היום השלישי ומתן תורה - מסכת שבת דף פ"ו - ח' סיון תש"פ

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

פורטל הדף היומי
פורטל הדף היומי

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall

ציטוט מההדף: שנינו בברייתא: שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו. והם: הוסיף יום אחד מדעתו לפרישה לפני מתן תורה. ופירש מן האשה לגמרי לאחר מתן תורה, ושבר את הלוחות אחר מעשה העגל.


א. משנה ועוד הלכות שיש להן רמזים בכתוב[עריכה | עריכת קוד מקור]

אף על פי שאין ראיה לדבר מכל מקום יש זכר לדברן:הווצרות הריון, ברית מילה,צבע לשון זהורית וסיכה בשמן ביום הכיפורים

א משנה ועוד הלכות שיש להן רמזים בכתוב: מנין לאשה הפולטת שכבת זרע (אחת מאבות הטומאה) אף ביום השלישי לאחר ההזדווגות שתהא טמאה כדין הנוגעת בשכבת זרע (עיין ויקרא ט"ו, י"ז)? (עד שהיא מסרחת ואז אינה מטמאה יותר) שאנו סבורים כי שכבת זרע זו עדיין ראויה להפריה ולכן מוסיפה לטמא — רמז לדבר ממה שנאמר לפני מתן תורה: "ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו) והרחקה זו של שלושה ימים נאמרה כדי שגם אשה הפולטת שכבת זרע תהיה טהורה. ועוד הלכה שיש לה רמז בכתוב: מנין שמרחיצין את המילה (הילד הנימול) גם (רש"י אומר "מנין שמרחיצין - דאף ביום ג' מסוכן הוא") ביום השלישי אחרי הברית, ואפילו חל להיות בשבת? — ממה שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בראשית לד, כה), ומכן שכאב המילה נמשך לפחות שלושה ימים, וכל עוד קיים הכאב הנימול בחזקת סכנה. ועוד הלכה שיש לה רמז כעין זה במקרא: מנין שקושרין לשון של זהורית (צמר אדום) בראש השעיר המשתלח לעזאזל? — ממה שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א, יח), וכיון שהשעיר בא לכפרת עוונות קושרים בו צמר אדום. וכן מנין לסיכה בשמן שהיא כשתייה ואסורה כמותה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר מכל מקום יש זכר לדבר, שנאמר: "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" (תהלים קט, יח), שנראה שהכתוב משווה שמן שסכים בו למי שתיה.

ב. כמה זמן יש קיום לשכבת זרע בגוף האישה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' עקיבא אומר: לעולם להלכה חמש עונות הן, ואם יצאתה (יצאה) מקצת עונה ראשונה, שפלטה לאחר תחילת העונה הראשונה, נותנין לה תמורת אותו זמן מקצת עונה ששית כדי להשלים לחמש עונות שלמות, ושומרים על הפרש של ששים שעות.

ב גמרא על ההלכות המובאות במשנה מעירים: האם רישא [ראש המשנה] העוסק באשה הפולטת שכבת זרע הוא דלא [אינו] כשיטת ר' אלעזר בן עזריה, ואילו סיפא [סופה] העוסק בענין המילה הוא כן כשיטת ר' אלעזר בן עזריה? דאי [שאם] אף ראשה הוא כשיטת ר' אלעזר בן עזריה הלא במקרה זה שהאשה טהורה שמענא ליה [שמענו אותו שאמר]. ומסבירים: מאן דלא מוקי כתנאי [מי שאינו מעמיד, מסביר, משנה כדעת שני תנאים] תנא רישא [שונה בראש] בגירסה אחרת: "טהורה", וממילא מוקי לה [ומעמיד את] כולה כשיטת ר' אלעזר בן עזריה, ומאן דמוקים כתנאי [ומי שמעמיד משנה כדעת שני תנאים] הרי רישא רבנן וסיפא [ראשה שיטת חכמים וסופה] כשיטת ר' אלעזר בן עזריה.

נותנין לה תמורת אותו זמן מקצת עונה ששית כדי להשלים לחמש עונות שלמות, ושומרים על הפרש של ששים שעות
וכדי לבאר את הענין מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: פולטת שכבת זרע ביום השלישי בכל שעה ביום טהורה, אלו דברי ר' אלעזר בן עזריה. ר' ישמעאל אומר: אף ביום השלישי טמאה, ואין חושבים את השעות שעברו, ודנים לפי מנין הימים בלבד, פעמים שהן ארבע עונות (ארבע תקופות זמן של שתים עשרה שעות), שאם הזדווגה בסוף הלילה ופלטה בתחילת הבוקר השלישי נחשב הדבר כאילו עברו שלושה ימים, שהם למעשה ארבע עונות. ופעמים שהן חמש עונות, כגון שפלטה בסוף היום, ופעמים שהן שש עונות אם הזדווגה בתחילת הלילה ופלטה בסוף היום השלישי. ר' עקיבא אומר: לעולם להלכה חמש עונות (שלמות) הן, ואם יצאתה (יצאה) מקצת עונה ראשונה, שפלטה לאחר תחילת העונה הראשונה, נותנין לה תמורת אותו זמן מקצת עונה ששית כדי להשלים לחמש עונות שלמות, ושומרים על הפרש של ששים שעות.

ג. בענין יום מתן תורה, שביום החמישי בשבוע תיקן משה לישראל פרישה מנשיהם[עריכה | עריכת קוד מקור]

שאמר את רב פפא: תלמיד חכם אפילו ביום, מאפיל בטליתו, ומותר לשמש. הרי שאף בשעות היום יש צורך בהפרשה

(ב' צ"ל, ג') אמרוה רבנן קמיה [חכמים לפני] רב פפא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב פפא לרבא בשלמא [נניח] ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא סובר כרבנן דאמרי [כשיטת חכמים האומרים] בענין יום מתן תורה, שביום החמישי בשבוע עביד [עשה, תיקן] משה לישראל פרישה מנשיהם. וכיון שלדעת הכל בשבת ניתנה התורה, ונמצא שפרשו יומיים מנשיהם, כדעת ר' אלעזר בן עזריה. ואילו ר' ישמעאל דעתו כשיטת ר' יוסי שאמר שביום הרביעי בשבוע עביד [עשה] משה פרישה לישראל ונמצא שפרשו שלושה ימים. אלא ר' עקיבא כמאן [כמי] סבור הוא? הלא הוא אינו חושב לפי ימים אלא לפי העונות, ולפי איזו שיטה בקביעת מתן תורה נאמרו דבריו? ומשיבים: לעולם תפרש שסבור ר' עקיבא כשיטת ר' יוסי, אלא שהבין כפי שאמר רב אדא בר אהבה: משה בהשכמה עלה להר סיני ובהשכמה ירד והזהיר את העם לפרוש.
ומסבירים את המקור לשיטה זו: בהשכמה עלה להר סיני, דכתיב [שכן נאמר]: "וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר ציוה ה' אותו" (שמות לד, ד) ובהשכמה ירד מן ההר, דכתיב [שכן נאמר]: "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך" (שמות יט, כד), מקיש [משווה] הכתוב ירידה לעלייה; מה עלייה של משה היתה תמיד בהשכמה, אף ירידה שלו היתה בהשכמה, והוצרך משה להפריש את העם בהשכמה כדי שבתוך שלושת הימים יהיו חמש עונות שלמות של פרישות.
ושואלים: למה ליה למימרא להו [לו לומר להם] בשעות הבוקר לפרוש: והא [והרי] אמר רב הונא: ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום, ולא הוצרך להזהיר אלא משעות הלילה! ומשיבים: בכל זאת היה צורך בהפרשה, שכן הא [הרי] אמר רבא: אם היה זה בית אפל — מותר לשמש אף ביום. וכן אמר רבא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר את רב פפא: תלמיד חכם אפילו ביום, מאפיל בטליתו, ומותר לשמש. הרי שאף בשעות היום יש צורך בהפרשה.
פ״ו ב

א. בני ישראל בשעת קבלת התורה, שהרי היו נשים שטבלו לאחר שנטמאו מפליטת הזרע עוד בליל שבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמר ר' יצחק: שלא יהא הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבילה, אלא יהא כל העם מוכן לקבלת התורה.

א ושואלים: והא [והרי] אם כן לכל השיטות טבולי יום נינהו [היו הם], בני ישראל בשעת קבלת התורה, שהרי היו נשים שטבלו לאחר שנטמאו מפליטת הזרע עוד בליל שבת, ומי שלא העריבה השמש אחר טבילתו נקרא "טבול יום", ואינו טהור לכל דבר. אביי בר רבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם] כתשובה לכך: ניתנה תורה לטבול יום, ואין בכך גנות. מסופר: יתיב [ישב] מרימר וקאמר לה להא שמעתא [ואמר אותה, את ההלכה זו]. אמר ליה [לו] רבינא למרימר: האם ניתנה התורה לטבולי יום קאמרת [אומר אתה], או ראויה היתה להינתן לטבולי יום לפני זמני הפרישה, אך למעשה היו כולם טהורים לגמרי בשעת מתן תורה קאמרת [אומר אתה]? אמר ליה [לו] מרימר: ראויה קאמינא [אמרתי], אבל למעשה ניתנה התורה לטהורים ולא פלטו הנשים ביום השלישי.
ושואלים: וליטבלו ביני שימשי, וליקבלו [ושיטבלו בין השמשות, כלומר, בליל שבת ושיקבלו] את התורה מעט אחר כך ביני שימשי [בין השמשות, בליל שבת], ומדוע חיכו עד הבוקר של יום השבת? אמר ר' יצחק: על דבר זה אמר הכתוב "לא מראש בסתר דברתי" (ישעיהו מח, טז), כלומר, כשנתן ה' את התורה בתחילה לא נתנה בהסתר ובחשכה, אלא באור יום. ושואלים: וליטבלו בצפרא דשבתא, וליקבלו [ושיטבלו בבוקר יום השבת, ויקבלו] תורה בצפרא דשבתא [בבוקר יום השבת], ועל ידי כך יוכלו לכל השיטות להתחיל את הפרישה באיחור עונה אחת! אמר ר' יצחק: שלא יהא הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבילה, אלא יהא כל העם מוכן לקבלת התורה.

ב. שש עונות שלמות בעינן [צריכים אנו], ואם פלטה בפחות מזה עדיין מטמאה שכבת הזרע[עריכה | עריכת קוד מקור]

שכבת זרע של ישראל במעי בהמה מהו? האם נאמר שאשה היא דאית [שיש] לה פרוזדור ארוך לרחם, ולכן מסרחת שכבת הזרע

ב אמר ר' חייא בר' אבא שכך אמר ר' יוחנן: כל זו שאמרנו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא היא, אבל חכמים אומרים: שש עונות שלמות בעינן [צריכים אנו], ואם פלטה בפחות מזה עדיין מטמאה שכבת הזרע. אמר רב חסדא: המחלוקת עד מתי טמאה שכבת הזרע הריהי רק כשפירשה שכבת הזרע מן האשה, אבל פירשה מן האיש, וכגון שנמצאה על בגד — טמאה כל זמן שהיא לחה, בלא לחלק כמה זמן עבר מזמן פליטתה. מתיב [מקשה] על כך רב ששת ממה ששנינו בברייתא: את הכתוב "וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכובס במים וטמא עד הערב" (ויקרא טו, יז) דרשו חכמים: פרט לשכבת זרע שהיא סרוחה. מאי לאו [האם לא] מדובר כשפירשה מן האיש, ונמצא שאף שכבת זרע לחה, לאחר זמן מסויים הריהי מתקלקלת ומפסיקה לטמא. ודוחים: לא, אף הלכה זו נאמרה בשכבת זרע שפירשה מן האשה.

שכבת זרע של ישראל במעי גויה מהו הדין בכגון זה
בעי [שאל] רב פפא: שכבת זרע של ישראל במעי גויה מהו הדין בכגון זה? האם נאמר שלענין זה ישראל דדאיגי [שדואגים] במצות — חביל גופייהו [חם גופם] ושכבת זרע שלא נקלטה מתקלקלת מהר יותר, ואילו גוים דלא דאיגי [שאינם דואגים] במצות — לא. או דילמא [שמא]: כיון דאכלין [שהם, הגוים אוכלים] שקצים ורמשים גם הם חביל גופייהו [חם גופם]. ואם תמצי [תרצה] לקבל את ההנחה הזו ולומר כי כיון דאכלי [שהם אוכלים] שקצים ורמשים חביל גופייהו [חם גופם], יש מקום לשאול: שכבת זרע של ישראל במעי בהמה מהו? האם נאמר שאשה היא דאית [שיש] לה פרוזדור ארוך לרחם, ולכן מסרחת שכבת הזרע, אבל בהמה דלית [שאין] לה פרוזדור באורך יחסי כזה — לא. או דילמא [שמא] לא שנא [אינו שונה], וכל אלה שיעורם שווה. לשאלות אלה לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמודנה] במקומן.

ג.שנו חכמים: בששי בחדש סיון ניתנו עשרת הדברות לישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בארבעה אמר להם מצות הגבלה, ובחמישי בשבת עשו פרישהן'

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: בששי בחדש סיון ניתנו עשרת הדברות לישראל. ר' יוסי אומר: בשבעה בו. אמר רבא: דכולי עלמא [לדעת הכל] בראש חדש סיון אתו [באו] בני ישראל למדבר סיני, שכן כתיב הכא [נאמר כאן]: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט, א), ולא נתפרש באיזה יום, וכתיב התם [ונאמר שם]: "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב, ב) מה להלן "החודש הזה" משמעו — ראש חדש, אף כאן — ראש חדש. וכן דכולי עלמא [לדעת הכל] בשבת ניתנה תורה לישראל, שכן כתיב הכא [נאמר כאן, בעשרת הדברות]: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח), וכתיב התם [ונאמר שם]: "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ" (שמות יג, ג) מה להלן ביציאת מצרים נאמרה מצוות הזכירה בעצומו (בתוכו) של יום אותו צריכים הם לזכור שהוא יום היציאה, אף כאן נאמרה זכירת יום השבת בעצומו של יום השבת. כי פליגי בקביעא דירחא [כאשר נחלקו ר' יוסי וחכמים היה זה בקביעת החודש], כלומר, באיזה יום בשבוע חל אז ראש החודש. ר' יוסי סבר [סבור]: בחד בשבא איקבע ירחא [באחד בשבת נקבע ראש החודש], ובחד בשבא [ובאחד בשבת] לא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר] משום חולשא דאורחא [חולשת הדרך], בתרי בשבא [בשני בשבת] אמר להו [להם]: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו).(פ״ז א) בתלתא [בשלישי בשבת] אמר וציוה להו [להם, אותם] את מצות הגבלה בארבעה בשבת עבוד [עשו] פרישה. ואילו רבנן סברי [וחכמים סבורים]: בתרי בשבא איקבע ירחא [בשני בשבת נקבע ראש החודש], בתרי בשבא [ובשני בשבת] לא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר], משום חולשא דאורחא [חולשת הדרך], בתלתא [בשלישי בשבת] אמר להו [להם]: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות יט, ו). בארבעה אמר להו [להם] מצות הגבלה, ובחמישי בשבת עבוד [עשו] פרישה. מיתיבי [מקשים] על כך: והרי בכתוב נאמר "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם" (שמות יט, י), והרי שהפרישה היתה ליומיים בלבד, וקשיא [קשה] אם כן לשיטת ר' יוסי שאמר ששלושה ימים פרשו!

יום אחד הוסיף משה מדעתו על הימים שקבע הקדוש ברוך הוא
ומתרצים, אמר [יכול היה לומר] לך ר' יוסי: יום אחד הוסיף משה מדעתו על הימים שקבע הקדוש ברוך הוא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו. והם: הוסיף יום אחד מדעתו לפרישה לפני מתן תורה. ופירש מן האשה לגמרי לאחר מתן תורה, ושבר את הלוחות אחר מעשה העגל.

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.