היהודים במדינת האפיפיור

מדינת האפיפיור (Gli Stati della Chiesa) או (Stati Pontificii) - מדינות הכנסייה) – התקיימה בין שנת 756 לשנת 1870 באיטליה בטרם איחודה. היא כללה את המחוזות- בהתאם להגדרתם היום :לאציו, אומבריה, מארקה, חלק מאמיליה-רומאניה. היה לה גם חלק מדרום צרפת. האפיפיור היה השליט במדינה, בנוסף למעמדו כעומד בראש "הכנסייה הקתולית".

היום הכינוי "מדינת האפיפיור", הוא של אזור קטן בעיר רומא הואקריית הוותיקן.

ראשית ימי הביניים

עד המאה ה-12 נהנו היהודים מחופש דת, למעט האשמה בגידופים כנגד הנצרות. יחד עם זאת, לא ניתן להם במשרות ציבוריות או לרכוש קרקעות. ובכל זאת מסופר על יוצא מהכלל: רבי בנימין מטודילה שביקר ברומא באמצע המאה ה- 12 מספר כי מצא בה "כמו מאתיים יהודים מכובדים".וכן, הוא כתב על רבי יחיאל, נכדו של רבי נתן בעל "הערוך" שהיה אחראי על הנכסים של האפיפיור אלכסנדר השלישי, שהוא "יוצא ובא בבית האפיפיור, והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו".

הגבלות קיום ושריפת התלמוד

המגמה השתנתה בסוף המאה ה-13 ובאה לידי ביטוי בתופעות הבאות:

• הפרדה במגורים בין הנוצרים לבין היהודים, אשר בסופו של דבר הביאה ליצירת הגאטו. וכן הוטלו הגבלות כלכליות על הקהילות היהודיות, כמו איסור לעסוק במקצועות מסויימים. הגזרה האחרונה הייתה גם ביוזמת ה"גילדות" (אגודות מקצועיות) שבקשו להגביל את התחרות מצד בעלי מקצוע יהודים.
• גזרות קלות בפומבי, כמו חובת נשיאת אות מיוחד על הבגד או על הזרוע לגברים ואות מיוחד לנשים. כן נאסר על יהודים להסתובב ברחובות ב"שבוע הקדוש" (מיום ראשון של כפות התמרים ועד "פסחא").
• החל מסע תעמולה כנגד התלמוד, אשר מומרים פירסמו כי יש בו הערות של איבה כלפי הנוצרים, ומתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול אותו וגם להרגו. שיאו של מסע זה היה משפט פריז וכמו במקומות אחרים באירופה ניתנה ההוראה לשריפת התלמוד גם ברומא.

ההחמרה במאה ה-16

הרפורמציה והווצרות הנצרות פרוטסטנטית איימה על הכנסייה הקתולית והופעלו אמצעים גם נגד היהודים במדינת האפיפיור. ב-14 ביולי 1555 פורסמה הגזרה הקשה מטעם האפיפיור "פאולוס הרביעי". ה"בולה" - ההערזה הרישמית - המכונה "Cum nimis absurdum" נאסר על יהודים להיות בעלים של רכוש, להעסיק משרתים נוצרים, לעסוק ברפואה ולקשור קשרים חברתיים עם נוצרים. היהודים נדרשו לחבוש כובע צהוב ולהאזין לדרשות קתוליות בשבת.

ליהודים הותר לסחר בחפצים משומשים בלבד וכן מתן הלוואות בריבית התאפשר תחת פיקוח מחמיר. כמו כן נקבע כי היהודים חייבים להתגורר בנפרד משכניהם הנוצרים. גזרה אחרונה זו הביאה להקמת גטו רומא. האפיפיור "פיוס החמישי" הורה בשנת 1569 הורה על גרוש כל היהודים ממדינת האפיפיור למעט מאנקונה ומרומא.

עם כיבוש רומא ב-1870 וביטול מדינת האפיפיור זכו יהודי העיר לשוויון זכויות מלא.