Family Wiki
Advertisement

מצות סיפור יציאת מצרים חלה בליל חמשה עשר בניסן. מצות עשההיא לספר בליל פסח על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות.

כתב יד מתחילת המאה ה -15 שהועתק בסביבות 1430 בכתב מרובע אשכנזי. עיטוריה מכילים לוחות של מילים ראשוניות, חלקם קצוות ממוסגרים לחלוטין ושני מיניאטורות של עמוד מלא. המיניאטורה העמודה המלאה היא עיבוד לאיקונוגרפיה נוצרית מימי הביניים על מנת להמחיש את חשיבות הלימוד והדיון בחגיגת חג הפסח היהודי. כל דמות (גברים ונשים) מחזיקה ספר, ככל הנראה הגדה, ומעורבת בדיון ביציאת מצרים. הטקסט בדף זה מתחיל תהילים 79 פסוק 6. מקור: דרמשטאט, Hessische Landes-und Hochschulbibliotek ויקישיתוף

המטרה[]

מטרת הסיפור היא להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".

ההתחלה[]

אתר מכירות פומביות winner 94 . הגדה של פסח. 'זבח פסח'. וינציאה, ש"ה [1545] הגדה של פסח עם פירוש זבח פסח. חיברו דון יצחק אברבנאל. וינציאה, מארקו אנטוניאו יושטיניאנו, ש"ה [1545].מעבר לשער שיר מאת ר' יהודה אברבנאל, מחבר הספר המפורסם "ויכוח אודות האהבה" (מופיע כאן בקטלוג).עם ההקדמה המפורסמת של דון יצחק אברבנאל בה מספר אודות ימי גדולתו בספרד שלפני הגירוש. הגדה זו הובאה לבית הדפוס 53 שנה לאחר גירוש ספרד.סז דף. 21 ס"מ. כריכת עור מפוארת חדשה. כתמי זמן ושימוש. מעט כתמי עש. מצב טוב מאוד. חתימות בעלים עתיקות.נדיר מאד. אחת ההגדות הקדומות והחשובות ביותר.למיטב ידיעתנו זו 'הגדה של פסח' הראשונה שהודפסה בוינציאה (לאחר מכן נדפסו שם מאות הגדות ) ואולי הראשונה בכל איטליה כולה. פרט למס' 2 ביערי שנדפסה בשונצינו יחד עם מחזור לכל השנה.יערי הגדות 10. יודלוב הגדות 13. הערכה $1,400 - $1,600 המכירה הסתיימה.מחיר פתיחה: $1,200נמכר ב-: $5,074

לפי "אוצר ישראל"
הגדה של פסח: הוא ספור יציאת מצרים בלילי פסח, נתחבר קודם המשנה, כי נזכר שם במסכת פסחים. ובתלמוד נקרא אגדתא (פסחים ק״ט:), ונתוספו בו פיוטים ודברים גם אחרי הרמב״ם שמביא נוסחתה בסוף הלכות חמץ ומצה. ובפרט חסר השיר חד גדיא גם עתה בנוסחת הספרדים.

סדר הגדה של פסח נדפס פעמים אין מספר וחוברו עליו פירושים בכל דרכי הפרד״ס ונעתק לכמה לשונות. הביבליוגרף שמואל ווינער בקהלת משה מציין כשלש מאות הגדות שונות, וישנם הגדות בהוצאות האחרונות שנדפסו בהן יותר ממאה פירושים, היינו לקוטים אחדים ממאה מחברים שונים. הראשון שנדפס הוא ספר זבח פסח כולל הגדת פסח כמנהג הספרדים עם פירוש ארוך במאת שערים מהשר ר' יצחק ב"ר יהודה דון אברבנאל "והיתה השלמתו בעיר מאנופולי ממחוז הפולייא אשר ממלכות נאפוליש... ערב חג הפסח שנת רנ״ו", עם הקדמה מספרת מעט מהרבה התלאות והצרות שסבלו המגורשים מספרד "ואני בתוך הגולה", דפוס ראשון קושטא רס״ה (1505). גם עם ציורים שונים בתבנית פוליו, כמו "סדר הגדה של פסח בלשון הקדש ופתרונו בלשון ספרדים (לאדינו) עם כמה צורות על כל האותות והמופתים אשר נעשו לאבותינו במצרים ועל הים ובמדבר, וכל סדר קדש ורחץ, אל תרחק ממנו כי צורה קרובה, וכן מכות מצרים, ואותיות מצויירות מורות איכות הברכות ודברים אחרים יפים עד מאד.

המצאה חדשה ערוכה בכל עמוד ועמוד ולכל הנמצא בכתב נעשו צורות זו לזה, ככל הכתוב בספר התורה, ומתוכם יראו דברים נפלאים לא שערום אבותיהם. הכינה וגם חקרה זה כמו עשרים שנה זקן שקנה חכמה ה״ה הישיש ונעלה כמ״ר ישראל הזפרוני ז״ל. ואלה מוסיף על הראשונים פירוש צלי אש והוא קצור זבח פסח מהרב הגדול השר דון יצחק אברבנאל זצ״ל. נדפס לתשוקת הבחור היקר ומשכיל כמ״ר משה בן הנעלה לתהלה כמ״ר גרשון פרינצו יצ״ו, בוויניציאה בבית ייואני קאליוני המדפיס שנת שפ״ט לפ״ק", הספר היותר נכבד שנתחבר על הגדה ש"פ הוא של ר׳ מאיר איש שלום בשם מאיר עין, ווינא תרנ״ה (1895).

מרכיבי ההגדה[]

כנגד ארבע בנים[]

ההגדה מביא פסוקים מבמקרא המראים כיצד יש לספר את יציאת מצרים לסוגי ה"בנים". וכך מובא ההגדה:
בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.

חָכָם מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם [1] וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן:

רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" [2] - לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:

תָּם מָה הוּא אומֵר? "מַה-זֹּאת ?" [3] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר,וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" [4]

למה שלושה בנים בפרשת בא והרביעי בספר דברים ? שואל הרב מרדכי אליהו בעלון "מעייני הישועה" לפרשת בא תשס"ט ומשיב:

כך מלמדת אותנו התורה להתייחס לילדים, בתחילה ללמד אותם לפי דרכם ואחר כך להעלות אותם למקום האמיתי. לכן אפילו אם הם חלילה, רשעים, בורים או תמים גמורים, חובה ללמדם לפי המקום בו הם נמצאים.

בפרשה זו (בא) של היציאה עצמה מופיעים רק שלושה בנים, "הרשע", "התם" ו"שאינו יודע לשאול". רק בספר דברים אחרי ארבעים שנה מופיע "החכם".

לפני יציאת מצרים מופיע הרשע ובאמת אנו רואים שמלמדים את ה"רשע" על ההצלה של עם ישראל מעבדות לחרות, מה שיכול לשמוע גם מי שלא קשור לרוחניות.

אחרי יציאת מצרים התורה מספרת לנו שיש גם בן שאינו יודע לשאול וגם אותו צריך ללמד. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר", גם אם הוא לא שואל אתה חייב ליזום שיחה, להסביר לו ולקנות לו תפילין - "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים". לומר לו, שבזכות הנחת התפילין הוא יזכה ללמוד תורה וגם לזוכרה היטב עד שתהיה שנונה בפיו.

אותו דבר אנחנו מוצאים בהמשך הפרשה, בפרשת "והיה כי יביאך" אצל הבן התם ששואל: "מה זאת?". גם הבן הזה, למרות שאינו חכם, מקבל תשובה עמוקה לפי הבנתו - "והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". גם הוא יקבל תפילין וגם הוא ילמד על כך שניצלנו מעבדות לחרות, ולמרות שהוא אינו פיקח כל כך, אין הוא נדחה חס וחלילה מכלל ישראל כי חובת האב ללמד את כל ילדיו תורה.

וכך היה ביציאת מצרים:" ובאמת נותן להם הקב"ה בתחילה כלי כסף וכלי זהב ושמלות. למרות שהרכוש הזה הוא זמני ובאמת הוא רכוש קטן, זה מה שנחשב בעיניהם באותה שעה. אחר חמישים יום מלמד אותם הקב"ה מה ראוי לבקש וזה הטוב האמיתי."

המצווה[]

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - זו מצות ההגדה. ואף על פי שכתוב במצוה זו "ביום", קיבלו חכמים, שמצות ההגדה שאמרה התורה כאן, בליל ט"ו בניסן היא, בשעה שמצה ומרור [(ובזמן הבית - גם פסח)] מונחים לפניך.

גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני ש"אף הן היו באותו הנס".

בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!

הרמח"ל : עניין סדר פסח[]

פסח, מצא ומרור אתר ערכים

הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים, להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה. ומה שעד אותו הזמן היה חשך החומריות מתגבר בגוף וגורם לאור התורה הקדושה שלא יאיר, הנה מאחר שסבלו ישראל הענוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מידת הדין, ונשאר המקטרג בלי טענה, ונזמנו לאור באור העליון. והנה בלילה הזה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה.

ואמנם עיקר הסדר תלוי בארבעה דברים, והם: פסח, מצה, מרור, וארבע כוסות. ועתה נבאר ענינם.

הנה צרוף הגלות, כבר ביארנו, שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא, כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה, וזה ענין המרור, שהוא "וימררו את חייהם".

ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו, הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו יתברך, ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל, וימשכו אחריו, ויתעלו משפלותם, ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה, וזה נעשה על ידי קרבן פסח, ובו נאמר להם: "משכו וקחו לכם" (שמות י"ב כ"א) שפירשו ז"ל: משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" (מכילתא ומדרש רבה על אתר).

ואמנם עוד הוצרכו ישראל, לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו שבעה ימים אלה בשנה מן המצה, שהיא מזון בבחינת יצר הטוב לבד, בלי יצר הרע כלל, ובהיותם נזונים בזה ימים אלה, נשארת התולדה הטובה לכל השנה, להיותם כל השנה מוכנים לקדושה.

אמנם עניין הארבעה כוסות הוא כך. שהנה ידוע, שמדרגות הטומאה הן ארבע, וכולן שלטו מאחר חטאו של אדם הראשון, וכולן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב שלא ימצאו בעולם, והיו ישראל סגורים בתוכן, שלא היו יכולים לצאת כלל, עד שהאיר להם הקב"ה בכוחו הגדול ושבר ארבע הקליפות והוציא ישראל מתוכן, וזה ענין ארבע גאולות המוזכרות בפרשה (שמות ו' ו-ז). ואולם זה עשה, בהאיר על ישראל ארבע אותיות השם ב"ה. והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד, שיצאו ישראל מהן, אך סוף הכל צריך שיהיה, שישלטו ישראל עליהן ויכבשון לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבוא.

אמנם הנה זה, כמי שקוצב עץ אחד, שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי, וכן אנו עושים בכל שנה ושנה, מתעוררים בכוח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז, ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים, עד שיגמר. והנה בסוף הכל, הארבע קליפות עצמן תתהפכנה על האומות הרעות ותאבדנה אותן, והן ארבעה כוסות של פורעניות שלהן, ולישראל יהיו ארבעה כוסות של ישועה, בהארת ארבע אותיות השם ב"ה שזכרנו.

והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה, הוא להראות החרות של הנצחון שנצח הטוב את הרע, ועל ידי זה נשבר כוח הסטרא אחרא והיא נכנעת הכנעה גדולה.

והנה כזית המצה שאוכלים, הוא להמשיך המזון המקודש המחזק היצר הטוב שזכרנו, אמנם כדי שישאר התקון לכל השנה, צריך שיאכל האפיקומן אחר כך, ושלא לאכול אחר כך שום דבר, שכמו שאין הטעם סר מן הפה, כך אין האור סר מן הנשמה. (מאמר החכמה)


הרב יעקב דביר: ההגדה של פסח - מבוא[]

הקדמה להגדה של פסל הרב יעקב דביר.png

אגדה על הכוס של אליהו הנביא[]

הכוס של אלינו הנביא.png

התקבל מהרב יעקב דביר

ההגדה של פסח, הראשונה בדפוס: ואדי אלחיגארה רמ"ב - 1481[]

דף מההגדה של פסח, הראשונה בדפוס: ואדי אלחיגארה רמ"ב מבית הספרים הלאומי בירושלים

כולה 6 דפים.png

כל ההגדה היא 6 דפים

הערות שוליים[]

  1. ספר דברים, ו',כ'
  2. ספר שמות, י"ב, כ"ו
  3. ספר שמות י"ג, י"ד
  4. שם, י"ג,ח'

ראו גם[]

קישורים חיצוניים[]

Advertisement