Family Wiki
Advertisement

"בן איש חי" - רבי יוסף חיים מבגדאד, צולם בשנת ה-26 לחייו

רבי יוסף חיים מבגדאד (כ"ז באב ה'תקצ"ד, 1 בספטמבר 1834 – י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909) היה מגדולי האחרונים, פוסק, מקובל, דרשן, מנהיג ומחבר, אחד הפוסקים הפופולריים ביותר בקרב היהודים הספרדים המסורתיים וה[דתיים בישראל. ספרו המפורסם ביותר הוא "בן איש חי " ולעתים מכונה על שמו "הבן איש חי". (מהויקיפדיה העברית)

הרב שמואל אליהו כתב בקול צופיך על הרב הבן איש חי

בניהו בן יהוידע[]

הדרשה הראשונה של הבן איש חי הייתה בי"ג אלול והפטירה שלו הייתה חמישים שנה אחר כך גם בי"ג אלול. "לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות כג) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". (סוטה יג:) מרן הרב זצ"ל היה קורא לרבי יוסף חיים זיע"א - "גאון עוזינו ותפארתינו". והוא נקרא בפי כולם "בן איש חי על ספר ההלכה שלו. שנקרא בשם זה על פי הפסוק שנאמר על בניהו בן יהוידע. בספר שמואל (ב פרק כג כ) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִ (קרי חיל וכתיב חַי) רַב פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג".

בניהו בן יהוידע היה אחד מגיבורי דוד המלך. הוא נבחר על ידי דוד להמליך את שלמה, והוא היה שר הצבא של שלמה המלך. (מלכים א פרק ד ד) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא". וחכמינו בגמרא אמרו שהוא היה גם אב בין דין. ראש הסנהדרין (ברכות ד). מפורסם וידוע שרבינו ז"ל התפלל בקבר בניהו בן יהוידע בביריה ליד צפת. שם נגלו לו תעלומות ועל שם בניהו בן יהוידע קרא רבינו יוסף חיים את רוב ספריו. "בן איש חי" ו"בן איש חיל". שני ספרים בשם "בניהו" ו"בן יהוידע". שו"ת בשם "רב פעלים". ספר שנעלם מאיתנו בשם "מקבציאל" ועוד עשרות ספרים שחלקם נעלמו מאיתנו, בודאי רבים מהם נקראים על שם חלקים בפסוק הזה.


בן איש חי ומקבציאל[]

רבינו יוסף חיים זיע"א עשה ספר הלכה מקוצר ושמו נקרא עליו. בספר הזה הוא מזכיר מאה שלושים ושלוש פעמים את הספר "מקביצאל" יותר ממה שהוא מזכיר את הספר "רב פעלים". בודאי היו לספר זה כמה וכמה חלקים. הרב מזכיר את הספר מקבציאל כשהוא רוצה להסביר איזה נושא הלכתי. שם הוא אומר אם תרצו לראות הרחבה של הנושא שכתבתי עליו בספר בן איש חי - תסתכלו בספר 'מקבציאל'.

למשל בפרשת לך לך מביא הרב בן איש חי הלכה קצרה. "שיעור הטלית גדול הוא, כדי שיקיף כל ראשו וכל גופו, עד החזה פנים ואחור, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות" ואם ישאל השואל למה פסקת כך. אומר לו הבן איש חי כי "ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל, מה שכתב בספר הכונות, ומה שכתב בעולת תמיד, ומה שכתב בנהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל, והשויתי דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי חכמינו זכרונם לברכה, כי שיעור זה דנקטי חכמינו זכרונם לברכה בקטן, דבעי רוב גופו, הוא שוה עם שיעור דנקיט רבינו האר"י ז"ל בגדול עד החזה, ולא נקיט רוב גופו, ושם נסתפקתי אם זה השיעור וכו'". הנך רואה כי בספר מקבצאל הוא מרחיב, מביא את כל הדעות ודן בהם. וכך אפשר לראות בכל המקומות שבהם הבן איש חי מזכיר את הספר מקבצאל והם רבים. ואמר הרה"ג יעקב חיים סופר שליט"א ששמע מפי הרב המקובל ח"ר יעקב מוצפי זיע"א כי רבינו יוסף חיים הלך בדרכו של רבי יוסף קארו. שרבי יוסף קארו כתב שני ספרי הלכה יסודיים משלימים. הראשון הוא ה'בית יוסף' שבו הוא קיבץ את כל הדעות הרחיב בהם ודן בהם. השני הוא ה'שולחן ערוך' שבו הוא הביא רק את המסקנה להלכה היוצאת מהספר הראשון. כך עשה בעל הבן איש חי. ספר 'מקבציאל' הוא ספר מקבץ כל הדעות ודן בהם ומכריע למעשה. וספר ה'בן איש חי' הוא הספר שבו נמצאים רק מסקנות ההלכה.


למצוא את הספרים האבודים[]

כשפלשו כוחות ארצות הברית לישראל פנו טייסים יהודים אל מרן הרב ז"ל ושאלו אותו האם מותר להעלים את עצמות בעל הבן איש חי ולהעלות אותם לישראל. אמר להם הרב, שמותר ומצווה להעלות את קברו, אבל הוא מציע להם לחפש דווקא את הספרים שלו שנמצאים בבגדאד לישראל. ספר מקבציאל ושאר הספרים שידוע כי נמצאים עדין בבגדד.

אומרים שהספרים הללו היו מוחבאים אצל הצורר סדאם חוסין ובני משפחתו. והם היום נמצאים אצל חיילים אמריקאים שהיו שם ולא יודעים את ערכם. מי יודע?


איפה נמצא ספר התורה של הבן איש חי?[]

בספר אביהם של ישראל השלישי מובא סיפור שסיפר ישראל גליס שהיה עוזר שר הדתות פרופסור שיטרית. שם הוא מספר כי הבריחו מעירק ספרי תורה שהיו בידי בני משפחתו של הצורר, ובינהם היה ספר תורה של הבן איש חי עצמו. ומעשה שהיה כך היה. בן הדוד של הצורר סדאם חוסין היה מפקד חיל האוויר של עירק. סדאם הורה לו להפציץ את בית הכנסת המרכזי של היהודים בזמן מלחמת המפרץ על מנת להבאיש את ריחם של האמריקאים. ולומר שהם הפציצו אותו. לפני כן ביקר מפקד חיל האויר במקום ומצא חדר ליד בית הכנסת ובו נמצאים ספרי תורה רבים, ומייד העביר אותם למחסן ליד בגדאד. אחר כך הוא הפציץ את בית הכנסת והפך אותו לחורבות.

כשנגמרה המלחמה הוא לא היה יכול להחזיר את הספרים, והוא החליט לסחור בהם. כך הם הגיעו לספרים לידיעת ה"מוסד". ישראל גליס שהיה עוזר שר הדתות סיפר שהם קנו אותם בתיווך של סוחרים ערבים "כשהבאתי את ספר התורה האחרון הלכתי להרה"ג שלום אלשיב שליט"א. הוא הסתכל על הספר והעיר כמה הערות הלכתיות על המרווח בין השורות ועל צורת האותיות שהיה לו ללמוד מהן הערות להלכה. הלכתי אחר כך עם הספר הזה לאדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, וכשהוא ראה את הספר ושמע את הסיפור של ספרי תורה שחזרו לידי עם ישראל, הוא כל כך התרגש ובכה בדמעות שליש עד שהיה צריך מגבת על-מנת לנגב את דמעותיו. אחר כך הלכתי להרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל והראיתי לו את הספר. לא הספקתי לפתוח את הספר והוא אמר לי: "זה הספר של משפחת שאול צדקה. הספר הזה היה בארון הגניזה שהיה מעל ארון הקודש". הרב המשיך וסיפר, שהיה עוד ספר אחד של משפחת צדקה שהיה מונח בארון עצמו והיה כשר לקריאה, ושאל איפה הוא נמצא. הרב הכיר את הספר הזה, ידע מי כתב אותו ומי היה הסופר ואת כל ההיסטוריה שלו. אבל העיקר חיכה לי אחר כך. הרב סיפר לי שהיה שם עוד ספר תורה אחד שכתב אותו בעל ה"בן איש חי" בכבודו ובעצמו, רבי יוסף חיים זיע"א. שמו של ה"בן איש חי" היה צריך להיות כתוב על ספר התורה, בסוף היריעה האחרונה. הוא שאל אותי אם החזרנו גם את הספר הזה ואם אני יודע איפה הוא נמצא. הבטחתי לו שאעשה כל מאמץ על-מנת למצוא אותו. חיפשתי את הספר הזה ומצאתי כי הוא נמצא במקום מאוד בבית הכנסת שנמצא ב"בור" של המוסד. בדיוק בתקופה שהבאנו את הספרים מעירק פנו ממשרד הבטחון ובקשו ספר תורה לאחד מבתי הכנסת שלהם. בחרנו את הספר הזה בלי לדעת כלל מה מיוחד בו ונתנו לבית הכנסת שלהם. כשעשינו בדיקה לאן הגיע ספר התורה המיוחד הזה, גילינו שהספר של ה"בן איש חי" בעצמו מצא את דרכו באופן פלאי דווקא לבית הכנסת המיוחד הזה של שירותי הבטחון החשאי של ישראל". סיפר ישראל גליס כי הוא תיאם ביקור של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכנסת הזה כדי שיוכל לראות את ספר התורה של בעל ה"בן איש חי". הרב הגיע, פתח את הספר, גילה את החתימה של ה"בן איש חי" שנמצאת מאחורי הקלף, פרש הצדה והחל לבכות. אף אחד לא היה יכול להשאר אדיש למעמד הזה. כולם מחו את דמעותיהם גם ראש המוסד בעצמו שהיה נוכח שם. הם הרגישו שרוחו של הכותב, בעל ה"בן איש חי", גלגלה את הספר למקום שבו הוא נדרש ביותר. למקום שבו צריכים יותר מכל את התפילות שלו.


שו"ת רב פעלים ושותי"ם אחרים[]

שו"ת רב פעלים שבידינו הוא אחד מספרי השו"תים של הבן איש חי והוא כולל ארבע חלקים ובהם תשובות גם בהלכה וגם בקבלה השם "סוד ישרים". התשובות הם גם לבני עירו וגם לקהילות בכל המזרח הרחוק - הודו, סינגפור, צילון, קורדיסטן ועוד ועוד. חכם אפרים הכהן היה תלמיד של בעל הבן איש חי סיפר כי הוא היה ליד בעל הבן איש חי בעת שהיה כותב את התשובות ההלכתיות לשאלות שהגיעו אליו מכל המזרח. היא סיפר כי הרב בעל הבא"ח היה מוריד ערמות של ספרים לעיין בהם לפני שהיה עונה תשובות על כל שאלה ושאלה. אחרי שהיה מעיין בהם היה כותב תשובה בקיצור נמרץ והיה מכניס רק ארבע או חמשה פוסקים בתשובה שהיה כותב. גם לספרי השו"ת יש חלקים שונים. בשנים האחרונות הודפסו ספרי שו"ת אחרים שלו ובהם "הוד יוסף" שהיו נמצאים בידי אנשים שונים ובהם בני משפחתו של המנוח רבי יוסף חיים זיע"א. עוד יש ספר שהודפס על ידי בבן איש חי בשם חכם קדמון. ומקובל אצלנו שהוא נכתב בעילום שם על ידי בעל הבן איש חי עצמו. שם הספר הוא שו"ת 'תורה לשמה', וחתום עליו המחבר בשם 'יחזקאל כחלי'. המחבר הזה לא נודע מעולם מי הוא. ובודאי זה פלא שיש מי שקיבל כל כך הרבה שאלות משואלים רבים ולא נודע עד היו מי הוא. כל תלמידיו של הרב ז"ל אמרו שהוא עצמו חיבר את השו"ת הזה בעצמו ומטעמי צניעות וכד' העלים את שמו מהספר ורמז אותו רק בגימטריה של שמו.


ספר יסוד בקבלה שנכתב בתוך בית הכלא[]

מלבד גדולתו של הרב בעל הבן איש חי בהלכה, היה לו יד אלף פעמים בקבלה. בשו"ת מילי דעזרא של הרה"ג עזרא הכהן טארב מסלתון. כתב עליו "אין לנו בדורנו בקי בקבלה ובדברי האר"י ז"ל כהגאון רבי יוסף חיים זיע"א". גם בין חכמי האשכנזים היה ידוע כוחו הגדול של בעל הבן איש חי בקבלה. סבו של הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א היה מקובל גדול וכתב את ספר הקבלה המפורסם "לשם שבו ואחלמה". ספר עמוק שעד היום נלמד על ידי כל העוסקים בקבלה. קראו לו רבי שלמה אלישיב זיע"א. הוא כתב על בעל הבן איש חי "ישנו חד בדרא הבקי בנגלה ובנסתר והוא הגאון הנורא רבי יוסף חיים זיע"א מבגדאד". גם בקבלה כתב הרב כמה וכמה ספרים. המפורסם שבהם שמודפס גם בימינו כמה וכמה פעמים ללומדי בסוד והזוהר הוא ספר "דעת ותבונה". שנקרא מבוא לחכמת הקבלה. ואיך נכתב ספר זה? בעל הבן איש חי היה מתפרנס מחלקו במסחר עם אחיו שהיה להם בית עסק גדול ונתנו לו את חלקו ברווחים של העסק. פעם אחת הסתבך העסק והושלכו האחים לכלא ובינהם גם רבינו יוסף חיים זיע"א בעצמו. ישב שם הרב חודש ימים, ובחודש זה כתב את הספר המופלא הזה. בלי שהיו תחת ידו ספרים שיוכל להעזר בהם בכתיבת ספר כל כך חשוב ויסודי.

שילוב הלכה וקבלה מרן הרב ז"ל כתב כי הגאונות המיוחדת של גאון עוזינו ותפארתינו בעל הבן איש חי זיע"א הייתה ביכולת לשלב את פסקי ההלכה עם הקבלה. ובאמת זה לא דבר חידוש גדול כי כך היה נהוג מדורי דורות כמו שכותב בעל הבן איש חי בספרו רב פעלים (ח"ב סימן יב) "דע כי סברא זו לסמוך על הנראה כפי הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל וכו' אין זה דבר חדש. כי כבר נמצא הוראה כזאת ונתפשטה בכל ישראל כהלכה למשה מסיני". מקורו של בעל הבן איש חי היה בכל הפוסקים שקדמו לו ובראשם מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל שקבע בספרו הב"י (בסימנים לא נט ועוד) שבכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר - הולכים כמו הזוהר, אף כנגד הפוסקים. יסוד זה הורחב על ידי החיד"א, כמובא בשו"ת טוב עין )סימן ז). ועיין בספר כף החיים (כה) שכתב "אבל מרן סבירא ליה דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים. ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות כל שלא נזכר להדיא בתלמוד – נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים וכו'" גם הרמ"א כותב כי "דברי הזוהר נתנו מסיני" (תוה"ע ח"ב פ"א). המשנה ברורה כתב כי במקום בו יש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריעו (סימן כה ס"ק מב). אמנם אנו פוסקים כדברי הבא"ח לעיל. שהוא ההוראה שפשטה בכל ישראל כעדותו של בעל הבן איש חי. יסוד הדברים הוא שהתורה שניתנה מסיני היא גם הנגלה וגם הנסתר. ה"פשט" הנגלה התפשט בציבור ואילו הקבלה התגלתה רק ליחדי סגולה כפי שמופיע בגמרא פעמים רבות. הגילוי ברבים הוא לפי מעלת הדור, וגם זה עתיד להתגלות ביותר באחרית הימים. בסוף יומיא. ובדורות אלו החכמה הזאת מתפשטת יותר ויותר. אמנם יש דברים שהציבור יכול לקבלם ויש שעדיין לא. וכתב מרן הרב ז"ל כי זו היתה גדולתו של מרן בעל ה"בן איש חי" לידע מה כוחו של הדור לקבל מדברי הזהר והמקובלים. מרן הרב זצ"ל הלך בדרכו של בעל הבן איש חי לא רק בעניני פסיקת הלכה. אלא גם בדרך של גאונות בהלכה וגאונות בקבלה. וגאונות ביכולת לשלב את שניהם לתוך בית מדרש אחד. כי כך הם ניתנו מסיני. (ויקרא פרק כד כב) "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".

לחבר ספרדים ואשכנזים מספרים שפעם באו אל האדמו"ר מבעלז זיע"א ואמרו לו שהוא "צדיק יסוד עולם". אמר להם לא אני "צדיק יסוד עולם", אלא הרב רבי יוסף חיים מבגדד, הוא "צדיק יסוד עולם". צריך לזכור כי דברים אלו נאמרו עליו לפני יותר ממאה שנה שהיה הפרש גדול בין הגלויות השונות ובמיוחד בין ספרדים לאשכנזים. גם היום יש לצערינו מהספרדים שמזלזלים באחינו האשכנזים. ויש מהאשכנזים שמזלזלים באחיהם הספרדים. יש שנמנעים מלשאת אלו את אלו ושאר הבדלים שאין כאן המקום לפרטם. ודבר זה הוא שיירי הגלות הנוראה. שהתפזרנו בינהם. "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים". (דברים פרק ד כז). וכן בפרשת השבוע (דברים כח סד) "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". לא רק שיצאנו מארץ ישראל למדינה אחרת. אלא שנתפזרנו בכל מדינות העולם. הפיזור הזה במדינות שונות הביא אותנו לנהוג מנהגים שונים. במקום מה שהתורה אומרת כמה פעמים "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם". (שמות יב ויקרא ז במדבר טו פעמיים). נהיינו כמה וכמה תורות. וכמה וכמה מנהגים שונים". חכמנו אמרו: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, הרבו מחלוקת בישראל ונעשו כשתי תורות". (תוספתא מסכת חגיגה פרק ב). בגלות נעשית התורה מאות תורות ופסקים שונים. כל קהילה והפסקים שלו. מרן רבי יוסף קארו זיע"א החל בריכוז כל הפוסקים על שולחן אחד ועשה הכרעה ביניהם, ברוך ה' וחפץ ה' בידו הצליח לקבץ את חכמי ישראל לבית מדרש אחד, גם אם לא בגופם. לפחות כנס את דבריהם למקום אחד וכך יצאה הלכה אחת לכל ישראל, מעין מה שהיה בבית הדין הגדול שהיה בירושלים בזמן שבית המקדש קיים. רבינו יוסף חיים זיע"א המשיך את דרכו המאחדת של מרן רבי יוסף קארו ז"ל. במיוחד שראה בעיני רוחו כי אנו בדור של גאולה. דור של קיבוץ גלויות. "חכם עדיף מנביא". ראה בעיני רוחו שעם ישראל חוזר להיות עם אחד. ספרדים ואשכנזים יצטרכו לחיות יחד, להתחתן יחד, ללמוד יחד. לכן פסק בספריו על פי שיטה שמחברת ככל האפשר בין פסיקת השו"ע לפסיקת הרמ"א. וזה דרכו לחבר. כמו שחיבר בין פסיקת ההלכה לפסיקת הקבלה, כך חיבר בין פסיקת השו"ע לפסיקת הרמ"א.


שכינה מדברת מתוך גרונו[]

יש לבן איש חי כמה ספרי דרשות. בן איש חייל . בין יהוידע על התורה. בניהו על התורה. חיים ושלום על תהלים. עוד יוסף חי דרשות. בן איש חי דרשות. אדרת אליהו ועוד ועוד. מספרים עליו שבכל יום היה מלמד הבן איש חי לציבור. גם שו"ע וגם עין יעקב. והיה מנהגו של הבן איש חי לדרוש ארבע פעמים בשנה לפני כל הציבור כולו. והיה מתאסף קהל של אלפים רבים ממתינים למוצא פיו. והיה הבן איש חי דור כמעין המתגבר דורש שלוש שעות בהלכה וקבלה. חכם סלמאן מוצפי זיע"א העיד שהיה שומע אותו כמה שנים רצופות ובכל דרשה היה אומר דברים בשם רבי משה אלשיך זיע"א בגלל שהאר"י ז"ל אמר שפירושו של הוא אחד משבעים פנים של התורה. והיה מקפיד לומר תמיד רק תורת אמת. מרן הרב זצ"ל היה מספר כי אחרי הסתלקותו של הרב בעל הבן איש חי זצ"ל נשא בנו רבי יעקב דרשה בבית המדרש בית זילכה כמו שהיה נושא אביו זצ"ל. ולא היו שומעים אותו. והיו הקהל אומרים לו מהשורה החמישית לא שומעים. התאמץ והרים את קולו ושמעו אותו בשורה השביעית אבל מהשורות שאחריהם אמרו לו לא שומעים. אמר להם חכם יעקב אתם חושבים שהייתם שומעים את קולו של מו"ר אבא זצ"ל. שכינה הייתה מדברת מתוך גרונו. לכן כולם היו שומעים אותו – גם אלה שהיו יושבים רחוקים ביותר.


השראת שכינה בבית מדרשו[]

מו"ר אבא זצ"ל היה אומר כי נכתבו אלפי ספרי הלכה. אבל ספר הבן איש חי נתקבלו בגלל פרישותו וקדושתו של מרן בעל הבן איש חי. ממש כמו שאומר המגיד לרבי יוסף קארו כי הזכות שספרו יתקבל היא זכות שמשמים סייעו בידו. כך ממש עם בעל הבן איש חי. והיה אומר עליו "קודש קדשים ממש. השכינה הייתה חופפת עליו ואורה ניכר על פניו. והלומד בספריו דבק בשכינה". והעיד מרן הרב זצ"ל כי פעמים רבות היה בבית הבבא סאלי זיע"א והיה נוהג בכל דרכיו על פי פסקיו של בעל הבן איש חי זיע"א כי היה מחזיק את דבריו לתורת אמת. ומספרים על המקובל הגדול הרה"ג אלפנדרי שהיה עושה יום טוב בכל פעם שהיה מקבל אחד מספריו של הבן איש חי. היה לובש בגד חדש ומברך "שהחיינו". כל זאת מתוך שמחה גדולה על הספרים שלו ששורה בהם שכינה. והיה בדור הקודם בעיר הקודש צפת חכם גדול אשכנזי בשם הרדב"ז שהיה ראש ישיבה חשובה של הליטאים. והיה אומר כי כשהוא לומד את ספריו של בעל הבן איש חי הוא מריח בהם ריח של קדושה. כדבריו היה אומר גם היש"א ברכה שהיה רב ראשי לישראל בימים ההם. הרה"ג שאול אלישר זצוק"ל.

כמעין המתגבר[]

המשנה במסכת אבות (פרק ו א) אומרת "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב וכו' וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים" סיפר הרב המקובל סלמאן מוצפי זיע"א שהיה הרב עזרא הכהן מקורב לרבינו ובאחד הפעמים אמר לו רבינו בעל הבן איש חי תגיד איזה פסוק ואפרש לכך אותו כמה פירושים. אמר רבי עזרא הכהן את הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" ואמר לו בעל הבן איש חי מאה ועשרים פרושים אחד אחרי השני בלי הפסקה. אמר עליו את המשנה הזאת. שכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. כי משמים מגלים לו רזי תורה ולכן הוא נעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. שהרי לשפע השמים אין גבול.


מידות ואהבת ישראל[]

ומה שאמר "וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים". סיפר הרב בן ציון חזן זיע"א שהיה גר בעיר העתיקה בירושלים ונשלח על ידי בעל הבן איש חי לארץ ישראל כמו ששלח את רוב חכמי בבל ולמדניה. הוא סיפר כי כשהיה צעיר בן עשרים עשרים ושתים לא סוג של תלמידי חכם, רק למדן פשוט ומשרת בקודש בחזנות בבית הכנסת שלו. היה בעל הבן איש חי קם מלפני ומושיבנו אצלו ומדבר עימי כאב לבנו באהבה גדולה. וזה פלא, המידות הללו שלו. שכל מי שלמד אצל מרן הרב ז"ל היה רואה את ההמשך של בעל הבן איש חי גם בענינים הללו במידות ובענוה ובמעשים טובים.

Advertisement