הרב יצחק נסים

4 באוקטובר 1958 המקור:משה פרידן - Israel National Photo Collection

הרב יצחק נסים בעת הכתרתו לרב ראשי. מאחור: הרב יהודה לייב הכהן מימון - נסרקה מעיתון על-ידי משתמש:דוד - הויקידפיה העברית

הרב יצחק נסים נואם בטקס הכתרתו לרב ראשי המקור:כנ"ל

הרב יצחק נסים הוכתב לרב ראשי בניסן תשט"ו (1955) בבית הכנסת "ישורון" בירושלים. אלו הם דרכי הפעולה שקבע לפעולתו:
התפקיד הראשון הוא להפוך את שבטי ישראל לעם אחד, למזגם ולחברם… עקבתי בעניין רב אחר המבוכה הרוחנית הנשמעת בין אנשי הרוח והעט בישראל, ואף בין הנוער, וראיתי שגם בדורנו זה, יש עתה, בשעת המשבר הרוחני, רצון נסתר לשיבה אל היהדות ואל מצוות התורה. דרושה התעוררות מקבילה גם מצד אנשי הדת והרוח, שישתמשו בשעת הכושר ויגיעו אל לבו של כל אדם, לספק לו ידיעות ודרישותיו הנפשיות, ולהביא לכל כפר ומושב בישראל את דבר ה'.

המקור:שמואל כ"ץ , מוסף לשבת של מקור ראשון

תולדות חייו

(המקור הנ"ל)
הרב נסים נולד בכ"ה בכסלו, נר ראשון של חנוכה (בשל כך נקרא נסים), בשנת תרנ"ו (1895) בבגדד שבעיראק. בהיותו בן עשר עלה עם אמו לארץ. אביו הגיע כעבור שנתיים. כעבור 8 שנים חזר לבגדד בגפו כדי ללמוד אצל חכמי העיר. כבר בנערותו הצטיין בתפיסתו המהירה והחדה, בעמקות מחשבה ובבקיאות רבה. רבותיו, ובראשם הרב שמעון אגסי מגדולי רבני בגדד, שחיבבוֹ מאוד, ייעדו אותו לגדולות. הוא למד בבית המדרש לרבנים, 'בית זילכה', שייסד הרב עבדאללה סומך, גדול רבני בבל בדורו, ועד מהרה יצא שמו כתלמיד חכם ופוסק בעל סברה ישרה, נעים הליכות וישר דרך. רבים השכימו לפתחו לקבל עצה ועזרה. הוא עמד במשא ומתן הלכתי עם גדולי רבני דורו, ספרדים ואשכנזים, בעיראק ומחוצה לה. הגדול שבהם היה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, 'החפץ חיים', שהתפעל מגדולתו בתורה. בשנת תר"ף (1920) נשא לאישה את ויקטוריה בת ר' יעקב אהרון.

גם כושרו המנהיגותי בא לידי ביטוי באותה העת. מגיל 24 ייצג את קהילת בגדד הגדולה והוותיקה בעניינים שונים. הוא נהג במסורת המשפחתית – לא לכהן ברבנות אלא לצרף לימוד תורה ופרנסה. בשנת תרפ"ה (1925) זכה להגשים את חלומו ועלה ארצה, למורת רוחם של גדולי רבני בגדד, שהתלוננו על שהשאירם כספינה ללא קברניט. ביתו הפך עד מהרה לבית ועד לחכמים, חוקרים וסופרים. לעתים מזומנות קיימו אבות בתי הדין הספרדיים התייעצויות בביתו בסוגיות חמורות שהתעוררו בין כתליהם. קשר מיוחד היה לו עם רבה האשכנזי של ירושלים, הרב צבי פסח פראנק, ועם זקן גדולי הדור, ה'סבא קדישא', רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, שהפכוֹ לא רק לתלמיד חבר אלא גם לאיש סודו המובהק. למרות כל זאת הוא התרחק מכל תפקיד רשמי של רבנות ושררה ציבורית, בטענה שאיננו מוכן ליהנות מכספי ציבור, והמשיך לעסוק במסחר.

על משפחתו (מהויקיפדיה העברית):"הרב נסים היה אחיו של הרב יוסף דוד רחמים, והרב אברהם חיים רחמים, מקובל מגדולי חכמי בבל בדור הקודם וכן אחיו של הרב יחזקאל עזרא רחמים](בעל הספר עצי היע"ר). אחיושלמה ציון חוסל על ידי המשטרה העיראקית, בשל טעות בזיהוי.

הרב נסים הוא אביהם של פרופ' מאיר בניהו, חתן פרס א.מ.ת בחקר המקרא ותולדות עם ישראל, ושל חבר הכנסת והשר מטעם הליכוד, משה נסים.

למען אחדות העם

הרב נסים החל לפעול לאחדות העם ולקירוב לבבות מסעו הראשון, שהתקיים בכ"ה בניסן תשט"ו (1955), היה במושבי העולים החדשים בפרוזדור ירושלים ובחבל לכיש, כדי לכוונם בצעדיהם הראשונים בארץ ולעודדם לשמור על מסורתם. לאחר מכן פנה לביקוריו בהתיישבות העובדת, דווקא הלא דתית, וזאת מתוך רצון להפיג את המתח הרב ששרר בין דתיים ללא דתיים באותם הימים. הוא הבין שהקיטוב והפילוג בעם הולכים ומעמיקים, וסבר כי ההתרחקות של בני ההתיישבות מערכי היהדות מסכנת את עתיד האומה.

בה' בשבט תשי"ז (1957) יצא למסעו הראשון אל הקיבוצים הלא דתיים, שהתקיים להפתעת הכול דווקא בקיבוצי 'השומר הצעיר' המסונפים למפ"ם: גן שמואל, עין שמר, משמר העמק ומרחביה.

• עם היכנסו לאולם התרבות בקיבוץ גן שמואל, הבחין שאין מזוזה בפתחו. לאחר מתן הסבר לחברים על חשיבות המצווה, כחותם הבית היהודי ומגִנו, הם הבטיחו לו שאם ישלח להם מזוזות הם יקבעו אותן בפתח בתי התרבות, וכך היה.
• בקיבוץ עין שמר הוא דיבר על הצורך לחדש בקיבוץ את התפילה שמזה עשרות שנים לא נשמעה בו. החברים הסבירו לו שהם נמנעו מלקיים מניין תפילה בשל אי רצונם להפריד בין גברים לנשים. להפתעתם הרבה השיב להם הרב נסים: "אני מודיע לכם שהנכם רשאים להתפלל יחד, ובלבד שתתפללו!".
• משם הגיע לקיבוץ משמר העמק, ביתו של האידיאולוג ומנהיג התנועה, יעקב חזן, שניצב בפתח השער למרות מחלתו. הוא התרגש מאוד מדברי הרב שבא לקיים מצוות ביקור חולים. מהמוסד החינוכי בקיבוץ זה קיבל הרב מכתב שבו נאמר: "הביקור הזה היה מאורע רב ערך בחיי בית ספרנו".
• בקיבוץ מרחביה, ביתו של מאיר יערי, 'האדמו"ר של השומר הצעיר', התקיים ויכוח ידידותי על יחסי דתיים-חילונים. לקראת חג הפסח שלחה מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית הוראות לקראת החג לכל קיבוצי 'השומר הצעיר'.
• מקיבוץ בית אלפא קיבל הרב מכתב אוהד, ובו נכתב בין השאר: "סוף סוף זכינו לסידור שמקבלים אנחנו מכם הוראות לכשרות, דבר שציפינו לו שנים על שנים!".

רוח חדשה ברבנות

שמואך כ"ץ סיפר:"על יחסו המיוחד של הרב נסים אל הציבור הלא דתי ניתן ללמוד מאירוע שהתרחש במשק שבו נולדתי, ניר גלים. בחנוכה תש"ך (1959) השתתף הרב נסים בטקס חנוכת בית הכנסת במסגרת מסיבת העשור להקמת המשק. אחד הנואמים אמר שהחופשיים והמשכילים הם המתייוונים של דורנו. הרב נסים, בנאום הברכה שלו, דחה זאת מכול וכול, ואמר: אין יהודים חופשיים ואפיקורסים בימינו. יש רק יהודים השוכחים לקיים מצוות או המתעצלים בכך! הרב נסים לא רק יצא אל עמו, אלא גם פתח בפניו את דלת ביתו, שם נפלו המחיצות הבין עדתיות. מכל חלקי העם ומכל החוגים הגיעו כדי לבקש עצה ועזרה מהרב הראשי וכדי לצלול עִמו בעומקה של הלכה. מבאי ביתו היו רבנים גדולי תורה, כרב שלמה זלמן אוירבך וייבדל לחיים הרב יוסף שלום אלישיב; פרופסורים ידועי שם, כרב שאול ליברמן, גרשום שלום ומשה דיוויס; סופרים דגולים, כש"י עגנון וחיים הזז; פוליטיקאים ואנשי ציבור, כשר זרח ורהפטיג וכח"כ מנחם בגין; ראשי קהילות יהודיות מכל תפוצות ישראל ודיפלומטים גויים, וסתם עמך.

הדבר בלט בעיקר בקידוש המיוחד שהתקיים בביתו בשבתות ובחגים לאחר התפילה. המונים נהרו לביתו, להתבשם מדברי תורתו ולטעום מהתקרובת שהכינה בטוב טעם הרבנית ויקטוריה. הגיעו לשם מחוגים שונים ומזרמים שונים, דתיים ולא דתיים, קונסרבטיבים ורפורמים, מהארץ ומהתפוצות – בעיקר קבוצות של בני נוער, יהודים ואף גויים. עם כולם ניהל הרב שיחה נעימה, ולעתים היו אף ויכוחים. בנועם הליכותיו הוא שבה את לב שומעיו. כל בני המשפחה נרתמו למבצע האירוח הגדול. היתה זו הוצאה כספית גדולה, ואת הכול מימן הרב מכיסו. בשום אופן לא הסכים לראות בכך הוצאה מוכרת בשל מעמדו הציבורי.

מאבקי זהות

במאמר הובא תאור של אחדים מהמקרים בהם הרב התערב ומצא פתרון:

• בשר חזיר וחלב תנובה – מאבק קשה ועיקש התנהל כנגד גידול חזירים, שהפך להיות ענף מכניס בחלק מהקיבוצים בארץ. רוב מפעלי המזון בארץ, לרבות המפעלים בקיבוצים, עמדו תחת השגחת הרבנות הראשית. הרב נסים איים שכל מפעל הקשור לגידול החזירים – תוסר ממנו כשרותו. הרב גם פנה ליו"ר הקרן הקיימת לישראל בבקשה שיורה לקיבוצים היושבים על אדמת הלאום, שנקנו גם מתרומות של יהודים שומרי מצוות, להפסיק מיד לגדל חזירים... הרב נסים לא נכנע, והקיבוצים התקפלו.
• פולמוס 'מיהו יהודי' – בד' בתמוז תשי"ח (1958) אישרה הממשלה את ההנחיות החדשות שקבע שר הפנים, ישראל בר-יהודה, על אופן רישומם של תושבי הארץ במרשם התושבים, ולפיהן גוי יוכר כיהודי על פי הצהרתו בלבד אף שלא התגייר כדין, והורים יכולים לרשום בתעודת הזהות את ילדם כיהודי אף אם אמו אינה יהודייה. הוא דרש מראש הממשלה, דוד בן גוריון, לבטלן, אך זה סירב לכך בתוקף בטענה שמדינת ישראל אינה מדינת הלכה... לבסוף, לאחר שרוב החכמים התנגדו להנחיות החדשות, נאלץ בן-גוריון לבטלן.
• עדת 'בני ישראל' – 'בני ישראל' היא עדה שהתיישבה בהודו לפני דורות, ולטענת בניה מוצאם מעשרת השבטים. בראשית שנות המדינה עלו לארץ כ-1,200 מבני העדה. .. המועצה קיבלה את ההחלטה שגיבש הרב נסים, ולפיה בני העדה מותרים לבוא בקהל ישראל, בצירוף הנחיות הלכתיות לרישומם לנישואים. לאתר הסתה פרועה בני העדה הודיעו שלא ישיבו לשאלות רושמי הנישואין, והאשימו את הרבנות הראשית במדיניות של הפליה גזענית.

יחסו לביקור האפיפיור

בי"ח בכסלו תשכ"ד (1963) התקבלה הודעה כי האפיפיור פאולוס ה-6 הודיע על החלטתו לבקר לראשונה במקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש. המילים 'מדינת ישראל' לא נזכרו בדבריו אלא 'פלשתינה', ולא במקרה.

הרב נסים סירב להשתתף בקבלת הפנים. היו שחיזקו את ידיו והיו שהתנגדו לצעד זה. החל מסע לחצים אדיר, שלא היה כמותו, כדי שישנה את דעתו. מבין כל שרי הממשלה, התקיפה ביותר הייתה שרת החוץ גולדה מאיר, שכעסה על ש"הרב נסים מנהל מדיניות חוץ ממרומי היכל שלמה".

"האיום לא עושה עליי רושם", אמר למקורביו. הלחץ נמשך כל העת. ללשכתו הגיעו שליח אישי של נשיא המדינה, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, שרים וחברי כנסת. אחד השרים איים עליו שהוא נושא על שכמו אחריות היסטורית הרת גורל לעם היהודי: סירובו יעורר שנאה ליהודים בעולם, ועלול להביא לידי פוגרום. הלחצים, האיומים וההפחדות לא הועילו במאומה. הרב לא זז מדעתו כמלוא הנימה.

שחרור ירושלים

לפני כל תשעה באב נהג הרב נסים לפרסם מנשר, ובו הוא מנה את השנים שחלפו מאז נותק עם ישראל מהכותל המערבי במלחמת השחרור, והביע תפילה לשוב אליו ואל כל המקומות הקדושים במהרה.

כעבור שנים, בכ"ח באייר תשכ"ז (1967), בעיצומה של מלחמת ששת הימים, זכה הרב נסים להיות בין מנהיגי האומה הראשונים שהגיעו לכותל המערבי ששוחרר על ידי הצנחנים. הוא בירך יחד עם החיילים ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות בהתרגשות רבה. לשאלת חיילים פסק שיש לומר למחרת הלל בברכה. ביוזמה שלו ושל עמיתו, הרב אונטרמן, קבעה הרבנות הראשית את יום כ"ח באייר כ'יום ירושלים', להודיה ולאמירת הלל בברכה לדורות על הניסים שהיו במלחמה זו ועל איחודה של ירושלים. החלטה זו התקבלה בשמחה בציבור, כשם שרבים שמחו בפסק הייחודי של הרב נסים, שהתיר כבר בשנת תשי"ח (1958) גילוח ונישואין ביום העצמאות.

בבחירות לרבנות הראשית שהתקיימו בז' בחשון תשל"ג (1972) נבחרו לתפקיד הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף. בכך הסתיימו 18 שנים של עשייה גדולה ומאבקים ללא פשרות על כבוד התורה, על שמירת אופייה היהודי של המדינה ועל מעמדה של הרבנות. הרב נסים הטביע חותם בל יימחה על הרבנות הראשית. בתשעה באב תשמ"א (1981), בצהרי היום, השיב את נשמתו לבוראו.

כתב את המאמר המפורט, שניתן לקרוא הקישןר לעיל, הרב שמואל כ"ץ הוא רב אולפנת 'חורב' והממ"ד התורני הר-נוף בירושלים, וחוקר תולדות הרבנות הראשית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז באלול תשע"א, 16.9.2011

על פעולותיו הנוספות

(מהויקיפדיה העברית)
בשנת 1960, ביוזמת הרב נסים, הועלו עצמותיו של החיד"א לארץ ישראל והוא נקבר בהר המנוחות.

הרב נסים הקים בית מדרש להכשרת רבנים, מבוגריו הראשון לציון ה[[רב מרדכי אליהו[[ (אשר הקים בעצמו מאוחר יותר בית מדרש במתכונת דומה).

לאחר פטירתו, הוקם על שמו מכון "יד הרב נסים" - מכון אקדמי תורני ייחודי המשלב מכון מחקר אקדמי יחד עם בתי מדרש ברוחו של הרב נסים

מספריו

• שו"ת יין טוב

קישורים חיצוניים

(מהויקיפדיה העברית)

מיזמי קרן ויקימדיה תבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזם

• ‫עוזי ברוך, ‏הרב יצחק נסים: הרב שאמר לא לאפיפיור, באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2011‬