בית הכנסת של העדה ברמלה. צילמה:תמר הירדני
הקראים הם חלק מן העם היהודי, עם זאת אין הם מקבלים את מסורות חז"ל. במאה ה-8, בעקבות סכסוך בגולת בבל, ענן בן-דוד פרש ממשפחת ראש הגולה והקים תנועה נפרדת.
יש להם ספרות ענפה של תורה שבעל-פה אבל אינה זהה למקובלת לזו של העם היהודי.
התנועה מונה היום 40,000 איש בארץ ומעט גם בחו"ל. המרכז הקראי הוא ברמלה. בית כנסת קראי יש גם בירושלים העתיקה.
בית הכנסת הקראי העיר העתיקה[]
ראו ערך מורחבבית הכנסת הקראי העיר העתיקה
חזית בית הכנסת - 2009
בית הכנסת הקראי העיר העתיקה שוכן מול בית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. במבנה בית הכנסת נמצא גם מושב המועצה העולמית של "היהדות הקראית העולמית" ומוזיאון לתולדות הקראים. לפי מסורת הקראים, מייסד הכת, ענן בן דוד, התיישב בירושלים, כבר במאה ה-8 [1]. וקדש בה "חצר" - כאמור אצל שלמה המלך:"בַּיּוֹם הַהוּא, קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת-תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית-ה'" [2]. המאה ה-9 הייתה תקופת הפריחה של היישוב הקראי בעיר.
האתר פתוח לביקורים רק לאחר תיאום מראש.
פסיקה אישית[]
קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
כתב יד לניניגרד - כתב יד העתיק של התנ"ך- היה בידי הקהילה הקראית בחצי האי קרים
ביסודה של היהדות הקראית עומדת הפסיקה האישית. בספרות קראית מאוחרת ייחסו את ניסוח העקרון הזה לענן בן דוד הנשיא שאמר על פי המסורת הקראית: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר "חפשו בתורה היטב ואל תסתמכו על דברי", אך ספרו של ענן, "ספר המצוות", לא מכיל את הביטוי הזה, וחוקרים טענו שהוא נוצר רק מאות שנים לאחר מכן. עקרון זה נותן לכל פרט את האפשרות לפרש את התורה בעצמו, מתוך למידה יסודית שלה, על יסוד שאיפה להבנת התורה בצורה אליה, לכאורה, התכוון אלוהים. זאת על סמך הכתוב בספר דברים ל, יא-יד.
| כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. | ||
| – דברים ל, יא-יד | ||
מאחורי עקרון זה עומדת ההבנה כי האחריות על קיום המצוות מוטלת על כל פרט, וכפי שניסח זאת החכם הקראי סהל בן מצליח הכהן: "דעו אחינו בני ישראל, כי כל אחד ממנו תלוי לנפשו, ולא ישמע אלהינו את דברי המצטדק ואומר:'כך נהגוני רבותי'". דניאל בן משה אלקומיסי ניסח עקרון זה בצורה חדה אף יותר ואמר: "כל הנשען על אחד ממלמדי הגלות, בלי לחקור היטב בחכמתו, הוא כעובד עבודה נכריה" (מתוך האגרת לתפוצות). דניאל אלקומיסי ביטא את השאיפה להסתמך רק על המקרא בכל מה שקשור לקיום מצוות. הסתמכות על מקורות אחרים מרחיקה, לדבריו, את האדם מהאל.
למרות זאת היהדות הקראית לא הייתה בעלת אופי אנרכיסטי. בראש הקראים עמדו מנהיגים רוחניים המכונים: "חכמים", בעלי בקיאות במקרא ובמסורת היהדות הקראית. הם שימשו כמנהיגי הקהילה כמדריכיה, כמלמדיה ודייניה.
על אף התמיכה בפסיקה אישית, רוב הציבור הקראי דוגל בהלכות ובפרשנויות מקרא מסוימות. הקראים מסבירים את הדבר בשיתוף ידע ודעות שמתקיים בציבורם. הדרכים השונות להבנת התורה נדונות בציבור, והפירוש שמשכנע את הרוב הופך לדומיננטי. אולם, הייתה סובלנות גם כלפי דעות מיעוט, אם התבססו על הבנה סבירה של פשט המקרא.
עם השנים עלתה נטייה גוברת לאחידות אצל הקראים. הקראים עדיין לא קיבלו פסיקה של דור מסוים כמחייבת כליל את הדור הבא, כפי שהתרחש ביהדות הרבנית, ולא ביטלו באופן רשמי את הפסיקה האישית, אך מנהיגים רוחניים מסוימים החלו לתבוע שהציבור יכפיף עצמו להכוונתם.
ב"אדרת אליהו" כתב אליהו בשייצי על יכולתם של המנהיגים ("חכמים") לתקן תקנות שיחייבו את הקהילה כולה: "...המורד בדברי החכמים הנמצאים בכל דור ודור בכל תקנה ודין שיעשו ראוי לנדותו ולהחרימו ככתוב 'יחרם כל רכושו והוא יבדל'" - "ולא יתירו לו נידוי עד שיבוא לבית דין לקבל מלקות...".
גם החכם הקראי המצרי יוצא רוסיה, טוביה לוי בבוויץ, רמז על מעמדם של החכמים ועל סמכותם לתקן תקנות ולהדריך את העם, בתשובתו לטענה כי הקראות קפאה על שמריה: "חוקרים רבים כינו את ההבדל בין יסודות דת הקראים לזו של הרבניים, בכך שהקראות בכל דורותיה נשענת על דברי התורה הכתובה, ובאפשרות חכמי הדור הקראים לשנות מנהגים והלכות בהתאם לרוח הזמן מבלי לנטות ימין ושמאל מדברי הכתוב, לעומת היהדות הרבנית, שנשענת על דברי החכמים שדבריהם חזקים יותר מדברי התורה".
עם חזרתם של הקראים לארץ ישראל, המסגרת של הקהילה ותקנותיה נחלשה וכך גם מעמדם של החכמים הקראיים. השאלה על מידת סמכותם מעוררת גם עתה חילוקי דעות בקרב החוגים הקראיים.
היחסים עם הקראים[]
דב קסלמן כתב בירחון סגולה לפברואר 2012 [http://www.flipedition.com/books/books/show/otiyot/segula_21 לאחר למעלה מאלף שנים שבהן חיו בקהילות נפרדות החלו קראים ויהודים במדינת ישראל להתקרב ולהתמזג. אלה וגם אלה ישראלים הם, והדבר מציב סימן שאלה באשר לשמירת הזהות הקראית
בתחילת הכתבה הוא מצטט את חצחק בן צבי :"מה שנוגע לקראי מצרים, שהיחסים ביניהם ובין היהודים היו יחסי אחווה ורבים מעסקניהם נתנו יד לציונות ... בזמן המלחמה העולמית השנייה היו פעילים יחד עם יהודי מצרים לארח חיילים מהגדודים העבריים בצבא הבריטי במצרים. בדרך כלל עליי להצהיר שאין כאן שאלה בדבר זכותם לעלות לארץ. עניין הגזע אינו קובע. הן מקבלים אנחנו ברצון גם את הגרים החדשים מאיטליה שנספחו על עדת ישראל. כן קיבלנו בשעתו את הגרים הרוסים ואת הסובוטניקים, ואין מקום לשאלה גם בדבר גרים שנספחו בדורות הקודמים. אולם מכיוון שנתעוררה שאלה על גזעם ומוצאם, ראיתי לנחוץ לעמוד על שאלה זו. אני רואה בעלייתם של הקראים, בייחוד הקראים פליטי מצרים בתקופה זו, אות ומופת שגם הענפים היבשים של האילן הנצחי של ישראל סבא מתעוררים לחיים חדשים ושואפים לשוב לצור .) מחצבתם )יצחק בן צבי, ‘דבר‘, 23.2.1950
הוא הביא ציוני דרך:"בתחילת הדרך הקהילה הרבנית לא ראתה בקהילה הקראית איום חמור ואפשרה לה להתקיים לצדה. אחד הסיפורים שיכולים להמחיש את הקשרים הקרובים בין הקראים ליהודים במצרים עוסק באחים למשפחת תוסתרי — שלושה סוחרים עשירים ממוצא קראי שהגיעו למצרים במהלך המאה ה־ 11 . האחים תוסתרי קשרו קשרים קרובים מאוד עם השליט המצרי שנודעה לו השפעה גדולה גם על ארץ ישראל באותה תקופה. בזכות כוחם והשפעתם דאגו האחים תוסתרי פעמים רבות לאחיהם, מבלי להבחין בין קראים לרבניים.
ומסיים:"מתבוללים אל תוך הישראליות מעמד הקראים בארץ כיום מורכב. המדינה מכירה בהם ומאפשרת להם לרשום תעודות נישואין, גירושין ופטירה. היא גם מכירה ברב הראשי של הקראים ונותנת להם תקציבים מסוימים לענייני דת, אולם התקציבים הללו מגיעים ממשרד התרבות ולא ממשרד הדתות. מאז שנות השישים, בעקבות פסיקה של הרב עובדיה יוסף, הקראים יכולים להתחתן עם יהודים — בחתונה יהודית אורתודוקסית בלבד — בתנאי שהם מצהירים ברבנות כי הם מאמינים בתורה שבעל פה. הקהילה הקראית היא היחידה שהרבנות הראשית מכירה בה במידה מסוימת, בשונה מהשומרונים למשל. מורכבות זו קיבלה ביטוי תקשורתי לפני חודשים אחדים, כאשר שלט על חנות ברמלה הכריז: “אטליז כשר, בהשגחת היהדות הקראית״. בעל האטליז נקנס באלף שקלים בשל עברה על חוק איסור הונאה בכשרות, אך ערער לבית המשפט וזכה. השופט הסביר בהחלטתו כי אי אפשר להתבלבל בקריאת השלט ולחשוב שההכשר הוא של הרבנות היהודית. האתגרים העומדים בפני הקראים היום אינם פשוטים. עליהם להילחם בתופעת החילון, שפוגעת כיום גם ביהדות הרבנית; ועליהם לשמור על מסורתם הייחודית למרות השתלבותם בציבור הישראלי, כולל שירות בצה״ל וחיים בחברה שאינה מכירה כמעט קהילה מיוחדת זו. המספרים מדברים בעד עצמם: במאה העשירית כמעט שליש מעם ישראל היה קראי, ואילו כיום מעריכים שיש בארץ כ־ 25 אלף קראים ולהם 12 בתי כנסת פעילים בלבד. בעולם פזורים לפי הערכות שונות עוד כעשרת אלפים קראים, רובם בחצי האי קרים ובארצות הברית. אין נתונים באשר למספרם של הקראים שעדיין שומרים על מצוות הקהילה ומנהגיה במלואם.
קישורים חיצוניים[]
