Family Wiki
Register
Advertisement
הרב_מרדכי_ברלין_העלייה_לקברי_צדיקים

הרב מרדכי ברלין העלייה לקברי צדיקים

Bartnura tomb1

תצפית על הקבר רבי עובדיה מברטנורא מלמעלה - צילם:בית השלום

העלייה לקברות צדיקים הייתה לתופעה הסוחפת את כלל האוכלוסיה. אנשים נוסעים לקברי צדיקים, הידועים והפחות ידועים לבקש ברכה על פרנסה, בריאות, זיווג או ילדים ובקשות אחרות. יש חסרי אמצעים שאת הפרוטות האחרונות שלהם יקדישו למסע. ויש, אשר יעשו אותו מיידי שנה ושנה וראים בכך דרך להבטיח לעצמם ולבני ביתם שנה טובה.

האם ההלכה היהודית רואה את העלייה לקברי צדיקים "בעין יפה". יש מקורות לכך בהלכה ובתלמוד. אחת התנועות שזכתה להצלחה היא העלייה לקברו של רבי נחמן באומן. הבאתי שני מאמרים העוסקים בהרחבה בנושא. וכל זה מנקודת ראות מסורת ישראל. [1]

מקורות:הלכה[]

הלכה:משנה ברורה[]

Helkat haketanim

חלקת ה"קטנים" בבית הקברות בקדומים

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין המכונה "החפץ חיים") מחבר משנה ברורה שהוא למעשה פירוש על חלק "אורח חיים" בשולחן ערוך, העוסק ב"הלכות" יום יום. והוא בא לבאר ולהוסיף על דברי השולחן ערוך. וכן להכריע ולפסוק הלכה בנושאים הנידונים בשולחן ערוך על בסיס הספרות ההלכתית לאורך הדורות.

ב"הלכות ראש השנה", תקפ"א דיני יטי תחנונים וערב ר״ה, בסיום הפיסקה נפסק בנושא העלייה לקברי צדיקים:
. ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות ונותנים צדקה לעניים (כל בו) :(לפי הרמ"א) - לא נכלל בשלחן הערוך לרבי יוסף קארו

  • "באר היטב" - הרב המובהק מו"ה יהודא אשכנזי - הסביר:"(יז) הקברות - דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומחזך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו ננד המתים (כלומר יפמה אליהם אישית) אך יבקש מהש"י שיתן עליי רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר מהרי"ל. ויקיף הקבריח ויתן צדקה קודס שיאמר התחנות עשל"ה. ואין לילך על קבר אחד ב' פעמים ביום א' א׳ האר"י ז״ל. ועמ״ש ס״ס תקנ״ס.
  • "משנה ברורה", דהיינו "החפץ חיים" - באר: הקברות. דביה״ק(לט) היא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר אך אל ישים מגמתו נגל המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחנות. ואין לילך על קבר אחד ב״פ ביום אחד.

הלכה:הרמב"ם[]

Kdumim CemeteryCemetery 039

בית הקברות בקדומים

הלכות אבל[]

הרמב"ם במשנה תורה, ספר שופטים, "הלכות אבל" נאמר :"ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן--דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות" [2]- דהיינו, שולל כל פנייה לבקר בקברות.

הלכות תעניות[]

בספר הזמנים, "הלכות תעניות" נאמר:שבע תענייות האלו--כל מקום שגוזרין אותם שם--אחר שמתפללין, יוצאין כל העם לבית הקברות, ובוכין ומתחננים שם: כלומר, הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתענייות הצרות שגוזרין על הציבור, מתפללין תפילת נעילה בכל מקום. [3]

מקורות:תלמוד[]

בבא בתרא:הרשב"ם[]

1avraaa macpela

הציון על קברו של אברהם אבינו בצערת המכפלה

במסכת בבא בתרא נאמר: " ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. א"ל: מאי קא עביד אברהם? וכו' ",

ופירש רשב"ם שם "רבי בנאה - אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרי' (חולין דף ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן והיה נכנס במערות ומודד מדת ארכן מבפנים ואח"כ מודד מבחוץ כנגדן ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר ". משמע שגם צדיקים כאברהם מטמאים וצריך לציין את קבריהם מפני הטומאה. ועיין התוס' שם. (נ"ח)

בבא מציעא:על פלאי מערת הקבורה של רבי חייא[]

(בסוגריים פירוש הרב עדין שטינזלץ)

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן[]

(ריש לקיש היה מציין את מערות הקבורה של חכמים}; כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה (כאשר הגיע אל מערתו של ר' חייא נעלמה ממנו ולא יכול למצאה); חלש דעתיה (חלשה דעתו מבושה, מדוע אינו זוכה לכך). אמר: ריבונו של עולם: (וכי) לא פלפלתי תורה כמותו ?

יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת (לא לימדת רבים).

כלומר, על-מנת לזהות קברים יש להגיע לרמה גבוהה יותר של לומד תורה.

(דילוג על קטעים, המתארים את מעשיו של רבי חייא על מנת שלא תשכח תורה מישראל)

והמשך איך השפיע מבט על רבי חייא.

אמר רב חביבא: אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי[]

חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה (ראיתי אחד החכמים שהיה אליהו הנביא), דלצפרא הוו שפירן עיניה (שבבוקר היו עיניו יפות ובריאות), ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא (ולערב היו נראות כאילו נשרפו באש); אמרי ליה (אמרתי לו: מה זאת ?): מאי האי? ואמר לי: דאמרי ליה לאליהו: אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע! (שאמרתי לו לאליהו:הראה לי את החכמים כאשר הם עולים לישיבה שברקיע).
אמר לי: בכולהו מצית לאסתכולי בהו, לבר מגוהרקא (קתדרא) דרבי חייא, דלא תסתכל ביה. (אמר לי:בכולם יכול אתה להסתכל בהם חוץ מאשר במרכבתו של ר' חייא). מאי סימנייהו? (מה הסימנים, שידע מרכבתו של מי היא ?
בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי,(בכולם הולכים מלאכים כאשר הם עולים ויורדים - שהמלאכים נושאים אותם) לבר מגוהרקא דרבי חייא, דמנפשיה סליק ונחית (חוץ מאשר המרכבה של ר'חייא שמעצמה עולה ויורדת, מפאת גודל מעלתו).
לא מצאי לאוקמא אנפשאי, אסתכלי בה (לא יכולתי להעמיד את עצמי, להתאפק, הסתכלתי בה); אתו תרי בוטיטי דנורא (באו שני לפידי אש) ומחיוהו לההוא גברא, וסמינהו לעיניה (והיכו את עיניו של האיש ההוא, כלומר עינו ועוורו את עיניו). למחר אזלי אשתטחי אמערתיה (השתתחתי על מערת קבורתו.); אמינא "מתנייתא דמר מתנינא – ואתסאי " (אמרתי את המשניות של אדוני אני לומד, והתרפאתי)" - אבל נשארו עיני שרופות.

ובהמשך עוד סיפור בשבחו של רבי חייא המראה על תוצאה אפשרית מעלייה לקברות צדיקים

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי[]

(אליהו היה מצוי הישיבתו של רבי); יומא חד - ריש ירחא הוה - נגה ליה ולא אתא (יום אחד ראש חודש היה, התאחר לו ולא בא). אמר ליה: מאי טעמא נגה ליה למר (מה הטעם התאחר, התעקב, אדוני)?
אמר ליה: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה (עד שהעמדתי את אברהם אבינו משנתו ורחצתי את ידיו והתפלל והשכתי אותו), וכן ליצחק, וכן ליעקב!
(שאל רבי את אליהו) ולוקמינהו בהדי הדדי (ושיעמידום יחד) ?
(ענה לו) סברי תקפי ברחמי (יתחזקו התפילה שלשתם כאחד) ומייתי ליה למשיח בלא זמניה ( ויביאו את המשיח שלא בעיתו (רש"י):לכך, אין (כן), ניתן לי רשות להעמידן יחד).
אמר ליה: ויש דוגמתן בעולם הזה (שיכולים להתפלל ולהענותו)?
אמר ליה (לו): איכא (יש) רבי חייא ובניו.
גזר רבי תעניתא (תענית). אחתינהו (הוריד אותם את ) לרבי חייא ובניו (להתפלל לפני התיבה. ואכן ראן שתפילתם נשמעת מייד:

  • אמר 'משיב הרוח' - ונשבה זיקא (ונשבה הרוח);
  • אמר 'מוריד הגשם' - ואתא מיטרא (וירד גשם);
  • כי מטא למימר(כאשר הגיע לומר) "מחיה המתים" - רגש עלמא (רגש העולם); אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא (אמרו בשמים:מי זה גילה סודות עולם)?!

אמרי (השיבו): אליהו. אתיוהו לאליהו (הביאו את אליהו), מחיוהו שתין פולסי דנורא (והכו אותו כעונש בששים שבטים של אש).
אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו (בא אליהו ברכב אש, נכנס בינהם, טרד אותם ולכן לא הגיעו לןמר "מחיה מתים")

[4]

רבי יעקב עמדין: ציון קברים לתפילה[]

Maarat hmacpela 2010 100

הציון על קברה של רחל אימנו במערכת המכפלה

במסכת בבא בתרא נאמר: ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. א"ל: מאי קא עביד אברהם? א"ל: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. א"ל, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. א"ל: ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק. כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא! כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. ולמ"ד: שני בתים זו למעלה מזו, כמדת עליונה כך מדת התחתונה. (המקור: דף נח עמוד א )

לשם מה הלך ר' בנאה לציין קברים? לכאורה התשובה היא כדי שכהנים ידעו להתרחק מאותם מקומות. ואולם, לא ברור מדוע צריך היה לציין את מערת המכפלה בדורו של ר' בנאה, בהתחשב בעובדה שהמבנה של הורדוס היה קיים במקום ההוא מאות שנים לפני כן. כנראה שצריך לומר שר' בנאה רצה לאפשר לכהנים להיכנס לחלק מהמבנה או - לחילופין - שחלק מהמערה אינו נמצא מתחת למבנה, והוא רצה להזהיר את הכהנים שלא ידרכו על גבי המערה. בכל אופן, מן הסוגיה הזו מוכח שכהנים צריכים להימנע מביקור במערת המכפלה. וכך מובא בתוספות במקום:

תוספות מסכת בבא בתרא[]

מציין מערתא - משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי. ואם תאמר: והא אין קברי עובדי כוכבים מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון (יבמות סא.) ואמרי דמטמאים באהל מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין נגיעה "או בקבר"- לרבות קבר שלפני הדיבור, ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התם. ויש לומר דאברהם נקרא אדם דכתיב "האדם הגדול" וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא ד'אדם'.(המקור:דף נח עמוד א)

המקור שאותו מצטטים התוספות לכך שקברי עובדי כוכבים לא מטמאים באהל הוא המקור במסכת יבמות. אגב, מסופר שהגויים החליטו לעשות בית קברות דוקא בשיפולי שער הרחמים כדי למנוע את כניסתו של אליהו הנביא, שהוא פינחס בן אלעזר הכהן, אשר לא יוכל להיכנס דרך הקברים. אך לפי האמור כאן אין לנו מה לדאוג, שהרי קבריהם לא מטמאים באהל...

קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל[]

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א - קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא': "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.

יוצא אם כן, שיש לחלק בין קבר רחל לבין מערת המכפלה. במערת המכפלה, למרות שמדובר באנשים שנקברו לפני מתן תורה, ישנו חידוש שקבריהם מטמא באהל בגלל שהם קרויים אדם, אבל רחל - שנקברה לפני מתן תורה - קברה לא יטמא. אגב, הפסוק שאותו מצטטים התוספות כמקור לכך שאברהם נקרא אדם עוסק לפי הפשט בענק ששמו היה ארבע, אבל חז"ל דורשים זאת על אברהם אבינו:

על מערת המכפלה[]

וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא (יהושע פרק יד פסוק טו )

ואולם, בניגוד לפירושם של בעלי התוספות (וכן רוב הראשונים), ישנם מספר פרשנים שהבינו שציון מערת המכפלה לא היה לצורך הזהרת הכהנים (כפי שבדרך כלל נעשה ציון של קברים), אלא למטרה אחרת: כדי שידעו כולם היכן קבורים גדולי האומה, וידעו לפקוד את קברם ולהתפלל במקום. וכך כותב היעב"ץ בפירושו המודפס בסוף מסכת בבא מציעא:

חידושי היעב"ץ[]

חידושי היעב"ץ (יעקב בן צבי אשכנזי, המאה ה-18, גרמניה), בבא מציעא דף פה, ב

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן. נ"ב נראה לי כי היכי דלידעו אינשי ואתו לצלויי על קברייהו ומודעי להו כל צרה שלא תבוא על הציבור. והיינו נמי דר' בנאה דהוה מציין מערתא דפר' חזקת הבתים, דקברי צדיקים כאבות ודאי לא מטמאין, אלא נפקא מינה כדאמרן וכדאשכחן גבי כלב שהלך ונשתטח על קברי אבות.

ר' יעקב עמדין יוצא מנקודת הנחה שלא יתכן שקברי האבות מטמאין, ולכן הוא אומר שציון הקברים נועד לקבוע מקום לתפילה. מהו המקור לכך שקברי צדיקים אינם מטמאים? אחד המקורות המפורסמים לכך הוא האגדה המספרת על קבורתו של ר' עקיבא, אשר התעסק בה לא אחר מאשר אליהו הנביא:(לעיל)

המקור: ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד מבארות יצחק

מסכת סוטה: מלמד שפירש כלב... והלך ונשתטח על קברי אבות[]

Maarat hmacpela 2010 123

הכניסה למערת המכפלה ראו את אריחי הבנייה של המבנה מעל המערה

בתלמוד הבבלי מסכת סוטה נאמר:"ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות.
אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים והיינו דכתיב (במדבר יד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו'

מסכת תענית:למה יוצאין לבית הקברות[]

בתלמוד בבלי, מסכת תענית נאמר:"למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה. ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו איכא בינייהו קברי <עכו"ם> {גוים} (ט"ז,א')

ובגמרא תענית מובא, שבתענית על עצירת גשמים יוצאין לבית הקברות, 'למה יוצאין לבית הקברות, פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא, חד אמר, הרי אנו חשובים לפניך כמתים, וחד אמר, כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים'. והיינו, שאין אנו מבקשים מהמתים שיבקשו עלינו רחמים, אלא מודיעים אנו למתים את צערינו כדי שיצטערו יחד איתנו והם מעצמם יבקשו רחמים עלינו . ובתוס' שם כתבו: 'מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות ב-ט' באב, שהרי ט"ב הוי תענית צבור; כמו שהיו עושין מפני הגשמים'. וכך כתב הרמ"א בהלכות תשעה באב : 'והולכין על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת'. וב'משנה ברורה' כתב: 'שהולכין על הקברות של ישראל, כדי שיבקשו עלינו רחמים, ואם אין של ישראל הולכים אפילו על קברי עכו"ם, לומר שאנו חשובים כמתים. ועיי"ש עוד מה שכתב בענין זה.

המקור:מרכז רוחני זכות לעמ"י

מסכת סוטה:על קברו של משה רבינו[]

Nebo04(js)

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ...וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים, ל"ד. א'-ז') - פסל "נחש הנחושת" פיסגת על הר נבו - צולם 2001 -צילם:Jerzy Strzelecki ויקי-שיתוף

תלמוד בבלי, סוטה יד א', בהגהות הב"ח:

אמר ר' חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד ביהמ"ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה רבנו, עמוד בתפילה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזרה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

בחז"ל מובעת דיעה שקברו של משה מחובר עם קברי אבות:

המקור:אתר מערת המכפלה - תפילה על קברי צדיקים – לקט מקורות

יהודה החסיד ב"ספר החסידים"[]

יהודה החסיד שחי במאה ה-13 כתב בספר החסידים:
ברזילי הגלעדי אמר "אמות בעירי", כי הנייה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתם טובה, ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים החיים מהמתים הם מתפללים עליהם וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות. (ספר חסידים סי' ת"ן).


הגדרות כלליות[]

מיהו צדיק[]

Harbi milubavitz

צילם:משתמש:אבגד ויקישיתוף אוהל הרבי מליובאוויטש

אמרו חז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
צדיק הוא איש מופת אדם אם יראת שמים, שאורח חייו זך וטהור. אורך חיים זה הביא אותו לקרבה לאלוהים עוד בחייו.
"צדיק יסוד עולם", כתוב בתהילים.
צדיקים אלו נקראו בחייהם מקובלים.
בזכות הצדיקים העולם קיים.
בכל דור ודור חיים בעולם ל"ו צדיקים נסתרים שבזכותם העולם קיים.

מה זה קברי צדיקים[]

ייחוס קדושה למקום בשל אירוע מיוחד שאירע בו הוא תופעה עתיקה קבר של צדיק כמקום קדוש, (ר' חיים פלטיאל - "ומקום קדוש גורם שתהא תפילתו נשמעת מהרי"ל - "דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור) כשהצדיק נפטר יש לו כוח לפעול ולעזור לאדם שבא אליו, יותר מאשר היה לו כשהוא היה בחיים.

מתי עולים ומתפללים על קברי צדיקים[]

מקובל לעלות לקברי צדיקים בראש חודש, באמצע החודש (ט"ו בחודש), ובימי תשובה: חודש אלול, עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, וכן בחול המועד פסח וסוכות. ישנם אנשים שעולים לקבר בזמנים שונים כאשר קיים אירוע אישי ודחוף עבורם. אסור לעלות לקברי צדיקים בשבתות ובימים טובים. בימים אלו הצדיקים מסבים עם שאר חבריהם בגן עדן.

המקור:אתר קברי צדיקים

תקדים מערכת המכפלה[]

"ויבוא עד חברון"[]

Hebron001

מבט על המבנה - שים לב, בחומת המבנה עם החזית לימין יש מתקן להדלקת נרות - מקום בו נוהגים להתפלל אלא שלא נכנסים למערה - כגון כהנים המקפידים על כך - כאן הייתה "מהדרגה השביעית" עליה היהודים הורשו להתפלל, כאשר נאסרה עליהם הכניסה למערה. בקיר המבנה יש סדק גדול, ממנו בא זרם אוויר - זהו הפתח הקדום של המערה - מכאן המסורת להתפלל דווקא כאן - מקור הצילום:ויקיפדיה, צילם eman

הרב משה צוריאל כתב באותו נושא באתר ישיבה "ויבא עד חברון"
כל אות מיותרת בתורה, וכן כל אות חסרה במלים, באה ללמד איזה לימוד. כיון שהפסוק מתחיל בלשון רבים "ויעלו בנגב", משום מה עבר ללשון יחיד "ויבוא עד חברון"? נציע כאן שני פירושים שונים, כל פירוש עם בעיותיו.

הגמרא (סוטה לד ע"ב) מביאה דרשה "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך להשתטח על קברי אבות. אמר להם: 'אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים'". בזכות תפילה זאת זכה כלב לקבל נחלת חברון (רש"י שם). הבעיה בדרשה זו, אם נקבל אותה כפשוטה, שהרי בגמרא (ברכות יח ע"ב) קבעו חז"ל "והמתים אינם יודעים מאומה", כלומר אינם שומעים מה שאנשים חיים מספרים להם ליד הקבר (אמנם יודעים הם על ידי מה שיגידו להם מתים אחרים שנפטרו זה עכשיו לעולמם, והם המספרים למתים הקודמים מידע על מה שמתרחש לאחרונה בעולם הזה). וכך קבעו התוספות (סוטה לד: ד"ה אבותי בקשו עלי) שאין תקשורת ישירה בין המבקר את הקבר ובין המת. בירור שזאת היא מסקנת הסוגיא במסכת ברכות, הבאנו ב"תחומין" (כרך כא, עמ' 527-530). ולכן ענו התוספות שהאיש כלב התפלל להקב"ה שיעביר אל המתים בחברון פנייתו אליהם שיבקשו עבורו. ולפי זה ברור שאין טעם לפנות בדיבור ישיר אל המת (וכבר הזהיר על כך "חכמת אדם" (כלל פט, סעיף ז) אלא לבקש מה' שיודיע אל המת. ומה טעם ילכו החיים לבית הקברות? הרי יוכלו להתפלל גם בביתם! אלא כנראה זאת פעולה חיצונית לעורר את רגשותיו של המתפלל. וגם ה"משנה ברורה" (סי' תקפ"א ס"ק כז) כתב שאין לפנות אל המתים "אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".

ויש ראיה נוספת שהמתים אינם שומעים מה שהחיים מדברים אליהם. אמרו חז"ל (שבת קנב ע"ב) שהמת שומע מה שמדברים עליו בהספד רק כל עוד שלא הטמינו אותו בקבר. ויש דיעה המוסיף עד שיתעכל הבשר בלבד (כלומר כמה חדשים). להלכה קבע הט"ז (שו"ע יו"ד סי' שמד סוף ס"ק א) כהדיעה שהמת שומע רק עד שסוגרים את הקבר בלבד, כי כן מפורש בירושלמי, ולא הביאו שם שום דיעה אחרת. וצריכים אנו להבין כי גם מה שהמספידים את המת מכריזים תמיד "אחים בהספידא דהתם קאימנא" (שבת קנג.) מפרש רש"י: "בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו רחמי העומדים שם ויבכו. 'דהתם קאימנא' [תרגומו, אני עומד שם] בשעת הספד ואשמע איך תתחמם" עכ"ל רש"י. הרי מפורש בדבריו שזה נאמר אך ורק על שעת ההלויה ממש ועד שסוגרים את הקבר; אבל לא אח"כ. ושוב משמע זאת גם ברש"י (שם) ד"ה ואזניך תשמענה "מאחרי מיטתך כשתמות", ולא יותר, כלומר בזמן שמוליכים את ארון המתים. והרבה מספידים בזמנינו טועים בזה וזועקים בהתרגשות מחרידה מאמר "אחים בהספידא דהתם קאימנא" גם אחרי מעשה הקבורה.

נכון שמצאנו כמה פעמים בגמרא שחז"ל הלכו לקברות כדי להתפלל (תענית טז ע"א ועוד מאמרים) אבל ברור שהם עמדו במרחק ד' אמות מהקבר. התרחקו כדי שלא יהיה בזה חשש של "לועג לרש" כיון שאותו המת אינו יכול לקיים מצות תפילה (ברכות יח. לענין תפילין, ציצית וקורא בספר תורני). וזה ברור ע"פ פסק השו"ע (יו"ד סי' שעו סעיף ד) הקובע שמתרחקים מעט מבית הקברות כדי שיהיה אפשר לומר קדיש. וכן מבואר בש"ך (לסי' שסז ס"ק ג). והאומרים שם תהלים צריכים לחשוש לדברי התוספות (ב"ק טז סוף ע"ב) שהלימוד צריך להיות במרחק ד' אמות מהקבר [ויש פוסקים החולקים עליהם]. והרב משה שטרנבוך ("תשובות והנהגות", ח"א סי' תש"ו) מוסר כי ה"חזון איש" אפילו לא אמר "יושב בסתר" תוך ד' אמות של המת. ואם לא מדובר בקבר בודד אלא בבית הקברות, צריכים להתרחק מכל הקברות שיש שם, כדי לא ללעוג לאחרים. וענין ההתרחקות הזאת מפורש ב"משנה ברורה" (סי' תקנ"ט ס"ק מא) וכן כתבו מגן אברהם, וערוך השולחן (שם). מה מקורם? מהאריז"ל עצמו! תלמידו הנאמן ר' חיים ויטאל מביא בשמו ב"שער רוח הקודש" (עמ' מט) כי שלא בשעת ההלויה יש תמיד לעמוד בריחוק ד' אמות חוץ לבית הקברות. ואם לא מתרחקים, יש נזק גדול. הזכיר זאת גם הגר"א באגרת ששלח לבני ביתו, בדרכו לא"י.

בסיכום, גם לפי דרשת הגמרא כי כלב התפלל שם, הוא לא פנה אל המת כי אם בתפילה להקב"ה שיודיע למת. ובנוסף לזה גם נעמד במרחק ד' אמות מבית הקברות.

גירסת:חסידי ברסלב[]

שגרירות אין קץ[]

Rabbi Nahman Tomb (Uman, Ukraine)

קבר רבי נחמן מברסלב צילם:Lord Mountbatten ויקישיתוף

הרב ארז משה דורון כתב באתר כשהצדיק נפטר יש לו כוח לפעול ולעזור לאדם שבא אליו, יותר מאשר היה לו כשהוא היה בחיים. תארו לכם שהייתם באים לצדיק חי בגוף, והייתם מקבלים ממנו עצה והדרכה והשראה ורק לראותו ולפגוש אותו, איזה כוח זה נותן לאדם. אז אומרים חז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", כלומר שלבוא לקבר של הצדיק זה יותר מאשר לבוא אליו והוא פירט:

יש אנשים שהמושג הזה, "קברי צדיקים", זר להם. הם לא מבינים מה העניין וגם מרגישים לא נוח עם זה. נוסעים, עומדים ליד איזה אבן ומתפללים שם. מה זה בכלל אומר?

ובכן, רבי נחמן, כמו כל הצדיקים, איננו רעיון מופשט, מישהו שחי פעם וכעת איננו איתנו עוד. "צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים", כותבים חז"ל. יותר מזה כותב הזוהר הקדוש: "הצדיקים שכיחים בעולם הזה אחר פטירתם יותר מאשר בחייהם". הצדיקים - מלווים אותנו. זכותם - מגינה עלינו, רוחם - פועמת בנו. כאשר אנו לומדים את דבריהם, כאשר אנו מנסים לגלות נאמנות לשיטתם - רוחם מתגלה וחופפת על חיינו. הצדיקים, החיים לעולם, גם כשהם נפרדים מגוף הבשר, נמצאים איתנו תמיד. נוכחתם מורגשת ופועלת גם בעולם הזה ממש, ובפרט במקום הגשמי בו טמון גופם, בקברם אשר בעולם הזה, כאשר נראה להלן ממקורות יהודיים מגוונים.

פסוק בספר במדבר מדבר על המרגלים שנכנסו לארץ ישראל : "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" שנים עשר המרגלים שמשה רבינו שלח לרגל את הארץ נכנסו דרך הנגב והגיעו לחברון. שואלת הגמרא במסכת סוטה: מדוע כתוב "ויעלו" (בלשון רבים) ואחר כך "ויבוא" (בלשון יחיד)? ומתרצת הגמרא: "אמר רבא: מלמד שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי האבות". כלב בן יפונה, אחד משנים עשר המרגלים, הלך למערת המכפלה בחברון, שם קבורים אבות עם ישראל אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה, ושם הוא התפלל: "אבות העולם, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים".

כלב בן יפונה חשש שילכד בעצתם הרעה של המרגלים שדיברו בגנות הארץ. לאן הוא הלך, היכן הוא חשב שהכי כדאי לבקש רחמים? בקברי הצדיקים.

גם בהלכה מופיע המנהג להשתטח על קברי הצדיקים: "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת ביותר" ("משנה ברורה" בהלכות ראש השנה סעיף תקפ"א). כשאדם מתפלל הקדוש ברוך הוא תמיד שומע אותו, אבל את כל אחד בודקים - לפי הזכויות שלו, לפי החשבונות שלו, האם הוא מתפלל מכל הלב? האם הוא כנה? האם הוא רציני? האם הוא ראוי שיענו לו?

לכל תפילה הקדוש ברוך הוא רוצה להיענות, אבל מידת הדין מקטרגת. בקברי צדיקים זה סיפור אחר. "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת ביותר". וכן כותב רבי נחמן בספר המידות: "על ידי השתטחות על קברי צדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך"! רקק ה' יודע כמה אנו זקוקים לחסד חינם הזה. ועוד בעניין זה כותב "מגן האלף": "זכות גדול הוא להשתטח על קברי הצדיקים וטוב ומועיל מאוד הדבר הזה, שעל ידי זה יכולים לזכות לתשובה שלמה, ולהינצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות". גם הגאון מוילנא כותב על מעלת ההשתטחות: "עיקר השראת השכינה בדורותינו אלה - בקברי צדיקים" (מופיע בספר "הלשם" חלק ד').

אין לנו בית מקדש. אנו רוצים לזכות להשראת שכינה. רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא. איפה המקום? אומר הגאון מוילנא - בקברי צדיקים!

כל האמור הוא לאו דווקא בארץ ישראל, כי אם גם בחו"ל. וכך מובא באחד מגדולי הפוסקים ה"שדי חמד" (מערכת ישראל אות א'): "מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים, מצד שהיא מצווה רבה". וכן מובא גם במשנה ברורה (סימן תקס"ח סעיף י' שערי תשובה סעיף קטן כ' דיבור המתחיל "בהליכה"): "בשם "פרי הארץ" - אף אם יושב בארץ ישראל ונפשו איוותה להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל - שרי לילך אדעתא לחזור (מותר ללכת על מנת לחזור".

מדוע דווקא אומן[]

Ouman3

הכניסה לחלקת הקבר באומןצילם:Nahoumsabban ויקישיתוף

תיקון מיוחד במינו, הקשור לאמירת "תיקון הכללי", הבטיח רבי נחמן דווקא למי שיאמרם במקום קבורתו באומן. וזו הבטחתו בפני שני עדים שייחד לשם נתינת תוקף להכרזתו: "גם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קיברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים הנ"ל וייתן פרוטה (כלומר אפילו מטבע קטן) לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו" (שיחות הר"ן קמ"א).
מי עוד בעולם הבטיח לנו כזו ישועה ותיקון?
ומי שהבטיח, הוא גם בעל כוח גדול עד מאד.

"ואמר לאחד, שהכוח שהיה לדוד המלך עליו השלום לומר שמונה פעמים "אבשלום בני, בני"... (שמואל ב' י"ט א') ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהינום והכניסו לגן עדן, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מסכת סוטה י') זה הכוח יש לו גם כן. שהוא יכול זאת גם כן, להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהינום ולהכניסו לגן עדן" (חיי מוהר"ן רח"צ).
אבשלום, בנו של דוד המלך, תכנן מרד מתוחכם ומרושע. בלי שאביו ישים לב, הלך וגייס אנשים מתוך כוונה למרוד בו ולרצוח אותו. היעלה על הדעת שפל מדרגה כזה? איזה גיהינום מגיע לבן שרוצה לרצוח את אביו? מה עוד שאביו הוא המשיח, הגואל של עם ישראל. ואם כן לרצוח אותו פירושו של דבר הוא לרצוח את כל עם ישראל, להרוס את הסיכוי לגאולה, לעולם מתוקן. האם יש איזה מקום בגיהינום שמתאים לו? שיספיק לו? יש להניח שלא.
חז"ל אומרים שאחרי שאבשלום נהרג הוא ירד באותה השעה למדור הכי נמוך, המדור השביעי של הגיהינום. ויש להניח שהוא נידון להיות שם יותר משעה קלה...
אבל דוד המלך בכה וקונן על בנו: "ויעל על עליית השער ויבך, וכה אמר בלכתו: בני אבשלום, בני, בני אבשלום, מי ייתן מותי אני תחתיך אבשלום, בני, בני" (שמואל ב' י"ט א')
חז"ל אומרים שעל ידי שמונה פעמים שהזכיר דוד את בנו בפסוק זה הוציאו משבע מדורי גיהינום ובשמינית הכניסו לגן עדן!
כמה זמן לוקח להגיד שמונה פעמים "בני"? 5 שניות, מקסימום 10 שניות.
זה הזמן שלקח לדוד המלך להוציא את בנו מגיהינום הכי נמוך והכי שפל ולטהרו באופן מושלם, להכניסו ישר לגן עדן. ובכן רבינו אומר: "הכוח שהיה לדוד המלך בדיבור פשוט להוציא את האדם משבע מדורי גיהינום ולהכניס לגן עדן - גם לי יש את הכוח הזה".
אז לאיזה גיהינום שלא הגענו, לאיזה תחושה רעה ושלילית שבעולם, לאיזה מדרגה שפלה ונמוכה, לאיזה אטימות הלב או קהות המוח, לאיזו בדידות וריקנות – רבינו אומר: "אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו".

ולא ניסע???

גדולים צדיקים במיתתם, יותר מבחייהם"[]

רבי נתן מסביר בליקוטי הלכות (הלכות נזיקין ג' סעיף ח') את דברי חז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם, יותר מבחייהם". לאיזה עניין הם יותר גדולים? "והם מתקנים נשמות ישראל במיתתן יותר מבחייהם". הגדולה שלהם היא, שהם יכולים לתקן נשמות ולעזור לנשמות יותר מאשר הם היו מסוגלים לעשות כשהם היו בחיים "ומכניעים הסיטרא אחרא (הצד האחר, כוחות הטומאה) והקליפות הנאחזים בנשמות הנפולות בעוונותיהם. כי הצדיקים מכניעים ומבטלים אותם במיתתם יותר מבחייהם בבחינת "והיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו", שהצדיק האמת, מנהיג הדור האמיתי, ממית שונאי הקדושה והקליפות והסיטרא אחרא במותו יותר מבחייו".

כשהצדיק נפטר יש לו כוח לפעול ולעזור לאדם שבא אליו, יותר מאשר היה לו כשהוא היה בחיים. תארו לכם שהייתם באים לצדיק חי בגוף, והייתם מקבלים ממנו עצה והדרכה והשראה ורק לראותו ולפגוש אותו, איזה כוח זה נותן לאדם. אז אומרים חז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", כלומר שלבוא לקבר של הצדיק זה יותר מאשר לבוא אליו.

למה כוחו גדול יותר? מה הסיבה לזה? "כי התיקון", אומר רבי נתן בליקוטי הלכות, "דווקא על ידי הגוף של הצדיק שנשאר בזה העולם, כי הצדיק גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש אינו מסתלק לגמרי חס ושלום, כי עדיין נשאר בהעלם חיות נפלא בתוך גופו הקדוש והנורא שהוא בחינת "הבלא דגרמי" ("הבל" וחיות רוחנית שנותרת בעצמותיו של הצדיק) כי "צדיקים במיתתן קרויים חיים", כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במסכת ברכות. כי גם אחרי הסתלקותו מקושר ומיוחד בחינת חיות גופו בעצם חיות דקדושה, ומקושר ומיוחד כל חיותו עד לעילא לעילא, ואז הוא עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו, מחמת שאז עולה בכל פעם למדרגות גבוהות ונפלאות ונשגבות כל כך, עד שיכול לתקן הכל.

וזה בחינת מעלת קברי הצדיקים האמיתיים, כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, ועל ידי זה יכולים הכל להתקן, שיש שפגמו כל כך, בפרט עתה בדורות הללו, שאי אפשר להם להיתקן כי אם על ידי כוח הצדיקים שוכני עפר, שעל ידי שבאים על קבריהם הקדושים על ידי זה יכול גם הוא להיתקן".

ומסיים - רבינו אמר פעם עצה. הוא נתן את העצה הזאת לאנשים שעדיין לא נפטרו: כשתפטר מן העולם ותגיע לעולם הבא, ויראו שהתיק שלך לא כל כך נקי, יכול להיות שיציעו לך הצעה כזאת: מה אתה בוחר? האם אתה בוחר להישאר פה בעולם העליון, בעולם הרוחני, ולעבור כל מיני תיקונים וזיכוכים שלא תמיד נעימים, כדי להגיע לתיקון שלך, או אם אתה מעדיף אז יש אפשרות אחרת - שנחזיר אותך לגלגול נשמה נוסף בעולם הזה. תיוולד מחדש בגוף אחר ותצטרך שוב ולהתמודד עם הרע ולבחור בטוב. איזה אפשרות אתה מעדיף?

רבינו גילה לנו סוד - תהיה לנו אפשרות להחליט בעניין הזה שם. לא יכפו עלינו. ורבינו מייעץ ללכת בכל הכח על העניין הזה - שלא להתגלגל!!! לא לרדת לעולם הזה בשום פנים ואופן שוב פעם. בעולם הזה יש הרבה טעויות, הרבה שקרים, הרבה סכנות רוחניות שיכולות למחוק אותך לחלוטין. לכן זה לא מומלץ בכלל לחזור לכאן, אפילו שזה נראה יותר קל מאשר כל מיני תיקונים בעולם הבא (על פי חיי מוהר"ן תמ"ו).

למרות כל האמור לעיל, רבי נתן, שהיה כידוע התלמיד העיקרי והחשוב ביותר של רבינו, ובוודאי שהתייחס בשיא הרצינות לכל מילה שרבינו אמר. למרות הכל רבי נתן אמר, שאם היה יודע שכשיתגלגל לעולם יזכה להשתטח (אפילו פעם אחת) על ציון רבינו באומן, היה מרוצה ומוכן גם להתגלגל... (שיח שרפי קודש א' תצ"ו).

ולא ניסע???

כוונות ההשתטחות[]

וכך מתבארים פסוקים אלו בדברי רבי נתן ב"ליקוטי הלכות": "וזה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים האמיתיים, שהוא דבר גדול מאד, כי זוכין לתשובה על ידי זה. כי כשמשתטח על קבר הצדיק האמת זה בחינת אתדבקות רוחא ברוחא (דבקות רוח המשתטח ברוח הצדיק, כמובא בכתבי הארי ז"ל), שזה עיקר כוונות ההשתטחות על קברי צדיקים לאדבקא רוחא ברוח הצדיק. ועל ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך.

ועל כן מסוגל שם מאד במקום קבר הצדיק האמת לעורר ליבו להזכיר את עצמו היטב היטב מה הוא עושה בעולם הזה ולהזכיר את הטוב הכבוש אצלו בגלות גדול שיזכור את מעלתו היכן הוא בעולם, כי הוא מזרע ישראל שבשבילם נבראו כל העולמות כולם ועכשיו הוא נפל למקום שנפל.

ולפעמים יכול להיות שהאדם לא ישמע כל זה (כלומר שהדיבורים על מעלתו האמיתית לא ייכנסו בליבו) ולפעמים אפילו כשידבר לעצמו דבורים כאלו, אף על פי כן יכול להיות שלא ישמע, חס ושלום, מחמת שהטוב (שקיים בו) כבוש בגלות גדול מאד (ונסתר ממנו מאד).

אבל כשזוכה לבוא על קברי הצדיקי אמת ששם הוא בחינת אויר הנח והזך. ואין שם שום רוח רעה שתפריד בין הדיבורים הקדושים (של הצדיקים, שכביכול עדיין מהדהדים בחלל העולם) ובין הטוב הכבוש (של האדם) ואז זוכה לשמוע את הדיבורים הקדושים של הצדיקי אמת שהיו מדברים ועוסקים תמיד להזכיר את הטוב הכבוש ולהחזירו בתשובה. ועכשיו יכול הטוב לשמוע היטב את דיבוריהם הקדושים ואזי זוכר את מעלתו ויכול לזכות לתשובה ולחזור לשורשו:

וזה בחינת "אמרת לה' – ה' אתה, טובתי בל עליך", היינו לפעמים אף על פי שאתה אומר לה': "ה' אתה" (ורוצה להכיר באדנותו ולקבל עליך מלכותו) ואתה רוצה לחזור אליו יתברך ואף על פי כן: "טובתי בל עליך", דהיינו שאף על פי כן הטוב שבי עדיין אינו חוזר ושב אליך, מחמת שנתהדק ונתקשר בגלות גדול מאד רחמנא ליצלן, כלומר שהחלק האלוקי והנשגב שבאדם עדיין נסתר ורחוק ממנו מאד).

והתיקון לזה: "לקדושים אשר בארץ המה", היינו על ידי כוח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה. כשזוכין לבוא על מקום קבורתם הקדוש, על ידי זה נתעורר הטוב וחוזר לשורשו בתשובה שלימה. אמן ואמן. (ליקוטי הלכות בשר שנתעלם מן העין הלכה ג')

"וזה דקדק הפסוק כשהזכיר הצדיקים הקדושים שכל תקוותינו עליהם. דקדק להזכיר שם שהם בארץ כמו שכתוב: "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", "אשר בארץ המה" דייקא. כי דייקא על ידי שהם שוכבים בתוך הארץ העפר הגשמי אחר הסתלקותם ששם תכלית נקודת המרכז הגשמי מאד. משם דייקא עולין למעלה מעלה מה שאין שום מלאך ושרף יכול לעלות לשם כנ"ל. ומשם מתוך הארץ הגשמי שנקברו שם. משם דייקא הם מעלין ומתקנים הכל, יהיה מי שיהיה, ומטיבין עימנו בכל הטובות בבחינת "ואדירי כל חפצי בם" (כלומר שפירש "כל חפצי בם" – כל ישועה שאדם חפץ – היא "בם" וניתנת להשגה דווקא אצלם) (ליקוטי הלכות, גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותיקי הלכה ה').

ועוד כתב: "וכשבאים על קברם ומשתטחים עליו אזי נכללים בנפש הצדיק הנכלל באור אין סוף, בבחינת עולם הבא, בחינת כולו טוב, ועל ידי זה מתבטל כל הרע ומתכפרים כל העוונות" (אורח חיים ברכות הראיה הלכה ג' סעיף ט').

ולא ניסע???

פורסם לראשונה באתרו של הרב ארז דורון: לב הדברים


באתר קברי צדיקים הובא מאמר גדול בנושא הנסיעה והתפילה על קברי צדיקים

"אף על פי שאינו ראוי" מעלת ההשתטחות - העליה וההשתטחות על קברי צדיקים, להתפלל ולעורר רחמי שמים בזכותם, ולבקש מנשמותיהם לעמוד ולהמליץ זכות עבור החיים, נהוגות היו מימי קדם, עוד מימי אבותינו הקדושים. המעשה המפורסם ביותר, אותו מזכירים כל הספרים בענין קברי צדיקים, הוא סיפורו של כלב בן יפונה. כששלח משה רבינו מרגלים לארץ כתוב בענין זה "ויעלו בנגב ויבואו עד חברון" ושואלת הגמרא "ויבואו מבעי ליה" (כלומר אם התחילו הפסוק בלשון רבים "ויעלו" היה צריך להמשיך גם כלשון זו ולכתוב "ויבואו" ומדוע כתב, אם כן, "ויבואו" בלשון יחיד? ומתרצת הגמרא) " אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונישתטח על קברי אבות, אמר להם: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" וכן מצינו שרב מני השתטח על קבר אביו. (מסכת תענית גף כ"ג) ורבי יהושע השתטח על קברי בית שמאי. (חגיגה כ"ב)

וכן מובא (בשער רוח הקודש דף כ"ח) "טוב ללכת על קברי צדיקים ולהתפלל שם ואמנם הצדיקים אשר קברותיהם נעלמים מבני אדם ואינם ידועות להם אלא לפרטים, הנה התפלות שאדם מתפלל עליהם הם יותר מתקבלות לפני הקב"ה ויותר נשמעות.

ועוד מובא (בזוהר הק' פרשת שמות דף ט"ז ע"ב) שאלמלא תפלת המתים לא היו החיים מתקיימים בעולם אפילו חצי יום.

ביאר מנהג זה המהרי"ל (והובא ב"משנה ברורה" הלכות ראש השנה תקפ"א סימן י"ז ב"באר-היטב") "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים. ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, והתפילה מקובלת ביותר". וכן כתב "מגן האלף": זכות גדול הוא להשתטח על קברי הצדיקים וטוב ומועיל מאוד הדבר הזה, שעל ידי זה יכולים לזכות לתשובה שלימה ולהינצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות"!

הגדיל לעשות הגאון מוילנא שאמר: "עיקר השראת השכינה בדורותינו אלה – בקברי צדיקים"! (מובא ב"לשם" חלק ב' בשם הגר"א) ועוד כתב בעניין זה רבי נחמן מברסלב: "על-ידי השתטחות על קברי צדיקים, הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך!" (ספר המידות ערך "צדיק" סעיף קע"ג) דבר זה מבאר רבי נתן, מבואר מן הפסוק בתהילים (ט"ז ב' ג') "טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה" ופירושו, כותב רש"י: "טובתי בל עליך – טובות שאתה עושה לי, לא עליך הם לגמלני, כי לא בצדקתי אתה מיטיב לי (שעל פי מעשי אינני ראוי, אלא זכותי היא בכח) "לקדושים אשר בארץ המה" – בשביל הקדושים אשר המה קבורתם בארץ. הנה כי כן, על-ידי השתטחות על קברי הצדיקים, והתפילות והבקשות בכוחם ובזכותם, הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות עף על פי שאינו ראוי לכך".


כל האמור לאו דווקא בארץ ישראל, כי אם גם בחוץ לארץ, כמובא ב"שדי חמד" (מערכת ארץ ישראל אות א') ובשערי תשובה סימן תקסח – "מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיקים, מצד שהיא מצווה רבה". לשם הבנת פנימיות עניין ההשתטחות, נביא כמה מקורות מדברי רבי נתן, תלמיד רבינו נחמן מברסלב ב"ליקוטי הלכות": "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והם מתקנים נישמות ישראל במיתתן יותר מבחייהם. ומכניעין הסיטרא אחרא והקליפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעוונותיהם, כי הצדיקים מכניעין, מבטלין אותם במיתתם יותר מבחיהם. בבחינת "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו", שהצדיק האמת, מנהיג הדור האמיתי, ממית שונאי הקדושה והקליפות והסיטרא אחרא במות יותר מבחייו". (הלכות נזיקין ג' סעיף ח')

"וזה בחינת מעלת קברי הצדיקים האמיתיים כי שם על קיברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואר בכתבי הארי ז"ל, ועל ידי זה יכולין הכל להיתקן שיש שפגמו כל כך, בפרט עתה בדורות הללו, שאי אפשר להם להיתקן, כי על ידי כח הצדיקים שוכני עפר, שעל ידי שבאים על קבריהם הקדושים, על ידי זה יכול גם הוא להיתקן" (הלכות הכשר כלים ב' סעיף ז').

"וכשבאים על קברם ומשתטחין עליו, אזי נכללין בנפש הצדיק הנכלל באור אין סוף בחיות עולם הבא, בחיות כולו טוב, ועל ידי זה נתבטל כל הרע ונתכפרין כל העוונות"! (ברכות הראיה ג' סעיף ט')

"ושם, במקום גניזת הצדיק, זוכה כל אחד שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות". (שלוחין ב' י"ג)

"ועל כן הוא דבר גדול מאוד מאוד להרבות לילך על קברי צדיקים אמיתיים". (כתובת קעקע ג' ב')

"ועל כן מסוגל שם מאוד במקום קבר הצדיק האמת לעורר ליבו, להזכיר את עצמו היטב היטב מה הוא עושה בעולם הזה, ולהזכיר את הטוב הכבוש אצלו בגלות גדול, שיזכור את מעלתו, היכן הוא בעולם, כי הוא מזרע ישראל שבשבילם נבראו כל העולמות כולם. ועכשיו הוא נפל למקום שנפל"... (יורה דעה בשר שנתעלם מן העין ג' ז')


"וזה בחינת מה שנוסעין והולכין על קברי צדיקים, והעיקר בשביל תיקון הברית קודש כידוע, שעיקר מה שהולכין על קברי צדיקים הוא בשביל תיקון הברית, וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל, שהוא תיקון גדול לפגם הברית". (חושן משפט הלכות חובל בחברו ג' י')


"ואיתא (מובא בזוהר הקדוש אחרי מות דף עא ע"ב) " דצדיקא שכיחי יתיר בעלמא בתר הסתלקותיה בהאי עלמא יותר מבחיוהי" (הצדיקים מצויים בעולם הזה אחר הסתלקותם יותר מאשר היו בחייהם), וזה בחינת השתטחות על קברי צדיקים אמיתייים, שהוא לצאת מהרע שלו ולשוב להשם יתברך. כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב להשם יתברך, רק על ידי שבאין על קברי הצדיקים האמיתיים, ואז ניכללין בנשמת הצדיק שמת, שהוא עוסק תמיד לברר בירורים. והוא בכוחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחייו, הוא יכול לברר אפילו הנשמות שנפלו מאוד מאוד". חושן משפט נזיקין ג' ח')

"שפתותיו דובבות בקבר" מעלת הלימוד בקברים - בספרים רבים אנו מוצאים דגש מיחד על לימוד התורה ליד מצבות הצדיקים וכן מצאנו סיפורים אודות גדולים ורבים שהיו הולכים ומשתטחים על הקברות ועוסקים שם שעות ארוכות בתורה. הטעם למנהג זה, מלבד עצם קדושת המקום שמשפיעה בוודאי גם על הלימוד, היא לעשות נחת רוח לצדיק הטמון שם ולעורר זכותו, וכמובא בגמרא (בבא קמא פ"ח) "וכבוד גדול עשו לו במותו" (ומבארת הגמרא שפירוש הדברים הוא) שהושיבו ישיבה על קברו".


מובן הדבר, שללמוד בציון הצדיק את דברי תורתו שלו היא מעלה גדולה במיוחד, וכמובא בגמרא (יבמות צ"ג) שהאומר דבר בשם צדיק שכבר נפטר הדבר גורם לו שמחה ו"שפתותיו דובבות בקבר". וכן כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן י"ב) "כשלומד את תורת התנא, אזי התנא נושק אותו והוא נושק התנא וגורם תענוג גדול להתנא כמו שכתוב: "שפתותיו דובבות בקבר". כלומר שיש נחת רוח להצדיק שמזכירים את דבריו בעולם הזה, ואז ממילא מתעורר כביכול גם להמליץ זכות ביתר שאת עבור המשתטח על קברו.


וכן כתב ה"בן איש חי" – "טוב ונכון ללמוד על מצבות הצדיקים תורה, הנותנת חיים לעושיה, ובפרט דברי תורה השייכים לאותו צדיק". וכתב מרן ה"בית יוסף" בשולחן ערוך (ירוה דעה שד"מ) "מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ד' אמות או בבית הקברות". ולכן נוהגים לומר קודם שלומדים לימוד זה ימשך נחת רוח לכל הצדיקים הקבורים פה".


המנהג ללמוד מתורת הצדיק על קברו הוא קדום, ומצאנו לו סמך בהרבה מקורות בחז"ל "אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם – צריך להזכירו במעשיו" (פסיקתא רבתי זכור) וכתב הרד"ל בהגהותיו: "מכאן מקור המנהג לקרות על קברי הצדיקים פסוקים ומאמרים מענינו של אותו צדיק". ובספר חסידים (סימן רכ"ב) כתב: "וכל האומר דבר שמועה מפיהם, הם מתפללים עליו שם וממליצים טובה עליו".

וכן כתב רבי נתן בליקוטי הלכות: "ובארץ ישראל נוהגין שעל גבי כל קבר של תנא או נביא אומרים פסוקים או מאמרים של אותו הנביא או התנא, כי שם מסוגל מאוד ללמוד תורתם הקדושה". וכן נהגו בכל קהילות ישראל לפני שמזכירים תפילתם האישית לומר בקבר הצדיק כמה פרקי תהילים.

עיתות רצון - יש ימים מיוחדים המסוגלים יותר משאר ימים, לבקר ולהשתטח בקברי צדיקים, כמובא ב"שער הגלגולים" לר' חיים ויטאל (הקדמה ל"ח): "גם ציוה אותי (האר"י ז"ל) שאם אלך להתשטח על קברי הצדיקים, יהיה בערב ראש חודש או בט"ו יום לחודש, כי אז יש יותר הכנה מכל שאר הימים. בכתבי המקובלים הוזכרו, נוסף לערב ראש חודש וט"ו לחודש, גם ערב שבת קודש, ערב יום הכיפורים וכן ערב ראש חודש ניסן, אלול וכיסלו, כימים מיוחדים מתוכן שאר ימי ערב ראש חודש. מקור נוסף לכך מצאנו בדברי התפארת ישראל על המשניות (עדיות ב' ע') וכך הוא כותב: משום כך בעת המולד (ערב ראש חודש) וביום היארצייט,ניאות לילך על קברי אבות, כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה". עוד עת רצון מפורסמת וידועה היא להשתטח על קבר הצדיק ביום השנה לפטירתו, הוא יום ה"יארצייט". שורש למנהג זה מצאנו בדברי רש"י (יבמות קכ"ב) וכך כתוב: "ובתשובת הגאונים מצאתי: "הנך רגלי דאמוראי" (יום חג של האמוראים דהיינו) יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומידי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם")

וכתבו המקובלים בשם האר"י, כי בכל שנה באותו יום שנפטר הצדיק מעלין אותו למדרגה יותר עליונה והיא נקראת "הסתלקות". וכן מובא בדברי ר' נתן בליקוטי הלכות: "וכבר מבואר בספרים מגודל הפלגת היחוד שנשעה בשעת הסתלקות הצדיק שנקרא הילולא רבא, בחינת חתונה". (נזיקין ג' ח')

וכשהיה רבי נתן מברסלב בארץ ישראל כתב לבנו: "ברוך ה', יום ו', ערב שבת קודש אתמול לפנות ערב תהילה לא-ל באתי מהילולא קדישא (של הרשב"י בל"ג בעומר) בני שיחיו, מה אוכל לשער לכם גודל יקרת הדבר הזה. אברך בכל ליבי אשר עזרני עד כה..."

תמונות מראש השנה תש"ע[]

צולם על ידי גוי: החג באומן - בעין המצלמה כמו בכל שנה, גם השנה משך ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב באומן עשרות צלמי עיתונות וכתבים, שבאו לסקר את התופעה המוזרה בעיניהם. לידי "חרדים" הגיע סט תמונות שצולם על ידי גוי במהלך החג האחרון, עבור מגזין אירופי. התמונות מוגשות באדיבות נחמן וייס

החג באומן - בעין המצלמה אתר חרדים

הערות שוליים[]

  1. ערך זה נכתב בעקבות שיעורו של נועם ויץ, מישיבת קדומים, בפני באי משכן בנימין, אלול תשע"א
  2. פרק ד', הלכה ד'
  3. פרק ד', הלכה י"ח
  4. לפי ויקיטקסט דף פ"ה, ב'

.

Advertisement