הרב פתחיה מנקין

הרב פתחיה מנקין (י"ז בכסלו תרמ"ב 1881 אוקראינה - י"ט בטבת תש"ז 1947 פתח תקוה, תלמיד חכם ורב של מספר קהילות ברוסיה גדל במשפחת רבנים ולמדנים. מחבר הספר כרם פתחיה, על אגדות המובאות במשנה. בספרו הוא חילק את האגדות - "גפניו" - ל"שריגים" באומרו : " אסור לייגע את הקורא, כל חלוקה וכל הפסקה מקילה עליו". כן חיבר את הספרים: "פרדס פתחיה" על פרשיות השבוע, "דעת רש"י" ובו הערות המתיחסות לפירוש רש"י ו"דבר המלך" על הרמב"ם.

לאחר מותו, ערך בנו הרב משה צבי נריה את כתבי היד שהותיר והוציא אותו לאור את הספרים אורחות פתחיה - חדושי אורח חיים ונחלת אבות , פירוש על פרקי אבות.

תולדות חייו

נולד בי"ז בכסלו ה'תרמ"ב לאביו ר' אריה לייב, שהיה גר בפולטבה שברוסיה. אביו היה מפורסם כצדיק, נדיב וירא שמים. בבית המשפחה נהגו להתארח רבנים ושדר"ים רבים, חלקם מארץ ישראל.

בבחרותו למד בישיבת מיר, בישיבת לומז'ה, ובישיבת ראדין אצל בעל החפץ חיים. הרב מנקין הוסמך לרבנות בוילנא אצל הרב איסר זלמן מלצר. קיבל סמיכה גם מהרבנים משה מרדכי אפשטיין, ברוך בער לייבוביץ, רפאל שפירא מוולוז'ין ומשה בצלאל לוריא. בישיבות התפרסם כתלמיד חכם והוא נלקח להיות חתנו של "המגיד מווילקה" ששימש ברבנות בלודז'. לאחר נישואיו לרחל, למד בישיבת סלבודקה ובישיבת וולוז'ין. כששב ללודז' שימש כר"מ בישיבת "תורת חסד".

בחודש אדר ב' ה'תרע"ד נתמנה הרב מנקין כרבה של העיירה דאשקובקה, ליד מוהילוב שברוסיה. לאחר מכן שימש ברבנות בקהילות קניאז'יץ, קרוצ'ה וסעננא. בני הקהילות שבהן שימש ברבנות חיבבו אותו מאוד, עקב היותו דרשן כשרוני שידע להקסים ולרתק את הקהל.

עלה ארצה בכ"ג תמוז תרצ"ג וגר בפתח תקוה. בארץ השלים שני חלקים נוספים של ספרו "כרם פתחיה". בעמוד הראשון כתב : " פתחיה מנקין, רב דסעננא רוסיה, וכעת אזרח פתח תקוה". הוא לא קבל על עצמו משרות רבנות. לדבריו רב בישראל צריך להיות פעיל ולהרבות במעשים והוא בגילו אינו מסוגל לכך. נפטר י"ט בטבת ה'תש"ז ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

פירסומיו

בנו הרב משה צבי נריה עלה ארצה לפניו והוציא לאור את כתב היד שהוברח מרוסיה. הספר "כרם פתחיה" זכה לקבל "הסכמה" מהרב אברהם יצחק קוק, רבה של ארץ ישראל. הרב קוק הגדיר את הספר: "ויחשב בין הספרים המצויינים רבי ערך שהתחברו בדורינו".

בספרו הוא מדגים את דברי ר' שמעון בר יוחאי : "ארץ ישראל נקנית ביסורים". מצד אחד, יש בה סגולות ללימוד תורה שכן "עשרה קבין של חכמה ירדו חעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל". מצד שני, "לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן" המסתפקים במועט ולא רודפים אחרי מותרות. הוא מסיף כי בסביבה בה חשים את החיים, רואים פרחים, רבים הלובשים בגדים נאים ושמחים בחלקם , קשה לשבת, להתאפק וללמוד תורה.

לקריאה נוספת

• הרב פתחיה מנקין, כרם פתחיה- כרך ראשון, תרצ"א, ירושלים

קישורים חיצוניים

• הרב פתחיה מנקין, פרשנות על משנה ו', באתר "דעת".
• הרב יהודה עמיחי, נחלת אבות ביאור לפרקי אבות של הרב פתחיה מנקין - אתר דעת - אתר לימודי יהדות ורוח