(המקור לחלק מהערך הוא מהויקיפדיה העברית)

היביסקוס - כפר סבא אייר תשע"ב

היביסקוס ברחובות כפר סבא

מחממה לימודית - אולפנת להב"ה קדומים

היביסקוס (שם מדעי: Hibiscus) הוא סוג המכיל בין 200 ל-220 מיני צמחים בעלי פרחים ממשפחת החלמיתיים. הם נפוצים בעולם באזורים חמימים בעלי אקלים ממוזג, אקלים טרופי או סובטרופי. בישראל גדלים שני מינים מהסוג היביסקוס: היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) והיביסקוס משולש (Hibiscus trionum).

תולדות הפרח[עריכה | עריכת קוד מקור]

(הויקיפדיה האיטלקית) שמו נבחר על-ידי דיוסקורידס , רופא ידוע של העת העתיקה, שחי במאה הראשונה לספירה. מידע מדויק על הטיפוח שלו דווחו על ידי Ghislain דה Busbeck, השגריר הפלמי בחצרו של סולימאן המפואר של איסטנבול , במהלך שהותו באסיה הקטנה הוא למד בוטניקה בהולנד על ידי שליחת דגימות רבות, כולל היביסקוס

תיאור הצמח[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסוג היביסקוס מכיל הן צמחים חד-שנתיים והן צמחים רב-שנתיים, אשר רובם ככולם הם עשבוניים, שיחים עציים או עצים קטנים. העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק), פשוטים, ובשפתם הם משוננים או בעלי אונות. הפרחים גדולים, בולטים וצורתם דמוית-פעמון, והם בעלי חמישה עלי כותרת, שצבעם הוא אדום, לבן, ורוד, סגול או צהוב. רוחבם נע בין ארבעה ל-15 סנטימטרים. פירותיו של ההיביסקוס הם הלקטים יבשים בעלי חמש אונות, המכילים מספר זרעים בכל אונה. הזרעים משוחררים כאשר ההלקט נפתח עת הוא מגיע לבגרות.

שימושים[עריכה | עריכת קוד מקור]

היביסקוסים רבים מגודלים לשם ניצול פרחיהם הראוותניים, ואחרים משמשים לשיחי-נוי. ההיביסקוס הסורי (Hibiscus syriacus) הוא הפרח הרשמי של דרום קוריאה, בעוד ההיביסקוס הסיני (Hibiscus rosa-sinensis) משמש כפרחה הרשמי של מלזיה גם פרחה של מדינת הוואי הוא מין מהסוג היביסקוס (Hibiscus brackenridgei). כמו כן, מיני פרפראים אחדים ניזונים מההיביסקוס, למשל ה-Discestra trifolii וה-Agrotis segetum. בישראל ההיביסקוס נפוץ כשיחי נוי, בייחוד בבנייני דירות.

שימושים כלכליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

(לפי הויקיפדיה האנגלית)

  • למשיכת דבורים לצןרך איבוק צמחים.
  • לתעשיית ייצור הנייר.
  • להכנת משקאות, ביחוד תה.
  • מזון וחומר צביעה למאכל.

שימוש רפואי[עריכה | עריכת קוד מקור]

(הויקיפדיה האיטלקית)
Le sue proprietà farmacologiche sono state confermate dalla ricerca moderna: funge da antisettico, astringente, colagogo, emolliente, digestivo, diuretico, purgativo, refrigerante, resolvente, calmante, stomachico e tonico. Tutte le parti della pianta sono utili dal punto di vista medicinale. Le foglie sono emollienti, diuretiche, refrigeranti e sedative, mentre i petali, i semi ed i calici maturi presentano le proprietà diuretiche e antiscorbutiche. I frutti sono antiscorbuto. Le radici amare sono usate come aperitive e tonico, ma hanno spiccate qualità emollienti, anche come rimedio alla tosse. I fiori dell'ibisco fanno lo shampo eccellente. L'estratto del fiore è stato usato in molti rimedi contro disordini del fegato, alta pressione sanguigna e come afrodisiaco, anche se quest’ultimo impiego è stato molto contestato. Coi fiori essiccati e lasciati in infusione si ottiene la bevanda nota come carcadè .

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.