Family Wiki
Register
(Adding categories)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
  +
==האחיות ניסנבאום==
  +
[[תמונה:Release_two_girls_from_monastery.jpg|ימין|ממוזער|250px|על חילוץ שתי האחיות מהמנזר אריה אבישר כותב לידידתו בארץ ישראל]] הרקע ממנו הגיעו חניכי המוסד יומחש על ידי תאור הגעתם של האחיות ניסנבאום למשק ילדים מוצא כפי שמתואר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי "יד ושם" . על הצלתם קבלה אם המנזר מריה מדלנה (Mother Superior Maria Maddalena Cei) מ'''Suore Serve di Maria SS. Addolorata''' בשנת 1997 את אות [[חסיד אומות העולם]]. בין הניצולות היו 12 ילדות מפולניה ומבלגיה.
  +
  +
שרה ומיכל ניסנבאום (Nisenbaum) מבריסל בבלגיה נאלצו לברוח מביתם בעקבות הכיבוש הגרמניבשנת 1940. הם ברחו לדרום צרפת והגיעו לכפר "וילפור" (Villefort) ליד נימס (Nimes) שבפרובנס צרפת. בשנת 1942 האבא נתפס על הגרמנים ונשלח לאושוויץ. האימא ושתי הבנות נסעו ברכבת והגיעו לניס באיטליה. משם המשיכו לקרבת גבול שוויץ, במטרה להמלט שם, לעיירה: Saint Martin Vesubie - עיירה צרפתית תחת כיבוש איטלקי. משם קבוצה של יהודים צרפתיים שהיתה בכפר הלכה ברגל דרך הרי האלפים לאיטליה ומשם לטורינו]] וכך הגיעו לפירנצה באפריל 1943.
  +
  +
בפירנצה הגיעו הנערות אל [[הרב נתן קאסוטו]] ומשם הופנו למנזר. האם נעצרה על ידי הגרמנים בעקבות הלשנה וגורלה לא ידוע. החיים במנזר היו די נוחים. המנזר כלל : פנימיה מלאה ובית ספר יסודי ועל יסודי. הן למדו את השפה האיטלקית וכן את כל התפילות. השמות של הילדות הוחלפו והן נטלו את שם משפחתה של המורה הצרפתיה: Laurent . הנזירות התנהגו אליהן יפה מאד. הם לא נתנו להם לבוא במגע עם העולם החיצוני, כולל שאר הנערות במנזר, כדי שלא יגלו את המוצא היהודי. הנזירות והכמרים דאגו לילדים היהודים ובערב, כאשר הילדים היו במיטה הנזירה היתה אומרת להם , עכשיו אתן יכולות להגיד את הברכה בעברית שאבא לימד אתכם.
  +
  +
החיים במנזר החלו למצוא חן בעיני האחיות. היה ברור להן שאין אף אחד בעולם ממשפחתם. הם חשבו כי ייגדלו במנזר ויום אחד יהיו נזירות. "לא היה לי שום ספק בכך. הנזירות מאד דאגו לנו". בסוף שנת 1944 הגיעו למנזר שני חיילים במדים , אחד מהם היה [[אריה אבישר]] (ראו את סיפורו במכתב משמאל). הם הציגו את עצמם כחיילים יהודים מארץ ישראל. החיילים הראו לנו "הקופסה הכחולה" של הקרן הקיימת ובזכותה נוצר הקשר עימם. "חשדנו מאד בשני החיילים האלה. פחדנו שהם יוציאו אותנו מהמנזר, שהיה בשבילנו מקום חם ובטוח".
  +
  +
המקור:[[משק ילדים מוצא]]
  +
  +
==זכרונות האחיות==
 
(מתוך ספר זכרון לילדי משק ילדים מוצא)
 
(מתוך ספר זכרון לילדי משק ילדים מוצא)
 
[[קובץ:Shemesh_Michal_and_Goldstein_Sara_-_Nisnebaum_sisters_story.jpg|thumb|595px|מרכז]]
 
[[קובץ:Shemesh_Michal_and_Goldstein_Sara_-_Nisnebaum_sisters_story.jpg|thumb|595px|מרכז]]

גרסה מ־21:47, 13 בינואר 2013

האחיות ניסנבאום

Release two girls from monastery

על חילוץ שתי האחיות מהמנזר אריה אבישר כותב לידידתו בארץ ישראל

הרקע ממנו הגיעו חניכי המוסד יומחש על ידי תאור הגעתם של האחיות ניסנבאום למשק ילדים מוצא כפי שמתואר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי "יד ושם" . על הצלתם קבלה אם המנזר מריה מדלנה (Mother Superior Maria Maddalena Cei) מSuore Serve di Maria SS. Addolorata בשנת 1997 את אות חסיד אומות העולם. בין הניצולות היו 12 ילדות מפולניה ומבלגיה.

שרה ומיכל ניסנבאום (Nisenbaum) מבריסל בבלגיה נאלצו לברוח מביתם בעקבות הכיבוש הגרמניבשנת 1940. הם ברחו לדרום צרפת והגיעו לכפר "וילפור" (Villefort) ליד נימס (Nimes) שבפרובנס צרפת. בשנת 1942 האבא נתפס על הגרמנים ונשלח לאושוויץ. האימא ושתי הבנות נסעו ברכבת והגיעו לניס באיטליה. משם המשיכו לקרבת גבול שוויץ, במטרה להמלט שם, לעיירה: Saint Martin Vesubie - עיירה צרפתית תחת כיבוש איטלקי. משם קבוצה של יהודים צרפתיים שהיתה בכפר הלכה ברגל דרך הרי האלפים לאיטליה ומשם לטורינו]] וכך הגיעו לפירנצה באפריל 1943.

בפירנצה הגיעו הנערות אל הרב נתן קאסוטו ומשם הופנו למנזר. האם נעצרה על ידי הגרמנים בעקבות הלשנה וגורלה לא ידוע. החיים במנזר היו די נוחים. המנזר כלל : פנימיה מלאה ובית ספר יסודי ועל יסודי. הן למדו את השפה האיטלקית וכן את כל התפילות. השמות של הילדות הוחלפו והן נטלו את שם משפחתה של המורה הצרפתיה: Laurent . הנזירות התנהגו אליהן יפה מאד. הם לא נתנו להם לבוא במגע עם העולם החיצוני, כולל שאר הנערות במנזר, כדי שלא יגלו את המוצא היהודי. הנזירות והכמרים דאגו לילדים היהודים ובערב, כאשר הילדים היו במיטה הנזירה היתה אומרת להם , עכשיו אתן יכולות להגיד את הברכה בעברית שאבא לימד אתכם.

החיים במנזר החלו למצוא חן בעיני האחיות. היה ברור להן שאין אף אחד בעולם ממשפחתם. הם חשבו כי ייגדלו במנזר ויום אחד יהיו נזירות. "לא היה לי שום ספק בכך. הנזירות מאד דאגו לנו". בסוף שנת 1944 הגיעו למנזר שני חיילים במדים , אחד מהם היה אריה אבישר (ראו את סיפורו במכתב משמאל). הם הציגו את עצמם כחיילים יהודים מארץ ישראל. החיילים הראו לנו "הקופסה הכחולה" של הקרן הקיימת ובזכותה נוצר הקשר עימם. "חשדנו מאד בשני החיילים האלה. פחדנו שהם יוציאו אותנו מהמנזר, שהיה בשבילנו מקום חם ובטוח".

המקור:משק ילדים מוצא

זכרונות האחיות

(מתוך ספר זכרון לילדי משק ילדים מוצא)

Shemesh Michal and Goldstein Sara - Nisnebaum sisters story