הרעב בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרעב בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה היה תופעה מיוחדת במינה בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. בתקופת המלחמה 1914-1918 התרחש בארץ צרוף מקרים מיוחד. מלחמת עולם בה היו מעורבות אומות, המקיפות חצי מהעולם, התנהלה באירופה. היישוב היהודי בארץ היה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, שהייתה אחד הצדדים במלחמה, ונותק מהמדינות שנלחמו נגדה, מהן הוא קיבל את הכסף הדרוש לקיומו, הן בצורת החלוקה והן בצורת תמיכה משפחתית. כל זאת בשעה שמצבו הכלכלי של היישוב היהודי לא היה מבוסס. רק הקשר עם ארצות האימפריה הגרמנית והקיסרות האוסטרו-הונגרית שנלחמו לצידה של האימפריה העות'מאנית לא נותק. הייצוא המועט, בעיקר של תפוזי Jaffas (כלומר מיפו) לארצות חוץ פסק. הצבא התורכי ששהה על אדמת ארץ ישראל בדרכו למערכה על תעלת סואץ נזקק לאספקה והחרים בכפרי הארץ את מלאי המזון הדרוש לקיומו. בנוסף לכל פקדו את הארץ מכות טבע: בצורת ונחילי ארבה פשטו על השדות. מהדיווחים מאותם הימים עולה כי היו מאות חללי רעב. לפי ההערכה, במלחמת העולם הראשונה, נספו כשליש מיהודי ירושלים מרעב ומגיפות. כ-15,000 חללים, בעיקר בני היישוב הישן.[1] היישוב היהודי בארץ בכלל והיישוב המכונה הישוב הישן בארבע ערי הקודש : ירושלים, חברון, טבריה וצפת התאושש מאירועי המלחמה רק שנים אחדות לאחר סיומה.


ראו גם:הרעב בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

100 שנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, הסיבות לטשטוש חלקה של גרמניה בהגנה על היישוב היהודי בארץ ישראל בימי האימפריה העותמאנית ברורות ומובנות. אבל פרסומיו של פרופ' ישעיהו פרידמן המנוח מעוררים את השאלה אם אחמד ג'מאל פאשה ביקש להשמיד את היישוב היהודי בארץ וחושפים את חלקם של הגרמנים בסיכול תוכניותיו



הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. מקור: ניר מן'
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.