Family Wiki
Advertisement

מאת : אליקים העצני פורסם ב:ערוץ 7 הובא לאתר זה ברשותו, חנוכה תשע"ב דצמבר 2011

העיתון שנועד להגן על טהרת הגזע - יצא באיטליה הפשיסטית - עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה

העמוד הראשון של הבטאון הגזעני - נטילת דם מילד נוצרי ראה למטה דיוקן יהודי על רקע דיוקן איטלקי ואפריקאי

העמוד הראשון של הבטאון הגזעני - יהודים מוצצים דם ילד נוצרי

נערה איטלקיה לבנה מותקפת על ידי יהודי ושחור

אנטישמיות מאז ולעולם - הטיפול בנושא האנטישמיות מביך את הציוני בגלל התובנה, שרוב היהודים שבו למולדתם מאונס, בלחץ האנטישמיות בגולה. אמנם, יהודים רבים – תימנים, כורדים, בוכרים, תלמידי הגר'א – עלו מכוחה של חיבת ציון בלבד, ובכל זאת עובדה היא שרוב העולים עקרו ממקומותיהם רק מפני שלא היו רצויים שם.


מי טעה בחזונו[]

גם לשמאל הקיצוני בישראל לא נוח עם האנטישמיות, כי מי שרואה את עצמו כ"אזרח העולם" - הייחוד היהודי, גם בצורה של רדיפת היהודים, מפריע לו.

האנטישמיות של ימינו, ההולכת ומתגברת באירופה למרות למעלה מ-100 שנות ציונות מדינית, נוגדת גם את תפיסת היסוד של מייסדה, בנימין זאב הרצל. הרצל ראה בציונות את הנוגדן, שסופו להדביר את האנטישמיות. כיצד? יציאת היהודים המיותרים והמכבידים, אלה שמתחרים בעם הארץ בכל תחום ובדרך כלל בהצלחה, תסלק את הסיבה לאנטישמיות, והיא תיעלם. מי יגלה עפר מעיניו של החוזה, לראות מדינה כמו נורבגיה, שכמעט ואין בה יהודים ואף פעם לא היו – ובכל זאת היא נושאת הדגל של האנטישמיות בעולם בתחפושתה המודרנית, האטי-ישראלית. או מדינה כפולין, ש-3 מליון יהודיה נרצחו ואינם ורק קומץ קטן נותר, ועדיין היא טבולה כולה ברעל האנטישמי.

מציאת התחליף : מדינת ישראל[]

ואשר ל"ישראליות", זו לא רק שלא נטרלה את האנטישמיות (מונח שבגלל השואה יצא מן האופנה) אלא גם סיפקה לה תחליף. עכשיו, במקום יהודים מאשימים את ה"ישראלים" בכל תועבה, מתוך ביטחון שהכל מבינים למי מתכוונים באמת. את המותג "אנטישמיות" המציא וילהלם מאר בסוף המאה ה-19, אך לא את התופעה, בת אלפי השנים. אגב, אביו של מאר היה יהודי, וגם העוקץ המר הזה - אנטישמיות של יהודים - מלווה אותנו בכל תולדותינו, כולל בימים האלה ותחת השמש הזאת.

"מותג" - הלגיטמציה[]

מדינות במערב, העוינות את מדינת היהודים, משלמות לערבים הקוראים לעצמם 'פלסטינים' מיליארדים בתמורה לכך שהם מספקים להן דגל לגיטימי לתקוף מתחתיו את היהודים ואת מדינתם, הדגל התמים של "הגנה על העם הפלסטיני המדוכא". ומן הטעם הזה, ערביי א"י לעולם לא יספקו את משאלתו של השמאל היהודי לחתום על "שלום", מפני שאחרי זה - ממה יחיו? הלא נפט אין להם, והנפט שלהם זו אותה האנטישמיות, שרק כל עוד "הסכסוך" נמשך, ניתן לקרוא לה "אנטי-ישראליות" ו"פרו-פלסטיניות". סיום רשמי של "הסכסוך" יהפוך את המותג הזה לחסר ערך, ובלעדיו – אין פרנסה!

מכל הטעמים האלה ביחד, הציונות לא מחקה את האנטישמיות. להיפך, היא סיפקה לו שם, כתובת וחומר בערה.

אולם, השמאל הקיצוני היהודי, והערבים, קוראים את התופעה הזאת במהופך. בתעמולתם, עצם קיומה של מדינת ישראל, על מעשיה הרעים, היא המקור לאנטישמיות! וכך גם צריך להבין את דבריו של הווארד גוטמן, שגריר ארה'ב בבלגיה, כי יש הבדל בין האנטישמיות "המסורתית" לבין זו הנובעת מן "הסכסוך" במזרח התיכון. חבל שלא שאלו את השגריר - מינוי של אובמה ושופר של דעותיו – האם החדית' ("תורה שבע'פ" המיוחסת למחמד), לפיה העץ אומר למוסלם: 'יהודי מתחבא מאחוריי, בוא והרוג אותו!', האם גם את הזוועה הזאת חיברו לפני מאות שנים בגלל "פשעי הציונים נגד העם הפלסטיני"? והטלאי הצהוב ליהודים, המצאה מוסלמית מימי הביניים, גם הוא פרי "הסכסוך"?

לאמיתו של דבר, ה"סכסוך" נותן לגיטימציה לאנטישמיות הישנה נושנה, אלפי שנים לפני שהיהודים קיבלו את מדינתם בחזרה.

מקור האנטישמיות - מצרים ההלניסטית[]

(ראו גם את חיבורו של יוסף בן מתתיתיהו נגד אפיון
חושבים, שאנטישמיות של נוצרים יסודה בעלילה שהרגנו את אלוהיהם. אחרים גורסים ששתי הדתות יוצאות חלצי היהדות, הנצרות והאסלאם, פיתחו שנאה ליהודים בגלל סירובם לאמץ להם את "הבשורה" החדשה. אלה הן, אולי, תשובות חלקיות. עובדה היא, שבמגילת אסתר, אשר התרחשה מאות שנים לפני צליבתו של ישו, המן כבר משמיע טיעון אנטישמי מושלם: "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים... דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים..."

עוד בימי הורדוס, ולפני שישו נולד, כבר השתוללה באלכסנדריה ההלניסטית אנטישמיות קלאסית, כפי שניתן ללמוד מתוך כתבי פילון האלכסנדרוני. האנטישמיות קדמה לנצרות, ואת פישרה אנחנו איננו מבינים באמת, עד היום.

האם ב"עולם החדש" חל שינוי[]

אמריקה היא ללא ספק המדינה הידידותית לישראל, ב"ה" הידיעה. ועם כל זאת כותבת סמדר שיר בידיעות אחרונות (11.12.11) :

".... אי אפשר לחיות בארצות הברית בלי להיתקל בצלב קרס, הוא אורב לך בפינה וקופץ עליך דווקא כשאתה מרגיש קוסמופוליטי ושאנן: בתצוגת אופנה מדוברת, בקליפ קצבי, בספר תמים שהילדה מביאה מהכיתה. על כל צלב קרס שחשפת כאן או שם יש עוד חמישה, שפשוט הוחבאו טוב יותר."

זו גם טעות לחשוב, שכל הנוצרים באמריקה אוהדים את ישראל. תופעת הידידות לישראל ולהתיישבות מבין הנוצרים אופיינית לאוונגליקאלים, שאמנם מונים בארה"ב עשרות מיליונים, אך אינם שייכים לכנסיות הממוסדות.

אם אחד מסימני האנטישמיות הוא שמגנים אצל היהודים את מה שמקבלים ללא הערות מכל האחרים, הרי הילרי קלינטון היא אחת הדוגמאות. מה ראתה להעיר לנו על סרכה פעוטה ובלתי אופיינית בסוגיית שוויון הזכויות של הנשים, בעוד אשר מעולם לא מתחה ביקורת על מדינות ערביות המכסות בכפייה את פני הנשים, אוסרות עליהן נהיגה, מבצעות עליהן את הברבריות המבחילה של מילה, סוקלות אותן באבנים? רק זה עתה היה לה סוף סוף מה לומר נגד ההתעללות בנשים בכיכר תחריר, אולי מפני שהעירו לה שלא כדאי להיות כ'כ חד-צדדית בשנת בחירות.

האם היחס לפולרד נובע מאותו מקור[]

לכאן שייכת גם ההתעללות בפולרד. הכל מודים, כולל אישים אמריקנים מן השורה הראשונה, שעוד לא קרה שאדם שנשפט בנסיבות כאלה, לא שוחרר מזמן. אין ספק, שלו בוצע פשע ריגול כזה ע"י צרפתי או אנגלי - האיש היה חופשי מזמן. היש פשר אחר להתנהגות האכזרית הזאת, זולתי היותו של פולרד יהודי שריגל למען המדינה היהודית?

ולא נשכח את יום הקדיש הכללי - י' בטבת - הקרב הבא[]

וגם זאת: אנחנו יודעים היום, שמנהיגי בריטניה וארה"ב ידעו הכל על השמדת היהודים, ובזמן אמת. וכשואלים, למה לא הפציצו את פסי הרכבת לאושוויץ, וגם – מדוע לא הוזהרה הצמרת הנאצית, בפומבי, שהיא תיתן את הדין על השמדת היהודים, ומדוע לא הוטלו כרוזים ממטוסים על ערי גרמניה עם אזהרה דומה לכל מי שיבצע רצח עם – התשובה הכנה היא, שחששו פן ייפול עליהם החשד, שהמלחמה הזאת היא "מלחמה יהודית". ואכן זו היתה התעמולה שהגרמנים הפיצו בין חיילי בנות הברית והנהגת העולם החופשי ידעה – וזו הנקודה החשובה לנו – שהסיסמה הנאצית "זו מלחמה יהודית" מוצאת אוזן קשבת בין החיילים. חששו, שפעולות גלויות של הממשלות והצבאות למען הצלת יהודים יביאו לירידת המוראל אצל הלוחמים וישפיעו השפעה שלילית על לחימתם נגד הנאצים.רק אחרי תום הקרבות הרשו לעצמם להזדעזע נוכח הררי הגוויות, שאת רציחת רבים מהם יכלו למנוע.

אינני יודע דוגמה מצמררת יותר לקיומה ולכוחה הממאיר של האנטישמיות מן הפרשה הזאת, שאסור שתישכח.

היו שחשבו, שאחרי שהצבא האמריקני בדכאו ובבוכנוולד, והצבא הבריטי בברגן-בלזן ובמאות מקומות אחרים, גילו את זוועות השואה – זז משהו במעמקי הנפש של העמים ביחס ליהודים ולגורלם, ולא היא. האנטישמיות חיה ובועטת גם היום, וגם בעולם המערבי, החופשי.

מופלאה היא תגובת כמה מיהודי ארץ ישראל. מילא, יהודי בגולה, שהחליט להמשיך ולחיות בין הגויים למרות שיש לו היום בית משלו שדלתו פתוחה תמיד. הלה, חייב לחיות בהכחשה כאלו אין כלפי היהודי התייחסות שונה מאשר כלפי האחרים. אך מהי ההצדקה להכחשה הזאת כאן, במדינה שהוקמה במיוחד כדי להיפטר מן הקללה הזאת? מדוע גם כאן התסביך האנטישמי משבש לנו את השיפוט הבריא?.

ה"פוסט ציונים"[]

יש בארץ קהילה פוסט-ציונית. לה יש צורך אידיאולוגי להכחיש את קיומה של האנטישמיות בימינו, כדי שתוכל לשלול את הצורך בציונות. אולם גם בחוגים נורמטיביים התפתחה אופנה של התרפקות על ארצות המוצא, ולא רק אצל אלה שבגופם עלו משם לארץ, אלא אף בדור השני או השלישי.

הזמרת ריטה הוציאה תקליט חדש, עם דגש על שירה פרסית. לרגל האירוע היא התראיינה ברדיו והשמיעה שיר הלל לעם הפרסי ויחסו החם, כביכול, ליהודים. זו כמובן אידיאליזציה חסרת שחר. יהודי פרס הופלו לרעה בכל הדורות. השיעים התייחסו אליהם כאל טמאים, וזכורה גם פרשת האנוסים היהודים ממשהד. כמובן, שיש איראנים נקיים משנאת היהודים , כמו בכל עם, אך הללו אינם הרוב. אחמדינג'ד וחבר מרעיו לא היו יכולים לשרוד ללא תמיכת העם, כפי שהיטלר נהנה מאהדת הגרמנים וגם המונים עצומים בכל אירופה, משום ש"שם את היהודים במקומם".

נוסטלגיה בצפון אפריקה[]

ויש ביקורי נוסטלגיה בתוניס ובמרוקו, שם מחייכים לתייר הישראלי, ובעיקר לדולרים שלו. אך עולי מרוקו גלויי לב ופקוחי עיניים מספרים, שחיי היהודים שם לא היו סוגים בשושנים. הם חוו מדי פעם פוגרומים וסבלו מאפליות יומיומיות. ויהודים מיהרו להשקיע בהונגריה, רומניה ופולין. בנו מלונות, סופרמרקטים, פיתחו ענפי כלכלה, והתוצאה: אנטישמיות! לא רוצים את היהודים ולא את טובותיהם. לפני השואה היו יהודי המקומות האלה עיוורים, יותר נכון – לא רצו לראות את המציאות, והנה מתברר שלא למדנו כלום.

השמאל, מתוך מרירות על הרחקתו מן השלטון ומאוכזב מהצלחות ממשלת הימין בתחומים שונים, יש לו עניין לצבוע הכל בצבעים שחורים . והואיל ורוב השדים הישנים יצאו מן הבקבוק – הדברנו את הטרור, ניטל העוקץ מן הסכנה הדמוגראפית, כלכלתנו איתנה ו'ספטמבר האיום' חלף ללא נזק – המציאו לנו אמתלה חדשה, מדוע חייבים לנצל את "חלון ההזדמנות" ולפתוח במו"מ שיביא לחלוקת ירושלים ולאובדן יהודה ושומרון: "דה-לגיטימציה" עליך, ישראל!". אך מהי בעצם ה"דה-לגיטימציה" הזאת, אם לא האנטישמיות הישנה והרעה? שגם אם ניתן לערבים את כל תל-אביב, היא לא תשתנה כמלוא הנימה?!

האמריקנים אומרים שכשמשהו אינו מקולקל – לא כדאי לתקן אותו. הציונות הישנה והטובה הוכיחה את עצמה. בין היתר, היא הקימה מדינה חזקה מספיק כדי לספק ליהודים מחסה ומגן מפני האנטישמיות בגבולותיה, וגם בכל מקום שאליו כוחה מגיע. היא גם מאלצת את העולם לכבד את כוחה ולפעמים גם את נחת זרועה, מה שדווקא אינו מוסיף לה אהבה.

ובכל זאת, אם לזה קוראים דה-לגיטימציה – שיהיה!


אליקים העצני

Advertisement