FANDOM


נכתב בעקבות שיחתו של הרב מרדכי ברלין מקדומים בבית הכנסת של אריאל ברויאר בערב שבת פרשת צו תשע"ט
בשני בשני אירועים בתקופת המקרא נפלה אש מן השמים. רבינו בחיי כתב :"וכן מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים, שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות, והשש הנותרים דרך כעס ונקמה."(ראו פירוט מטה)
פרשן המקרא מתרץ מדוע נדרש להוריד אש, פעם נוספת, גם בבית המקדש בימי שלמה, האם לא די היה שהאש ירדה בעת חנוכת משכן העדות בימי משה רבינו. על כך הוא השיב:

Cquote2 ואם ישאל השואל למה הוצרך האש הזאת וכבר היתה שם האש שירדה בימי משה. ותשובת הדברים כי מזבח הנחשת לא היה מכיל הקרבנות שבימי שלמה לרבוין, ורובם היו מקריבים בחצר, הוא שכתוב (מלכים א ח׳:ס״ד) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר, ובאר הסבה למה ואמר, כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה ואת המנחה, ולא היו רשאין להביא אל תוך החצר אש מן החוץ כי תהיה אש זרה, גם לא היו רשאין לקחת מן האש שעל מזבח הנחשת ושיוציאו אותו אל תוך החצר כי יחללוה ומעלין בקדש ולא מורידין, ועל כן הוצרך בהמ"ק לאות זה שתרד אש מן השמים אל תוך החצר Cquote1
.

ועוד

Cquote2 אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית עולמים. אש שירדה בימי שלמה לא נסתלק ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה.(ילקוט שמעוני, ויקרא, תמד) Cquote1
ראו להלן :"אש מכלה ומחיה"

ובהמשך נציג את הקשר בין פורים לבין "האש שירדה מהשמים", לפי מאמרו של הרב יעקב פילבר .

"ותצא אש מלפני ה'"עריכה

אלו שני האירועים שהאש נפלה מאת ה': במשכן ובבית המקדש:

  • ביום חנוכת המשכן (ויהי ביום השמיני)
Cquote2 וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה' וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה'׃(ויקרא ט'כ"ד- י' א-ב) Cquote1

פירוש לאש מיוחדת במינה

Cquote2 [לד] "ותצא אש מלפני ה'" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. "ותאכל אותם" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים?... תלמוד לומר "ותאכל אותם" – אותם ולא בגדיהם. ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.שמיני, מכילתא דמילואים ב ל"ד Cquote1
  • וביום חנוכת בית המקדש הראשון, בימי שלמה המלך
Cquote2 וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד ה' מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית ה' כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית ה' ׃ וְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד ה'עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֔וּ וְהוֹד֤וֹת לה'כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃(דברי הימים ב',ז', א'-ג')

Cquote1

ההבדל בין ה"אש" של בית המקדש הראשון לבין "האש" בבית מקדש השניעריכה

(תודה לרב צבי פרבשטיין על ההפנייה למקור)
במסכת יומא נאמר:

Cquote2 אמר מר ועשן המערכה ומי הוה עשן במערכה והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט רבוצה כארי והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל בר איניא מאי דכתיב (חגי א, ח) וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים (כ"א,ב') Cquote1

וביאור עדיין שטיינזלץ

Cquote2 ומשיבים: כי קא אמרינן [כאשר אומרים אנו] ומשמע מדברינו כי היה עשן במערכה — הרי אנו מדברים על אש המערכה של ההדיוט דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" (ויקרא א, ז) ללמדנו: אף על פי שאש יורדת מן השמים, בכל זאת יש מצוה מיוחדת להביא אף מן ההדיוט. ואש זו שהביאו הכהנים היא שהיתה מעלה עשן, ובעשן זה אירע נס.

בין הדברים המיוחדים באש של מערכה (ר"י הלבן) נאמר כי היתה האש רבוצה כארי. ושואלים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אמר ר' חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה את אש המערכה במקדש והיתה רבוצה ככלב ולא כאריומשיבים: לא קשיא [קשה]; כאן שהיתה רבוצה כארי — הריהי אש המערכה של המקדש הראשון, כאן בדברי ר' חנינא סגן הכהנים שהיתה ככלב — הוא במקדש השני.
לתירוץ זה מקשים: ובמקדש שני מי הואי [האם היתה] בכלל אש מערכה הבאה מן השמים? והאמר [והרי אמר] רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] במקדש שני: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר ה'" (חגי א, ח), "אכבד" הוא הכתיב וקרינן [ואנו קוראים] אותה מלה "ואכבדה"; ומסבירים: מאי שנא [במה שונה, מדוע] מחוסר ה"א במלה זו — ללמד: אלו חמשה דברים (כמנין ה"א) שהיו הבדל בין מקדש ראשון למקדש שני שהיו חסרים במקדש שני, ואלו הן: ארון הברית, וכפורת אשר עליו, וכרובים שעל הכפורת, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים. הרי שבמקדש שני לא היתה אש! אמרי [אומרים] בתשובה: אין, מיהוה הוה, סיועי לא מסייעא [כן, היתה במקדש שני אש משמים, ואולם לא היתה מסייעת] בשריפת הקרבנות, והיתה רק נראית על המערכה. כיון שהוזכרו דברים מיוחדים שהיו באש המערכה מביאים ברייתא בנושא קרוב.

Cquote1

אש תמיד ונס פוריםעריכה

אש תמיד ונס פורים 02

"אש מכלה ומחיה"עריכה

היסוד הנוסף המעצב את פני המזבח הוא האש. אש המזבח ירדה מן השמים לשרות על האבנים שהוצאו מלב האדמה.

הגמרא (דף סא) מצטטת מדרש שיסודו בספרא על ויקרא א, ו: "אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא ב(חנוכת בית המקדש) בימי שלמה; אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה (מהמזבח) עד שנסתלקה בימי מנשה".

הגמרא תוהה איך לא נסתלקה האש כבר במשכן בשילה, כאשר מזבח חדש החליף את זה שהקים משה במשכן. הגמרא מציעה שני פתרונות: שביב אש קפץ ממזבח משה למזבח החדש שהוקם בשילה; האש הייתה מתנהגת כאורח הפוקד פעם את ביתו של זה ופעם את ביתו של זה. משתי ההצעות נשמעת נימה של אינטימיות וחיבה באש שירדה מן השמים ולא הסתלקה מהמזבח לאורך כל השינויים הדרמטיים בקיום ההיסטורי הלאומי.

מה פשרה של אש שיורדת מן השמים וקובעת את מעונה על מזבח ה' לדורות? מה הזיקה בינה לבין האדמה הבתולית? ומה הזיקה בין התמידיות של הופעת האש לבין המצווה שהייתה מוטלת על הכוהנים "ליתן אש מן ההדיוט" כדי לקיים "אש תמיד תוקד על המזבח"?

גילוי שכינת ה' היה תמיד תוך כדי הופעת אש. לאחר שמשה חנך את המשכן בעבודת המזבח במשך שבעה ימים, סימן ההתרצות וההזדקקות של בורא העולם למעשה ידיו היה בהיראות כבוד ה' אל העם. מתוך כך נאמר: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים, וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד). שוב, בחנוכת בית המקדש הראשון על ידי המלך שלמה נאמר: "וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ה' מלא את הבית" (דברי הימים ב, ז, א).

סודה של האש שבגילוי שכינת ה' בגבול הדק שבין האש המכלה לבין האש המחיה. כאשר סר הנביא הצעיר, משה, לראות את "המראה הגדול" שבסנה הוא הבחין בפלא: "הנה הסנה בוער באש והסנה אינו אוכל" (שמות ג, ב). בשעה זו התגלה לו אחד מרזי הקיום: הבורא, נורא ונשגב, מתגלה לאדם לא כדי למוטט אותו אלא כדי להחיותו, להעצים את החיים. אם מסתירים את הפנים, ומשילים את הנעליים, אכן אפשר להתקרב.

שתים עשרה פעם ירדה אש מהשמיםעריכה

רבנו בחיי, ויקרא ט׳:כ״ד:א׳
ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח. הנה עתה ביום השמיני שנתחנך המשכן בקרבנות הנזכרים המובאים לכפר על מעשה העגל, ירדה אש מן השמים לקבל אותם, והאש הזאת היא שעמדה עד דורו של שלמה שבנה הבית, כל ימי הבית היתה האש קיימת לא כבתה עד שחרב, ועל זה רמז הכתוב (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
וכן מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בדורות ובזמנים חלוקים, שש מהן היו לקבלת הקרבנות ודרך רצוי ורחמנות, והשש הנותרים דרך כעס ונקמה.

  1. האחת היא האש הזאת שירדה לקבל הקרבנות הללו שנתחנך בהם המשכן שכתוב בה ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים,
  2. השנית היא שירדה בימי גדעון כאשר שאל אות מן המלאך, דכתיב (שופטים ו׳:י״ז-י״ח) ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, אל נא תמוש מזה עד באי אליך, וכתיב וגדעון בא ויעש גדי עזים, וכתיב ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור, ומפני שצוהו לעשות חמשה ענינים שאל ממנו אות כדי שיתאמת הדבר בלבו, תחלה אמר לו קח את פר השור אשר לאביך, כלומר קח אותו לעצמך והכוונה שיעקור אותו מן העולם שלא יהיה נעבד, ופר השני שבע שנים, פירוש שני לבטן, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרות, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה, ולשון המעוז הוא הר צוק וקשה מלשון עזאזל, ועל זה הוצרך לאות כדי שיעשה ענינים אלו.
  3. והשלישית האש שירדה בימי מנוח כשנגלה המלאך לאשתו, וכתיב (שם יג) אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו', וכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', וכתיב ויהי כעלות הלהב מעל המזבח השמימה, פירש רבינו סעדיה ז"ל כי תחלה קרא את ההר צור ויעל על הצור, ואחר שנתקבל הקרבן קרא מזבח, והיה האות בזה למנוח ולאשתו כדי שיתאמתו דברי המלאך בלבם שבשרם בבן.
  4. והרביעית בימי דוד כשבא הדבר על העם וקנה דוד המקום בגורן ארונה היבוסי, וכתיב (דברי הימים א כ״א:כ״ו) ויבן שם דויד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה.
  5. והחמישית בימי שלמה כשנשלם בנין בהמ"ק, דכתיב (דברי הימים ב ז׳:א׳) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית. ואם ישאל השואל למה הוצרך האש הזאת וכבר היתה שם האש שירדה בימי משה. ותשובת הדברים כי מזבח הנחשת לא היה מכיל הקרבנות שבימי שלמה לרבוין, ורובם היו מקריבים בחצר, הוא שכתוב (מלכים א ח׳:ס״ד) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר, ובאר הסבה למה ואמר, כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה ואת המנחה, ולא היו רשאין להביא אל תוך החצר אש מן החוץ כי תהיה אש זרה, גם לא היו רשאין לקחת מן האש שעל מזבח הנחשת ושיוציאו אותו אל תוך החצר כי יחללוה ומעלין בקדש ולא מורידין, ועל כן הוצרך בהמ"ק לאות זה שתרד אש מן השמים אל תוך החצר.
  6. והששית בימי אליהו, הוא שכתוב (שם יח) ענני ה' ענני, הראשון בירידת האש השני בירידת המטר, לפי שהוא נשבע (שם יז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'. או בא לומר ענני הראשון שתרד אש ותקבל הקרבנות, ענני השני בתוספת ורבוי האש כדי שלא יוכלו המים לכבותה אבל היא תלחוך המים, כענין שכתוב (שם יח) ואת המים אשר בתעלה לחכה.