Family Wiki
Advertisement

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין

אהוד בן גרא הורג את מלך מואב המקור: Illustration to The Holy Bile, Judges, chapter 3. Eglon assassinated by Ehud. 1908

אהוד בן גרא על הנושא: מוסר מלחמה - נאמנות

מראה מקומות

גם אצל בלק בן ציפור יש זכיה דומה.

ראו גם - בנושא "מוסר מלחמה ונאמנות" :גבעונים

ראו גם: מראי מקומות: על השופט אהוד בן גרא : לקט אמרות חז"ל - קשר לפורים ולאירוע פלגש בגבעה ומדוע הומחשה בו הברכה לשבט בנימין "זאב יטרף" , שלושה מאמרים מאתר "דעת" וסרטון המחשה - נחמד !

על שלטונו[]

"עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב" שהגיע עד "עיר התמרים" וכן הקים שם את ארמונו [1] . ביריחו, בנחלת שבט בנימין שלט 18 שנה ובני ישראל נושעו על-ידי אהוד בן גרא.

ובמדרש תנחומא לפרשת ויחי (י"ד) נאמר:
מקיש לבנימין כנגד מלכות מדי. שמרדכי פורע ממנה שהוא משבט בנימין.

וכתיב במלכות מדי:[ (דניאל ז) וארו חויה אחרי תנינה דמיה לדוב, שהקישה כנגד שבט בנימין שנמשל כזאב, שנאמר: בנימין זאב יטרף. מה זאב חוטף, כן שבטו של בנימין חוטף, שכן הוא אומר: וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות, ויצאתם מן הכרמים וחטפתם (שופטים כא), הרי כשם שהזאב חוטף, כך בנימין.

וכן בשופטים באהוד, ויעש לו אהוד חרב ולה שתי פיות (שם ד), שהיא אוכלת בשני עולמים, שהיה עוסק בתורה שכתוב בה: חרב פיפיות בידם (תהלים קמט), שזוכה בעוה"ז ולעוה"ב. נכנס אצל עגלון א"ל: דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חלקת לי כבוד ועמדת מעל הכסא, חייך, אני מעמיד מבתך בן שישב על כיסאי.

רות וערפה בנותיו של עגלון[]

רות רבה (וילנא) פרשה ב סימן ט ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר, רות וערפה בנותיו של עגלון היו שנאמר (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הם וגו' וכתיב (שם /שופטים ג'/) ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה. שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ס עמוד א משנה. נגמר הדין לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן, ואומר לו: אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. גמרא. עומדין מנלן? - אמר רבי יצחק בר אמי: דאמר קרא +שופטים ג'+ ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא. והלא דברים קל וחומר, ומה עגלון מלך מואב, שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי - עמד, ישראל ושם המפורש - על אחת כמה וכמה.

איטר יד ימין[]

שופטים פרק כ, טו-טז וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר: מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא:

בראשית רבה (וילנא) פרשה צט סימן ג בנימין זאב יטרף, מדבר בשופטיו מה הזאב הזה חוטף כך חטף אהוד לבו של עגלון, הה"ד (שופטים ג) ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא ויאמר דבר סתר וגו', א"ל כן א"ל מריה דעלמא נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך, (שם /שופטים ג'/) ויצא הפרשדונה פרתיה, ויצא אהוד המסדרונה, ר' יודן אמר ערפלא טורא, אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין, ד"א מדבר במלכותו, מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה, שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל, בבקר יאכל עד, (שם /שמואל א' י"ד/) וילחם סביב בכל אויביו, ולערב יחלק שלל, (ד"ה =דברי הימים= א י) וימת שאול במעלו אשר מעל, מדבר במלכותו, מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה, הה"ד (אסתר ב) ותלקח אסתר וגו', בבקר יאכל עד, (שם /אסתר/ ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן, ולערב יחלק שלל, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, מדבר בארצו, מה הזאב הזה חוטף כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה, בבקר יאכל עד, זו יריחו שהיתה מבכרת, ולערב יחלק שלל, זו בית אל שהיא מאפלת, ר' פנחס פתר קריא במזבח, מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות, בבקר יאכל עד, (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר, ולערב יחלק שלל, (שם /במדבר כ"ח/) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.


הברית עם הגבעונים[]

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מו עמוד א רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים - לא יחזיר, ושלא ידעו בו רבים - יחזיר. אמר רבי יהושע בן לוי: מ"ט דר' יהודה? דכתיב: +יהושע ט'+ ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה. ורבנן? התם מי חלה שבועה עילוייהו כלל? כיון דאמרו להו מארץ רחוקה באנו ולא באו, לא חיילה שבועה עילוייהו כלל, והאי דלא קטלינהו? משום קדושת השם. וכמה רבים? רב נחמן אמר: ג', ר' יצחק אמר: עשרה. רב נחמן אמר: ג', ימים - ב', רבים - ג'; רבי יצחק אמר: עשרה, דכתיב עדה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, יא ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו, ה שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה, אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון, לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום, ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה, מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית, אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם. +/השגת הראב"ד/ אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון וכו'. א"א כל זה שבוש שלא שלח להם יהושע להשלים אלא עד שלא עברו את הירדן אבל אחר מיכן אין מקבלין אותן.+

חילול ה'[]

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עח עמוד ב אמר רב חנא בר אדא: נתינים - דוד גזר עליהם, שנאמר: +שמואל ב' כ"א+ ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו'. מאי טעמא גזר עלייהו? דכתיב: +שמואל ב' כ"א+ ויהי רעב בימי דוד... שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם?... שמא עוברי עבירה יש בכם?... שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין?... בדקו ולא מצאו, אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, מיד: ויבקש דוד את פני ה'... ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים, אל שאול - שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים - על אשר המית הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן... אמר דוד... ניקרינהו ונפייסינהו... ויאמרו לו הגבעונים... יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' וגו', מיפייס ולא פייסינהו. אמר, שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים; רחמנים, דכתיב: +דברים י"ג+ ונתן לך רחמים ורחמך והרבך; ביישנין, דכתיב: +שמות כ'+ בעבור תהיה יראתו על פניכם; גומלי חסדים, דכתיב: +בראשית י"ח+ למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. +שמואל ב' כ"א+ ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי. מאי שנא הני? אמר רב הונא: העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו - למיתה, כל שאין ארון קולטו - לחיים... והא כתיב: +דברים כ"ד+ לא יומתו אבות על בנים וגו'! אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. +שמואל ב' כ"א+ ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה, והא כתיב: +דברים כ"א+ לא תלין נבלתו על העץ! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם, ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו, ומה בני מלכים כך, בני הדיוטות על אחת כמה וכמה! ומה גרים גרורים כך, ישראל על אחת כמה וכמה! מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף, שנאמר: +מלכים א' ה'+ ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר. ודלמא ישראל הוו! לא סלקא דעתך, דכתיב: +מלכים א' ט'+ ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד. ודלמא דוגזר בעלמא! אלא מהכא: +דברי הימים ב' ב'+ ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו'] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו'] ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר.

רמב"ם הלכות שבועות פרק יב הלכה א אף על פי שלוקה הנשבע לשוא או לשקר וכן הנשבע שבועת העדות או שבועת הפקדון מביא קרבן, אין מתכפר להן עון השבועה כלו שנאמר לא ינקה ה' אין לזה נקיון מדין שמים עד שיתפרע ממנו על השם הגדול שחלל, שנאמר וחללת את שם ה' אלהיך אני ה', לפיכך צריך אדם להזהר מעון זה יותר מכל העבירות. +/השגת הראב"ד/ אע"פ שלוקה הנשבע לשוא. א"א והרי אמרו על שבועת שוא ועל כיוצא בה ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו והרי חייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להן ומלקות תחת מיתה עומדת.+

רמ"א, יורה דעה סימן רלט יהודי שגנב לעובד כוכבים וחייבוהו לישבע במעמד שאר היהודים, ויודעים שנשבע לשקר, יכופוהו שיתפשר עם העובד כוכבים ולא ישבע לשקר, אפילו


הגירסה בקדמוניות היהודים[]

על אהוד בן גרא סיפר יוסף בן מתתיהו:

Cquote2.svg בעיר יריחו ישב בחור משבט בנימין ושמו אהוד בן גרא. אמיץ רוח ונועז מאוד ומוכשר להשתמש בכוח גופו לשם ביצוע מעשים, והוא חזק יותר ביד שמאלו, וממנה כל כוחו. והוא נעשה ידיד לעגלון, שכן היה מתרפס לפניו ומחניף לו במתנות, וכך קנה גם את ידידותם של האנשים הסובבים את המלך. ופעם בא בלוויית שני עבדים, והביא מתנות למלך, ונכנס אצלו והוא חגור בסתר חרב קטנה למותנו הימני. הייתה תקופת הקיץ, והשעה שעת הצהריים, והמשמרות מתרשלים מחמת החום ומחמת היותם עסוקים בסעודת הצהריים. והבחור נתן את המתנות לעגלון שישב בחדר נוח לקיץ, והם נכנסו בשיחה. והיו לבדם, שכן ציווה המלך אפילו למשרתיו שנכנסו לצאת, הואיל ושיחה לו עם אהוד. המלך ישב על כיסאו, ואהוד, פחד תקפו שמא יחטיא ולא יכהו מכת מוות, ועל כן ביקשו לקום, ואמר שמוטל עליו במצוות א-להים לספר לו חלום. והלה ירד מכיסאו מתוך שמחה על סיפור החלום, ואהוד הכהו בלבו, והשאיר את החרב הקטנה בתוכו, ויצא והגיף את הדלת אחריו, ואילו המשרתים ישבו בשקט כי סבורים היו שהמלך שרוי בשינה. (קדמוניות היהודים ספר חמישי, ד) Cquote1.svg

ראו גם[]

הערות שוליים[]

  1. יוסף בן מתתיהו כתב: "עד שבא עליהם עגלון מלך מואב במלחמה, כי בז לאנדרלמוסיה בעסקי מדינתם; והוא היכה אותם בקרבות רבים והכניע תחתיו את המצוינים באומץ לב מיתר העם ודכא לגמרי את חילם של העברים והטיל עליהם מס עובד. וקבע את מקום שבתו ביריחו ועשאה לעיר בירתו ולא הזניח שום דבר להציק לעם והביאם לידי דלות במשך שמונה עשרה שנה" (קדמוניות)
Advertisement