המהפכה_הרוחנית_של_עזרה_ונחמיה_פשט_ודרש

המהפכה הרוחנית של עזרה ונחמיה פשט ודרש

הקלטה לא איכותית - בקישור להלן תמצאו הקלטה טובה יותר במתכונת MP3


המהפכה הרוחנית של עזרא ונחמיה - פשט ודרש מאת פיינטוך יונתן

בשיעור נעסוק בשתי אגדות חז"ל במסכת יומא : האחת עוסקת בביטולו של יצר עבודה זרה , והשניה - באמירת "גדול גיבור ונורא". נראה שמדובר במדרשים לפסוקים מנחמיה העוסקים בקריאת התורה ובאמנה. נראה שהסיפורים מציגים לנו שני פנים של המעבר מתקופת הנבואה לתקופת החכמה בבית שני : צמצום בנוכחות השכינה מחד, וחידושה של התורה שבעל פה מאידך.

איך הדליקו את היצר[עריכה | עריכת קוד מקור]

נתחיל עם הסיפור מהתלמוד.עזרא מצטט פסוק, הכולל את המושג "הגדול". מה הכוונה ל"השם המפורש" ? התשובה: לא אומרים זאת מחוץ לבית המקדש. היית "הוראת שעה" - היתה זעקה בקול גדול. ואז בה סיפור על הרקע ל"זעקה": כי היה יצר עבודה זרה שגרם לחורבן הבית הראשון, גרם ליציאה לגלות. אלו אנשים שהיו בתחילת הבית השני. הם חששו מיצר הרע, אשר עלול לפגוע. ניסו לבקש רחמים וצמו 3 ימים. נפל פתק משמים שנכתב בו "אמת". ואז יצא פתיל אש מקודש הקדשים. הנביא אמר להם זה היצר. כאשר תפסו אותו, יצא קול. הנביא הציע להם כיצד לשרוף אותו . ראו להלן את הסיפור (חלק א 1)

נחמיה ימי עיון תשעח 1.jpg

איך רצו לבטל את "יצר הרע[עריכה | עריכת קוד מקור]

(ראו לעיל חלק א 2)
הסיפור מוכר לנו. מה בא להגיד לנו. הרי בבית שני לא עבדו עבודה זרה. זה נסיון להסביר את התהליך. אנסה לקרוא אחרת את הסיפור. הסיפור אינו רק סיפור. הוא מחובר לקטע מסויים מהתנ"ך מנחמיה פרק ח':

Cquote2.svg וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ, לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר--לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל. ב וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ--בְּיוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ג וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם, מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם--נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל-הָעָם, אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה. ד וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה, עַל-יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמֹאלוֹ, פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה--זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם. {פ}

ה וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל-הָעָם, כִּי-מֵעַל כָּל-הָעָם הָיָה; וּכְפִתְחוֹ, עָמְדוּ כָל-הָעָם. ו וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא, אֶת-יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל; וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן אָמֵן, בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, אַפַּיִם אָרְצָה. ז וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה, וְהַלְוִיִּם--מְבִינִים אֶת-הָעָם, לַתּוֹרָה; וְהָעָם, עַל-עָמְדָם. ח וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ; וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא. {ס} ט וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ: כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. י וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. יא וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם, לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי הַיּוֹם, קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ. יב וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת, שִׂמְחָה גְדוֹלָה: כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם. {ס} יג וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל-הָעָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל-עֶזְרָא, הַסֹּפֵר--וּלְהַשְׂכִּיל, אֶל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. יד וַיִּמְצְאוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. טו וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר--צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. {פ} טז וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים--וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. יז וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד. יח וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם--מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט. {פ}

וממשיך גם בפרק ט

א וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה, עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲוֺנוֹת, אֲבֹתֵיהֶם. ג וַיָּקוּמוּ, עַל-עָמְדָם, וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, רְבִעִית הַיּוֹם; וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים, לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם. {פ}....אַתָּה-הוּא יְהוָה, לְבַדֶּךָ--את (אַתָּה) עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת-כֻּלָּם; וּצְבָא הַשָּׁמַיִם, לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. ז אַתָּה-הוּא, יְהוָה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים; וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ, אַבְרָהָם. ח וּמָצָאתָ אֶת-לְבָבוֹ, נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ; וַתָּקֶם, אֶת-דְּבָרֶיךָ, כִּי צַדִּיק, אָתָּה. ט וַתֵּרֶא אֶת-עֳנִי אֲבֹתֵינוּ, בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ, עַל-יַם-סוּף. י וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל-עֲבָדָיו, וּבְכָל-עַם אַרְצוֹ--כִּי יָדַעְתָּ, כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם; וַתַּעַשׂ-לְךָ שֵׁם, כְּהַיּוֹם הַזֶּה. יא וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ-הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה; וְאֶת-רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-אֶבֶן--בְּמַיִם עַזִּים. יב וּבְעַמּוּד עָנָן, הִנְחִיתָם יוֹמָם; וּבְעַמּוּד אֵשׁ, לַיְלָה, לְהָאִיר לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ-בָהּ. יג וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם; וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים, וְתוֹרוֹת אֱמֶת--חֻקִּים וּמִצְוֺת, טוֹבִים....(מפסוק ל"ה) לה וְהֵם בְּמַלְכוּתָם וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר-נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר-נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם--לֹא עֲבָדוּךָ; וְלֹא-שָׁבוּ, מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים. לו הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם, עֲבָדִים; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל אֶת-פִּרְיָהּ וְאֶת-טוּבָהּ--הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים, עָלֶיהָ. לז וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה, לַמְּלָכִים אֲשֶׁר-נָתַתָּה עָלֵינוּ--בְּחַטֹּאותֵינוּ; וְעַל גְּוִיֹּתֵנוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ, כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדֹלָה, אֲנָחְנוּ. ... וסיום בפרק י' לה וְהֵם בְּמַלְכוּתָם וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר-נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר-נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם--לֹא עֲבָדוּךָ; וְלֹא-שָׁבוּ, מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים. לו הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם, עֲבָדִים; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל אֶת-פִּרְיָהּ וְאֶת-טוּבָהּ--הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים, עָלֶיהָ. לז וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה, לַמְּלָכִים אֲשֶׁר-נָתַתָּה עָלֵינוּ--בְּחַטֹּאותֵינוּ; וְעַל גְּוִיֹּתֵנוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ, כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדֹלָה, אֲנָחְנוּ. {פ} {פ

Cquote1.svg

}

הם מדברים על המצוקה שלהם. עדיין אנו עבדים על האדמה "בצרה גדולה אנחנו". מה הקשר מהסיפור הזה לנאמר בתלמוד, הנושא של עבודה זרה.

מה הקשר בין סיפור הרקע בנחמיה לבית הסוגיה העוסקת ביצר הרע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחז"ל "יצר הרע" יצא מקודש הקדשים. היצור הזה "גור אריה" - יצור שיש לו שני פמים, דחף ל"עבודה זרה" שמוביל לחטא אך גם יכול להביא לעבודת קודש. היצר דחף אותם לעבודה זרה. אם מחסלים אותו, מאבדים את "הפרייה ורביה" (32)

נחמיה ימי עיון תשעח 2.jpg
נחמיה ימי עיון תשעח 3.jpg
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.