Family Wiki
Advertisement

מתוך המאמר: ג'נדלי וחמדאני - זני ענבים למאכל וליין בעבר ובהווה

חרצניות הרודיון.jpg

פנים הדוליות נמצא מצופה בשכבה כהה, אפשר של שרף או חומר איטום אחר. בשלב זה נחפרו ותועדו באופן יסודי תכולתן של שתי דוליות. האחת נמצאה כשתקרת הקמרון שתחתיה קרס חלקית ותחתיתה נחשפה. דיגום דוליה זו חשף בקרקעיתה משקע עשיר של חומר אורגני, המכיל גם חרצני ענבים רבים. חרצנים אלו השתמרו הודות לתנאי היובש היחסי השוררים באזור. הרובד שנותר בקרקעית המכל השני, שנחפר במלואו, הכיל גם הוא חומר אורגני דחוס וחרצני ענבים, ממצא המעלה את האפשרות שאלו שיירי גפת ענבים. (המקור: המאמר להלן מקדמוניות)

יקב ומחסן יין מלכותי של הורדוס במבנה המעטפת של ארמון–מבצר ההר בהרודיון[]

מחברי המאמר בקדמוניןת.jpg

חלק מן המסקנות

מקדמויות 114

היין של אבותינו[]

הרצאה בכנס "יין ישמח לבב אנוש" ייצור יין- היבטים מקצועיים והלכתיים

היין_של_אבותינו-0

היין של אבותינו-0

פרופ' זהר עמר, חוקר במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. הרצאה בכנס השנתי למצוות התלויות בארץ "מכון התורה והארץ" בנושא: "יין ישמח לבב אנוש" ייצור יין- היבטים מקצועיים והלכתיים - יום שני ט"ו בשבט תשע"ט 21 בינואר - המרכז האקדמי לב, ירושלים

ג'נדלי וחמדאני - זני ענבים למאכל וליין בעבר ובהווה[]

מאת: זהר עמר, אלישיב דרורי, ישי נצר, יעקב הניג ואהרון שגב
המקור:ז' עמר, א' דרורי, י' נצר, י' הניג וא' שגב, "ג'נדלי וחמדאני – זני ענבים למאכל וליין בעבר ובהווה", מחקרי יהודה ושומרון, כג (תשע"ד), עמ' 399 – 408


סיכום: הזנים ג'נדלי וחמדאני שמהם היה נהוג לייצר יינות לבנים לפחות עד למאה השבע עשרה בארץ ישראל, הִם נם זנים מתאימים לייצור יינות איכות לבנים מודרניים. הזן חמדאני מראה פוטנציאל כזן ליישון בחביות. עדיין נותר לבחון את התאמתם של זנים אלו לייצור יין איכותי באופן מסחרי וליישון בחביות עץ אלון לצורך יצירת יינות בעלי פוטנציאל יישון.

מאפיינים ייחודיים של אוכלוסיות גפן הבר והתרבות בגולן ובגליל[]

קטע מן המאמר: מאפיינים ייחודיים של אוכלוסיות גפן הבר והתרבות בגולן ובגליל . מאת : יעקב הניג ,הודיה בראונר ,אושרית רחימי, מריה סטנבסקי ואלישיב דרורי מו"פ אזורי מזרח

ארץ ישראל נודעה כבר מימי קדם כמוקד גידול ענבים וייצור יין איכותי, כחלק מרכזי מהחקלאות והתעשייה. על העיסוק המרובה בגפן ותוצריה מעידים ממצאים ארכאולוגיים רבים בדמות גתות ומתקנים חקלאיים נוספים הקשורים לגפן הפזורים בכל רחבי הארץ. בתקופות מסוימות התקיים יצוא נרחב של יין איכותי מארץ ישראל (ליפשיץ וביגר 1998 ;שפנייר 2001 .)בתקופת הכיבוש המוסלמי בארץ ישראל פשט בארץ האיסור על שתייה וייצור יין. אמנם, ישנן עדויות כתובות לכך שייצור היין בארץ ישראל לא פסק גם בתקופת השלטון המוסלמי, אך נראה שהייתה התמעטות בגידול ענבים ובעיקר בייצור יין בארץ (ליפשיץ וביגר 1998 ;עמר 1995 .)מסיבה זו של קטיעת מסורת ייצור היין, וכן עקב הנטייה הכללית בעת העתיקה באזורנו שלא לקרוא ליינות בשמות הזנים אלא בשם מקום הכרם או סגנון הייצור, זהות זני הגפן למאכל וליין בהם נעשה שימוש בארץ בתקופות הקדומות כמעט ואינה ידועה. במשנה ובתלמוד אנו מוצאים אזכורים לכ-60 סוגי יינות שונים הנקראים על פי מקום גידולם או סגנון עשייתם כגון יין השרוני – יין גפנות הנטועות בשרון ארץ כנען )רמב"ם, מסכת נידה(, יין קונדיטון – יין שהוספו לו דבש ופלפלין )ילקוט שמעוני, פרשת יתרו( וכדומה )ליפשיץ וביגר 1998 .)למיטב ידיעתנו, שני זנים בלבד הוזכרו בשמות מאופיינים במקורות, הזנים גורדלי וחרדלי, המתייחסים כפי הנראה לזנים חמדאני וג'נדאלי הקיימים בגידול מסורתי בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל עד עצם היום הזה )עמר ודרורי 2014.(הדגשה שלי)

מהמסקנות'
כאמור לעיל, עיקר המגוון הגנטי באוכלוסיית גפן התרבות המקומית, לצד אוכלוסייה גדולה של גפן בר, נמצא בצפון מזרח הארץ ובעיקר בגולן ובגליל העליון. על כן, אזור זה הוא המועמד הטבעי להיות נשוא ההשערה בדבר מקור הביות של האוכלוסייה המקומית, לעומת אזורי הארץ האחרים המרוחקים מאזור זה, בהם הדגמנו את הידלדלות המגוון הגנטי. ניתוח זה הינו ראשוני, ועבודות בתחום האפיון הגנטי הפרטני והבנת תהליכים אבולוציוניים בקרב האוכלוסיות שנאספו בסקר תוכלנה לחזק טענות אלו בהמשך

יין מימי בית שני[]

עלון חב"ד שבת שירה תשע"ט

חרס הדרייני[]

חרס הדרייני - למרות הכתיב המודרני אדריאנוס, שם החרס אינו "אדריאני" אלא "הדרייני", כיוון שכך הוא מכונה במפורש בתלמוד.(בלשון התלמוד, הוא חרס שספג יין והיה בשימוש חיילי צבאו של אדריאנוס קיסר, להפקה חוזרת של יין מהחרס, בעת הימצאם במסעות רחוקים ברחבי הקיסרות הרומית (אדריאנוס קיסר היה במסעות ברחבי הקיסרות הרומית כמחצית מתקופת כהונתו). החרס ליין נוצר על ידי שבירתו לשברים של כד שהכיל קודם לכן יין, וחלוקת השברים לחיילים הרומאים. כאשר שברי החרס הושרו במים הופק מהם יין מעולה. ההלכה אוסרת שימוש בחרס היין מטעמי הנאה ואפילו אינה מתירה שימוש בשבר החרס לצורך יצוב מיטה או שולחן.

עדות אפשרית לייצור יין מתוק[]

במסכת מנחות נאמר:"אין מביאין אליוסטון. ואם הביא, כשר. (ח',ו'). רבי עובדיה מברטנורא פירש:"יין מתוק מחמת השמש, שתלו הענבים בשמש למתקן. שמש בלשון יון יוסטן:" בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, רש"י פירש:"שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי" (פ"ו,ב').

לפי המשנה יש הבדל:"יין מתוק" אסור מלכתחילה ואילו יין אליסטון רק בדיעבד. זהר עמר סבר כי במקדש אסור להשתמש ביין שהוסיפו לו חומרים כמו דבש (ויקרא, ב',י"א). לעומת זאת, ביין זה המתיקות היא טבעית.

Advertisement