(הויקיפדיה האנגלית)

המקור

התפסן היה מרגל (The Catcher Was a Spy) הוא אמריקאי סרט מלחמה אמריקאי משנת 2018 בבימויו של בן לוין ונכתב על ידי רוברט רודט, מבוסס על "התפסן היה מרגל" ( ספר באותו שם) מאת ניקולס דוידוף. הוא מככב פול ראד בתור מו ברג, שחקן בייסבול לשעבר שהצטרף למאמץ המלחמתי במהלך מלחמת העולם השנייה והשתתף בריגול לממשלת ארה"ב.

הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל [אנדנס 2018, ועלה לאקרנים ב- 22 ביוני 2018, על ידי IFC Films.

הנחת יסוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מו ברג, ותיק בן 15 [בייסבול], מצטרף למאמץ המלחמתי כמרגל להכות את גרמניה הנאצית במירוץ לבניית הפצצה האטומית הראשונה. בשנת 1936, ברג משחק ב"רד סוקס "של בוסטון בסיום סיום קריירת פרו ארוכה ולא מובחנת. בסיור בתערוכת בייסבול עם רצון טוב ביפן, מתגנב ברג אל גג בית החולים בטוקיו כדי לצלם באופן סמוי את נמל טוקיו ומספנות הצי. ראש [המשרד לשירותים אסטרטגיים]] אליו הוא מציג את הסרט מתרשם ממפעלו של ברג, כמו גם מיומנויות השפה הנרחבות שברג בחר בפרינסטון ובמקומות אחרים, וברג נשכר. ורנר הייזנברג, שזכה בפרס נובל בשנת 1932 על פיזיקה קוונטית חלוצית, מופקד כעת על ניסיונות הנאצים ליצור פצצת אטום. אם הוא יצליח, הגרמנים יכולים לנצח במלחמה. ברג מוברח לאיטליה ואז לשוויץ, כשהמשימה לגלות אם הייזנברג נמצא בכל מקום קרוב למטרה זו. אם כן, ייפול על ברג להתנקש בפיזיקאי המבריק.

The_Catcher_Was_a_Spy_Trailer_1_(2018)_Movieclips_Trailers-2

The Catcher Was a Spy Trailer 1 (2018) Movieclips Trailers-2

ממעריב[עריכה | עריכת קוד מקור]

כמו חייו החידתיים, גם מותו של מו ברג אפוף מסתורין. במאמרים ובספרים על אודותיו נכתב כי על פי צוואתו, כשהלך לעולמו ב־1972 פוזר אפרו מעל פסגת הר הצופים בירושלים. "לא הצלחנו לאשש את הסיפור הזה", אומרת אביבה קמפנר, "כל מה שהצלחנו לברר הוא שאחותו דאגה לכך שגופתו תישרף, ושהיא שלחה את האפר עם רב כדי לפזרו מעל הר הצופים. אחיו מעולם לא הצליח לברר אם זה באמת קרה".

קמפנר היא היוצרת והרוח החיה של סרט תיעודי חדש שמוקרן בימים אלה בארה"ב, על מי שנחשב לאחד הגיבורים הגדולים והנערצים של הקהילה היהודית האמריקאית אך בחלוף השנים צלל לתהום הנשייה.

את שם הסרט "The spy behind home plate" אפשר לתרגם ל"המרגל שמאחורי הבסיס האחרון". זהו משחק מילים על משמעויות המילה "צלחת הבית" - מונח מעולם הבייסבול המתייחס לבסיס האחרון, משטח בצורת חץ עבה עשוי מגומי, שאליו צריכים להגיע הרצים כדי לזכות בנקודה. המשטח גם משמש את השופט, שצריך לקבוע אם הכדור נזרק לתחום החבטה המותר.

שם הסרט מרמז על שני תחומי עיסוקו של ברג - שחקן בייסבול מצטיין ומרגל נועז - שהפכו אותו, משנות ה־30 ועד ה־50 של המאה הקודמת, לידוען יהודי ולגיבור אמריקאי. הסרט נעזר בחומרים מצולמים מקוריים ובהם ראיונות עם בני משפחתו, עם חבריו לספורט ולמשחקי הריגול, עם היסטוריונים ועם הסופר ניקולס דווידוף - שחיבר על אודותיו את הביוגרפיה "התפסן היה מרגל: חייו המסתוריים של מו ברג".

ברג נולד ב־1902 למשפחת מהגרים יהודית מאוקראינה שהתגוררה בהארלם. בגיל 8 עברה המשפחה לשכונת רוזוויל בעיר ניוארק בניו ג'רזי, שם פתח אביו ברנרד בית מרקחת. רוזוויל הציעה לתושביה גנים ומרחבים, בתי ספר טובים, חיים נוחים של המעמד הבינוני, ומה שהיה חשוב לא פחות לאבי המשפחה - מעט מאוד יהודים. אבל למרות המאמצים של יהודים רבים להתערות בחברה ולשכוח את שורשיהם, שכניהם לא כל כך אפשרו זאת. אנטישמיות סמויה וגלויה הייתה עדיין נפוצה מאוד. יהודים לא התקבלו למועדוני גולף או לחוגים אחרים של המעמד הבינוני, ומעט מאוד מילדיהם הצליחו להירשם לאוניברסיטאות חשובות.

מזלו של ברג, שניחן בכישרון רב לשפות, שפר עליו. בגיל 16 הוא סיים את לימודיו בתיכון, ועם סיום מלחמת העולם הראשונה התקבל ללימודים באוניברסיטת ניו יורק. לאחר כשנה הוא עבר לפרינסטון בניו ג'רזי - אחד המוסדות האקדמיים הישנים (נוסד ב־1746) והיוקרתיים בעולם, מאז ועד היום. גם בפרינסטון הוא היה צריך להתגבר על ביטויי העוינות של חבריו ללימודים ושל הסגל בשל מוצאו. שני דברים סייעו לו בכך.

האחד, הישגיו בלימודיו. הוא סיים בהצטיינות יתרה, תוך שלוש שנים, את התואר הראשון בשפות. ברג ידע יוונית עתיקה, לטינית, סנסקריט, צרפתית, ספרדית וגרמנית, וגם קצת יידיש ועברית; השני, הצלחתו בבייסבול, שעד היום נחשב למשחק הכי "אמריקאי". הוא החל לשחק בייסבול מגיל 7. בהיותו בפרינסטון בלט במדי נבחרת האוניברסיטה במשחק היוקרתי והמסורתי נגד אוניברסיטת ייל. הניצחון של פרינסטון 1-5 והצטיינותו במשחק צדו את עיניהם של מנהלי קבוצות הבייסבול של ניו יורק ג'איינטס וברוקלין רובינס (לימים דודג'רס), שרצו בקבוצותיהם "דם יהודי" כדי למשוך את יהודי העיר למגרשים.

מ־1923 הוא שיחק שנתיים ברובינס, ולמגינת לבו של אביו, החלה הקריירה שלו כשחקן בייסבול מקצועני. אך אביו לא הרפה ורצה שלבנו יהיה מקצוע "מכובד", כמו עריכת דין. כדי לרצותו נרשם מו ללימודי משפטים בקולומביה, סיים אותם בהצלחה אך מעולם לא עסק בעריכת דין.

במקום זאת, הקריירה שלו כשחקן ואחר כך כמאמן בוושינגטון ובבוסטון, פרחה. בחופשות בין העונות הרבה לנסוע בעולם, לצבור חוויות, להסתקרן ולהגביר את התעניינותו ומשיכתו לפוליטיקה בינלאומית. במקביל, כשעבר לשחק ולאמן בוושינגטון, הוא התוודע לעולם מסיבות הקוקטייל הדיפלומטיות ודאג להיות מוזמן אליהן. פלרטוטיו של הגבר גבה הקומה והנאה באותן מסיבות הוציאו לו שם של רודף שמלות.

כששנות ה־30 החלו לקבל תפנית לרעה, בעקבות עליית הפאשיזם האיטלקי, הנאציזם בגרמניה והלאומנות והמיליטריזם ביפן, התעצבה אישיותו כמרגל־דיפלומט.

=הסרט על מו ברג[עריכה | עריכת קוד מקור]

נקודת המפנה הייתה בנובמבר 1934. הוא היה אז גם צלם חובב. אף שהיה כבר בשלהי הקריירה שלו, צורף ברג לנבחרת כוכבי בייסבול, ובהם שחקנים נודעים כמו בייב רות' ולו גריג (על שמו מחלת ה־ALS שבה לקה), שיצאה למסע משחקי ידידות ביפן, שגם בה הענף מאוד פופולרי.

במהלך הסיור, כשחבריו יצאו למשחק, הוא לא הצטרף אליהם ותירץ זאת בפגישה חשובה שנקבעה לו עם בתו של שגריר ארה"ב בטוקיו. במקום זאת הוא התגנב לגגו של בית חולים, ובאומץ לב רב צילם תמונות רבות של הבירה ומפרץ טוקיו.

כעבור כמה שנים, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הצילומים האלה, יחד עם היותו פוליגלוט, היו כרטיס הכניסה שלו לקהילת הביון האמריקאית. הוא הראה את הצילומים לקציני ביון אמריקאים, ואלה נעזרו בהם לתכנון המתקפות של חיל האוויר על הבירה היפנית. ב־1943 הוא גויס ל"משרד לשירותים אסטרטגיים" (OSS), שהוקם בידי גנרל ביל ("פרא") דונובן. ארבע שנים לאחר מכן הארגון שימש כבסיס להקמת סוכנות הביון המרכזית (CIA).

לאחר חודשים מפרכים של אימונים הוא צורף ליחידת המבצעים המיוחדת של ה־OSS ונשלח למשימות ריגול ומבצעים חשאיים באירופה. בין השאר הוטלה עליו המשימה לחלץ מפיהם של מדענים איטלקים, שהיו להם קשרים עם עמיתיהם הנאצים, מידע על קצב תוכנית הגרעין הגרמנית.

"בעצם זו הייתה משימה כפולה", מעידים בסרט ותיקי הארגון, ובהם וויליאם קולבי, לימים ראש ה־CIA. "לא רק להשיג מידע, אלא גם לחלץ את המדענים פיזית, ואם יסרבו - לחטוף אותם".

המטרה הייתה להעבירם לארה"ב ולצרפם ל"פרויקט מנהטן" - תוכנית הגרעין הסודית שפותחה בלוס אלמוס, ניו מקסיקו.

משימה חשובה אחרת שלו, הנודעת מכל, הייתה להתחקות אחר ורנר הייזנברג, מדען הגרעין הנודע של גרמניה, תלמידו של נילס בוהר הדני (שהוברח לארה"ב והצטרף ל"פרויקט מנהטן").

הייזנברג הגיע בדצמבר 1944 לציריך, כדי לשאת בה הרצאה. משימתו של ברג הייתה להאזין להרצאה ולהחליט אם הדברים יעידו כי גרמניה קרובה לייצור פצצת אטום. אם זו תהיה מסקנתו, היה עליו לרוצחו.

במשך ימים רבים שקד ברג על מסמכים שהכינו לו פיזיקאים כדי שיבין את הנושא. הוא הגיע להרצאה, ולאחר ששמע את דבריו של הייזנברג, הגיע למסקנה כי גרמניה רחוקה מאוד מייצור נשק גרעיני. ברג חס על חייו. עד היום חלוקים מדעני גרעין והיסטוריונים בשאלה אם הייזנברג, בהבינו את אופיו הרצחני של המשטר הנאצי, עיכב בכוונה את המרוץ לאטום, או שהתוכנית הנאצית התנהלה בעצלתיים בגלל היעדר ידע מספיק ובירוקרטיה.

לאחר הקמת ה־CIA הצטרף ברג לשורות הסוכנות ונשלח לאירופה, כדי לנצל את קשריו שם להשגת מידע על תוכנית הגרעין הסובייטית. מסעו היקר לא הניב שום מידע וחנו סר בעיני מנהליו.

ב־1951, במהלך ביקורו בארה"ב, נפגש ראש הממשלה דוד בן־גוריון עם מנהל ה־CIA, גנרל וולט בדל־סמית, ויזם בעצת עוזריו ראובן שילוח וטדי קולק את הקמת הקשרים של המוסד עם מקבילו האמריקאי. באותה שנה התחנן ברג בפני מנהליו לשלוח אותו כנציג הראשון של הארגון לישראל.

"יהודי חייב לעשות זאת", כתב ביומנו. אבל ה־CIA, שחשד אז שישראל היא בת ברית של ברה"מ וגן עדן למרגלים קומוניסטים, סירב. במקום זאת מונה לתפקיד קצין הקישור למודיעין ישראל, ג'ים אנגלטון, שהיה ראש הריגול הנגדי בארגון.

במרוצת השנים, הקשרים בין המוסד ל־CIA התהדקו, אף שגם ידעו מורדות, כמו בפרשת פולארד. בשנים שלאחר לכידתו של פולארד התנוססה תמונתו, ליד חדרי השירותים, באגף הפגישות עם נציגים זרים במטה ה־CIA בלנגלי. היא נועדה לשמש כתמרור אזהרה לעובדי הסוכנות ולאנשי המוסד שהגיעו לפגישות. בהדרגה שיתוף הפעולה חזר לקדמותו. בעשור וחצי האחרונים הוא היה לחסר תקדים וכולל החלפת מידע והערכות וגם מבצעים משותפים בשטח, כמו חיסולו בדמשק ב־2008 של עימאד מורנייה, ע"פ הפרסומים ב"וושינגטון פוסט".

מאז פרשת פולארד שירתו בשלוחת ה־CIA בשגרירות האמריקאית בתל אביב גם יהודים, ובכלל זה גם כמה שעמדו בראש השלוחה. אך החזון של ברג, "רק יהודי יכול לעשות זאת", עדיין רחוק. מסיבות רבות, מעט מאוד יהודים משרתים בסוכנות הביון.

ברג עצמו, מאוכזב מכך שבקשתו להישלח לתל אביב נדחתה, פרש מהארגון. ליתר דיוק, הוא הופרש ממנו. חבריו ומנהליו חשו שהוא הופך למוזר ואקסצנטרי יותר ויותר.

על פי העדויות בסרט, ובכלל זה של אחיו סמואל, את 20 השנים האחרונות לחייו "בזבז" מו ברג. ללא תעסוקה קבועה הוא נדד בין דירות חברים ובעיקר התגורר אצל סמואל, שהודה כי אחיו נקלע למצבי רוח ומצא נוחם רק בספריו. העובדה שמעולם לא נישא עוררה חרושת של שמועות שאולי היה הומוסקסואל, בעידן שבו יציאה מהארון הייתה משולה כמעט לאיבוד עצמי לדעת. כשנשאל כיצד הוא חי ומתפרנס, נהג להניח את אצבעו בתנועת חתימת שפתיו, כמו ביקש לרמוז שהוא עוסק בדברים שהשתיקה יפה להם, כלומר שהוא עדיין מרגל וסוכן חשאי.

יוצרת הסרט קמפנר שאלה אותי בזמנו אם שמעתי על השמועות שברג היה יועץ חשאי של גולדה מאיר. גם לכך לא נמצאו סימוכין.

melmanyossi1950@gmail.com

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.