Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

אש קודש בגובה 778 מטר מעל פני הים - הטיול היה מיועד להגיע לגבעת יובל (4 ק"מ" - מערבה)

אתרים הקשורים בטיול

המפה נטענת...


משמאל למעלה: הכפר הערבי קוצרה, שמאל למטה: אש קודש, במרכז: מקום האירוע המשוער, ימין: - יעד הטיול: שכונת גבעת יובל בעלי

לכתבה המלאה, סרטונים ותמונות כנסו לקול היהודי -

ראיון_ב"גלי_ישראל"_עם_פנחסי_בראון_שנפצע_בעימותים_בכפר_קוסרה

ראיון ב"גלי ישראל" עם פנחסי בראון שנפצע בעימותים בכפר קוסרה

ראיון ב"גלי ישראל" עם פנחסי בראון שנפצע בעימותים בכפר קוסרה

תיעוד ועדות: האירועים בגוש שילה – מהעקירה ועד הלינץ'

"רצינו להביע מסר שאם הצבא מנסה למסור שטחים לערבים, אנחנו נצעד בכל שטחי האיזור", סיפר לקול היהודי אחד הנערים שהותקפו אתמול בידי המון ערבי. לדבריו, הנערים ניהלו קרב אבנים נחוש לאורך קילומטרים, וחלקם נכנעו רק לאחר ששכבו פצועים על הארץ

גירסת מאיר אטינגר[]

עדות_וידאו_מהלינץ'_-_"היה_קרב_של_גבורה"

עדות וידאו מהלינץ' - "היה קרב של גבורה"

עדות וידאו מהלינץ' - "היה קרב של גבורה"

' "אני אישית חטפתי בלוק בראש כשהייתי אזוק. וזה מצב שבו יש רק את ה'. כל הכוח של יהודים אמיתיים בא רק מה' וכשהוא לוקח את הכוח הזה, זה הזמן לסמוך רק עליו", אומר מאיר אטינגר, אחד מחברי הקבוצה שהותקפו בידי המון ערבי

. מקור :צילום ועריכה: יהודה פרל

"בבוקר הגיעו כוחות של הצבא וכוחות משטרה להרוס שני מטעים שנמצאים בואדי הדרומי שבין אש קודש לאחיה", פותח מאיר אטינגר, תושב אחת מגבעות שילה ואחד מחברי הקבוצה שהותקפה בידי המון ערבי בבכפר ג'אלוד. "הדבר שהכי מתבקש לעשות אחרי פינוי כזה זה לצאת לטיול. ככה כתוב בתורה, 'ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם', שכל ארץ ישראל צריכה להיות בידיים שלנו ממש".

"מסלול הטיול היה אמור לעבור מאש קודש ולהיגמר בגבעה ט' של עלי, גבעת היובל. הערכנו את זמן ההליכה בכשעתיים", הוא מספר. "אולם בתחילת המסלול ערביי הכפר קוצרא קלטו אותנו והתחילו להתפרע, זריקות אבנים, לרדוף, לתקוף את המטיילים. היהודים התנהגו בגבורה עצומה, ממש גאווה להיות יהודי". "מעל הכל, ההפקרות בה הצבא לא נותן לנו להחזיק נשק"

אטינגר מונה את התנאים שהובילו למה שהתרחש בסופו של דבר. "היה גם היתרון המספרי של הערבים וגם גאוגרפית שכל האיזור מוקף בכפרים ערביים, מבודד מישובים יהודיים, ויש בו חוסר שליטה גמור של הצבא. ומעל הכל ההפקרות שהצבא לא נותן לנו להחזיק נשק. לאט-לאט ראינו שהקרב אבוד, ספגנו עוד ועוד פגיעות, היתרון המספרי שלהם היה גדול מאוד. חלק נלכדו בתוך הבית, חלק הגיעו לשם אחרי קרב של גבורה כשהמצב היה כבר אבוד. הם היו מוקפים בערבים שזרקו עליהם אבנים וספגו עוד ועוד פגיעות. היו כאלה שסחבו אותם מחוסרי הכרה לתוך הבית".

"אני אישית חטפתי בלוק בראש כשהייתי אזוק. וזה מצב שבו נגמר ה"כוחי ועוצם ידי", בו יש רק את ה' יתברך", מוסיף אטינגר. "באמת כל הכוח שלנו להילחם, כל הכוח של יהודים אמיתיים בא רק מה' ושה' לוקח את הכוח הזה זה הזמן רק לסמוך עליו. באמת אנשים אומרים שלא היה פחד בכלל. מרגישים באמת שאין עוד מלבדו. אפשר לומר שהיתה אפילו שמחה גדולה", הוא אומר בחיוך גדול.

"היהודים התנהגו בגבורה עצומה, ממש גאווה להיות יהודי". מימין מאיר אטניגר (זכרייא סדה)

"צריך לדעת ליפול ולקום. לא חלילה לפחד"

"יש כלל פשוט, שצריך לדעת ליפול ולקום. דוד המלך אמר אחרי הקרב שאוריה החיתי נהרג בבני עמון, "כזאת וכזאת תוכל החרב". כשיוצאים למלחמה יש גם הפסדים וגם נפילות וצריך לדעת שגם אם נופלים בקרב אז מנצחים במערכה. צריך להמשיך בשמחה עצומה כי ה' אתנו. לראות מה ה' מלמד אותנו לקח מהאירועים האלה אבל חלילה וחס, לא לפחד ולא לירא ולא לערוץ מהגויים, כמו שהתורה צוותה אותנו.

בעזרת ה' אנחנו נעשה מסיבת הודיה ושמחה עצומה גם על הנס הגדול שה' הושיע אותנו, כי באמת לא היה פה שום דבר בדרך הטבע. הערבים רצו לרצוח אותנו, הצבא באמת לא רצה ולא היה מסוגל להגן עלינו, רק ה' הציל אותנו. וגם לראות איך ממשיכים הלאה בשמחה. ודידן נצח".

Advertisement