ראושן קמפייני.jpg

יאיר שלג במוסף הסבת של מקור ראשון כתב על מפירנצה לירושלים ולירושלמי

זה כחמש עשרה שנה עוסק ראובן קמפניינו בהוראה ובפירוש של התלמוד הירושלמי, לצד עבודתו היומיומית בשיקום ספרים עתיקים. עם צאת ספרו החדש על הירושלמי הוא מספר על משיכתו לתלמוד שנחשב פחות נגיש, על ילדותו באיטליה בימי מלחמת העולם השנייה ועל המחבוא אצל משפחה פרוטסטנטית. תורה ועבודה

מהתבה - קמפניינו מסביר שיש לירושלמי כמה מרכיבים ייחודיים: "קודם כל הלשון המקוצרת. זה יכול להיות בצורה די קיצונית: למשל, 'רבי וא' במקום 'רבי אבא', או 'רבי לא' במקום רבי אילעאי. אנחנו יודעים לזהות את הקיצורים, כי יש מקומות שבהם השמות מופיעים בגרסתם המלאה. יש גם קיצורים אחרים, כמו 'היידי' שפירושו 'הא דא', או המילה 'לכן' שבירושלמי פירושה: 'לא כן'.

"את הירושלמי מאפיינות גם סוגיות לא מפותחות, מאוד ראשוניות. למשל, מביאים תוספתא ומסתפקים בה, בלי שמתפתח סביבה דיון. או שמביאים חצי ברייתא, כשבעצם מה שחשוב לסוגיה הוא דווקא החצי השני. העורך כביכול מניח שאתה, הלומד, כבר יודע לעשות את ההשלמות בעצמך. הרבה פעמים ישנן גם סוגיות כפולות. מישהו חישב ומצא שבערך ‭ 40%‬ מהירושלמי הם סוגיות שחוזרות על עצמן. אמנם גם בתלמוד הבבלי יש כפילויות, אבל לא באותה רמה".

העניין בירושלמי הביא את קמפניינו לפרסם סדרת ספרי פירושים לסוגיות במסכתות שונות. לאחרונה הוציא את הכרך הרביעי בסדרה, "שיח תעניות", שעוסק במסכת תעניות (גם השם הזה שונה משמה המקובל של המסכת המקבילה בתלמוד הבבלי, תענית). שלושת הכרכים הקודמים עסקו במסכתות פאה, שביעית וברכות.

הוא החליט שלא לכתוב פירוש כולל למסכתות שהוא עוסק בהן, אלא להביא את הסוגיות השונות שלהן כשציר הדיון הוא מה שהוא מכנה "פתגמים", למעשה מטבעות לשון, המצויים בכל סוגיה. כל פרק בספר נפתח בביטוי או במשפט בולט מן הסוגיה, ובאמצעותם מביא קמפניינו את סיפורם של הביטוי והסוגיה גם יחד. "אני מביא את המקבילות של 'הפתגם' משאר חלקי הירושלמי, מן הבבלי ומהמדרשים הקדומים, ואז אני מפתח דיון בסוגיה עצמה", הוא אומר.


כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

מר_קמפניינו_הירושלמי_כמשקף_חיי_היומיום_בארץ_ישראל.

מר קמפניינו הירושלמי כמשקף חיי היומיום בארץ ישראל.

ראובן קמפניינו: הירושלמי כמשקף חיי היומיום בארץ ישראל - במכון הירושלמי תלמודה של ארץ ישראל. הכנס: אמת מארץ תצמח — תורת ארץ ישראל וחג המצות

ראובן_קמפניינו_התלמוד_הירושלמי_בחיי_יומיום_בארץ_ישראל-0

ראובן קמפניינו התלמוד הירושלמי בחיי יומיום בארץ ישראל-0

ראובן קמפניינו התלמוד הירושלמי בחיי יומיום בארץ ישראל - ליום עיון לזכרו של הרב מנחם עמנואל הרטום שנערך בבית הכנסת האיטלקי בירושלים ח' באב תשע"ב.


חלק א' חלק ב' חלק ג'
ראובן_קמפניינו_י_בטבת_תש"ע_בבית_כנסת_רמב"ן_חלק_א'

ראובן קמפניינו י בטבת תש"ע בבית כנסת רמב"ן חלק א'

ראובן_קמפניינו_י_בטבת_תש"ע_בבית_כנסת_רמב"ן_חלק_ב'

ראובן קמפניינו י בטבת תש"ע בבית כנסת רמב"ן חלק ב'

ראובן_קמפניינו_י_בטבת_תש"ע_בבית_כנסת_רמב"ן_חלק_ג'

ראובן קמפניינו י בטבת תש"ע בבית כנסת רמב"ן חלק ג'

ראובן קמפניינו י בטבת תש"ע בבית כנסת רמב"ן

ספריו של ראובן קמפניינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

Campaniani.png

התלמוד הירושלמי בחיי יומיום בארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבוא לשיעור:האגדה התלמודית מתאפיינת בריבוי פניה. יש אגדה שנועדה לחנך את הלומד לערכים מוסריים ואמוניים מובהקים; יש אגדה שמטרתה ללמד דרכי הנהגה ראויים בין אדם לחבירו או בין ישראל לעמים; יש אגדה שנועדה להדגים יחסם של הבריות למקום או יחסו של הקב"ה לבריותיו; יש אגדה המבוססת על מעשים שהיו ויש אגדה מתחום הדמיון; יש אגדה מרובת פרטים ובעלת מעטה ספרותי מושלם ויש אגדה המקמצת בפרטים והמותירה לקורא להשלים בדמיונו או בפרשנותו את הפרטים החסרים; יש אגדה העומדת בפני עצמה ויש אגדה המשולבת בדבר הלכה ותכליתה להדגים דרכי היישום המעשי של דברי ההלכה.

העיסוק באגדות הירושלמי מאפשר לשרטט קווים לרקע החברתי של יהודי ארץ ישראל בתקופת היווצרותו של הירושלמי, ליחס שבין הנהגת הציבור לבין הקהל העממי, לפרנסתם של יהודי ארץ ישראל, לאמונותיהם, לדרכי מימוש ההלכה שבידם. מעניינות במיוחד בתחום זה הן האגדות והסיפורים שנוצרו בארץ ישראל ומייצגות מציאות ריאלית ממשית, ובהעברתם לבבל אבד מהם הניחוח הריאלי ונשאר מה שנשאר.

דוגמאות:(להלן)

  1. במקור מס' ١ (ירושלמי שביעית ו, א) מובאים שני סיפורים מחייו של רבי שמהם מסיק הירושלמי שהגבול בצפונה של ארץ ישראל חוצה את עכו. הסיפורים קדומים, אבל נערכו על ידי הירושלמי בזה אחר זה בשרשרת כדי להעלות משניהם כאחד את המסקנה האחת באשר לקו הגבול בעכו. הבבלי מכיר את שני הסיפורים הללו ואף את חריזתם לשני סיפורים בשרשרת, אבל אין לו כל מושג מדוע שורשרו שני הסיפורים בזה אחר זה ומה הוא הקשרם הריאלי. הסיפור הראשון המובא בבבלי יש לו הקשר הלכתי אחר, הנרמז גם בירושלמי, והסיפור השני חסר כל פשר במקומו בבבלי.
  2. . בקובץ המקורות שהובאו במספר ٢ יש דיונים בהלכה האוסרת על כוהנים לצאת לחו"ל, והדגמות בדבר יישומה בחיי המעשה. הלכה זו יסודה בגזרת טומאת ארץ העמים – גזרה המיוחסת ליוסי בן יועזר איש צרידה שחי בדורם של ראשוני החשמונאים. היינו, מן הגזרות הקדומות ביותר הידועות לנו מימי ראשוני התנאים הנזכרים בשמותיהם. הבבלי מכיר היטב את הגזרה העתיקה הזו, אבל אין הוא מזכיר את משמעותה המעשית שלפיה אסור לכוהנים לצאת לחו"ל, כמו שאסור להם להיכנס לבית הקברות.

התלמוד הירושלמי בחיי יומיום בארץ ישראל הוצג בין השאר על-ידי הדוגמאות הבאות:

הסוגיה תלמוד ירושלמי תלמוד בבלי
גבולות הארץ - הנחיות מחיי יום-יום מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין עכו יש בה א"י ויש בה ח"ל. רבי הוה בעכו, חמתון אוכלין פיתא נקיי', אמר לון: מה אתון לתין ? אמרו ליה : תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין, סברין מימר ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן, סברין מימר מי שלק של ביצים, ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי: מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורויה

רבי הוה בעכו, חמי חד בר נש סלוק מן כיפתא ולעיל, א"ל ולית את בריה דפלן כהנא ? לא הוה אבוך כהן ? א"ל עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש דף טז,א פרק ו הלכה א גמרא|

אי גמיר - רשותא למה לי למישקל ? משום מעשה שהיה. דתניא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה. אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה ?אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן, והורה לנו מי בצעים ... באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו

רבי חייא חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות, אמר ליה לאו בן איש פלוני כהן אתה ?אמר ליה אין. אבוה דההוא גברא גבה עינים הוה ,נתן עיניו בגרושה וחיללו ה, ב גמרא

ורש"י ביאר:"רבי חייא חזייה כו' - לא איתפרש לן מאי בעיא הכא ונראה בעיני דהא אתא לאשמעינן אף על גב דרבי חייא תלמידו דרבי הוה ובמקומו דר' הוה לא חלק לו כבוד לרבי מלהפריש זה מן האיסור דלענין אפרושי מאיסורא אין כאן מורה הלכה לפני רבו כדאמרינן פרק הדר עם הנכרי (עירובין סג.) ובמס' שביעית ירושלמי בפרק שלש ארצות מצאתי בההוא עובדא דההוא דקאי בבית הקברות דלא גרסינן ביה רבי חייא אלא רבי הוה ושני דברים הללו ראה רבי בעכו דמי ביצים אין מכשירין והאי ולא גרסינן דהוה קאי בבית הקברות אלא בעכו שבה ארץ ישראל ויש בה ארץ העמים וראה אותן העומדים בגבול ארץ ישראל שהיו מגבלין עיסותיהן בטומאה ותמה עד שאמרו לו תלמיד אחד בא לכאן כו' וחזר וראה אותו כהן עומד בקצת העיר שחוץ לגבול ארץ ישראל אמר לו והרי הוא זה ארץ העמים שגזרו עליה טומאה כבית הקברות ואמר ליה לאו בן איש כהן פלוני אתה כו' ולכך נשנו מעשים הללו זה אצל זה:

האיסור שחל על הכהנים לצאת לחו"ל רבי יוסי שמע דאתת אימין לבוצרה.
שאל לרבי יוחנן מהו לצאת ?
א"ל : אם מפני סכנת דרכים - צא אם משום כבוד אמך - איני יודע
אמר רבי שמואל בר רב יצחק: עוד היא צריכה לרבי יוחנן.
אטרח עלוי ואמר: אם גמרת לצאת - תבא בשלום
שמע רבי ליעזר ואמר אין רשות גדולה מזו יז,א פרק ו הלכה א גמרא
רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה
אמרה לי' : בעינא תכשיטין, עבד לה , בעינא גברא, נייעין לך . בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל .
שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי' מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ ? א"ל אסור לקראת אמא, מהו? א"ל :איני יודע.
[אתרח] פורתא, הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום
אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח ! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה המקום יחזירך לשלום, אמר ליה : ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך.
אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר אי ידעי לא נפקי מסכת קידושין, ל"א,ב'
חד כהן אתא לגבי ר' חנינה . א"ל: מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם ?א"ל: אחיו של אותו האיש יצא, ברוך המקום שנגפו, ואת מבקש לעשות כיוצא בו? אית דבעי מימר הכין. א"ל: אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו וחיבק חיק נכרי', וברוך שנגפו, ואת מבקש לעשות כיוצא בו.מסכת מועד קטן,דף י,א פרק ג הלכה א גמרא ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא, א"ל: מהו למיחת וליבמה ? א"ל אחיו נשא <כותית> {גויה} ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו ? מסכת כתובות, קיא,
ועוד רבי זעירא אזל לחמתא דפחל והוה חמי גרמיה יהיב לבר מן מדיקליא דבבל. שלח שאל לרבי חייא בר ווא לתרין בנוי דרבי אביתר דדמא. אמרין ליה: נהיגין כהנייא מטיי עד תמן. כהנייא שאלון לרבי יוחנן? ההן חוטא דנוה? אמר לון רבייוחנן בשם רבי חוניא דברת חוורן: נהגין כהניא מטיי עד דריי, וההן חוטא דבוצרייה – עד דפרדיסא.(שביעית, ה'א
בקיאות בחקלאות רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא: מעתה שליש הראשון לשעבר ושליש השיני לבא? א"ל: שליש הראשון קשה לבוא, מכיון שהוא בא – מיד הוא גדל. אמר רבי בא: באריס אומן ילף לה רבי זעירא. שמואל אמר: שיתין יומין שותה עליי שיתא יומין שיתין עליי.מסכת שביעית, ה' א
באותו נושא רבי יוסה אמר ר' אבונה בעי מה בין המזהם לעושה לה בית המזהם אינו אלא כמושיב שומר בית עושה לה צל והיא גדילה מחמתן תמן תנינן המבקע בזית לא יחפה בעפר אבל מכסה היא באבנים וקש רבי יונה אמר רבי אבונה בעי מה בין קשין מה בין עפר קשין אינן אלא כמושיב שומר עפר עושה לה טינא והיא גדילה מחמתה תני רבי יוסי בן כיפר אמר משום ר' לעזר בן שמוע ב"ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר ב"ה אומרים משקה בין על הנוף בין על העיקר דבית רבי ינאי משקה בסלא אמר רבי יצחק בר טבלייא משקה בסלא אמר רבי חייא בר בא רבי יודן בר גורייא משקה בסליא ועדר וכי מתכוונין לעבודת הארץ ביומי דרבי חייא בר בא הוון משקין דיקלייא בכנישתא חדתא וחרוותאמסכת שביעית, ב' ד

טשטוש פרטים ראליים בהעברת סיפור ארץ ישראלי לבבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאן מובאת דוגמא של העתקת סיפור ארץ ישראלי לבבל תוך טשטוש כל הפרטים הריאליים של המעשה. מדברי רב יהודה אמר רב בבבלי משתמע שהוא הכיר את הסיפור כלשונו, סוף הסיפור בבבלי מתאים בלשונו כמעט מילה במילה לראש הסיפור בירושלמי, אבל כל הפרטים הריאליים נשמטו בדרך לבבל ואבדו.

Campaniani1.png

המקור: מראה מקומות שחולקו על-ידי המחבר

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.