IMAX_Africa_The_Serengeti_1994

IMAX Africa The Serengeti 1994

IMAX Africa The Serengeti

►_Serengeti_-_The_Adventure_(Full_Documentary,_HD)-1585493636

► Serengeti - The Adventure (Full Documentary, HD)-1585493636

הסרנגטי, גן העדן הנצחי של מזרח אפריקה, עם מרחביו האינסופיים וחיות הבר, גורם לאדם להרגיש כאילו הוא מעורר תחושה של הגעה לפינה שלווה לכאורה בעולם. יוצר סרטי הטבע ריינהרד ראדק בילה יותר משנתיים בארץ המסאי וצילם תמונות עוצרות נשימה. הסרט התיעודי מלווה את קולנוען החייתי בעבודה על סרט הקולנוע החדש שלו "סרנגטי" בפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה וממחיש את התנאים והקשיים שיכולים להתעורר בעת ביצוע סרטי בעלי חיים בהיקף זה ואת האפשרויות שמציעים המדינה החדישה טכנולוגיית סרטים. במיוחד הצילומים הייחודיים וההילוכים האיטיים סופר מאפשר לזואולוגים להשתתף בתחומי מחקר חדשים. מצד שני, הטכנולוגיה המודרנית חשופה גם לתקלות ולכן יכולה גם להפריע לעבודתו של קולנוען של בעלי חיים.

WILDLIFE_IN_SERENGETI_Wild_animals_Serengeti_National_Park

WILDLIFE IN SERENGETI Wild animals Serengeti National Park

The Serengeti National Park in Tanzania is one of the largest wildlife sanctuaries in the world. This documentary is MBC's HDTV special on the last remaining wildlife spectacles on earth, the greatest and most varied collection of terrestrial wildlife animals.

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

קובץ:Serengeti-Sign.jpg

שלט הכניסה לפארק

קובץ:Foto Safari.jpg

תיירים בספארי בסרנגטי

קובץ:Western Serengeti 2012 06 02 4139 (7557734884).jpg

נוף סוואנה בסרנגטי

קובץ:Western Serengeti 2012 06 02 4063 (7557753338) (2).jpg

תנין יאור בפארק

סרנגטי (Serengeti) הוא הפארק הלאומי השני בגודלו בטנזניה,[1] והוא משתרע על פני 14,763 קמ"ר באזור הסרנגטי שבצפון המדינה. הפארק מפורסם בשל "הנדידה הגדולה", שבמהלכה מאות אלפי בעלי חיים נודדים בינו לבין שמורת המסאי מארה שבקניה. הפארק מהווה מוקד משיכה לתיירים, ומדי שנה מגיעים כ-90,000 מבקרים לצפות בעולם החי העשיר שלו. בשנת 1981 הכריז אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית וכשמורה ביוספרית.[2]

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראשיתו של הפארק בשמורת ציד שהקימו הבריטים על שטח של כ-800 אקר (כ-3,200 דונם) ב-1929. ב-1951 הוסבה שמורת הציד לפארק לאומי. הוא החל להתפרסם בעולם במהלך שנות ה-50, בעקבות עבודתם של הזואולוגים ברנהרד ומיכאל גז'ימק, שתועדה בסרטם זוכה הפרס האוסקר "Serengeti shall not Die".

גאוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פירוש המילה "סרנגטי" בשפת המסאים הוא "מישורים אינסופיים". האזור המכונה בשם זה משתרע על פני כ-60 אלף קמ"ר בצפונה של טנזניה, והפארק הלאומי משתרע על פני כרבע ממנו. הסרנגטי מאופיין במישורים רחבי ידיים, המכוסים בצמחיית סוואנה.

הפארק מוקף בשמורות טבע ובשמורות ציד. הוא גובל באזור פיקוח הציד לוֹלְיוֹנְדוֹ בצפון מזרח, באזור השימור נגורונגורו בדרום מזרח, בשמורת הציד מָאסְוָוה בדרום מערב, ובשמורות הציד אִיקוֹרוֹנְגוֹ וגְרוּמֶטִי במערב. בצפון, גובל הפארק בשמורת מסאי מארה הקנייתית.

הנדידה הגדולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך הנדידה הגדולה, עדרים המונים למעלה ממיליון פרטים של גנו כחול נעים במסלול מעגלי בין הפארק לבין שמורת מסאי מארה שבקניה. במהלך העונה הגשומה, בין דצמבר למאי, הם נמצאים באזור הדרומי של הפארק, בו יש כמה נחלים שיכולים להרוות את צמאונם. בעונה היבשה, הנחלים מידלדלים והצמחייה מתייבשת, ובחיפוש אחרי מקורות מזון ומים אחרים, הם נעים צפונה ומערבה, לכיוון שמורת מסאי מארה. אף שהנדידה הגדולה מאופיינת בעיקר בעדרי הגנו, מי שמוביל אותה הם עדרי זברות, המונים כ-200 אלף פרטים. בעלי חיים אלה ניחנו בזיכרון טוב משל הגנו, והם אלה שזוכרים את הדרך למקורות המזון והמים. בעקבות עדרי הגנו והזברות נודדים גם הטורפים הניזונים מהם. אחד המכשולים במסע המפרך של העדרים ב"נדידה הגדולה" הוא חציית הנהרות שבדרך, שם אורבים מאות תניני יאור גדולים שמחכים לסעודתם השנתית. המפורסמים שבנהרות הם נהר הגרומטי בסרנגטי בטנזניה ונהר המארה בגבול הסרנגטי והמסאי מארה שבקניה. כאשר מגיע עדר גדול לנקודת חציית הנהרות, תמיד נצפה היסוס של העדרים הראשונים, אך לאט לאט מגיעים עוד ועוד פרטים ומתחיל להיווצר לחץ על הגדה עד שהפרט הראשון קופץ למים (לפעמים לא מבחירה). כך מתחילה תגובת שרשרת, “אפקט העדר” ובזה אחר זה קופצים הגנו למים ומתחילים במרוץ לגדה הבטוחה. את אירוע חציית הנהר מכנים “קרוסינג” (חצייה בעברית).[3] זהו אירוע דרמטי המאופיין במאבק לחיים ולמוות הן של הגנו והן של התנינים בטבע האפריקאי הפראי.

מלבד עדרי הגנו והזברות, נמצאים בפארק בעלי חיים רבים אחרים, במשך כל ימי השנה:

דמוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך הקמתו של הפארק, אולצו תושבי האזור המסאים לעזוב לאזור נגורונגורו, בצעד שנחשב עד היום שנוי במחלוקת. כיום, היחידים המורשים לגור בתחומו דרך קבע הם עובדי רשות הגנים הלאומיים הטנזנית (TANAPA), חוקרים וצוותי המלונות הפועלים בשטחו. רובם מתגוררים בסֶרוֹנֶרָה.

תיירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

עולם החי העשיר של הפארק הופך אותו לאחד מאתרי התיירות המובילים בטנזניה, ומדי שנה מבקרים בו כ-90 אלף תיירים. בתחומי הפארק יש בתי מלון ואתרי קמפינג המאפשרים שהייה ממושכת בו.

רוב התיירים מגיעים בטיולי ספארי מארושה, אם כי ניתן לטייל בו גם באופן עצמאי. בתחומי הפארק מספר מסלולי נחיתה המיועדים למטוסים קטנים. דרך מקובלת נוספת לטיול בפארק היא באמצעות טיסה בכדור פורח.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

* האתר הרישמי

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תבנית:אתרי מורשת עולמית בטנזניה

תבנית:Coord/display/title

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.