קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הרב עמרם אבורביע - יצר:עמא

טקס הנחת אבן הפינה לבנין בית הכנסת לעדת המערבים 'אור זרוע' שכונת נחלאות ירושלים תרפ"ז 1926יצר:עמא

)

רחוב נתיבי עם, ע"ש חיבורו של הרב עמרם אבורביע. בשכונת רמות אלון, ירושלים.יצר:עמא

הרב עמרם אבורביע (י"ז באדר תרנ"ב ([1892) - ז' בטבת [תשכ"ז (1966)) היה רב ראשי לעדה הספרדית בפתח תקוה. היה חבר ברבנות הראשית לישראל.

דברים ליום פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אליעזר מלמד כת ברביבים מיום עשירי בטבת תשע"ה במסגרת הכתבה על הנושא:"מדיניות רווחה נכונה וצודקת"

השבוע בז' בטבת חל יום פטירתו של אחד מגדולי הרבנים בדורות הקודמים, הרב עמרם אבורביע זצ"ל, בעל ספר 'נתיבי עם'. רבי עמרם נולד במרוקו הספרדית (תרנ"ב), ועלה עם סבו לעיר העתיקה בירושלים בהיותו בן ארבע עשרה. רבו המובהק היה רבי יוסף חיים הכהן, ששימש ראב"ד ונשיא לעדת המערבים, ורבי עמרם זכה להתחתן עם בתו הבכורה רבקה. בשנת תשי"א נתמנה לרב ואב"ד של פתח תקווה, ושימש כחבר מועצת הרבנות הראשית. מתוך גדלותו בתורה הביע תמיכה בתנועה הציונית, ובימי מלחמת השחרור, למרות שכבר היה קרוב לגיל שישים, התנדב להשתתף בשמירות סביב לירושלים. לאחר קום המדינה היה נוהג לומר ביום העצמאות ברוב עם הלל עם ברכה ועורך מסיבת הודאה לה'. לפני התמנותו לרב השתדל להתפרנס מיגיע כפיו, על ידי חנות לתשמישי קדושה שהייתה לו בשותפות עם רבי יוסף שלוש, ראש עדת המערבים. ידוע שגדולי הרבנים בדור שאחריו, הראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל ומו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, העריכו מאוד את גדולתו בתורה.

הרב עמרם אבורביע זצ"ל זכה לחנך את כל ילדיו לתורה ועבודה, והם היו אנשי חינוך, מדע ועסקים. בנו פרופ' אהוד אביבי, גדול חוקרי הגרעין בישראל, הוביל את הקמת הכור בדימונה (אגב, במשפחתם מספרים שהנשיא לשעבר שמעון פרס הפריע מאוד להקמת הכור, ורק לאחר שראה שהדבר קורם עור וגידים, החל להשתבח בו כמי שכביכול יזם את הקמתו).

בהיותו כבן שלושים, בעצם הימים הקשים שעברו על הארץ בימי מלחמת העולם הראשונה, עלה לו לפי חשבונותיו שבין ניסן תשכ"ז לניסן תשכ"ח תהיה גאולה לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מתוך עיר הקודש ירושלים. על דרשתו זו חזר כמה פעמים.

בשנת תשכ"ג, כאשר עסק פרופ' אביבי בהוצאת ספר דרשות אביו לאור, ביקש להניאו מפרסום דרשה נבואית זו, אבל אביו התעקש שכך יהיה וצריך לפרסם את הדרשה. בימי חנוכה תשכ"ז סיפר בדרשתו על חשבונו, וסיים בתפילה שכך יעשה ה' עמנו, שנזכה בקרוב לניצחון מזהיר על שונאינו, בים ביבשה ובאוויר. בז' בטבת נפטר, בכ"ח באייר שוחררה ירושלים ולשמחת כל צאצאיו ותלמידיו דבריו התקיימו במילואם (הקדמה ל'נתיבי עם', מהדורת תשס"ג, עמ' 22).

תולדות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בטטואן שבמרוקו הספרדית בשנת תרנ"ב (1892) לרב שלמה אבורביע (משפחה שמקורה מקסטיליה שבספרד) וליוכבד לבית כלפון. לאביו היה בטטואן בית מדרש שנקרא "מדרש שלמה" ולאחר שעלה החזיק בביתו ישיבה בשם "אור זרוע".

עלה ממרוקו ל[ארץ ישראל בשנת תרס"ו (1906) בהיותו בן ארבע-עשרה, עם סבו הרב יוסף אבורביע וסבתו בליידא. המשפחה קבעה מושבה בעיר העתיקה בירושלים. למד בישיבת "טובי ישבעו" של "[עדת המערביים" ולאחר מכן עבר לישיבת פורת יוסף. היה תלמידו של הרב יוסף חיים הכהן, ששימש ראב"ד ונשיא של עדת המערביים בירושלים. הוא הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי מורו ולימים נשא לאשה את בתו, רבקה לבית כהן. נולדו להם חמישה בנים ובת.

הרב אבורביע עסק במלאכה. בשותפות עם ידידו הרב יוסף שלוש, שהיה ראש עדת המערביים בירושלים, ניהלו בית מסחר לספרים ולתשמישי קדושה בעיר העתיקה ובהמשך בשכונת מחנה יהודה בירושלים. בין היתר עסקו בהוצאה לאור של ספרי קודש ובמשלוח ספרי תורה ליהדות צפון אפריקה ולגלויות נוספות. במקביל היה ר"מ בישיבה הגדולה "פורת יוסף" שבעיר העתיקה, הסמיך רבנים, ושו"ב, ומגיד שיעור בישיבת "שערי ציון" מיסודו של הראשון לציון בן ציון מאיר חי עוזיאל ונתמנה על ידו כרב שכונות הנחלאות בירושלים. כשלושים שנה שימש דיין בהרכב בית הדין של עדת המערביים בירושלים, בראשות הרב [בן ציון אברהם קואינקה.

מבית וגן לפתח תקווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תר"פ (1920) נמנה הרב אבורביע עם מייסדי שכונת בית וגן בירושלים. בשנת [תרפ"ז (1927) יזם את בניית בית הכנסת אור זרוע בשכונת נחלאות, שכלל בית מדרש שהוא עמד בראשו. הם נקראו על שם בית המדרש, שהחזיק אביו. בשנת תרפ"ט (1930) נבחר לחבר הוועד הפועל של עדת המערבים בירושלים. בשנת תרצ"ד (1934]) נשלח כשד"ר 'כולל של עדת המערבים' בירושלים למרוקו, שם שהה למעלה משנה. בשנת תשי"א (1951) נבחר על ידי הרבנות הראשית לישראל, בראשותו של הראשון לציון עוזיאל, כרב ראשי לעדה הספרדית בפתח-תקוה לצדו של הרב הראשי האשכנזי של פתח-תקוה הרב ראובן כץ, וגם היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ויו"ר המועצה הארצית של ארגון רבני עדות המזרח. הרב אבורביע היה ציוני פעיל ומובהק עוד לפני הקמת המדינה, נטל חלק במאבק היישוב בארץ לתקומת המדינה, היו לו קשרים עם מחתרת "ההגנה", בגין זאת אף נעצר על ידי שלטונות המנדט, התנדב ל[משמר העם, גם בניו נמנו על הנוטר]ים והיו חברי מחתרות ובהמשך שרתו בצה"ל.

חיבוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תוכן הענינים של ספרו נתיבי עם - דרשות

בספריו "נתיבי עם" ריכז ממנהגי ירושלים. הספרים למהדורותיהם השונות זכו להסכמות של רבנים, ובהם הרב עובדיה הדאיה, הרב עזרא עטיא ראש ישיבת פורת יוסף ירושלים, הראשון לציון עובדיה יוסף, הראשון לציון אליהו בקשי-דורון, הרב שאר ישוב כהן הרב הראשי לחיפה והראשון לציון שלמה משה עמאר שהיה מהאחרונים שהוסמכו לרבנות על ידי הרב אבורביע.

בשנים תשכ"ד ותשכ"ו יצאו הספרים במהדורה הראשונה, חלק א' מהווה אוצר של "מנהגי ירושלים ומנהגי בית אל" ובירורי הלכות ותשובות על פי סימני השולחן ערוך לארבעת חלקיו. המקורות מהם נערכו אותם בירורי הלכות מפורטים בהקדמתו לספר. בחלק ב', "נתיבי-עם דרשות" באים כשישים דרושים בהלכה ובאגדה שנשא אבורביע (ראו התוכן בצילום מימין).

העמיד תלמידים רבים, בהם הראשון לציון שלמה משה עמאר. מאמרים ודברי תורה מפרי עטו פורסמו בכתבי עת תורניים, כמו 'קול התורה'. הוא היה במשא ומתן בענייני הלכה עם רבנים בישראל ובחו"ל וחיבוריו מצוטטים על גדולי ישראל אשכנזים וספרדים.

נפטר בפתח תקווה ב-ז' בטבת תשכ"ז (1966).

מתוך ההקדמה לספרו "נתיבי עם", פרק קורות חיי המחבר, מהדורה ראשונה:

בהקשר עם המאורעות הכבירים שחלו בארצנו בשנה שחלפה (תשכ"ז) מן הראוי להזכיר את הדרוש שנשא הרב עמרם בשנת תשכ"ד בפתח-תקוה שבו ציטט דרוש קודם שלו שנשא בשנת תרע"ו (!) ובו חישב והוכיח באותות כי הגאולה תחול אלף ותשע מאות שנה לאחר החורבן דהיינו בשנת תשכ"ח, שבה נגיע "לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מתוך עיר הקודש ירושלים...
– "נתיבי עם" מהדורה ראשונה חלק ב' עמ' קמו

יום העצמאות לפי הרב עמרם אבורביע[עריכה | עריכת קוד מקור]

הייתי רוצה לגעת בקשר שבין פרשת אמור ליום העצמאות. בפרשה ישנם מספר נושאים מרכזיים שעל ידי הסתכלות מעמיקה מתחברים כולם יחדיו לזמננו אנו. תחילת הפרשה עוסקת בענייני הכהונה, קדושת הכהן חובת ההתקדשות שלו ביחס לשאר העם, מעלתו המיוחדת בעבודתו לפני ד' ומפני כך הזהירות מכל מיני טומאות וירידות החיים, כך גם עם ישראל ביחס לשאר אומות העולם, עם ישראל שב לארצו לאחר 2000 שנות גלות שבהן סבל מרדיפות נוראיות, פוגרומים גירושים וכמובן השואה הנוראה ולמרות כל הצרות "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אמנם דווקא בעת הזאת חל עלינו הציווי הגדול "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" הקב"ה מצווה אותנו להיות הכהנים של העולם "לתקן עולם במלכות ש-די" ולפרסם את שמו לכל באי עולם, כפי שמרן הרב קוק "הכהן הגדול מאחיו" זצוק"ל כתב בספרו אורות "ישראל מספרים תהלתו של אל", כשמם כן הם "ישראל" זהו שיר-אל צריכים לשיר את שירו של האל ולפרסם את שמו כפי שעשו בשירת הים "ד' ימלך לעולם ועד". בהמשך הפרשה מובאת פרשת המועדות כל חגי ומועדי ישראל וכפי שזכינו בדורנו למועד חדש וכידוע רמזו חז"ל שכל יום בחג הפסח שהוא חג הגאולה כנגדו חל יום טוב אחר הרמוז בא"ת ב"ש לדוגמא ביום א' של פסח לעולם יחול תשעה באב (א-ת) ביום ב' של פסח יחול שבועות (ב-ש) וכן על זו הדרך. וכתב על כך הרב הגאון הרב עמרם אבורביע זצוק"ל שליום ז' של פסח אין זוג עד שזכינו בדורנו שכנגד יום ז' של פסח שבו קרע ד' את הים ושרו את שירת הים ופרסמו את שם ד' בעולם יחול יום העצמאות (ז-ע).

המקור:יהונתן סנדרס – ישיבת ההסדר ראשון-לציון עלון ארשת

מתוך דרשה ליום העצמאות

על מלחמת ששת הימים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחנוכה תשכ"ז, כחמשה חדשים לפני מלחמת ששת הימים וימים אחדים לפני שנפטר, נשא דרוש שאותו סיים כך:

... וה' יגמור עמנו אות לטובה ונזכה לניצחון מזהיר של חיילי צבא ההגנה לישראל בעזרת ה' שיגבירם על כל שונאינו ויעטרם בעטרת ניצחון בכל פעולותיהם, בים, ביבשה ובאויר, וכל ארצנו היעודה לנו בתורתנו הקדושה, וירושלים הקדושה כולה, עם העיר העתיקה, נכבוש אותה בקרוב ונשוב לבקר, את שריד מקדשנו כותל המערבי ונזכה כלנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בבית מקדשנו שייבנה ועריכת נר לבן ישי משיחנו במהרה בימינו, אמן
– נתיבי עם - דרשותתבנית:כלומר?

ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. "נתיבי עם" -אוסף מנהגי ירושלים ומנהגי בית-אל ובירור הלכות סובב סימני שולחן ערוך: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט.
  2. "נתיבי עם - דרשות"- דרשות שנישאו על ידי המחבר בהם הלכות, מוסר, אגדה, חינוך ואהבת ישראל וארץ ישראל.
  3. סידור "רינת ישראל" - מחבר כתב היד לסידור התפילה לספרדים ולעדות המזרח עם מנהגי ירושלים בעריכת שלמה טל.
  4. תפילה מיוחדת לשלום פצועי צה"ל.

מפעלים ומקומות להנצחת הרב עמרם אבורביע[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בתי ספר 'נתיבי עם' רשת החינוך התורנית מדעית אמי"ת
  • רחובות בירושלים (רח' נתיבי-עם] ובשכונת עין גנים בפתח תקוה (רח' אבורביע)
  • בית מדרש נתיבי עם בבאר שבע
  • קרן מלגות ע"ש אבורביע לתלמידים מצטיינים
  • עמותת "נתיבי-עם" לרכישת ציוד לפעילות הצלה


לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הקדמה לספרים "נתיבי-עם דרשות" ו"נתיבי-עם", מאת הרב עמרם אבורביע פרק תולדות המחבר, עורכים: בנו גדעון אביבי ומרדכי בוזגלו, פתח תקוה, רחובות, מיתר מהדורות תשס"ג ותשס"ו
  • "תיטואן-ירושלים-פתח תקוה 'נתיבי עם' הרב עמרם אבורביע", צמרת-רבקה אביבי, 'ברית' כתב העת של יהודי מרוקו, אות ברית קודש, עורך אשר כנפו, חוברת 29, עמודים 13-20, אשדוד, קיץ תש"ע 2010.
  • "סמל האהבה היראה והתום", לדמותו של הרב עמרם אבורביע ז"ל מאת אברהם עדס, "במערכה", אדר א' תשכ"ז
  • "יהודי המזרח בארץ ישראל", משה דוד גאון, הוצאת המחבר, התרצ"ח
  • "האירו פני המזרח הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון", צבי זהר, תל אביב, תשס"א.
  • "מדינת ישראל והציונות בעיני חכמים ספרדיים-מזרחיים", צבי זהר, בתוך: "שני עברי הגשר - דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל", עורכים: מרדכי בר און וצבי צמרת, יד בן צבי, ירושלים, תשס"ב, עמ' 339-335
  • "המסע לגילוי המנהג הספרדי-ירושלמי: הרב עמרם אבורביע ויצירתו 'נתיבי עם'" צבי זהר, בתוך: "הרב עזיאל ובני זמנו פרקי עיון בהגותם של חכמי המזרח בישראל במאה העשרים" עורך: צבי זהר, בהוצאת הוועד להוצאת כתבי הרב עזיאל זצ"ל, ירושלים, תשס"ט עמ' 120-165
  • "ש"ס והציונות: ניתוח היסטורי", ד"ר נרי הורוביץ, כיוונים חדשים - כתב עת לציונות וליהדות גיליון 2 הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל המחלקה לחינוך ציוני
  • "חכמי המערב בירושלים", הרב שלמה דיין, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 390-400
  • "תעודה לתולדות השד"רים של ועד העדה המערבית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, מטרת שליחותו של השד"ר ציון אוחנא למערב הפנימי -מרוקו", משה עובדיה, 'ברית' כתב העת של יהודי מרוקו, עורך ראשי: אשר כנפו, חוברת 28 עמודים 72-76, אשדוד, תשס"ט 2009

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

על מעשה חסד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתוך השבועון בשבע לערב פסח תשע"ב

אביבי.png
אביבי 2.png


הגאון ר' עמרם אבורביע זצ"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת: הרב רונן טמיר - עלון לשבת "באמת ובאהבה" - מכון מאיר - פרשת ויגש תשע"ג
ירושלים לבושה חג. המושל הטורקי החדש נכנס לקול תרועת החצוצרות וצהלת ההמונים אל הכיכר המרכזית, וכל ראשי הקהילות, בני הדתות השונות, ניגשו בזה אחר זה להקביל את פניו. כאשר הגיע תורם של ראשי הקהילה היהודית- התפרץ הפֶּחָה כלפיהם בחמת זעם וסילק אותם מעל פניו. נכבדי העדה עמדו המומים ומפוחדים. הם הבינו היטב את משמעות הדבר. מדובר בשונא ישראל שלא יפספס שום הזדמנות להתנכל ליהודים ולמרר את חייהם. ר' עמרם אבורביע החליט לעשות מעשה. הוא קיבץ עשרה תלמידי חכמים אל בית המדרש בו למד, ויחד ערכו כל הלילה תיקון מיוחד שהיה מכוון לסלק מן העולם את הפֶּחָה המרושע. לפנות בוקר, כאשר צעדו עשרת הקדושים בדרך לתפילת שחרית, כבר היה הדבר לעובדה מוגמרת. הפֶּחָה נפח את נשמתו במהלך הלילה, בפתאומיות וללא כל התרעה מוקדמת. ר' עמרם כינס את עשרת המקובלים, שבהבל פיהם הקדוש שמו קץ לשלטון הרשע שיתף אותם בבשורה המשמחת ומיד לאחר מכן ציווה אותם: "רבותי, עלינו לקבל על עצמנו לשמור דבר זה בסוד כמוס חמישים שנה, ולא לגלות לאיש, ואפילו ברמז, את דבר המעשה." רק לאחר שחלפו יובל שנים, נתגלה הסיפור המופלא. ר' עמרם אבורביע (משמעות השם: אבי האביב) נולד במרוקו לאביו הגאון ר' שלמה אבורביע, ולאמו מרת יוכבד לבית כלפון. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת תרס"ו, ור' עמרם למד בירושלים אצל הגאון הרב יוסף חיים הכהן, בעל ספר "מנחת כהן", ולימים בא בברית הנישואין עם בתו של רבו, הרבנית רבקה. בהמשך נתמנה ר' עמרם כר"מ בישיבת "פורת יוסף" ובישיבת "שערי ציון" בראשות הרב עוזיאל זצ"ל, שמינה אותו כרב שכונת נחלאות. בנחלאות הקים ר' עמרם בית כנסת מפואר בשם "אור זרוע", אותו הקפיד ר' עמרם לבנות אך ורק ע"י פועלים יהודים שטבלו במקווה מידי יום בתחילת עבודתם. בשנת ה'תר"פ היה הרב אבורביע בין מייסדי שכונת "בית וגן" בירושלים. הוא שימש משך שנים רבות כדיין בבית הדין של העדה המערבית בירושלים, ובשנת ה'תשי"א נתמנה כרבה הספרדי של פתח-תקווה. ר' עמרם אבורביע שמח שמחה עצומה על הקמת מדינת ישראל, וראה בה ראשית התגשמות חזון הגאולה. וכך כתב בספרו "נתיבי עם": "ומדינת ישראל שהורישה ה' לנו לאחר כמה דורות של ציפיה וכמיהה, ' ואולך אתכם קוממיות', מדינתנו זו שקמה לתחיה בשנת תש"ח, וע"י כך שבנו איש אל אחוזתו, עכשיו היא רק אתחלתא דגאולה, וגולת הכותרת נזכה בקרוב לראות...כיבוש כל הארץ." כבר בשנת ה'תרע"ו צפה ר' עמרם את שחרור ירושלים, כפי שהעיד בדרשה שנשא בשנת תשכ"ד, שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים: "וזכורני שבשנת תרע"ו שהיתה שיא של הצרות צרורות..אז בא ברעיוני שבעוד חמישים ושתיים שנה תהיה תשועה שלימה...ששנת תשכ"ח היא שנת 1900 לחורבן, לקיים מה שנאמר 'ועוד רב עשיריה'...לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מתוך עיר הקודש ירושלים".הוא אף הגדיל לעשות, בדברי נבואה מופלאים בדרשה שנשא ימים ספורים לפני פטירתו, מס' חודשים לפני מלחמת ששת הימים: "וה' יגמור עמנו לטובה ונזכה לניצחון מזהיר של חיילי צה"ל בעזרת ה' שיגבירם על כל שונאינו ויעטרם בעטרת ניצחון בכל פעולותיהם- בים, ביבשה ובאוויר, וכל ארצנו היעודה לנו בתורתנו הקדושה, עם העיר העתיקה, נכבוש אותה בקרוב, ונשוב לבקר את שריד מקדשנו כותל המערבי, ונזכה כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בבית מקדשנו שיבנה במהרה בימינו, אמן". (מתוך הספר "אתחלתא היא" לר' יצחק דדון שליט"א) ביום ז' טבת ה'תשכ"ז, השבוע לפני 46 שנה, נפטר הגאון ר' עמרם אבורביע זצ"ל. זכותו תגן עלינו, אמן.


יום העצמאות של רבי עמרם אבורביע[עריכה | עריכת קוד מקור]

היה רבה של פתח תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית

יום העצמאות של אבורביע.PNG
אבורביע 2.PNG

המקור: שבתון לכל משפחה יהודית

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.