Family Wiki
Advertisement

החָמוס - זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על -ידי הרמב"ם הוא נושא מאמרו של פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן. המאמר פורסם בבטאון "לשוננו" ע"ג (תשע"א) עמודים: 327-333

החָמוס - זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם[]

(סיכום המאמר - מאת המחבר)
השם "חולדה", נזכר כמה פעמים למשנה והרמב"ם סבר שמדובר בשם קיבוצי למינים שונים של בעל חיים, והכול מתבאר לפי העניין. מאמר שהתפרסם על ידי זהר עמר בכתב העת "לשוננו" של האקדמיה ללשון עברית (כרך עג, תשע"א, עמ' 327 – 333). התמקד בזיהוי של החולדה עם החמוס (Mustela),שבמשנה (חולין ג, ג) המתארת חיה התוקפת את העוף והופכת אותה לבעלת מום קשה (טרפה). דומה שהרמב"ם הכיר את החמוס בעת שבתו במצרים, כפי שהוא נזכר בספרי הזואולוגים הערבים כבעל חיים מבויית המשמש לציד של מזיקים כמו עכברים ונחשים. אולם מסתבר שזיהוי של הרמב"ם אינו משקף רק את המציאות במקומו ובתקופתו, אלא יתכן וקלע למציאות הריאלית של ימי המשנה. שרידי זואוארכיאולוגיים של חמוסים נמצאו באתרים שונים בארץ-ישראל, ובמיוחד ראויים לציון מציאותם באתרים מהתקופה ההלניסטית-רומית. ממצא זה תומך בזיהוי החולדה עם החמוס או עם אחד משאר שמות בעלי החיים הנזכרים בספרות חז"ל כסניטרים של הבית.

מהויקיפדיה העברית[]

lots of Ferrets, who sleep, maleצילם: de:User:Viki


חָמוֹס הבית או חמוס מבאיש (שם מדעי Mustela putorius furo) הוא תת-מין של סמור שבוית כנראה מסמור הבר האירופי. השם "חמוס מבאיש" ניתן לו בזכות בלוטות הריחשלו, המפיצות ריח חריף ולא נעים שנועד לסימון טריטוריה, להזדווגות ולהרתעה . אורך הזכרים יכול להגיע במקרים נדירים למטר מקצה האף עד קצה זנב. הזכרים שוקלים 1-3 קילו ואילו הנקבות 0.5-2 קילו. החמוס הוא טורף אובליגטורי, כלומר הוא תלוי באספקת מזון מהחי.

בעבר החמוס היה נפוץ בתור חיית ציד באירופה ששימשה ללכידת עכברים, [חולדות ומכרסמים אחרים, בזכות גופו הארוך והצר, שמאפשר לו כניסה למחילותיהם. כיום הוא נפוץ יותר כחיית מחמד אם כי ציד מכרסמים בעזרת חמוסים נמשך עדיין בצפון אנגליה ובמקומות אחרים בעולם. מעמדו של החמוס כמשמיד מכרסמים וכחיית בית השתרש באירופה של ימי הביניים מכיוון שחתולים נחשבו אז על ידי הכנסייה כבני לוויה של מכשפות ועובדי שטן. מאוחר יותר תפס החתול את מקומו של החמוס. תוחלת החיים הממוצעת של חמוס היא 5-8 שנים, אך יש שנמצא תוחלת חיים שנעה בין 8 ל-12 שנים.

מבנה גוף - החמוּס בעל גוף מוארך וגמיש, מצטיין בגמישות תנועתו. רגליו קצרות ובכל אחת מהן 5 אצבעות. אפרכסות האוזניים קצרות ומעוגלות. פרוותם של החמוסים לרוב צפופה ורכה. הפרווה משתנה בעונות השנה, כאשר במהלך החורף הופכת לבהירה, ארוכה ומלאה, בעוד שבקיץ נושרת הפרווה והופכת דוקרנית יותר, ולעתים נוצרות קרחות בגוף החמוסים, בעיקר בקצה הזנב. ישנם גוונים שונים לפרווה: חום, שחור, לבקן, בלונדיני ועוד. מאחר והחמוסים הם אוכלי בשר הם נדרשים למערכת שיניים בהתאם. מלתעותיהם מפותחות מאוד ומספר שיניהם 28-38.

היסטוריה - מבייתי החמוס עדיין לא ברורים. במסמכים היסטוריים יוניים משנת 450 לפנה"ס לערך נזכר החמוס וכמו כן נזכר במסמכים רומיים כמשמש לציד ארנבות.

ריח - התקשורת בין הפרטים מבוססת במידה רבה מאוד על חוש הריח. לחמוס בלוטות ריח באזור פי הטבעת, שבהן הוא משתמש בעת סכנה או לצורך סימון שטח. ריחו של החמוס נובע גם מהפרשות הנובעות מזקיקי השיער, כך שהניתוח להסרת הבלוטות האנליות (שאינו מקובל בארץ) אינו פתרון יעיל לעידון ריחו של החמוס. עיקור או סירוס של החמוס, לעומת זאת, מפחית את הפרשת הריח.

Advertisement