דלקת פרקים ניוונית, מכונה גם אוסטיאוארתרוזיס, היא הסוג הנפוץ ביותר של דלקת פרקים. המחלה קשורה להתפרקות הסחוס במפרקים ועלולה להופיע כמעט בכל אחד מהמפרקים בגוף. ברוב המקרים היא מופיעה במפרקים נושאי המשקל באגן הירכיים, בברכיים ובעמוד השדרה. היא יכולה לפגוע גם באצבעות, באגודל, בצוואר ובבוהן בכף הרגל.
בדרך כלל, המחלה אינה פוגעת במפרקים אחרים, אלא אם מעורבים פציעה קודמת, או לחץ רב. הסחוס הוא חומר יציב וגמיש, המכסה את קצות העצמות במפרקים נורמאלים. תפקידו העיקרי הוא למנוע חיכוך במפרקים ולשמש כבולם זעזועים. היכולת לבלום זעזועים של סחוס נורמאלי, נובעת מיכולתו לשנות צורה, כאשר לוחצים עליו.
אוסטיאוארתרוזיס גורמת לסחוס שבמפרק להיות קשיח ומאבד את גמישותו, לכן הוא פגיע יותר. במשך הזמן הסחוס נשחק באזורים מסוימים ויכולתו לתפקד כבולם זעזועים נפגעת מאד. כאשר מצב הסחוס מתדרדר, הגידים והרצועות נמתחים ונגרם כאב. ככל שהמצב מחמיר, העצמות עלולות להתחכך זו בזו.
סימפטומים[]
התסמינים של אוסטיאוארתרוזיס, בדרך כלל מתפתחים באופן הדרגתי וכוללים:
- רגישות וכאבים במפרקים, במיוחד במהלך תנועה.
- כאב בעקבות הפעלת יתר של המפרק, או לאחר פרק זמן ממושך של אי הפעלה של המפרק.
- גרמים מוגדלים באמצע ובקצות המפרקים באצבעות (מלווה בכאב, או ללא כאב). נפיחות במפרקים והצטברות של נוזלים במפרקים.
סיבות וגורמי סיכון[]
מספר גורמים מעלים את הסיכויים להתפתחות אוסטיאוארתרוזיס, ביניהם:
- תורשה. לחלק מהאנשים יש פגם תורשתי באחד הגנים, שאחראים על יצור הסחוס. הפגם הזה גורם ליצירת סחוס פגום, שמוביל להתדרדרות מהירה במצב המפרקים. אנשים שנולדו עם ליקויים במפרקים, נוטים יותר לפתח דלקת מפרקים ניוונית ואנשים שנולדו עם ליקוי בעמוד השדרה, (כמו סקוליוזיס או עקמומיות בעמוד השדרה), נוטים יותר לפתח דלקת פרקים ניוונית בעמוד השדרה.
- השמנת יתר. השמנת יתר מגבריה את הסיכון לחלות בדלקת פרקים ניוונית בברכיים ובאגן הירכיים. שמירה על משקל אידיאלי, או הורדת משקל עודף, עשויות לסייע במניעת דלקת מפרקים ניוונית בברכיים ובאגן הירכיים, או להוריד את קצב התקדמות המחלה, במידה והיא כבר קיימת.
- פציעה. פציעות תורמות להתפתחות אוסטיאוארתרוזיס. לדוגמא, אתלטים שיש להם פציעות בברכיים, נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות של דלקת מפרקים ניוונית בברכיים. בנוסף, אנשים שנפצעו באופן חמור בגב, נוטים יותר לפתח דלקת מפרקים ניוונית בעמוד השדרה. אנשים ששברו עצם קרוב למפרק, נוטים לפתח דלקת מפרקים ניוונית באותו מפרק.
- שימוש יתר במפרקים. שימוש יתר במפרקים מסוימים מעלה את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית. לדוגמא, אנשים שעוסקים במקצועות שדורשים קיפול חוזר ונשנה של הברכיים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בדלקת פרקים ניוונית בברכיים.
ויקי רפואה[]
יוצר הערך ד“ר ולנטינה סמיונוב ופרופ‘ פסח שורצמן
דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis ,(או דלקת מפרק העצם, היא מכלול של הפרעות הגורמות להרס הסחוס ולשינויים גרמיים העלולים להביא לסבל מכאב ולהפרעה תפקודית. פגיעה של דלקת מפרקים ניוונית אופיינית יותר במפרקי הירך, הברך, הידיים [בעיקר פרק מטאקרפופלנגיאלי (Metacarpophalangeal( ראשון], עמוד השדרה והאגן.
אפידמיולוגיה[]
המחלה אופיינית לגיל הזהב והארכת תוחלת החיים הביאה לעלייה משמעותית בשכיחותה. עד שנת 2020 היא צפויה להיות המחלה הרביעית בחומרתה כגורם לנכות, מוגבלות וכאב כרוני. המחלה פוגעת כיום בכ-%60 מהגברים ובכ-%70 מהנשים מעל גיל 65 .היא שכיחה יותר בנשים מעל גיל 50. אטיולוגיה
פתופיזיולוגיה[]
דלקת מפרקים ניוונית אינה רק מחלת סחוס ניוונית עקב שימוש יתר או חבלה, אלא מחלה ביו-מכנית וביו-מכנית דלקתית המערבת את כל רקמות המפרק: סחוס, עצם תת-סחוסית, סינוביה (Synovium,( קופסית, רצועות וגידים. הרקמה הסינוביאלית מייצרת אינטרלאוקינים (Interleukin ,(פרוסטגלנדינים (Prostaglandin (וחומצה ניטרית. לציטוקינים (Cytokine (מעודדי דלקת כאינטרלאוקין 1) 2-IL (ולגורם נמק שאתי (TNF (?תפקיד מרכזי בהחמרת המחלה. הפרשה מוגברת של תחמוצת חנקן (NO( ופרוסטגלנדינים מסוג E2) PGE2 ,(מכתיבה כנראה את קצב הרס הסחוס. שינוי בהתייחסות לפתוגנזה של המחלה פתח צוהר לטווח רחב של אפשרויות טיפול, שמטרתן עיכוב אנזימים וחסימת ציטוקינים. בתהליך המתמשך של המחלה נוצר חוסר איזון בין גורמי הבנייה וגורמי ההרס הקיימים במצע סחוס המפרק. היווצרות כלי דם חדשים במהלך המחלה גורמת ליצירת בליטות גרמיות (Osteophytes ,(ומהווה חלק מההסבר לדחיסה בעצם התת-סחוסית המודגמת בצילומי רנטגן (ray-X .(השילוב של דלקת, שחיקת עצם-סחוס וגירוי עצבי, יוצר כאב, נפיחות, נוקשות והגבלת תנועה. לגורמים ביו-מכניים, גנטיים ודלקתיים תפקיד מרכזי בהתפתחות הניוון במפרק.
גורמי סיכון[]
גורמי הסיכון המערכתיים הם ביולוגיים, אוטואימוניים (Autoimmune ,(הורמונאליים, תזונתיים וגנטיים. גורמי הסיכון המקומיים הם השמנת יתר ומכניקת המפרק, בעיקר כשמדובר במפרק נושא משקל, כמפרק הברך או הירך.
קליניקה[]
המחלה מתאפיינת בהתקפים חוזרים של תסמינים. הסובל חווה החמרה והקלה לסירוגין, בהתאם לתנאים הסביבתיים. החולה סובל מכאב, נוקשות (לרוב קצרה מחצי שעה) נפיחות וחוסר יציבות של המפרק.
אבחנה[]
הסימנים בצילום רנטגן הם היצרות המפרק, דחיסת עצם תת-סחוסית, כיסיות ובליטות גרמיות. יש לציין שאין מתאם בין הממצאים הקליניים ובין הממצאים בצילום הרנטגן.
טיפול[]
דלקת מפרקים ניוונית היא מחלה שגורמת פעמים רבות תסכול לחולה ולרופא, אולם אין בנמצא טיפול מרפא למחלה. הטיפול הנוכחי מקל על הכאב ואולי משפר תפקוד. הטיפול מכוון להקלה בכאב, לשמירת התפקוד ולהפחתת מגבלות התנועה. הטיפול המוענק היום אינו מרפא את שחיקת הסחוס, את הנזק הגרמי, הרצועתי והגידי המתלווה אליו. צרכי החולים משתנים לאורך הזמן, בשל שינוי במגבלות התפקודיות וברמות הכאב, ולפיכך נדרש מעקב צמוד ופרטני של כל חולה והתאמת הטיפול השוטף בהתאם לשינויים במצבו. ניתן לבחור בטיפולים לא תרופתיים, תרופתיים וניתוחיים. לפני ההחלטה כיצד לטפל ובמה לטפל, חשוב להעריך את עוצמת הכאב, את מידת המוגבלות ואת השפעתן על חיי החולה. כאב המטופל באופן בלתי מספיק, יכול להוביל למצבים נלווים אחרים כגון דיכאון, הפרעות שינה, חרדה, עייפות, פגיעה בניידות ובידוד חברתי. המטרות העיקריות בטיפול בדלקת מפרקים ניוונית הן הקלת הכאב, אחזקה ושיפור התפקוד של החולה, מניעת החמרה, תיקון של העיוותים והאטה של התהליך ההרסני. שיכוך הכאב המטרה החשובה ביותר בטיפול בדלקת מפרקים ניוונית היא שיכוך הכאב. חומרת הכאב משתנה מחולה לחולה ותלויה במשתנים רבים, כגון מהו המפרק הלקוי ומהי הפגיעה בתפקודי היומיומי. גישה רחבה, הן תרופתית והן לא תרופתית, חשובה להשגת המטרות הטיפוליות בדלקת מפרקים ניוונית. רוב הרופאים יכולים לנהל את הטיפול התרופתי, אבל יצטרכו להסתייע בשירותים מקצועיים נוספים המתאימים לתוכנית מקיפה.
טיפול לא תרופתי=[]
ירידה במשקל, פיזיותרפיה לחיזוק שרירים רלוונטיים (לדוגמה, חולשה של השריר הארבע ראשי (Quadriceps (די שכיחה אצל חולים עם דלקת מפרקים ניוונית של הברך), ותוכניות התעמלות, מומלצות כחלק בלתי נפרד לרוב החולים עם דלקת מפרקים ניוונית של הברך והירך. פיזיותרפיה משלבת טיפולים מגוונים הכוללים: מכשור להורדת כאב באמצעות גלי קול, גלים קצרים, גירוי חשמלי, תרגילים לשמירת טווח תנועה, הדרכה בחיזוק שרירים והפעלה במים . בטבלה 1 רשימה מלאה של סוגי הטיפולים הלא תרופתיים האפשריים לדלקת מפרקים ניוונית.
רפואה משלימה[]
מחקר רב מרכזי של המכון הלאומי לבריאות (NIH ,Health of Institute National (שנערך ב-2004 למשך 26 שבועות, מצא שהוספת דיקור כטיפול משלים, הוריד כאב ושיפר את התפקוד אצל חולים עם דלקת מפרקים ניוונית של הברכיים . עבודות נוספות הראו יעילות מסוימת. בניגוד לתוצאות אלה, מחקר מאנגליה שפורסם בשנת 2007 ,ובדק השפעה של דיקור חודרני לעומת דיקור לא חודרני כתוספת לתרגילים ויעוץ אישי, לא מצא הבדל בין הקבוצות. מסקנות המחקר הראו שהוספת דיקור אמיתי, לא הביא לתועלת בהורדת כאב בדלקת מפרקים ניוונית של הברך, במיוחד לטווח של 12-6 חודשים . לנוכח העובדה שאין כמעט תופעות לוואי יש לשקול תוספת של טיפול זה. גם יוגה הוזכרה בספרות כמועילה בטיפול בכאב, בעבודה על רקע דלקת מפרקים ניוונית. מחקרים דיווחו על השפעה משככת כאב של יוגה לחולים עם דלקת מפרקים ניוונית של הידיים .
תוספי מזון[]
בשנים שקדמו ל-2008 התרבו עבודות אודות יעילות תוספי מזון הבנויים ממרכיבי השלד הסחוסי. הטעם הפשטני לשימושם, הוא הוספת חומרי גלם לתאי הסחוס ליצירת השלד הפגוע. קיים ויכוח בספרות אודות מידת זמינותם של תוספי המזון הניתנים פומית, ומידת הפרשתם בכליות ובכבד. גלוקוזאמין (Glucosamine (הוא הקסוזמין (Hexosamine (ממנו בנויה החומצה ההיאלורונית (Hyaluronate.( יעילותו הטיפולית הודגמה בעבודות המשוות את פעילותו של גלוקוזאמין כנגד אינבו (Placebo (וכנגד תרופות נוגדות דלקת. לא נמצא הבדל בין הטיפול בגלוקוזאמין ותרופות נוגדות דלקת בטווח הקצר, אולם נמצא שהגלוקוזאמין היה יעיל יותר לטווח הארוך. עבודות שונות דיווחו על סטיות ריכוזים מגוונות (%0%-115 (של גלוקוזאמין וכונדרויטין (Chondroitin (במוצרים שונים. עבודה גדולה במימון המכון הלאומי לבריאות, בדקה יעילותו של גלוקוזאמין הידרכלוריד (Hydrochloride ,(לבד ובשילוב עם כונדרויטין בטיפול בכאב בדלקת מפרקים ניוונית של הברך. נבדקו 158 חולים בהשוואה עם Celecoxib .גלוקוזאמין ו/או כונדרויטין לא נמצאו יעילים. בניתוח קבוצה של חולים עם כאב ברך בינוני עד קשה נמצאה יעילות לגלוקוזאמין. עבודה אחרת (GUIDE (שבדקה גלוקוזאמין סולפט (Sulfate (בהשוואה לאינבו מצאה תוסף זה כיעיל. עבודות נוספות הראו שגלוקוזאמין מצמצם ומעכב את תהליך היצרות המפרק. == כונדרויטין סולפט הוא גליקואמינוגליקן (Glicosaminoglican (המורכב משרשרות של רב-סוכרים של חומצה גלוקורונית (Glucuronate (ואצטיל גלקטוזאמין (Galactosamine Acetyl ,(ומהווה מרכיב של פרוטאוגליקן (Proteoglycan .(הוא נחשב ככורך את סיבי הקולגן, כמונע פעילות אנזימטית מפרקת של המשתית וכן כמונע יצירת תסחיפי פיברין (Fibrin (ברקמה התת-מפרקית. הספיגה של כונדרויטין היא %15 בלבד בבני-אדם. מאותה סקירה עולה שעדיין אין מספיק הוכחות חזקות ליעילותו של כונדרויטין סולפט. תוסף מזון נוסף הנמצא בשימוש נרחב הוא מתיל סולפוניל מתאן (MSM ,Methylsulfonylmethane .(שני המחקרים הראשוניים שבדקו יעילות של מתיל סולפוניל מתאן, הראו שיש השפעה לא משמעותית על כאב ונפיחות במפרק. לנוכח תוצאות אלה והיעדר מחקרים מבוקרים נוספים, מתיל סולפוניל מתאן לא מומלץ כתוסף לטיפול בדלקת מפרקים ניוונית . המינון שנבדק בניסויים קליניים הוא 500,1 מ"ג גלוקוזאמין ו-200,1 מ"ג כונדרויטין סולפט. יש ליצור מנגנון של אבטחת איכות ולציין בבירור מהי הזמינות הביולוגית של החומר. יש מקום לנסות גלוקוזאמין לפחות לשלושה חודשים לפני קבלת ההחלטה בנוגע ליעילות הטיפולית. Diacerin היא תרופה יעילה לטיפול בדלקת המפרקים הניוונית. תוצר הפירוק הפעיל שלה הוא Rhein. היא בעלת תכונות דומות לאלה של נוגדות דלקת וכאב. בתרביות רקמה היא מגרה יצירת פרוסטגלנדין E2 ופעילות) IL-1) 1 אינטרלאוקין יצירת ומעכבת), Transforming growth factor beta) TGFβ גדילה וגורם המטלופרוטאינזות (Metalloproteinase .(עבודות קליניות הדגימו הפחתה בהיצרות מפרק הירך בחולים הסובלים מדלקת מפרקית ניוונית, בהשוואה לקבוצת ביקורת. הודגמה יעילות התרופה בהקלה על כאב ונוקשות המפרקים, בעיקר בשעות הבוקר. המנה המומלצת היא 50 מ"ג פעמיים ביום, או עד 100 מ"ג פעם ביום.
טיפול תרופתי[]
הטיפול התרופתי בכאב כולל טיפול ב- Paracetamol ,s'NSAID ,Opioid , Tramadol ,הזרקת סטרואידים תוך-פרקית, והזרקות של חומצה היאלורונית.
משככי כאב לא אופיואידים[]
Paracetamol יעיל בכאב קל עד בינוני, וזול. האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (ACR ,American Rheumatology of College (ממליץ על Paracetamol כתרופת קו ראשון לשיכוך כאב, במקרים של דלקת מפרקים ניוונית של ברך או ירך. המינון היעיל הוא 000,1 מ"ג (מיליגרם) ארבע פעמים ביום. למרות הבטיחות של התרופה, יש לזכור שישנן תופעות כמו הארכה של זמן מחצית החיים של Coumadin) Warfarin ,(וכן פגיעה כבדית כאשר משתמשים במינונים גבוהים מדי (מעל 12 גרם ליום) s'NSAID -הכאב בדלקת המפרקים הניוונית נובע בחלקו מתהליך דלקתי, שמרכיביו העיקרים הם פרוסטגלנדינים. אלה נוצרים מהחומצה הארכידונית (acid Arachidonic (על ידי מערכת אנזימים- NSAID's .(Lipoxygenase ,LOX) והליפואוקסיגנז) Cyclooxygenase ,COX) הציקלואוקסיגנז הן תרופות יעילות בטיפול במצב זה. אולם בשנים שקדמו ל-2008 ,התפרסמו בספרות יותר ויותר עבודות המדווחות על עלייה באירועים לבביים בחולים הנוטלים s'NSAID ,גם בקבוצת הבררנית ל- 2-COX וגם בקבוצה הלא בררנית. זאת קרוב לוודאי על רקע Effect Class של עיכוב פרוסטוגלנדין I2) PGI2 ,(בלי הרס טרומבוקסן A2) Thromboxane . (יש לציין שאין הבדל ביעילות שיכוך הכאב של הקבוצות הבררניות ל- 2-COX והקבוצה הלא בררנית. כמו כן, אין הבדל בסיכון לפגיעה כלייתית. לנוכח העלייה בסיבוכים הכלייתיים, הלבביים ושל מערכת העיכול, בשימוש בתרופות מסוג s'NSAID ,יש מקום לשינוי נוהל בתכנית הטיפולית . יש מקום להימנע משימוש לאורך זמן בקבוצת תרופות זו, בעיקר בחולים מבוגרים עם גורמי סיכון לבביים. טיפול ב-s'NSAID מקומי נחשב כיעיל ובטוח לטיפול בכאב בדלקת מפרקים ניוונית. השפעתו יכולה להיות יחסית קצרה ולא נמשכת מעל שבועות 4-3 Capsaicin במשחה היא אפשרות נוספת לטיפול מקומי בדלקת מפרקים ניוונית. מחקרים הראו יעילות בטיפול בדלקת מפרקים ניוונית של מפרקים קטנים וברכיים. החומר מופק מצמח הפלפל . = יש למרוח מקומית ארבע פעמים ביום והשפעת המשחה נצפית לפחות אחרי שבועיים משככי כאב אופיואידים תרופות נוספות בשימוש להקלת כאב בחולים עם דלקת מפרקים ניוונית הן Tramadol ואופיואידים. האיגוד האמריקאי לגריאטריה (AGS ,Society Geriatrics American (ממליץ לשמור משככי כאב אופיואידים לחולים עם כאב בינוני עד קשה, שלא הגיבו מספיק טוב ל- Tramadol ,ובמיוחד במי שאינו מועמד לטיפול ניתוחי. . Tramadol הוא משכך כאבים פומי עם השפעה מרכזית. הוא מאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA ,Administration Drug and Food (לטיפול בכאב בינוני עד קשה אצל מבוגרים, למי שלא יכול ליטול s'NSAID או נכשל עם טיפול קודם אחר. במחקרים, Tramadol הראה יעילות שווה לפחות ל- Ibuprofen ,אצל חולים עם דלקת מפרקים ניוונית של ברך וירך, למרות שאין לו השפעה נוגדת דלקת. תרופה זו עלולה להוריד סף לפרכוסים, ויש להשתמש בה בזהירות אצל חולים שמקבלים טיפול בנוגדי כפיון, נוגדי דכאון מסוג נוגדי MAO ו-SSRI) Serotonin Selective Inhibitors Reuptake ,(או צורכים אלכוהול. בדרך כלל מומלץ להתחיל במינון של 50 מ"ג פעמיים ביום, ולהעלות מינון עד 200 מ"ג ליום, ואם יש צורך עד 400-300 מ"ג ליום אם אין תופעות לוואי הזרקה תוך-פרקית של חומצה היאלורונית - Viscotherapy חומצה היאלורונית היא מולקולת ענק במשקל מולקולארי של 5.3 עד 5 מיליון דלטון. חומצה היאלורונית מיוצרת על ידי תאים מסוג B ופיברובלסטים (Fibroblast (ברקמה סינוביאלית. היא מהווה מרכיב חשוב בבלימת זעזועים ושימון משטחי המפרק. בדלקת מפרקים ניוונית, ריכוז החומצה ההיאלורונית יורד למחצית עד שליש מהרמה הנורמלית. חומצה היאלורונית המוזרקת אמורה לשפר את הצמיגות האלסטית של הנוזל הסינוביאלי ומדרבנת תאי A סינוביאליים ליצור פרוטאוגליקנים . האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה המליץ בשנת 2000 על שימוש בחומצה היאלורונית כטיפול בדלקת מפרקים ניוונית, לחולים בסיכון גבוה לתופעות של מערכת העיכול. מטה-אנליזה (analysis-Meta (משנת 2003 שבדקה 22 מחקרים, לא מצאה שלחומצה היאלורונית יש השפעה משמעותית בהקלה של כאב, בדלקת מפרקים ניוונית בהשוואה להזרקת סליין (Saline. (
הזרקת סטרואידים תוך-פרקית[]
במטופלים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, שתוספי מזון אינם מיטיבים עימם וטיפולי פיזיותרפיה אינם מקלים על מצבם, יש מקום להזרקות סטרואידים. ניתן לשקול הזרקה עד 4 פעמים בשנה . טיפול ניתוחי ההתלהבות מטיפול ארתרוסקופי (Arthroscopy (ירדה בעקבות פרסום שתי עבודות שלא הראו יעילות לטווח ארוך בהשוואה לאינבו. אולם האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה הראה שחולים אשר נמצאו אצלם גבישי סידן פירופוספט עשויים ליהנות מהליך זה. חולים אלה דיווחו על הקלה בכאב גם אחרי שנה מביצוע ההליך. כך, לחולה הסובל מתסמינים דלקתיים אחרי כשלון טיפולים אחרים, יש להציע שטיפה ארתרוסקופית של המפרק. החלפת מפרק יש להציע לחולים עם כאב או מגבלה תפקודית כאשר יתר הטיפולים כשלו .
ויקיפדיה[]
דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis - אוסטאוארתריטיס, או בקיצור OA, מוכרת גם כ"שחיקת סחוס" או "שחיקת מפרקים") היא הפרעה במפרקי הגוף הכוללת אובדן סחוס מפרקי, צמיחת בליטות עצם במפרקים, ותופעת לוואי דלקתית. בעיית הדלקת במחלה זו היא משנית, ועל כן המינוח אינו מדויק{. דלקת מפרקים ניוונית היא הפגיעה המפרקית הנפוצה ביותר. המחלה מופיעה עם הגיל בתפוצה רחבה. בכ-80 אחוזים מהאוכלוסייה מעל גיל 65 ימצאו סימנים לדלקת מפרקים ניוונית בצילום רנטגן, אך רק ב-60 אחוזים מהם יופיעו תסמינים. דלקת מפרקים ניוונית המופיעה בגילאים צעירים יותר היא לרוב משנית לפגיעה טראומטית במפרקים, אך לא בהכרח. אין תרופה לדלקת מפרקים ניוונית, אך נהוגים טיפולים תומכים ומשמרים לסובלים מהמחלה.
במהלך דלקת מפרקים ניוונית מופר שיווי המשקל המבני בין בנייה ושחיקה בסחוס המפרקי. תאי הסחוס פועלים לייצור מוגבר של חומרי גלם חדשים ליצירת סחוס אך במקביל הם מייצרים אנזימים המאכלים את הסחוס. מעגל הייצור והאיכול המוגבר של הסחוס מסתכם בירידה בכמות הסחוס. רקמת העצם הסמוכה הופכת אוסטאופורוטית וחסרה. תהליכי ריפוי העצם המופעלים בעקבות הפגיעה בעצם מסתכמים בהופעת בליטות עצם (אוסטיאופיטים) באזור המפרק.
סיווג[]
דלקת מפרקים ניוונית מסווגת כראשונית או שניונית. דלקת מפרקים ניוונית ראשונית היא אידיופטית (מגורם לא ידוע) ומופיעה לרוב עם הגיל, דלקת מפרקים ניוונית שניונית מופיעה בעקבות שינויים בסביבת הסחוס כגון טראומה, הפרעות מבנה שלד מולדות, דלקות מפרקים שונות, הפרעות מטבוליות ומחלות הפוגעות במבנה הסחוס.
דלקת מפרקים ניוונית יכולה לפגוע במספר מפרקים (generalized OA, דלקת מפרקים ניוונית כללית) או במפרק אחד. נהוג לתאר את דלקת המפרקים הניוונית לפי המפרק הפגוע, למשל דלקת מפרקים ניוונית של הברך או דלקת מפרקים ניוונית של מפרק הירך.
סימנים ותסמינים[]
התסמין העיקרי של דלקת מפרקים ניוונית הוא כאב המופיע בהדרגה, המחמיר במאמץ ומוקל במנוחה. הכאב מתואר ככאב עמוק או כתחושת שריפה הקשורה לשרירים ולגידים של האזור. עם התקדמות דלקת המפרקים הניוונית יופיעו נוקשויות ומגבלות תנועה במפרקים וכן רעשים וחריקות (קרפטציות) במפרקים הפגועים. התהליכים במפרקים הפגועים עשויים לחולל דלקת שתפגע במבני המפרק ותתבטא בנפיחות, חום מקומי ואודם של אזור המפרק.
בבדיקת המפרקים הפגועים עשויים להתגלות רגישות מקומית וכאב בהנעה פסיבית של המפרק וכן עלייה פתולוגית באלסטיות של רצועות המפרק היכולה לפגוע ביציבותו ולגרום לתת פריקות.
על אף שדלקת מפרקים ניוונית יכולה לפגוע בכל מפרק בגוף, נפוצות פגיעות בעיקר במפרקים נושאי משקל גדולים, דהיינו הברכיים והירכיים, בעמוד השדרה הצווארי והמותני ובמפרקי אצבעות הידיים. בדלקת מפרקים ניוונית של עמוד השדרה ייתכנו תסמינים רדיקולריים (הנובעים מלחץ על שורשי עצב) כמו כאב מוקרן, תחושת נימול וחולשה. בדלקת מפרקים ניוונית של אצבעות הידיים מופיעים קשרירים (גושי עצם מכוסים בסחוס) במפרקים המרוחקים והמקורבים שבין גלילי האצבעות המכונים קשרירים על שם הברדן (Heberden's nodes) וקשרירים על שם בוכרד (Bouchard's nodes). הקשרירים נוטים להגביל את התנועה במפרקי האצבעות.
אבחון[]
אובדן מרווח מפרקי (משמאל), אוסטאופיטים וחוסרים ברקמת עצם (בשני צידי שולי המפרק) בהדמיית MRI של ברך פגועה
אבחון של דלקת מפרקים ניוונית מתחיל בתיאור תסמינים אופייניים למחלה ואיתור סימנים בבדיקה פיזיקלית. צילום רנטגן של המפרקים הפגועים יגלה פגיעות מבניות שונות ברקמת הסחוס והעצם של המפרק: היצרות של המרווח המפרקי מעידה על אובדן סחוס, בעצם התת-סחוסית יתגלו חללים (ציסטות), מבנים סקלרוטיים (נוקשים) וסדקים זעירים, בשולי המפרק יזוהו אוסטאופיטים. צילום רנטגן עשוי שלא לגלות כל סימנים לדלקת מפרקים ניוונית בשלביה הראשונים, בנוסף יש לקחת בחשבון שבמרבית האוכלוסייה המבוגרת יימצאו סימנים לדלקת מפרקים ניוונית ללא תסמיני מחלה.
אין בדיקות מעבדה המזהות דלקת מפרקים ניוונית, אך לפעמים ייערכו בדיקות דם ובדיקת הנוזל הסינוביאלי כדי לשלול מחלות אחרות של המפרקים או על מנת לזהות את אותן מחלות העשויות להיות הגורם לתסמינים או לדלקת מפרקים ניוונית שניונית.
טיפול[]
אין בנמצא תרופה או טיפול שנמצאו כיעילים לריפוי דלקת מפרקים ניוונית. מטרות הטיפולים הנהוגים הן הפחתת כאב, שימור המפרקים ושיפור תפקודם. בעזרת שינויים באורח החיים: דיאטה, פיזיותרפיה והתעמלות, תוספי תזונה, הפחתת עומס על מפרקים, ניתן לראות שיפור משמעותי והפחתה בכאב. פיזוטרפיה והתעמלות מחזקים את שרירי המפרקים ומגדילים את טווחיהם, וכן מפחיתים את משקל הגוף ובכך מצמצמים את העומסים על המפרקים נושאי המשקל. בנוסף, מחקרים הראו כי ספורט ופעילות גופנית מקדמים את הבראת הסחוס, ומשפרים את מאזן שחיקה-בניה של הרקמות. לעיתים משתמשים בעזרים דוגמת מקל הליכה או הליכון כדי להפחית נשיאת משקל על מפרקים פגועים ולהקל על תפקוד יום יומי של חולים בדלקת מפרקים ניוונית או במקבעים שונים כדי לאפשר מנוחות קצרות למפרקים. מנוחה מקלה על הכאבים בתנאי שהיא מלווה בפרקי אימון והתעמלות למניעת נוקשות וחולשה במפרקים.
תרופות שונות להורדת כאב משמשות תדיר במקרים של דלקת מפרקים ניוונית. התרופות יכולות להינתן דרך הפה או כמשחות למריחה על אזורי הכאב. גם דיקור סיני וגירוי חשמלי עצבי דרך העור (TENS) נמצאו יעילים בהפחתת כאב. כאשר דלקת המפרקים הניוונית מלווה בסימני דלקת, יינתנו נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) וגם קורטיקוסטרואידים בהזרקה ישירה למפרק.
אין ממצאים מחקריים התומכים בשימוש הפופולרי בתרופות או תוספי מזון המכילים מרכיבים שונים של רקמת סחוס כמו גלוקוזאמין וכונדרויטין סולפט. מעט מאוד עדויות נמצאו ליעילותם במניעת כאב אם בכלל לעומת תרופות.
כאשר אין די בטיפולים שמרניים ותרופתיים נשקלת אפשרות ניתוחית. בחולי דלקת מפרקים ניוונית נערכים ניתוחים שבמהלכם מוחלפים המפרקים במפרקים מלאכותיים, מוסרים שבבים מתוך המפרקים, מארגנים מחדש את מבנה העצמות או מקבעים מפרקים.
קישורים חיצוניים[]
מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס)]] וויקישיתוף- אוסטאוארטריטיס, האיגוד הישראלי לאורתופדיה
- Osteoarthritis (OA), Merck Manual
- Osteoarthritis, Wheeless' Textbook of Orthopaedics
הבהרה: המידע בויקי אינה מהווה ייעוץ רפואי.