גבי הרמן כתב בעיתון הארץ מיום 13 באוקטובר 2014 בקורת על התרגום החדש הרודוטוס, היסטוריה - תירגמו וכתבו מבואות בנימין שמרון ורחל צלניק־אברמוביץ. הוצאת כרמל, 2014, הדפסה מחדש של המהדורה הראשונה של הספר שראתה אור ב-1998 בהוצאת פפירוס - אוניברסיטת תל־.
בסיום הכתבה נאמר
|
הרודוטוס הבין אמנם שיש בעיה במתן אמון מלא במסופר, הרי בני אדם נוטים "לכופף" את סיפורי העבר כדי להתאים אותם לנטיות לבם ולאינטרסים בהווה. אבל בחר בכל זאת בפתרון נוח: "אני חייב לספר את מה שמספרים", הוא כתב, "אבל איני חייב להאמין בכל דבר" (ז', 152).
דבריו של הרודוטוס עשויים להתפרש במבט ראשון כאישוש לעמדה הפוסט־מודרניסטית, שלפיה לכל פרט, קבוצה או עם יש תפישה משלה של אירועי העבר וכל הסיפורים שהם מספרים - הנרטיבים - לגיטימיים במידה שווה, למרות הסתירות והאי־התאמות שיכולות להתעורר ביניהם. אולם חייבים להעמיד את הדברים על דיוקם. הרודוטוס לא חשב שכל הסיפורים או הנרטיבים לגיטימיים במידה שווה. הוא חשב שמחובתו לספר סיפורים מן הטעם הפשוט שבני אדם סיפרו אותם, לאו דווקא משום שהוא האמין באמיתותם. עם זאת, יש להודות שהוא לא הצליח להגיע לתובנה שאליה הגיע ממשיך דרכו, תוקידידס. תוקידידס הקדים שוב את הרודוטוס צעד אחד בפיתוח המתודולוגיה ההיסטורית. הוא הגיע למסקנה שלמאורעות העבר יש קיום אובייקטיבי שאינו תלוי באופן הראייה או בתפישת העולם של מוסרי העדויות. ההיסטוריון, כפי שהוא מסביר, יכול להתקרב ככל האפשר לאמת המאורעות. לו יכולנו לבקש ממנו לנסח את מה שהוא חושב שעליו לספר כהיסטוריון, הוא היה מן הסתם משיב משהו בנוסח: "אני חייב לספר גירסה אחת ויחידה של מה שאירע, שעלתה בעקבות בחינה בלתי נלאית של העדויות והצלבתן ומתוך ניתוח קפדני של המניעים, הגלויים והסמויים, של הנפשות הפועלות ושל מוסרי העדויות". |
|
מהויקיפדיה העברית[]
הרודוטוס
הֶרוֹדוֹטוֹס (יוונית: Ἡρόδοτος) מ[ליקרנאסוס (היום בודרום בטורקיה) 484 לערך עד 425 לפנה"ס) הוא היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה", שתיאר בחיבורו "היסטוריוֹת" את הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס.
חיי הרודוטוס[]
על חייו של הרודוטוס שרדו מספר ידיעות. במלאת לו 20 שנה הוא הוגלה מעירו הליקרנאסוס, בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין ליגדאמיס, הטיראן העירוני. לאחר שגלה מעיר מולדתו, התיישב הרודוטוס באי סאמוס, ונראה כי מעולם לא חזר להליקרנאסוס. אף על פי כן, בחיבורו נראה שהוא מתגאה בעיר מוצאו ובמלכתה, ארטמיסיה הראשונה.
באמצע המאה החמישית ביקר הרודוטוס באתונה, שם נפגש עם הוגי דעות, אישי ציבור ומדינאים. שהותו באתונה השפיעה רבות על כתיבתו. בשנת 444 לפנה"ס, כאשר ייסדה אתונה את הקולוניה ת'וריאוי באיטליה, עקר לשם הרודוטוס עם משלחת המתיישבים.
סביר להניח שבעת גלותו ערך הרודוטוס כמה מהמסעות שהוא מתאר ב"היסטוריות". לפי עדותו שלו, פקד הרודוטוס את דרום איטליה, סיקיליה (סיציליה), אסיה הקטנה, סקיתיה (דרום רוסיה של ימינו), חופי הים השחור, נהר הדון, תראקיה (צפון מזרח יוון), איי הים האגאי, מסופוטמיה, מצרים, קיריני (כיום לוב), סוריה ובכללה ארץ ישראל (שהייתה חלק מהממלכה הפרסית). עם זאת, חוקרים מודרניים מפקפקים במהימנות דיווחיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו.
הרודוטוס החל את הקריירה שלו כלוֹגִיוֹס (מספר סיפורים או כרוניקאי). הוא סבב בערי יוון והופיע תמורת תשלום כמספר סיפורים על קרבות, אירועים היסטוריים ופלאי ארצות הנכר. רק בשלב מאוחר יותר החליט לאסוף את סיפוריו ולערכם לכדי רצף נרטיבי שמתמקד בהתפשטות האימפריה הפרסית, שנבלמה בכוחה של ברית בין אתונה לספרטה. יש הטוענים שמלחמת הפלופונסוס, שפרצה בשנת 431 לפנה"ס בין אתונה לספרטה ופילגה את העולם היווני, היא שעודדה אותו לעשות זאת. בשנת 425 כבר מוזכר חיבורו של הרודוטוס במחזה "האכארנים" של הסטיריקן האתונאי אריסטופאנס.
יצירתו והתקבלותה[]
היצירה "היסטוריות" זכתה להכרה כסוגה חדשה בספרות עוד בסמוך למועד הופעתה. לפני הרודוטוס היו בנמצא כרוניקות ואפוסים שגם בהם השתמר ידע על העבר. אך הרודוטוס היה הראשון שלא רק תיעד את העבר, אלא השכיל להתייחס אליו כאל בעיה פילוסופית, או כאל פרויקט מחקר שניתן ללמוד ממנו על התנהגות האדם. חידוש זה זיכה אותו בתואר "אבי ההיסטוריה".
הכותרת שקיבל חיבורו במרוצת הדורות, "היסטוריות", משמעותה ביוונית "חקירות", אך מאז קיבלה את המשמעות שאנו מכירים היום. בשפות מודרניות רבות משמעות המילה היא גם "סיפור", בדומה ל-story האנגלי, ל-histoire הצרפתי ול-historia הספרדי.
הרודוטוס ספג ביקורת רבה מצד היסטוריונים ופילוסופים מאוחרים יותר. כבר בעת העתיקה הוא הואשם בהטיה, חוסר-דיוק וגניבה ספרותית, ואף זכה לכינוי "אבי השקרנים". חוקרים מודרניים הפריכו אף הם את טענותיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו ואמינות מקורותיו. אף על פי כן, במהלך המאה ה-20, בעקבות התפתחות הדיסציפלינה האנתרופולוגית וכתוצאה מ"המפנה הלשוני", עלתה קרנו של הרודוטוס. היום נחשב הרודוטוס לא רק לאבי ההיסטוריה, אלא גם לאבי האתנוגרפיה והאנתרופולוגיה.
ה"היסטוריות" פורסמו בין השנים 430 ו-424, ולימים חולקו על ידי עורכים מאוחרים לתשעה חלקים, שקרויים על שם תשע המוזות. ששת הספרים הראשונים עוסקים בצמיחת האימפריה הפרסית. הם פותחים בתיאור קרויסוס מלידיה, השליט האסיאתי הראשון שכבש ערי-מדינה יווניות וגבה מסים. קרויסוס איבד את ממלכתו לכורש, מייסד האימפריה הפרסית. ששת הספרים הראשונים מסתיימים בתבוסת הפרסים בשנת 490 לפנה"ס בקרב מרתון, שמנע את התפשטות האימפריה.
שלושת הספרים האחרונים ב"היסטוריות" מתארים את נסיונו של המלך הפרסי חשיארש הראשון, עשר שנים לאחר התבוסה במרתון, לנקום את נקמת הפרסים ולכבוש את יוון. החיבור מסתיים בשנת 479 לפנה"ס, כשהפולשים הפרסים חוסלו בקרב פלאטאיאי, וגבול האימפריה הפרסית הוסג אל החוף האגאי של אסיה הקטנה.
המתודולוגיה[]
הרודוטוס נחשב לאבי ההיסטוריה, או ליתר דיוק, לאבי ההיסטוריוגרפיה. אף כי מסורות שונות אודות העבר השתמרו ביצירות האפיות ובכתבי הכרוניקנים, האופן בו טיפל הרודוטוס בחומרים ההיסטוריים מבחין אותו בבירור מהמחברים שקדמו לו. בניגוד ליצירות האפיות, כמו ה"איליאדה" וה"אודיסאה", שכוללות מיתוסים רבים וסיפורים על התערבות האלים, הרודוטוס מתבונן באירועי העבר כתוצר של פעילות אנושית גרידא. ובניגוד ל"לוגוגראפוי" (ביוונית: כותבי סיפורים), שכתבו כרוניקות ותיעדו אירועים מקומיים ונתונים גאוגרפיים עובדתיים, ביקש הרודוטוס להפוך את אירועי העבר לרצף נרטיבי בעל הגיון פנימי, תוך ניסיון להבין את התשתית הסיבתית לאירועים ולתוצאותיהם. בפתח חיבורו מצהיר הרודוטוס כי מטרתו היא להנציח את מפעלות בני-האדם, יוונים ו"ברברים" (ביוונית: מי שאינם יוונים) כאחד, כמורשת לדורות הבאים. בהמשך הוא מדגיש כי
|
|
חובתי לספר מה שמספרים, אולם אין חובתי להאמין בכל מה שמספרים. |
|
הרודוטוס מרמז בכך כי בדק ובחן את הסיפורים, אך בחר שלא לסנן אותם, על מנת לאפשר לדורות הבאים לקבלם, לדחותם או לשנותם בהתאם לחקירותיהם הם. לאורך החיבור כולו מרבה הרודוטוס להשתמש במונחים כגון "יש אומרים", "על פי הנאמר", "כפי ששמעתי" וכדומה. התבטאויות אלה מצביעות על זהירות מדעית ועל מאמץ מכוון לנקוט בגישה אובייקטיבית, והן מבחינות אותו בבירור ממרבית המחברים העתיקים, כמו גם מאי-אלו היסטוריונים מודרניים.
גישתו כלפי העימות היווני - פרסי[]
הרודוטוס מציג את העימות בין הפרסים ליוונים כאירוע בלתי נמנע וכעימות אדיר בין שתי תרבויות שונות, אך גם דומות זו לזו: הצבא היווני, המפולג בשל הפיצול הגיאו-פוליטי, אך מאוחד בדתו ובתרבותו ובמוטיבציה להילחם למען מימוש מטרותיו. הצבא הפרסי, אשר מפולג בשל הרכבו האתני, אך מאוחד תחת הנהגתו של מלך מקודש וסמכותי.
הרודוטוס מביא לקוראיו את הרקע, הנסיבות והסיבות למלחמה שאסרו הפרסים על היוונים. בתוך כך הוא מספק תיאורים אתנוגרפיים מפורטים של המצרים, הפרסים, הסקיתים ועמים אחרים המופיעים בחיבורו. התשתית ההסברית שמספק הרודוטוס לאירועים שהוא מתאר כוללת גורמים מדיניים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ואף אישיים. ההיקף הגאוגרפי העצום של החיבור מבחין אותו בבירור מהכרוניקנים של ימיו, שהתמקדו באירועים מקומיים. יצירתו של הרודוטוס היא, למעשה, הניסיון הראשון לכתוב היסטוריה עולמית.
אופן כתיבתו[]
בין האנושי לאלוהי[]
אף כי הרודוטוס מציין גורמים שונים להתפתחויות ההיסטוריות שהוא מתאר, הוא מצביע על שני מקדמים עיקריים להתפתחותו של אירוע היסטורי: האחד – המניע האישי של השליט, והאחר – רצון האלים. התנסחויות שונות של המחבר מציעות שההיסטוריה האנושית כפופה לעקרון החטא ועונשו, כשהעונש בא מידי האלים. החטא שבגינו פרצה המלחמה בין הפרסים ליוונים הוא חטא היוהרה, ה"היבריס" ביוונית: התנשאותו של המלך הפרסי, שחשפה אותו לעונש האלים בעזרת שליחיהם עלי אדמות, הגיבורים. תאולוגיזציה זו של המאורעות פוסלת אותו, לכאורה, מלהחשב לראשון הכתיבה ההיסטורית המדעית. עם זאת, חוקרים שונים, שהבולט ביניהם הוא ג'ון גולד, ראו באמירות בדבר התערבותם לכאורה של האלים קונבנציה ספרותית, שאינה משקפת את עמדתו של הרודוטוס לגבי מהלך ההיסטוריה. ראיה אפשרית לכך היא העובדה שגם כאשר פונה הרודוטוס לכוחות על-טבעיים בבואו להסביר את המאורעות שהוא מתאר, הוא נוהג לספק לצדם גם הסברים אנושיים גרידא.
מתודה מדעית ואובייקטיביות[]
המתודה של הרודוטוס זכתה להערכה רבה בקרב חוקרים מודרניים, מכיוון שהיא מבוססת על איסוף חומרים, מיונם, תיאורם והסקת מסקנות לאורם. יתר על כן, בנוסף למידע שחילץ ממידענים וממקורות כתובים, מרבה הרודוטוס לעשות שימוש גם בממצאים מן התרבות החומרית לצורך ביסוס טענותיו. הרודוטוס מציין לא אחת את השאיפות להציג תיאור מהימן ואובייקטיבי של האירועים. אמנם כהלני, הוא מרבה לשבח את היוונים, שעולים לשיטתו על הברברים, בייחוד בכל הנוגע להתארגנותם הפוליטית ולמשטריהם הדמוקרטיים. עם זאת, ניתן למצוא בחיבורו הערכה רבה למידות הפרסיות, בהן תבונה מדינית, נאמנות, נחישות, התמדה, אומץ לב ואמירת אמת, כמו גם מחמאות לחכמה ולדת המצרית. ייצוגים חיוביים אלה של העולם ה"ברברי" קנו לו את כינוי הגנאי "פילו-ברברוס" (ביוונית: אוהב ברברים) בקרב כמה מעמיתיו היוונים.
תרגומי ספרו לעברית[]
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה.
- הרודוטוס, היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998. הדפסה מחודשת, הוצאת כרמל, 2014.
לקריאה נוספת[]
- בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים. ירושלים, מוסד ביאליק, 1990.
- דוד אשרי, קניין לדורות : היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא; עם הקדמה מאת אוסווין מרי ; ערכה דבורה גילולה. ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד 2004.
קישורים חיצוניים[]
- ציטוטים
- כתבי הרודוטוס בתרגום ד"ר אלכסנדר שור. העתק דיגיטלי בספריה הוירטואלית של אתר דעת.
- גבריאל הרמן, "הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?". עיתון הארץ, 13 באוקטובר 2014. (ביקורת ספרים עם פרסום ההדפסה המחודשת של התרגום העברי.)