הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה היוותה את אחד הנכסים האסטרטגיים שהיו בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מסילות הברזל, שהיו אמצעי הניוד המודרני היחידים בארץ ישראל , גויסו לטובת הצבא. מפקדת הצבא העות'מני השתמש ברכבות כדי לשנע גייסות ואספקה אל חזית הלחימה. בפועל הרכבות היו ברשות הבלעדית של הצבא. כדי לשפר את השליטה והתזמון ברכבות, הועברה מנהלת מסילת הרכבת החיג'אזית, מדמשק בסוריה לחיפה בארץ ישראל.

השימוש ברכבות בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה הגיע להיקף יחסי שלא נודע כמוהו עד היום. כלי רכב מוטוריים כמעט לא היו בארץ. תחנת עפולה הייתה לתחנה חשובה. צילום אוויר מאותה תקופה מראה כי בתחנה חנו בעת ובעונה אחת עשר רכבות . משם הרכבת המשיכה עד לבאר שבע, המרכז הלוגיסטי של הצבא הטורקי בדרום הארץ, בו נעשו ההכנות לפלישה לחצי האי סיני, לכיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי להודו.

ראו גם:כנס הרכבות בדרום ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

-

מפת מסילות ארץ ישראל, 1924 - יצר: משתמש:ליז'אנסק -

מפה בשפה הגרמנית של רשת מסילות הרכבת בארץ ישראל בסוף הרבע הראשון שלהמאה ה-20 - בצד המפה ישנו פירוט אורכי המסילות השונות לפי סוגיהן, שסכומם מגיע לכדי 1,100 ק"מ (שנת 1924)

מסילות ברוחב תקני (143.5 ס"מ):		מסילות ברוחב צר (105 ס"מ):
קנטרה - לוד - חיפה	415 ק"מ	חיפה - צמח	87 ק"מ
רפיח - באר שבע	60 ק"מ	חיפה - עכו	22.5 ק"מ
יפו - ירושלים	88 ק"מ	עפולה - שכם	78 ק"מ
ראס אל עין (ראש העין) - פתח תקווה	6.5 ק"מ	מסעודייה - טול כרם	20 ק"מ
		נסיבּ - מען	323 ק"מ

הרכבות בתחילת המלחמה[]

בעת פרוץ המלחמה עמדו לרשות השלטון העות'מני מסילות הרכבת הבאות: ^[1]

מסילת הברזל החיג'אזית. בתוואי דמשק -מדינה בחצי האי ערב - 1,302 הקילומטרים שלה.

רכבת העמק, בתוואי דרעא בסוריה - חיפה - 161 ק"מ.

מסילת הרכבת לירושלים, בתוואי יפו - ירושלים .

הרכבת החיג'אזית[]

מסילת הברזל החיג'אזית הייתה ציר ההובלה הראשי של הצבא העות'מני, מדמשק דרומה לעבר הירדן, ארץ ישראל וסיני. מלאכת הקמת המסילה החלה ב-1 בספטמבר 1900, כשעל העבודות מפקח המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר שהיה ממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מאנית החל משנת 1886. הוא חידש את עבודתו בשרות העות'מני במהלך המלחמה. מסילת הברזל הושלמה במבצע הנדסי שלא נודע כדוגמתו בתולדותיה של האימפריה. סלילת המסילות מדמשק עד מדינה, ושלוחתו - רכבת העמק - מדרעא לחיפה - 1302 ק"מ - בשמונה שנים. היה בכך ביטוי לפוטנציאל הבנייה העות'מני-גרמני שבא לידי ביטוי במלחמה, כאשר הושלמה בנייה של עוד 750 ק"מ מסילת ברזל.^[1]

הרכבת לירושלים[]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מאנית, אשר שלטה בארץ ישראל , הצטרפה למעצמות המרכז. מסילת הברזל לירושלים הייתה בבעלות חברה צרפתית. חברה בשם "חברת הרכבת העות'מאנית מיפו לירושלים וסעיפים" שנוסדה כבר בשנת 1889. צרפת הצטרפה למדינות ההסכמה אשר נלחמו ב"מעצמות המרכז". וכך הפכו בעלי מסילת הרכבת לירושלים לנתיני ארצות אויב. בתור כאלה יכלו השלטונות העות'מניים להפקיעה את רכושם.

מסילת הברזל הופקעה מידי החברה הצרפתית שהפעילה אותה והקו הושבת. חלקים מפסי הרכבת נעקרו והונחו במסילת הברזל הצבאית שבנו התורכית בהדרכת הגרמנים מהעורף בצפון ארץ ישראל עד החזית הדרומית בחצי האי סיני.

מלחמת העולם הראשונה[]

בתקופה המלחמה הושלמה התוכנית לחיבור הערים במזרח התיכון במסילות ברזל שהחלה בשנת 1913. במסגרת התוכנית עמדו לסלול מסילה בין עפולה, משלוחת רכבת העמק של מסילת הברזל החיג'אזית לירושלים דרך שכם. הצטרפות טורקיה למלחמה לצד הגרמנים עצרה את התוכנית: המסילה הסתיימה בשכם ולא המשיכה לירושלים.

במסילה, בין עפולה לבין שכם, לאחר סבסטיה, נבנתה מסילה חדשה מערבה לטול כרם ובהמשך, דרומה, ללוד ואדי צארר על מסילת הרכבת לירושלים - היום תחנת הרכבת מחל שורק.

תכנית המתקפה הגרמנית-טורקית על תעלת סואץ הביאה לבניית מסילה נוספת מתחנת ואדי צארר לבאר-שבע - 83 ק"מ- ומשם הוארכה לניצנה וקוסיימה שבסיני.

כך עוצב למעשה הדגם הגיאוגרפי של רשת המסילות בארץ הקיים גם בהווה.

השלוחות לכריתת עצים[]

כבר בתחילת המלחמה הוטל מצור ימי על חופי הארץ ורשת הרכבות החלה סובלת ממחסור חמור של מלאי פחם האבן ששימש להסקת תנורי הקטרים. הפחם, שהובא עד לאותה תקופה בדרך הים, שימש לתנועת הרכבות ותוך זמן קצר הוא אזל . הפתרון נמצא בשימוש בהבערת עצים בכבשני הקטרים. על מנת לספק עצים לרכבות הוקמו שתי שלוחות רכבת: הראשונה: מטול-כרם אל אזור יער חדרה, והשנייה הובילה אל יערות העצים שברמות מנשה. שרידים ממנו נמצאו ליד קיבוץ עין שמר.

המסילה לדרום[]

בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע דרום ארץ ישראל. התורכים הטילו את המשימה של תכנון הרכבת אל תעלת סואץ על היינריך מייסנר , מהנדס גרמני שעבד עם השלטון התורכי וזכה לתואר פשה המכובד. מייסנר שינה את תיכנון המסלול של מסילה חדשה שנעה מעפולה עברה בהרי ההשומרון לצורך כך נחצבה מנהרת הרכבת בשומרון ב"סילת אל-דהר" לפני תחנת הרכבת בסבסטיה משם יצאה המסילה לשכם. המשך סלילתה המתוכנן לירושלים לא בוצע.

מסלול אחר של המסילה הוביל לטול כרם ומשם לואדי צארר, ומשם ל"אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת הדרכים "צומת פלוגות" בין אשקלון לבין קרית גת,כאן היה הגשר שאתם רואים בתמונה משמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת ל"תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע. התחנה הפכה למרכז הלוגיסטי החשוב של הצבא העות'מני, לקראת כיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבתם החשובה באותם הימים הודו.

למרות כשלונם לכבוש את התעלה שמונה חודשים קודם, התורכים שעדיין לא נואשו מלכבוש את אזור התעלה. הם המשיכו את בניית המסילה דרך ביר עסלוג' משאבי שדה, שרידי הסוללה שלה, עד היום, דרומית מבאר שבע, ביציאות הדרומיות של העיר לכיוון משאבי שדה. משם המסילה המשיכה לנחל לבן ו במאי 1916 הגיעה המסילה לניצנה , מקום מושבה של המפקדה התורכית האזורית , משם המשיכה המסילה כ-17 ק"מ נוספים עד עזוז ,בארותיים שם חצתה את הגבול לסיני והגיעה עד היישוב הערבי קציימה הוא קוסיימה כ- 30 ק"מ מעזוז - התחנה הסופית של הרכבת, אשר תחנתה הראשונית הייתה הדמשק.

תמונות מחנוכת התחנה בבאר שבע - 1915

הנצחת שרידי המסילה[]

"עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה" כותבת באתרה: " על קו באר שבע - עו'גה אל-חפיר (עזוז) - קציימה, במקביל לכביש, נראים שרידיה של מסילת הרכבת התורכית. כיום ניתן לראות חלקים מהסוללה של המסילה וחלקים של הגשרים ששרדו. חלק מההרס של המסילה קשור בפעולות האיבה בין הבריטים לתורכים, אך חלקים לא מעטים נהרסו בשל אימוני הצבא והפיתוח האזורי המתקיימים באיזורים אלה.

בשנת 2002, ביוזמה של ערן דורון שניהל את ביס"ש שדה- בוקר, נערך סקר מקיף לאורך מסילת הרכבת בין באר שבע וניצנה. במהלך הסקר תועדו וצולמו הגשרים והמבנים שנמצאו לאורך המסילה התורכית. כל אחד מהמבנים תואר והוגדרה נקודת הציון שלו. ממצאי הסקר מובאים במאגר המצורף בליווי תמונות. בעתיד תתווסף מפה של המסילה שעליה יצויין המיקום של הגשרים ושל המבנים שנסקרו."

סיום הפעילות התורכית[]

התורכים חדלו להשתמש ברכבות בשנת 1918, כאשר כוחות בריטיים השתלטו על מספר נקודות שולטות לאורך קטע המסילה שבערוץ הירמוך. בכך ניתקו את מערכת הרכבות שבארץ ישראל מזו של שאר האימפריה העות'מאנית. עם תבוסתם של הטורקים בחודש ספטמבר של אותה השנה מיהרו הכוחות הנסוגים להשמיד את ציוד מסילת הברזל כדי שזה לא ייפול בידי האויב הבריטי.

הבריטים בארץ[]

הבריטים הגיעו לארץ ישראל כאשר מסילת הברזל עימם. הם סללו מסילה מ"קנטרה" שבמצרים לאורך חוף סיני עד רפיח, בכניסה לארץ. משם בנו מסילה לבאר שבע. לאחר כישלונות הצבא הבריטי לכבוש את עזה החליט מפקדו החדש, גנרל אלנבי, לפרוץ את החזית באגפה המזרחי. לשם כך נבנתה המסילה רפיח-נחל בשור שהוארכה לאחר מכן עד באר-שבע. שיקולי חיפזון צבאי הניאו את הבריטים מלהמשיך את המסילה הראשית לאורך החוף ליפו. במקום זה פנו צפונית-מזרחית ללוד במטרה להשתמש בתוואי הטורקי ליד – טול כרם. על ידי כך הפכה לוד לצומת המסילות הראשי בארץ עד היום. ^[1]

תיקניות רוחב המסילות[]

כל המסילות שבנו הבריטים היו ברוחב תיקני. מיון המסילות נעשה לפי מידת הרוחב שבין הקצוות הפנימיים של שני פסי המסילה. "מסילה ברוחב תיקני" היא זו שרוחבה 143,5 ס"מ. רוחב נמוך מהנ"ל נקרא "מסילה צרה" ואילו מעל 143,5 ס"מ קרוי מסילה רחבה". הרוחב התיקני הנו השכיח במרבית המסילות בעולם לרבות המסילות בישראל. ^[1]

ואילו רוחב מסילות הברזל התורכיות היה כשל המסילה החיג'זית – 105 ס"מ. מסילה זו הייתה בשעתו שם דבר בעולם המקצועי מבחינת טיב החומרים שבה.

מסילת הברזל הבריטית לא ניתנה לשילוב עם המסילה התורכית, שכן רוחב הפסים היה שונה.

המסילות הקטנות[]

בנוסף לשימוש המאסיבי במסילות הברזל, הבריטים הקימו שתי מסילות ברזל שהובילו לחזית, ל"קו שתי העוג'ות": האחת, מיפו לרמת גן והשנייה מירושלים לצפון רמאללה.

מסלול המסילה הראשונה עבר מתחנת הרכבת יפו עד לגדב בדרומית של הירקון. התוואי תואם את המסלול הנוכחי של "דרך פתח תקוה" ודרך אבא הילל סילבר". עד שנות ה-80 נותר שלם חלק קטן מהסוללה , דרומית לעמוד הזיכרון הבריטי, דרומית לאיצטדיון רמת גן ממערב לדרך סילבר.

המסילה הצרה בירושלים[]

ראו ערך מורחב:המסילה הצרה בירושלים

מהמסילה השנייה, נשאר פיתול לא מוסבר של רחוב עירוני בשכונת קריית שמואל בירושלים, המסמל את מסלול הפיתול של המסילה, שעלתה ממזרח, מעמק רפאים, ופנתה צפונה עד רמאללה. המסילה לא שרתה זמן רב את הצבא הבריטי, שכן מוקד הקרבות ירד מהרי השומרון לבקעת הירדן.

לאחר המלחמה[]

הרכבת המנדטורית נוסדה ב-1 באוקטובר 1920 ונטלה עליה את פעולותיה של "הרכבת הצבאית לארץ ישראל" (PMR-Palestine Military Railways), אשר פעלה בארץ מעת כיבושה בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה.