Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


המקום המשוער - חרבת א-תל - צפון מערב לדיר דיבון

יהושע צופה בכיבוש העי - תחריט גוסטב דורא -1866

העי היא העיר השנייה שנכבשה על-ידי יהושע בן נון במהלך כיבוש ארץ כנען. העיר הייתה בדרכם של בני ישראל מיריחו למעלה ארץ כנען. ספר יהושע הביא את סיפור כיבושה של העיר בשני שלבים:פעם ראשונה, בטרם התגלתה מעילתו של עכן ולכן הלחימה הסתיימה בתבוסה ופעם שנייה, לאחר גילוי עכן - בהצלחה. המקום זוהה אך אין ודאות לגביו ויתכן כי העיר הייתה במקום אחר.


מלכה שוורץ באתר דעת כתבה על מלחמות וכיבושי יהושע בן נון על בסיס לקט מעובד מתוך: מחניים, צבא ההגנה לישראל, הרבנות הצבאית הראשית, גיליון סט (ללא תאריך) על המלחמה בעי. כיבוש יריחו השאיר את יהושע שליט על מרכז אסטרטגי. מעתה פתוחה לפניו הדרך לפנים הארץ. אך במקום לעלות על ירושלים הוא בוחר בכניסה נוחה לו יותר, ופונה לצפון מערב, לעבר העי. העי הייתה מבצר חשוב השומר על דרך צדדית, שעלתה מערבת הירדן אל הרמה המשתרעת מירושלים צפונה. היא הייתה עיר גדולה ומבוצרת יותר מיריחו - אם כי פחות מירושלים. כל לבטי הארכיאולוגיה ביחס לעי נובעים מן הזיהוי עם א-תל, שאינו ודאי ואינו הכרחי כלל.


'עמיתים לטיולים' אל העי המקראית המוזכרת בספר יהושע בפרק ז'[]

טיול למיטיבי לכת, מסלול בדרגת קושי - בינונית, באורך 7 ק"מ בשטח מורכב. התקיים בחוה"מ סוכות - ביום רביעי ט"ז תשרי תשפ"ב (22.9.21) בשעות 11:00-15:30 הדרכה: מורה הדרך וחוקר ארץ ישראל - ז'אבו ארליך 050-5537714 הפקה ותיפעול: עידו מאושר 052-7333933

מצגת, מאת חנוך פלסר => https://docs.google.com/presentation/d/1CdARPWAS_4VUx4q7f-jBUf4L6NORlGR9/edit?usp=sharing&ouid=117437824903739164717&rtpof=true&sd=true

הניסיון הראשון[]

תחילה נשלחו מרגלים לעיר, כמו ביריחו. לפי המלצם נשלח מספר מוגבל של חיילים אך אלו נחלו תבוסה. כאמור: בספר יהושע סופר:"ב וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם-בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת-הָאָרֶץ; וַיַּעֲלוּ, הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ, אֶת-הָעָי. ג וַיָּשֻׁבוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל-יַעַל כָּל-הָעָם--כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת-הָעָי; אַל-תְּיַגַּע-שָׁמָּה, אֶת-כָּל-הָעָם, כִּי מְעַט, הֵמָּה. ד וַיַּעֲלוּ מִן-הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ, לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. ה וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד-הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; וַיִּמַּס לְבַב-הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם. [1]

המפלה הביא את יהושע בן נון לשאול בה', מדוע עמו נחל את הכשלון. תשובתו של הקב"ה הייתה:"...וְכִי-עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל" [2] . אחרי שנלכד האחראי לכך ונגזר דינו יצאו בני ישראל ללחימה בפעם השנייה

הכיבוש[]

הפעם כבר יצאו למערכה 30,000 אנשי צבא. יהושע בן נון נקט בתכסיס, הוא יזם נסיגה של צבאו ובכך גרם לאנשי העי שיפעלו כמו בפעם הראשונה והם יצאו לרדוף אחרי צבא ישראל. כאשר יצאו מן העיר, יצא מארב, כבש את העיר, שרף אותה והחרים את רכושה.

הערכת תכסיס המלחמה[]

מלכה שוורץ המשיכה בדיון על תכסיסי הלחימה.

כיבוש ירושלים דרש השקעה גדולה, בגלל היותה מבוצרת מאוד. לא היה לו סיכוי ממשי לכבשה. לכן לא רצה יהושע לבזבז כוחותיו עליה וביכר לעלות על העי, מה גם שזו דרשה פחות מאמצים והרווח הצפוי מכיבושה גדול: כל השטח הגדול של הר אפרים, שהיה בלתי מאוכלס לחלוטין - או רק בחלקו, עתיד היה ליפול בידיהם יחד עם כיבוש העי! תפיסת מרכז הארץ ומשמעה - ניתוק הקשר בין הדרום והצפון! (ממש כמו שניתק את הקשר בין עבר הירדן לחבל ההר הדרומי על ידי כיבוש יריחו).

הקו הבולט בטקטיקה של יהושע מתיאור כיבוש העי ואילך הוא הימנעות ממצור ומקרבות פנים אל פנים. כל התחבולות מכוונות להוציא את המתבצרים בעיר החוצה ולהכותם בשדה פתוח על ידי גישה עקיפה - שימוש בתכסיסי הפתעה וכד'. זוהי מעין מלחמת "גרילה", ויהושע נאלץ לנקוט בה כדי לבטל את יתרונות הכנענים עליו. מחוץ למצור יריחו אין כל דוגמה אחרת לקרבות מצור. התכסיסים עליהם מתבסס כיבוש העי הם:

  1. שימת אורב לעיר מאחריה:
  2. ניסיון לחימה, כביכול, ואחריו בריחה מבוימת:
  3. משיכת האויב אל מחוץ לעיר, ולבסוף - השמדתו מפנים ומאחור.

וסיכמה:דוגמאות לשימוש בתכסיסים דומים לאלה של מלחמת העי מצויות גם מחוץ למקרא - בעדויות שונות על מלחמות במזרח הקדום, ואפילו בתקופה מאוחרת הרבה יותר.

שיטת המארבים הייתה נפוצה הן במלחמות הגנה והן במלחמות ההתקפה: מוותליש מלך החתים, שהוליך שולל את רעמסס ה-ב' ע"י שליחת מרגלים, התחבא עם צבאו מצפון-מערב לעיר ולא נראה מאחוריה לעיני המצרים המתקרבים מדרום, כי קדש נמצאה ביניהם כל הזמן והסתירה אותם. גם בקרב מגידו הכינו הכנענים מארב, שנסתר בעמק מאחורי גבעת מגידו: אמנם, למארב זה לא ניתנה הזדמנות לפעול מכיוון שהמצרים לא באו מן הצד בו ציפו לבואם. המארבים הם הדרך הרגילה של כל מלחמת גרילה (המכבים. מלחמת בני אור) אך משתמשים בו באותה מידה גם הצבאות הסדירים (הרומאים

גורלו של המלך[]

המקרא הוסיף פרט נוסף לתהליך סיום הכיבוש:"וְאֶת-מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל-הָעֵץ, עַד-עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת-נִבְלָתוֹ מִן-הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.[3]

דר' אמנון שפירא, המחלקה למורשת ישראל, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, דן בנושא בכנס יהודה ושומרון תשע"א -אוניברסיטת אריאל תליית נוכרים בעי ובמקדה כבסיס לערך 'כבוד האדם' במקרא

שתי הערים, העי ומקדה, נחשפו למחקר הארכאולוגי. העי, עיר כנענית בנחלת אפרים, מזוהה כיום, בעקבות חפירות של רובינסון, אולברייט ואחרים, עם א-תל, ליד הכפר דיר-דבואן (3 ק"מ ממזרח לבית אל). גם מקדה היא עיר כנענית מערי יהודה שבשפלה, ובאיתורה הטופוגרפי דנו רבות החוקרים (כמו גרסטנג וקלאי). יש המזהים אותה עם תל א-צאפי (15 ק"מ מצפון ללכיש), ויש המצביעים על מיקומה בתל ברנאט (8 ק"מ מצפון ללכיש).

המשותף לשתי ערים אלה, אותן כבש יהושע, שמלכיהן נתלו ונקברו: בעי נתפס מלך העיר, נתלה על העץ, ולעת ערב נקבר (מתחת לגל אבנים, יהושע ח:כט). במקדה נתפסו חמשת המלכים שאתם נלחם יהושע, נתלו על עצים, ולעת ערב הושלכו אל המערה שנסתמה באבנים (שם י:כז). חוקרים רבים, כמו זקוביץ ואחיטוב, רואים בכך הרחבת דין התורה על קבורת הנידון למוות: "... ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא:כב-כג).

נוהג זה של יחס 'כבוד האדם' לנוכרים מצטרף להוראות נוספות, המצוות לנהוג כבוד בנוכרים: כך היחס ל"אישה יפת תואר", שבויית מלחמה נוכריה, שאסור ל"ענותה" (דברים כא:י-יד), שחוקרים רבים, כמו מייקל וולצר, מצאו בזה יחס של 'כבוד האדם'. לסיכום, המחקר הארכאולוגי של העי ושל מקדה חשוב מאוד. אבל ערים אלה חשובות במיוחד להיסטוריה היהודית מפני שהן מלמדות על היחס הערכי של חיילים ישראליים לשבויי אויב אף לאחר מותם.


ארכאולוגיה[]

{(הועתק מהויקיפדיה העברית)

אֶ-תֵל הוא אתר בשטח מאה דונם בקירוב, ועליו ערמות אבנים גדולות.

חפירות במקום בשנים 1933-1935 על ידי יהודית מרקה-קראוזה גילו עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, בעלת ארמון, מאגר מים, מקדשים, ובתים רבים. העיר חרבה בשנת 2200 לפני הספירה בערך. במאה ה-12 לפני הספירה נוסד באתר כפר קטן בעל 12 דונם, שנעזב במאה ה-11 לפני הספירה.

דבר זה מציב בעיה, משום שלפי התיארוך המקובל, יוצא שבעת כיבוש הארץ על ידי יהושע, העיר כבר הייתה נטושה למשך מאות שנים. וכן צריך לומר שהתיאור המספר "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ח, כח), הינו מאוחר מהמאה ה-11.

כדי לפתור את בעיית התיארוך ובעיות נוספות יש שהציעו לזהות את א-תל עם העיר הכנענית הגדולה "בית און" שאכן הייתה חרבה בזמן מלחמת יהושע ושימשה רק כנקודת ציון, בעוד שהעי היה יישוב קטן ששכן בסמוך לתל.[4]


הערות שוליים[]

  1. ז' \ ב'-ה'
  2. כ'
  3. ז', כ"ט
  4. יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה":למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר דעת
Advertisement