התקופה הכלקוליתית היא תקופה בין : 4,000 לפנה"ס עד 3,150 לפנה"ס. היא מעין תקופת מעבר מ"התקופה הנאוליתית" אשר בה כמעט ולא התקיים עיור, לבין תקופת הברונזה המאופיינת בתרבות עירונית. האבן עדיין היוותה את חומר הגלם החשוב ביותר לכלי עבודה אך בשלב זה מתחילה להופיע תופעה של שימוש בנחושת לייצור כלים. היא נימנית על התקופה העתיקה בארץ ישראל
במהלך תקופה זו חלה התפתחות בהבנת התכונות הבסיסיות של הנחושת, סוד עיבודה (התכה וקירור), מציאת מרבצים וכרייתה מבטן האדמה. להלן תיאור של אתרים בולטים:
תוּלֵילַאת אל-עַ'סוּל[]
אלכסיס מאלון מהמכון האפיפיורי למקרא בירושלים איתר לראשונה אתר מהתקופה הכלקוליתית ב תוּלֵילַאת אל-עַ'סוּל (Teleilat Ghassul) בערבות מואב במזרח עבר הירדן 14 ק"מ צפונית מזרחית לים המלח ליד הכפר "כפריין". הוא נחשב לאתר הגדול מסוגו ועל שמו הוגדרה "התרבות הע'סולית", כשם המקום בשפה הערבית.
באתר קבוצה של 12 תלוליות קטנות המהוות את היישוב הקדום. שטחו המשוער של האתר הוא לפחות 60 דונם. המבנים באתר בעלי צורה מעוגלת, שקועים בחלקם באדמה או בעלי קירות אבן ולבנת-טין. הם נבנו לפי מתכונת פחות או יותר אחידה ופשוטה: חדר מלבני אחד, ששימש כיחידת המגורים, ולפניו חצר גדולה מוקפת גדר. הגגות היו עשויים כנראה מקני-סוף וקש. בחצרות נמצאו מתקנים להבערת אש, תנורים, בורות, ממגורות, משטחי עבודה וכלי כתישה.
הכלים שנמצאו באתר נעשו מחרס פשוט והוחלקו באמצעות גבעולי עשבים. לפי טביעות מחצלות על הכלים עולה כי הניחו אותם על רצפת הטין. באתר התגלו כלים העשויים מצור - להבים, אזמלים, נקרים, מגרדים ומרצעים, מאבן - אבני רחיים, עליים ומכתשים, ראשי אלות, אבני משקולת לנולי אריגה, וכן מכורכר, בזלת ומתכת - אשר שימשו לצייד ולפולחן.
מעריכים כי אפיק הירדן זרם קרוב לאתר. על פי העצמות שנמצאו היו ביישוב בקר וצאן, צבאים וחזירים. שרידי גרעינים נמצאו מהצמחים: חיטה, שעורה, אפונה, זית ותמר.
זאב ח' ארליך (ז'אבו), סבור שתושבי המקום "הגיעו לרמה טכנולוגית גבוהה הן בהקמת מבנים, הן בייצור כלים, הן בביות בעלי חיים והן בגידולי קרקע. אף בציד ובדיג שלחו ידם."
מקומות היישוב העסולים בדרום ארץ ישראל לא נחרבו אלה ננטשו כנראה במחצית האלף הרביעית לפנה"ס. לא ברורה הסיבה לנטישה המונית זו,בעבר הציעו חוקרים כי הופעתם של המצרים היא שגרמה לכך אולם כיום מתחזקת ההשערה כי מגיפות או בצורות או משבר פוליטי(חברתי) או שילוב של כל האפשרויות הנ"ל הן שהביאו לנטישה העסולית. בעקבות התרבות העסולית הופיעו תרבויות שונות אולם אלה לא הצליחו להשתוות לקודמתן.
מערת המטמון[]
מערת המטמון - ויקיפדיה
הממצא החשוב ביותר מן התקופה נתגלה במה שמאוחר יותר נקרא בשם "מערת המטמון" בנחל משמר. המטמון היה טמון בכוך של מערה שיושבה בתקופה הנ"ל, עטוף במחצלת, וכלל 442 חפצים מהם 429 מנחושת. הסברה אומרת שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה המרוחק כ-12 ק"מ בלבד מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון.
החקלאות הייתה דרך הקיום הראשית, והגידולים הנפוצים ביותר היו חיטה ושעורה. בנוסף נמצאו לראשונה גרעיני עצים כגון הרימון, הזית והתמר.
ואדי רבה[]
תרבות ואדי רבה מכונה על שם אתר ליד הירקון. חלק מהאתרים בנויים על שטח של עשרה דונמים יסודות הבתים עשויים מאבן וצורתם ריבועית.מרבית האתרים נתגלו בלבנון,בגליל,ובבקעת הירדן. עבודות הקראמיקה של תרבות זו הושפעה מתרבות תל חלף שמוצאה מצפון מסופוטמיה.
אזורים אחרים[]
לרוב היו מספר גדול של יישובים קרובים אחד לשני, כאשר האזורים המרכזיים היו בקעת באר שבע (שם נמצאו מספר תילים מתקופה זו, כגון: ביר אבו מטר, ביר א-ספאדי ועוד. התרבות שנמצאה נקראת תרבות באר שבע), בקעת ערד, מדבר יהודה, רמת הגולן ועמק הירדן. ריבוי מערות הקבורה במישור החוף ומיעוטן ליד היישובים עצמם מעלה השערה כי מישור החוף היווה מין בית קברות בתקופה ההיא על אף ריחוקו היחסי מן היישובים.
מזרח ירושלים, יהודה ושומרון[]
בסקרים שנערכו באזורים אלה נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית ב-268 מקומות: מתוכם 60 אתרים נחפרו. ממצאים נחשפו במקומות הבאים: מערת המכפלה (ללא חפירות), עיר דוד (במקומות אחדים), בית אל, ליד קיבוץ ייטב בבקעת הירדן ובאשתמוע