Family Wiki
Advertisement

ואדי אום חרש מפת הסיור.png ואדי אום ח'רז סיור בבקעת הירדן מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו [http://zevrothkoff.com/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA zevrothkoff.com בתוית טיולים]

מושב ארגמן[]

ארגמן הוא מושב עובדים בבקעת הירדן לצד כביש 90, כ-4.5 ק"מ מצפון לגשר דאמיה. שם היישוב ניתן לו בידי רחבעם זאבי אלוף פיקוד מרכז בזמן הקמתו, והוא מורכב מראשי תיבות שמם של מח"ט הבקעה אל"מ אריה רגב וקצין המבצעים החטיבתי סרן גד מנלה, שני מפקדי צה"ל שנפלו באזור הבקעה במרדף אחר מחבלים.

NAHAL UMM HARAZ 2021-1-22 (28).jpg


כף רגל ארגמן[]

גלגל ארגמן: שטחו כ-14 דונם (מידותיו 200X80 מ'). בעל צורת כף רגל מדויקת למדי. מקומו סמוך למושב ארגמן
כף רגל (סנדל-גלגל) – אתר ארגמן המשוחזר – ביד'ת א-שעב
גלגל ארגמן נמצא בעמק צר כקילומטר דרומית-מערבית למושב ארגמן. האתר נתגלה כבר בשנת 1989. שטחו כ-14 דונם (מידותיו 200X80 מ'). צורתו כף רגל מדויקת. הצורה הבסיסית נמוך מסביבתו. צורת המתחם מעין סנדל או נעל, כאשר הכניסה נמצאת בחלקו הצר. גלגל ארגמן מוקף במסלול בנוי ('דרך תהלוכות') ונמצא לרגלי מדרון ששימש אולי לישיבה. יש מבנה עגול ששימש אולי במה לצרכי פולחן. על פי ממצא החרסים במקום, מתארכים את זמן הקמתו לסוף המאה ה-13 או בראשית המאה ה-12 לפנה"ס. גלגל ארגמן נחפר בשנים 2008-2003 בהנהלתו של דרור בן-יוסף ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. השקעת מחשבה ועבודה רבה מעידים שמדובר ברצון לבטא רעיון כלשהו. כף רגל ארגמן הינו היחיד אשר שוחזר.

מרכיבי האתר

  1. במת מזבח פולחן מעוגל. זהו המזבח העגול היחידי, שנמצא עד היום באתרי פולחן ישראלים.
  2. 'דרך התהלוכות' מקיפה רחבה יחסית (1.20 מ') בחצי עיגול את ה"עקב".
  3. הימצאות עצמות בעלי חיים טהורים בלבד
  4. כניסה מרוצפת בצורת מניפה, המאפשרת לשורה רוחבית של צועדים להיכנס
  5. כף הרגל בנויה למרגלות מדרון סלעי, המהווים מדרגות שיכולים להיות מעין 'פרוטו-תיאטרון'.
  6. הימצאות בתוך כף הרגל של שני מתחמים מרובעים – מקום אפשרי למשכן

האתר מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים


חרבת אום חרז[]

מצודה רומית יפה ששמרה על הדרך בין אל בוקיעה (הבקעה הגדולה- אסם התבואה של הבקעה) לבקעת הירדן ראו סקר זרטל במקום בור מים, חומה ומגדל מרכזי

מרג' נעג'ה[]

כפר בדואי חקלאי. בכפר נהוג לשתול זרעי קקיון באביב כך שבקיץ תהיינה סוכות השמירה מוצלות

)

חרבת חירף[]

מצודה רומית מימי מרד בר כוכבא. נותרו ממנה רק ערמות אבנים סביב לככר המרכזית. ראה סקר שומרון של אדם זרטל http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/62003.html מצורפת תמונה שמקלה על הבנת האתר

אלבום תמונות של עמית אררט[]

סיפור הטיול[]

סיכום => 'עמיתים לטיולים' אל ואדי אום חרז הלא נודע הטיול למיטיבי לכת - קשה ! התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת יתרו, כג' שבט תשפ"א (5.2.21) לו"ז 05:50-12:40 הובלה: סבא-עמית אררט, הדרכה: ד"ר חזי הורן + הארכיאולוג אחיה כהן-תבור

הזרימה_בגבי_ואדי_אום_חרז_5.2.21

הזרימה בגבי ואדי אום חרז 5.2.21

הזרימה בגבים => youtu.be/2RqSWSP0Qb8

הזרימה_עד_כביש_90_של_ואדי_אום_חרז_5.2.21

הזרימה עד כביש 90 של ואדי אום חרז 5.2.21

זרימת הנחל => youtu.be/l8IW9Z-WNt0

בשעת בוקר מוקדמת למדי ובגשם מתון אך עקבי, ואפילו נחוש להמשיך ולרדת (כך גילינו בהמשך...), התכנסנו בשער הצפוני של היישוב ארגמן שבבקעת הירדן שאותו פתחו במיוחד עבורינו. כך, בחושך שעדיין שרר, וטרם שהאיר היום, ותחת מעטה של עננים יפהפיים שכיסו את המקומות הנמוכים – התחלנו לטפס משערו הצפוני של היישוב ארגמן לכיוון חירבת ח'ירף. לאחר עלייה מתונה הגענו לחירבת ח'ירף. השמש עוד לא האירה, אך היום כבר התחיל להפציע. היה מעונן והראות חלקית למדי, ובכל זאת היה יפה. עננים כיסו את העמקים ועלה מהם שובל לבן ו'אדי', המבשר את התפזרותם. קיבלנו הסבר מאחיה על מה שניתן לראות מהחורבה בימים עם ראות טובה, ובעיקר הסבר על האתר. אז מי את חורבת ח'ירף? החורבה נמצאת על שלוחה היורדת מספר-המדבר אל בקעת הירדן ומצויה בקרבת צומת דרכים – של דרך המחברת בין בית שאן ליריחו ושל דרך היורדת מההר לבקעת הירדן וממנה לעבר הירדן המזרחי. במקום מצודה מרובעת מוקפת מגדלים וחדרים. מתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת, היינו מאה 2- 3- 4 לספירה. באחד החדרים נמצא מטבע מימיו של הדריאנוס ועליו מתנוסס דיוקנו. המקום נכלל בסקר 'הר מנשה' שניהל אדם זרטל שהחל בשנות השבעים של המאה ה־20. באותו סקר נמצאה מצודה רומית הנמצאת כ- 15 ק"מ מצפון לחירבת ח'ירף – עיראק אבו חשיש (תודו שהשם מגניב), והשולטת אף היא על הדרך מבית שאן ליריחו ועל דרך היורדת מההר. על פי הסברה המצודות הללו היו חלק ממערך ששימש את הצבא הרומי למיגור מרד בר כוכבא. ההשערה היא שגם בגליל וגם בפראיה שבעבר הירדן המזרחי הייתה היערכות למרד, אלא שהיערכות זו לא מומשה בשל חיץ שהצליח ליצור הצבא הרומי ביניהם ובין אזור יהודה. חיץ זה עצר את ההתקוממות והמצודות ח'ירף ועירק אבו חשיש היו חלק ממנו. מובילה של השערה זו הם ד"ר בני ארובס ואחיה כהן-תבור.

עם הרבה תקווה להתבהרות ולהפסקת הגשם נפרדנו מחורבת ח'ירף. חזרנו קצת על פעמינו והמשכנו לטפס לכיוון שמורת החרובה.

בדרך חזי לימד אותנו לפקוח עיניים ולרדת מהשביל כשצריך. וזה היה משתלם. עליה הירוקים של עכובית הגלגל טובים למרק, וראינו מהם הרבה. על עץ שיזף ראינו – לא עלינו – עקרב צהוב. אלא שהפעם הוא היה במצב לא מסוכן ומעורר חמלה. חנקן נובי שיפד אותו על קוץ לצד שכנה חיפושית, וכל זאת כדי להתגאות ולהתרברב לפני זוגתו החנקנית.

בסוף העלייה שלקחה למעלה משעה, בראשו של הערוץ, נפרשה הבוקיעה. אם הייתה ראות טובה, היינו יכולים לראות, כך אמר לנו עמית, את הטמון ואת הכביר שמעל בקעת תרצה, אלא שהטמון נטמן בינות עננים והכביר לא נראה, כאילו היה זעיר. בקצה הטיפוס הממושך, פגשנו רוג'ום/טומולוס, ואחִיה עורר את השאלה, האם זו מצודה עגולה האופיינית לימי בית ראשון או שמא גל אבני קבורה.

על דרך עפר מבוצבצת מאוד הלכנו מספר קילומטרים. כל אחד מאיתנו העלה בנעליו בוץ במשקל של קילוגרם או שניים לפחות. מבוצבצים ומחויכים הגענו לחורבת אום חרז. אחיה מצא בה על נקלה אבן צור מגלית. מאופיינת ב'שיניים' בצד אחד ובחתך טרפזי. אם הייתה שמש ואם הייתה יבשה, היינו יכולים להבחין, כך אמר אחיה, בִבְרק השימוש שעליה. ברק זה הוא תוצאה של התחככות הצורן שיש בצמחי דגן עם הצורן שבאבן הצור. ומדוע יש לדגניים צורן? כדי למנוע מבעלי חיים לאוכלם.

במקום יש שרידים של מצודת דרכים ששמרה על הדרך שהובילה מההר, משכם, אל הבקעה וממנה אל עבר הירדן. בעבר היו הרבה דרכי רוחב שהובילו מאזור גב ההר לירדן, וחצייתו נעשתה באמצעות מספר גדול של מעברות. הקרן הבריטית במאה ה19 סימנה על המפות מספר אב של מעברות. הנוסע והחוקר המפורסם הנרי בייקר טריסטראם תיאר את מעברן במעברה באפריל 1863.

שמנו פעמינו לכיוון ואדי אום חרז. כבר בשלב זה היה ברור שהתוכנית המקורית להלך ולקפץ בתוכו ובין גדותיו – מטעמי בטיחות, לא תצא אל הפועל. בדרך פגשנו ספלולים חצובים בסלע. אחיה הסביר שלאחרונה גוברת ההשערה שאחת המטרות של חציבתן, הייתה הוצאת הצור מהסלע, וזאת כדי לשמש חומר גלם לעשיית כלים ואבנים. בהגיענו לוואדי אום חרז הרגשנו כמו משה בהר נבו. "מנגד תראה...ואליו לא תבוא".

צפינו משתאים על הזרימה האיתנה, הרציפה והשופעת שבו. הגבים הגדושים התפקעו עם מפלים תולדה של הגשם מהימים האחרונים. בצער רב ובהבנה אנו מקבלים את ההחלטה שנלך לאורך קצה הגדה הדרומית לאורך האפיק. בנקודה האחת שבו הנחל הזורם נעשה רחב ולא צר וקניוני חצינו אותו, והתחלנו לעלות כנראה בדרך רומית מבוטנת והמשכה עלייה תלולה אל ראס נוקב אל בקר. בירידה מהראס צפינו לעבר הואדי וראינו משני צידיו את מישורי ההחלקה של הסלעים שהועתקו כחלק מהפעילות של הבקע הסורי־אפריקאי. כמו כן מלמעלה אפשר היה לראות יפה עד כמה עמוקים ורחבים הפיתולים של ואדי אום חרז. כמעט 360 מעלות. מראה מעורר התפעלות!, על שלוחת סכין תלולה ירדנו עד למושב ארגמן, נק' המוצא של טיולנו הנדיר.

אלבומים: עמית אררט

  1. עמית אררט 5.2.21 'עמיתים לטיולים' ואדי אום חרז - צילום: עמית אררט 052-7-90.60.90
  2. יצחק שיפמן ואריאל ארליך ואדי אום חרז 5.2.2021

בעמיתות ובהערכה:
למדריכים - אחיה, חזי ועמית ולחבורה האמיצה והנועזת שלא נרתעה לצאת לדרך ביום גשום וסגרירי.

באחווה וברעות, מורת הדרך ציפי דוד-גולדברגר 050-6272445 zipi1958@gmail.com

Advertisement