים מוצקים שעוברים מדור לדור. ועוד יסופר וידובר על דודו היקר. אדם מיוחד במינו. יהי זכרו ברוך

אנחנו אוהבים אותך סבא[]

מאת: שירה אופנהיימר
דברים שיש להם שיעור/ דליה רביקוביץ
(הערה: כתבתי כפי שקראתי: את המילה "אדוני" שבשיר המקורי החלפתי ב"סבא", וגם -לא הקראתי 4 שורות אחרונות שקיימות בשיר המקורי)
 
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ עַכְשָׁיו
בְּכָל כֹּחִי.
עוֹד יָמִים אֲחָדִים וְאֶחְדַּל.
וְכָךְ זֶה הָיָה בַּהַתְחָלָה:
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁחַמָּנִית אוֹהֶבֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
וּכְמוֹ שֶׁהִיא נוֹטָה אֵלָיו.
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ
וְלֹא שֶׁאֲנִי חַמָּנִית.
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ בִּגְלַל מַה שֶּׁהוּא
וּמַה שֶּׁאֲנִי.
 
לִפְעָמִים כְּשֶׁצַּעֲרִי גּוֹבֵר עָלַי
אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לוֹ
סבא, אַתָּה בְּכָל הָעוֹלָם,
בְּכָל הָעוֹלָם, וְרַק לֹא פֹּה.
וּמִלְּבַד זֶה, סבא,
חַיַּי נְתוּנִים בְּכַפְּךָ..

סבאל'ה שלי,
סבאל'ה שלנו.
אתה כזה סבא..

ככה אני הכי זוכרת אותך:
עיניים ולב.
עיניים שכולן לב אחד גדול, ורך ואוהב.
ויד, שטופחת על הלחי.


סבא אהוב שלנו,
קשה להיפרד.
כואב כ"כ.
הרי אהבנו כ"כ...

קשה לנו,
אבל טוב לך-
נגאלת מייסוריך.

כ"כ שמחה שעוד הספקנו אתמול לבוא שוב, ולהיפרד
לתת יד
ולב.
חיבוק אחרון.
שמחה שהלכת לעולמך-
במיטתך, בביתך שבנית במו ידיך
עם כל אהוביך ואוהביך לידך.

אתה הולך מאיתנו- אשתך, ילדיך, נכדיך
אבל אולי, סופסוף אתה הולך לפגוש שוב את יקיריך-
אבא ואמא שלך, ג'וני וריטה
שחסרונם כה חי בך.

אנחנו אוהבים אותך סבא.
נפרדים ממך בכאב
אך בהמון אהבה וגעגוע.

Advertisement