הרב_מרדכי_ברלין_דינו_של_מקושש_העצים_בשבת

הרב מרדכי ברלין דינו של מקושש העצים בשבת

דינו של מקושש העצים בשבת פרשת השבוע פרשת שלח שיעורו של הרב מרדכי ברלין בפני באי כולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים סיון תש"פ

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
הַמְּקוֹשֵׁשׁ הוא דמות מקראית שבתקופת נדודי בני ישראל במדבר עבר עבירה חמורה של חילול שבת. משה רבינו, מנהיג העם, לא ידע כיצד לנהוג במקרה זה, והוציא את גזר דינו, מוות בסקילה, רק לאחר שאלוקים הורה לו לנהוג כן.

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר במדבר נאמר:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (במדבר, פרק ט"ו פסוקים ל"ב-ל"ו).

לאחר מעמד הר סיני, הפכו בני ישראל, מעם החי ללא סדר ותוכנית, לעם החי על פי מערכת כללים, שהוריד משה רבנו מהר סיני. אחד מהכללים הללו הוא, שביתה מכל המלאכות ביום השביעי. בשבת אחת, בהיותם במדבר, מצאו בני ישראל אדם שאוסף עצים ומחלל את השבת. הביאו אותו לפני משה, אך ההלכה (מה עושים במקרה שכזה), נתעלמה ממנו[1][2]. משה אסר את האיש, והמתין להנחיות. לאחר מכן, על פי צו האלוהים, האיש הוצא להורג בסקילה.

פרשנות[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוספות ב"ב קיט, ב ד"ה אפילו קטנה:
"דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין (צלופחד בחילול השבת שלו) שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות, עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים". התוספות מסביר שרבי עקיבא כלל לא הוציא לעז על המקושש, להיפך! הסבירו כיצד.

מדברי הנציב מוולוז'ין: - "יש לדעת דכל מידה רעה שבעולם המה בכלל היצירה, שברא ה' גם אותם, כדכתיב יוצר אור וגו' ובורא רע, ועל כן יש בהם איזה טוב. והרי זה דומה לסם המות דוודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה, ומכל מקום נקרא סם המות משום שעל פי רוב הוא ממית. וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול על פי הרופא ובצמצום שלא יוסיף כלשהו ויסתכן. כך כל מידה רעה המה טובים לשעה רצויה רק יש להיזהר שלא להשתמש במידה זו כי אם על ידי רב מובהק ובצמצום שלא יוסיף על הצורך...". דברי הנציב מבהירים לנו שגם אם נבין את מעשהו של המקושש באופן הנ"ל-שעשה עבירה לשם שמיים, עלינו להיזהר... מהו המשל שהא מביא להמחשת דבריו?

המהרש"א - מעשיהו היה לשם שמים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מה הייתה מטרתו של המקושש, בחילול השבת שלו?

התוספות הביא מדרש האומר כי למרות שמקושש העצים, עבר עבירה חמורה, הרי שכוונתו הייתה טהורה[3].

התוספות הסביר שלאחר חטא המרגלים, דנו ישראל בינם לבין עצמם, והחליטו כי מכיוון שבעקבות החטא נגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ישראל, הרי שאין הם מחויבים יותר במצוות. קם המקושש וחילל שבת בכוונה, כדי שיהרג, וייראו אחרים, ויבינו שאין הם פטורים מן המצוות.

מהרש"א בחידושי אגדות שם מביא את דברי התרגום יונתן בפ' שלח (טו, לב), שהמקושש עשה מה שעשה כדי ללמד לבני ישראל את העונש של מחלל שבת, שדינו בסקילה, כיון שעד אז טרם נודע להם מה הוא העונש. ע"פ זה מבאר המהרש"א, שבנות צלפחד אומרות למשה על אביהם שהוא לא חטא בעדת קרח או בחטא אחר להכעיס או לתאבון, אלא כל חטאו היה רק כדי ללמד את עם ישראל חומרת העוון של חילול שבת. וזו כוונתן באומרן "בחטאו מת", כלומר – כל חטאו היה בשביל מיתתו.

נראה שכוונת המהרש"א לומר שר"ע הולך לשיטתו. ר"ע הוא שאמר שצלפחד היה המקושש, והוא שלימד את רבי שמעון השקמוני (שהגמ' ראתה לנכון לציין שהיה מתלמידי ר"ע) שמשה לא ידע את דין מיתתו של המחלל שבת ועל ידי המקושש נכתבה פרשה זו, כיון שזו היתה כוונת המקושש, הלא הוא צלפחד, ללמד את העם שמחלל שבת בסקילה[1]. וכיון שבנות צלפחד החכימו את משה בכך שפירשו לו את מעשה אביהן, לכן גם זכו שנכתבה פרשה נוספת על ידן.

פירוש נוסף למעשה המקושש מציע המהרש"א, ע"פ דברי התוס' בב"ב (קיט ע"ב, ד"ה אפילו) בשם המדרש, שמעשה זה היה מיד לאחר חטא המרגלים, שאמרו ישראל שכיון שנגזר עליהם למות במדבר א"כ אינם מחויבים עוד במצוות, ולכן עמד המקושש וקושש, כדי שיהרגו אותו ויראו כולם שעדיין כל דיני התורה קיימים.

עכ"פ, לפי כל אחד משני הפירושים יוצא שמעשה המקושש היה לשם שמים

זהותו של המקושש במדרש[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בדבר זהותו של המקושש[4].

רבי יהודה בן בתירא, תקף את שיטת רבי עקיבא ואמר לו שאם אכן המקושש היה צלפחד, איך זה ייתכן שהתורה מצאה לנכון להסתיר את שמו, ואילו הוא רבי עקיבא חשף את השם. ולעומת זאת, אם המקושש לא היה צלפחד, הרי שרבי עקיבא הוציא עליו שם רע, בעוד שהוא בעצם צדיק ולא רשע.

רבי עקיבא הסתמך בשיטתו על גרסתם של בנות צלפחד עצמן, שאמרו: "אבינו בחטאו מת" (ספר במדבר, פרק כז, פסוק ג).

זמן התרחשות האירוע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהתאם לפרשנות הפשט, על פי סדר ההשתלשלות המקראית, המעשה של המקושש, אירע בדור השני של המדבר, כלומר אחרי חטא המרגלים. אך המדרש, בהסתמכו על הכלל כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, סבר אחרת באשר לסדר הזמנים וההתרחשויות.

לדעת המדרש המקרה עם המקושש אירע בשבת השנייה, שלאחר הסיפור של לקיטת המן בשבת. המדרש סבר כך כדי להמחיש את מאמרו של רבי יוחנן בשם רשב"י: "אלמלי ישראל משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים..."[7], ואת הסיבה לדחיית הגאולה, תלה המדרש בעובדה שישראל חיללו שתי שבתות ברציפות.

הספרי זוטא מציין תאריך מדויק - בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, בעשרים ואחד לחדש השני.

אלגוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בספר הזוהר כתוב כי העצים שקושש המקושש היו מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע[8]. כוונת הזוהר אינה שהמקושש באמת הגיע לגן עדן השמור על ידי מלאכים וקושש שם עצים, אלא קיים דיון עם עצמו, איזה עץ משני העצים הללו, גדול וחשוב מחברו: עץ החיים שמשמעותו כל החיים הם קודש לאלוהים, ללא הכרעה עצמית, או עץ הדעת שמשמעותו שלאדם יש יכולת אבחנה בין טוב לרע.
  • הסופר דוד פרישמן כתב סיפור דמיוני על המקושש. זהו סיפור ביקורתי ביותר כלפי מערכת המשפט במדבר, והסופר תיאר בו את הכוהנים כאנשים חסרי לב[9].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. כמו במקרים של בנות צלופחד, המקלל (הנוקב), פסח שני, המרגלים, עדת קורח, מי מריבה וכזבי בת צור
  2. מנצפ"ך הן חמש האותיות באלפבית העברי שצורתן משתנה כאשר הן מופיעות בסוף מילה. ראשי התיבות של כל המקרים בהם נתעלמה הלכה ממשה רבנו, (מקושש, נוקב, בנות צלופחד, פסח שני, כזבי בת צור), גם הן מנצפ"ך.
  3. מדרש המובא בפירוש התוספות תלמוד בבלי, בבא בתרא קי"ט, עמוד ב', ד"ה אפילו)
  4. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צו, עמוד ב
  5. המעפילים - לאחר חטא המרגלים, כאשר משה הודיע לעם מה יהיה עונשו, התחרטו חלק מן העם, קמו,והחליטו לעשות מעשה ולהיכנס לארץ. משה ניסה להניא אותם מלעשות כך, אך הם לא שמעו בקולו, והעפילו אל ההר כדי להיכנס לארץ, וניגפו במלחמה עם העמלקי.
  6. ספרי זוטא פיסקא טו ד"ה לב. ויהיו.
  7. בבלי,שבת דף קי"ח עמוד ב'
  8. זוהר לספר במדבר דף קנ"ז, א'
  9. דוד פרישמן, המקושש, פרויקט בן יהודה
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.