Family Wiki
Advertisement

בנות צלופחד.jpg

ההלכה בעקבות פרשת בנות צלפחד - בעקבות שיעורו של ברוך ספיר במשכן בנימין - ביום י"ז תמוז תשפ"א.
(הסיכום נערך על-ידי העורך ואין לרב כל אחריות על תוכנו)

בפרשת בלק נערך מפקד בני ישראל. היה זה לאחר המגפה שהביא למותם של 24 אלף מבני ישראל ולפני הכניסה לארץ. הכתוב מציין שתי סיבות למפקד: אחת - בתחילת פרשת המפקד, כאשר מטרת המפקד היא למנות את "יוצאי הצבא" כמו במפקד הראשון במדבר והשנייה - ובסיומו יש חידוש. וכך נאמר במקרא: בתחילת הפרשה :

וּשְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל
– במדבר כ"ו, ב'

ובסיומה יש חידוש: מטרת המפקד הכנה לחלוקת הנחלות לשבטים

לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת׃

לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃ אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃ עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃ (שםף נ"א-נ"ד

ובעקבות התוכנית לחלוקת הארץ לשבטים התעוררה שאלת בנות צלפחד

מה מטריד את בנות צלופחד?[]

אם חלוקת הארץ לנחלות היא לפי הבנים, הרי אם אין בן במשפחה, אין המשפחה יורשת דבר !

וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחׇגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃
בוַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכׇל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃
גאָבִ֘ינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהֹוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃
דלָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃

(שם"כ"ז, א'-ד')

משה רבינו פונה לקב"ה ומבקש לקבוע הלכה. ומכאן נושא השיעור:

"מספר השמות ?"[]

החלוקה צריכה להיות לפי "מספר השמות". והשאלה היא איזה רשימת שמות? ומה המשמעות לגבי ירושת בנות צלופחד. חז"ל במסכת בבא בתרא אמרו

משנה בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה בארץ ישראל, ואלו הם: נטלו את חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וכן נטלו את חלקו של צלפחד עם אחיו בנכסי חפר שגם לו היה חלק בארץ. ועוד חלק שצריך היה אביהן לקבל, משום שהיה בכור שנוטל שני חלקים מנחלת חפר (לפי התקדים מספר בראשית: יצחק אבינו (עשיו ויעקב), יעקב אבינו (שתי נחלות: אפרים ומנשה) .

גמרא ומעירים: במשנתנו שאמרה שבנות צלפחד נטלו שלושה חלקים, תנן [שנינו] כשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, כלומר, אלה שבפועל נחלו את הארץ קיבלו את חלקם בנחלה לפי החלוקה בין יוצאי מצרים,דתניא [שכן שנינו בברייתא], שבה מבואר שענין זה שנוי במחלוקת, ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: "לשמות מטות אבתם ינחלו" (במדבר כו, נה), לומר שירושת הארץ היא לפי יוצאי מצרים. שכל אחד מיוצאי מצרים זכה בחלק מסויים, והבאים לארץ מצאצאיו, יהיו כמה שיהיו, הם מתחלקים ביניהם באותה נחלה. אלא מה אני מקיים "לאלה תחלק הארץ בנחלה" (במדבר כו, נג), שמשמעה דווקא לאלה שנמנו קודם לכן (במדבר פרק כו), והם הבאים אל הארץ? הכוונה במלה "לאלה" היא: למי שהוא כאלה, כמו אלו המנויים, מבן עשרים שנה ומעלה, להוציא, למעט מכלל חלוקת הארץ את הטפלים (ילדים קטנים), שלא היו בני עשרים בשעה שיצאו ממצרים, שאלה לא קיבלו חלק לעצמם. גר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: "לאלה תחלק הארץ בנחלה", אלא מה אני מקיים "לשמות מטות אבתם ינחלו"? — משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם — קרובי המשפחה החיין יורשין את המתים, וכאן המתים יורשין את החיין. שלאחר שנתחלקה הארץ בין באי הארץ (החיים), כאילו מעבירים את הנחלה לאבותיהם (המתים) היוצאים ממצרים, וחוזרים הצאצאים ויורשים אותם.

דאמר רבי: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? — לשני אחין כהנים שהיו בעיר אחת. לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים, והלכו הבנים לגורן ליטול תרומה, זה שיש לו בן אחד — נוטל חלק אחד שקיבל בנו, וזה שיש לו שני בנים — נוטל שני חלקים שקיבלו שני בניו. ומחזירין שני האחים את הכל אצל אביהן (הסב) וחוזרין האחים וחולקין בשוה, שכל אחד מהם מקבל חלק ומחצה, וכשהם חוזרים ומחלקים את התרומה לבניהם, נמצא הבן היחיד מקבל כל חלקו של אביו, ושני הבנים של האח האחר מתחלקים במה שקיבל אביהם. הר' שמעון בן אלעזר אומר: (קי״ז ב) אגם לאלו וגם לאלו נתחלקה הארץ, כדי לקיים שני מקראות הללו; הא [הרי] כיצד היה הדבר? אם היה האיש מיוצאי מצרים — נוטל חלקו עם יוצאי מצרים. ואם נולד האיש במדבר, או שהיה פחות מבן עשרים ביציאתו ממצרים, והיה מבאי הארץ — נוטל חלקו עם באי הארץ. היה מכאן ומכאן — נוטל חלקו מכאן ומכאן. (קט"ז- קי"ז) לפי ביאור הרב עדין שטיינזלץ

נחלת שבט מנשה[]

ראו את המשקל שיש לנחלות של בנות צלפחד מתוך כלל נחלות השבט

מיקומה של קדומים בנחלת שבט מנשה - המפה המקורית מקורה במאמרו של אריה בורשטיין
'מיקומה של עפרה אבי העזרי' הוא כנראה מדרום-מערב לשכם ולא בדרום המפה

נחלת אביעזר בתחום נחלת שבט מנשה הוגדרה על-ידי אריה בורשטיין בהתאם לחרסי שומרון[1]. תחילה הוא קבע איזה ישובים יכללו בנחלה ולאחר מכן אותרו "מרחבי ההשפעה" של הערים בשיטת הפוליגונים של טיסן (thiessen polygon) עוצבה מפת הנחלה. בהתאם לכך הוא הגיע למסקנה לגבי גודל מרחב הנחלה: 224,650 דונם לעומת ממוצע של 124,361 דונם בשאר הנחלות [1]. בורשטיין מניח כי העובדה קשורה לעובדת הזכרתו של אביעזר כבכור למנשה, ולפי "משפט הבכורה" הגיע לו פי-שנים [2]

המשמעות המיוחדת של "העברתם"[]

בתלמוד ירושלמי נאמר:

כתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו.

תני ר' ישמעאל שינה הכתוב נחלה זאת מכל נחלות שבתורה שבכולן כתוב ונתתם וכאן כתוב והעברתם. עיבור הדין הוא שתהא הבת יורשת. חכמי העכו"ם אומרים בן ובת שוין כאחת דאינון דריש ובן אין לו האם אם יש לו שניהן שוין התיבון והכתיב ואם אין לו בת הא אם יש לו שניהן שוין ואתון מודין דליתי בר אף הכא ליתי בר. הצדוקין אומרים בת הבת והבת שניהן שוין דאינון דרשי מה בת בנו הבאה מכח בני יורשתני בתי הבאה מכוחי אינו דין שתירשני. אמרו להן לא אם אמרתם בבת הבן שאינה באה אלא מכח האחים תאמרו בבת שאינה באה אלא מכח הזקן. תלמוד לומר וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' וכי היאך איפשר לבת לירש שני מטות אלא תיפתר אביה משבט זה ואמה משבט אחר. עד כדון בן את האח האב את הבן מה אם הבן שאינו בא אלא מכח האב הרי הוא יורשו האב שאין הבן בא אלא מכוחו אינו דין שיורשו.(בבא בתרא כ"ב)

יסוד הירושה אינו רק הקניין. אכן הישות הלאומית נקבעת לפי האם אבל הורשת הקניין לפי האב, בהתאם לשבטים. עם זאת, בשלב מסויים בתולדות עם ישראל גם עקרון זה פג תוקפו בעקבות פילגש בגבעה להלן:

מתי "הוסרה מחיצה זו בין שבטי ישראל"[]

במסכת תענית למדנו אלא חמשה עשר באב מאי היא [מה הוא], מה השמחה שביום זה? אמר רב יהודה אמר שמואל: זהו יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. שמיום זה והלאה בשנה מסויימת התירו לשבטי ישראל שוב להתחתן אלה באלה כרצונם, ולא הקפידו שתהיינה בנות יורשות נחלה נישאות רק לבני שבטן, כפי שנאמר לבנות צלפחד בשעתו.
יומסבירים: מאי דרוש [מה, איך דרשו] את הכתוב כדי לבטל מה שגזר משה רבינו בהוראת הקדוש ברוך הוא? שנאמר: "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמור לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים" (במדבר לו, ו), ולמדו שדבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה של חלוקת הארץ לנחלות בראשונה, אבל לאחר מכן אין אנחנו חוששים עוד, ויכולות המשפחות להתחתן זו בזו. וביום שהותרו השבטים להתחתן והוסרה מחיצה זו בין שבטי ישראל, קבעו יום שמחה לדורות.
יאאמר רב יוסף אמר רב נחמן: חמישה עשר באב הוא יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שמצאו לו דרך להתיר השבועה שאסרה על שבט זה לבוא בקהל, שנאמר: "ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה" (שופטים כא, א), ושואלים: מאי דרוש [מה, איך דרשו] את הכתוב, ובשל כך התירו שבועה זו? אמר רב: דקדקו בלשון "ממנו" ולא מבנינו, לומר שהשבועה חלה רק עלינו, על בני דור זה, אבל לא על בני דור אחר. ואותו יום שהותר הדבר, חמישה עשר באב היה. (ל':)}}

זהות הבן לפי האב או האם[]

בפרשת ואתחנן למדנו מפירוש רש"י על הפסוק:"כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר.(ז,ד)
מבאר רש"י

כי יסיר את בנך מאחרי. בְּנוֹ שֶׁל גוֹי כְּשֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתְּךָ יָסִיר אֶת בִּנְךָ אֲשֶׁר תֵּלֵד לוֹ בִתְּךָ מֵאַחֲרַי, לִמְּדָנוּ שֶׁבֶּן בִּתְּךָ הַבָּא מִן הַגּוֹי קָרוּי בִּנְךָ, אֲבָל בֶּן בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר עַל בִּתּוֹ לֹא תִקַּח כִּי תָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי

עזרא הסופר, בעקבות נישאי התערובת, הרחיק את הנשים הנוכריות ואת בניהן כאמור:"כׇּל־אֵ֕לֶּה (נשאי) [נָשְׂא֖וּ] נָשִׁ֣ים נׇכְרִיּ֑וֹת וְיֵ֣שׁ מֵהֶ֣ם נָשִׁ֔ים וַיָּשִׂ֖ימוּ בָּנִֽים׃ (עזרא, י, מ"ד) . ורש"י מבאיר:"ויש מהם נשים וישימו בנים. מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים:"

ירושת הבת: העקרונות[]

א. על פי התורה כאשר אדם נפטר, רק הבן יורש, ואפילו הניח אחריו גם בנות, כדברי המשנה: " סדר נחלות כך הוא, אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ (במדבר כז, ח), והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת".

ב. עם זאת מצינו בדברי הגמרא והשו"ע אופנים בהם יכול האב לצוות ירושה גם לבתו, וכגון בכתיבת "שטר חצי זכר" [שהאב כותב לבתו מחצה מחלק הירושה של הבן], וכן תיקנו חכמים לתת לבנות "עישור נכסים" מהירושה.

ג. מחלוקת הפוסקים במקום שדין המלכות שהבת יורשת, האם ניתן לכופה לוותר על הירושה [מכיון שהירושה לא מגיעה לה על פי דין התורה] מדין "השבת אבידה" או משום "כופין על מידת סדום" [גדר "דינא דמלכותא דינא" בירושה].

ד. בכלל נדון זה, האם מותר לבנות לדרוש פיצוי כספי עבור חתימת הויתור, ומהו גובה הפיצוי שביכולתן לדרוש.

ה. כאשר יש לבת "טענת ברי" שמגיע לה חלק בירושה, האם מותר לה לעכב את חתימתה על כתב הויתור על הירושה.

ו. עוד צ"ב, האם מותר לתקן תקנות הקהל, שהבת תירש חלק שוה עם הבן.

ז. כספי ירושה שנתקבלו על ידי חוקי המדינה, האם יש להשיבם לידי היורשים על פי דין התורה.

ח. האם מותר לעשות פעולות שלא כדין, בכדי שבעל הדין יתפשר עמו.

ט. בעלת תשובה שאחיה מחללי שבת, וב"דינא דמלכותא" היא יורשת, האם פטורה מלחתום על ויתור הירושה, כי אין חיוב השבת אבידה למחללי שבת.

  1. 1.0 1.1 אריה בורנשטיין, "מינהל וכלכלה של ארץ מנשה - לאור ניתו מחודש של חרסי שומרון" (בתוך: זאב ח. ארליך ויעקב אשל, "מחקרי יהודה ושומרון - דברי הכנס הראשון, תשנ"א - 1991" - מכום מחקר, מכללת יהודה ושומרון, קדומים-אריאל, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים - 1992
  2. דברים, י"ז, ט"ו
Advertisement