מעובד בתוך הערך בויקיפדיה העברית


דרך הבשמים בנגב - ויקיפדיה

מראה בממשית - ויקיפדיה

שרידי עבדת - ויקיפדיה

"דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב" הוא השם הקיבוצי שניתן על ידי ארגון אונסק"ו לארבע ערים נבטיות בנגב, עת הוכרזו בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית. יחד עם ארבע הערים - עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה - נכללו בהכרזה מספר מצודות וחאנים, אבני דרך, קטעים מדרכים עתיקות, עדויות לשימוש חקלאי שנהג בנגב ושרידים נוספים. תחילתה של דרך הבשמים בעומאן הוכרזה גם היא כאתר מורשת עולמית בשנת 2000, תחת השם "ארץ הלבונה".

רקע היסטורי[עריכה | עריכת קוד מקור]

עתיקות בעבדת - ויקיפדיה

ראו ערך מורחב: דרך הבשמים האתרים המוכרזים שוכנים בחלקה הצפוני של דרך הבשמים ההיסטורית שהובילה מדרומו של חצי האי ערב ומסומליה, מרחק של כ-2,000 ק"מ, אל נמלי הים התיכון. משם המשיכה הסחורה את דרכה לאירופה ולצפון אפריקה. הדרך והאתרים שלאורכה שגשגו בתקופת הנבטים משך כ-500 שנים, החל במאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2, עת שמשו את סחר הבשמים, ובעיקר מור ו לבונה , ואלה העניקו לה את שמה.


האתרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתרי דרך הבשמים בנגב שוכנים לאורך קטע בן 100 ק"מ לערך המשתרע לרוחבה של ישראל, ממואה הנבטית שליד הגבול הירדני בדרום-מזרח ועד חלוצה שליד גבול מצרים בצפון-מערב. רוב האתרים הוקמו לאורך הדרך שהובילה מפטרה אל נמלי הים, ובעיקר אל נמל עזה. העיר ממשית יוצאת דופן מבין האתרים שכן שכנה על הנתיב שהוביל צפונה לכיוון דמשק. ההכרזה כוללת את האתרים הבאים:

ארבע הערים הנבטיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצודות וחאנים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.