Family Wiki
Advertisement

ונציה - השלווה מכולן, היסטוריה ותרבות [1]
מאת: דר' איתן בורשטיין

אתר המלון בלאס ואגס - THE VENETIAN

בתעלה ציורית שעל גדותיה בתי קפה ומסעדות, תחת שמי תכלת מלאכותיים, באחד מאגפי בית המלון הגדול ביותר בעולם The Venetian בלאס וגאס, משייטות לאיטן גונדולות שחורות.

ליד בתי הקפה, משני צדי התעלה המלאכותית, נמתחים אולמות עצומים שרצפתם אריחי שיש אדירים, ואשר קירותיהם וכיפותיהם מעוטרים במיטב הפסלים והתמונות בסגנון הרנסנס והבארוק. אולמות אלו, שנפתחו לקהל לפני עשר שנים בדיוק, אמורים לשקף את האווירה בוונציה השוכנת בלגונה [2] בצפון הים האדריאטי [3].

אין זה המלון (ומרכז ההימורים) היחידי בלאס וגאס המעורר זיכרונות סמליים מצפון איטליה. מלון בֶלָג'ו (Bellagio) הסמוך, נושא את שמו של כפר ציורי ליד אגם קומו בחבל לומברדיה, אזור הקשור היסטורית באופן הדוק לחבל ונטו (Veneto).

לפני אלף שנה - מרכז אימפריה[]

מסופקני אם הרבה מן המבקרים או המבקרות בעיר החטאים שבמדינת נבאדה, מודע להיסטוריה של ונציה, שהייתה מרכז אימפריה במשך יותר מאלף שנה, והחלה לרדת מגדולתה החל מן המאה השמונה עשרה. כיום היא מסתפקת בתואר האדמיניסטרטיבי הצנוע "בירת המחוז" מחוז ונטו בצפון מזרח איטליה.

נמלא אפוא את הלקונה ונסקור מאורעות מכוננים בתולדות עיר מיוחדת זאת, אולי אחת הבודדות בעולם ששמה הפך שם של ארץ רחוקה ממנה [4].

נתעכב גם על השפעתה של העיר בתחומים שונים (ולא רק על לאס וגאס), על ההיסטוריה המיוחדת של יהודיה ועל הזיקה בינה ובין עכו.

לעיר זאת קם לפני חמש מאות שנה היסטוריון בשם מרינו סנוטו (Marino Sanuto) הידוע כמרינו סנוטו הצעיר שחי בשנים 1466-1533 וכתב ספרים עבי כרס אודות קורותיה [5]. חלק גדול מן המידע אודות ונציה, מקורו הבלעדי הוא ביצירותיו שחוברו בשפה הוונציאנית. סנוטו הוא שהגדירה בכינוי שליווה אותה במשך דורות - המדינה השלווה ביותר של וונציה ( Serenissima Repubblica di Venezia ). בונציאנית היא נקראה אגב Venesia. בראשה עמד שליט שתוארו דוג'ה. מספר הדוג'ים היה 120.

ונציה הנוכחית אינה נמצאת כלל במקומה המקורי. העיר המקורית הוקמה במאה החמישית לפני הספירה על היבשה ע"י השבטים האוטוכתונים (התושבים המקוריים) של צפון איטליה ה-וונטיים (בלטינית Venetii) ונקראה במקורה אלטינום. ישוב קטן ובו 200 תושבים הקיים עד היום נושא את שמה אלטינו (Altino).

אוכלוסייתה של אלטינום הקדומה מנתה 20,000, מספר עצום באותה תקופה (זה היה מספר תושביה של לונדון במאה החמש עשרה !). עושרה היה בעוכריה. היא נכבשה ע"י ההונים בראשותו של אטילה אשר בזזוה ושרפוה בשנת 452 לספירה.מתי מעט מתושביה ניצלו מן הטבח ונמלטו ל - 118 האיים בים האדריאטי, שעליהם הקימו את הגרעין לעיר שתקרא מאוחר יותר ונציה. מיקומה המדויק של אלטינום עיר האם היה תעלומה עד אמצע 2008. בצילומי HD של לווין שנעשו במהלך השנה האחרונה ביזמת ארכיאולוגים מאוניברסיטת פדואה, התגלתה העיר הקדומה כשהיא חבויה מטר אחד בלבד מתחת לפני הקרקע.

סוד הכוח: חוקה וצי[]

יסודות כוחה של וונציה החדשה היה שילוב בין חוקה, שהעניקה לעיר יציבות שלטונית, וצי אדיר שהפָכָה למעצמה בכל קנה מידה, ואפשר את התמחותה במסחר ובבנקאות.

בשנת 466 לאחר שהתבססה ההתיישבות באיים המהווים את וונציה, נבחרו שנים עשר טריבונים לייצג את תושבי האיים, ובהעדר הסכמה ביניהם הוחלט על בחירת מנהיג דוג'ה [6].

שתי סכנות ארבו לכל עיר בראשית ימי הביניים - רודנות ושלטון האספסוף.
החוקה, שעוצבה במשך מאות שנים וגובשה סופית במאה הארבע עשרה, נשענה על מה שייקרא מאוחר יותר ביחס לחוקה האמריקאית checks & balances - איזונים ובלמים.

כך למשל אסיפת שועי העיר וסוחריה בחרה את השליט או דוג'ה לכל ימי חייו, אך לצדו כוננה מועצה בת שישה חברים. הדוג'ה לא יכול היה לכפות את רצונו עליהם והחלטות התקבלו בהצבעה. בשנת 1313 הורחבה המועצה לעשרה, ומצב זה התקיים עד סוף המאה השמונה העשרה.

הים - כגורם לאיתנות[]

גשר ריאלטו - היום

הים שהקיף את ונציה והצי שנגזר הימנו, היו המרכיב השני באיתנותה. אין זה מקרי שדווקא במועד בו ציינו בעולם הקתולי את עליית ישוע השמיימה בוונציה עסקו בפולחן אחר. ביום זה ממש במשך מאות בשנים התרחש טקס מיוחד במינו, בו ציינה הרפובליקה של וונציה את נישואיה, כן נישואיה, עם הים (Sposalizio del Mare).

מיקומה במזרח איטליה אפשר לה לתמרן בלוליינות מעוררת הערצה בין שתי המעצמות הנוצריות הגדולות באותה תקופה של ראשית המאה התשיעית - האימפריה הקרולינגית במערב, שבסיסה הייתה העיר הגרמנית אאכן (Aachen), והאימפריה הביזאנטית שמרכזה היה כמובן בקונסטנטינופול. כך למשל, תמורת אספקת שירותי צי לביזנטים ששלטו ברוונה (Ravenna) השוכנת באיטליה דרומית לוונציה, שלחו הביזאנטים אומנים שבנו על האי ריבואלטו (Rivoalto מילולית 'התעלה הגבוהה') את כנסיית תיאודורוס הקדוש.

כפי שנראה, שלושת האלמנטים שהוזכרו חלפו להם עם הרוח - ידידותם עם הביזאנטים הייתה קצרת יומין, שמו של האי שקע בתהום הנשייה ורק הגשר הנקרא כיום ריאלטו (Rialto) מזכיר אותו, וגם כינוייה המקורי של הכנסייה אבד.

לאט אך בהתמדה החלה העיר העצמאית לבנות את עושרה. מן האיים קצת קשה היה להפיק מחצבים, גם חקלאות לא הייתה בנמצא, התעשייה היחידה שהתפתחה הייתה מפעל הזכוכית במוראנו (Murano), וונציה הוכרחה להתמחות במסחר ובבנקאות.

ספינותיה חצו את כל הימים והובילו שטיחים מכל קצווי תבל לציפוי הקירות העירומים בכל טירות אירופה ותבלינים שהוגשו על שולחנם של שועי היבשת. תקופה מסוימת אף החזיקו הוונציאנים במונופול לשיווק מלח בכל אירופה.

המעמד המיוחד לבנקאי העיר[]

Banco della Piazza Rialto - המאה ה-16 אתר מורשת ונציה

דוקאט (ducatus) - המאה ה-15 - המקור: כנ"ל

מיקומה הגיאוגרפי הייחודי בין המזרח והמערב העניק גם לבנקאי העיר מעמד מיוחד. על רציפי התעלה הגדולה (Canal Grande) הוקמו בנקים להשקעות ולמימון מדינות, חברות ויחידים. אי אפשר לתאר את הכלכלה האירופית בתקופות ימי הביניים והרנסנס ללא מעורבות הבנקים הוונציאנים. אלו פעלו בכל המרחב שבין קונסטינופוליס ולונדון, וקבעו את שער הריבית כמעט בכל העולם [7]. אחד הבנקים החשובים בתקופת הרנסנס שהיה פעיל בכל אירופה הוקם בשנת 1587 ונקרא Banco della Piazza di Rialto הוא היה גם הבנק הראשון בוונציה שקיבל פיקדונות מן הציבור. ניתן לומר שוונציה הייתה חלוצת הקפיטליזם המוכר לנו.

המבקר כיום בוונציה אינו תמיד מודע להיכלות השוכנים ליד התעלות, שבהם ספון פאר בלתי נתפס, פרי המסחר והצי. גם שם אחד האיים - הלִידוֹ (Lido), שבו עוכב צי הצלבנים בשל איחור בפירעון חוב (ראה להלן), הפך שם נרדף לתענוגות ברחבי העולם.

את ההוכחה האולטימטיבית למעמדה הכלכלי של השלווה ביותר סיפק המטבע הוונציאני, אשר נקרא דוקאט (ducatus) ועליו הייתה חקוקה דמות הדוג'ה. המטבע הונציאני העשוי זהב, ביחס של 986/100 ואשר משקלו היה 3.5 גרם, הפך למעשה, ההילך של אירופה (ממש כמו האירו כיום) [8].

כדי לסבר את האוזו, ההכנסה השנתית הממוצעת במאה השש עשרה של סוחר או אומן הייתה בסדר גודל של 120 דוקטים. מיכלאנג'לו בערוב ימיו קיבל עבור בניית מצבתו של האפיפיור יוליוס השני (הפסל משה הוא חלק ממצבה זאת), שהוזמנה בעוד האפיפיור מכהן, שכר עתק שנתי של 1200 דוקטים ועם סיום העבודה 10,000 נוספים.

הדוקאט היה מטבע כה ידוע עד שהפך לנושא לחיקוי, ומדינות רבות הנפיקוהו בתקופה שלאחר הרנסנס ועד מלחמת העולם הראשונה.

ה"אריה מכונף" - סמל ונציה[]

אריה מכונף על חלק העליון של הבניין גנרלי

יש דעה כי סמל אריה יהודה על הבאר המרכזית של גטו ונציה נעשת בהשראה של האריה המכונף

לוונציה הקתולית היה כמעט הכל - צי, חוקה ועושר אין גבול, רק דבר אחד היה חסַר לה - קדוש שיעניק לה את ההילה הדתית.

מן האגדה נשלף סיפור לפיו אחד ממחברי הבשורות בברית החדשה (האוונגליונים), מרקוס הקדוש, עבר לידה בדרכו למצרים, וגם הבטיח למלאך שראה שהוא יחזור.התעוררה בעיה קטנה, מרקוס דנן לא הראה כל רצון לחזור לאיים השוממים בתקופתו. הוא פעל רק באלכסנדריה ושם גם נקבר.

אך הוונציאנים לא אמרו נואש. בשנת 828 צמד סוחרים מוונציה שהתחזו למאמינים קופטים הגיעו לאלכסנדריה, ובפעולה חשאית הוציאו את גופת הקדוש מקברו. כדי למנוע מן המוכסים המוסלמים ששלטו אז בארץ היאור לפתוח את המטען החשוד, הם עטפו את שרידי הקדוש בעור חזיר והעלוה על אחת האוניות שהמתינה למבריחים.

בטקס רב ממשתתפים נקברה מחדש הגופה של מרקוס בקריפטה (מרתף) של כנסיית תיאודורוס הקדוש, ושמה של הכנסייה הוסב כמובן לסן מרקו.המזבח בכנסיה זאת הוא מיצירות האמנות הידועים ביותר בעולם ומכונה,לא בכדי, 'מזבח הזהב'.

מכיוון שסמלו של מרקוס היה אריה מכונף (בעקבות הפרשנות הנוצרית ליחזקאל א' 10) הפך סמל זה לסמלה של העיר כולה עד עצם היום הזה [9] .

סמל האריה המכונף מופיע ליד שם המלון שהוזכר בראשית דברינו, ופרס פסטיבל ונציה לסרט הטוב ביותר נקרא עד עצם היום הזה 'אריה הזהב'.

נקודת המפנה: מסעי הצלב[]

כניסת הצלבנים לקונסטנטינופולןס - The Yorck Project

ארבעת הסוסים הנמצאים בחזית כנסיית סן מרקו אשר הבאו כביזה מן הבירה הביזאנטית. - צילמה: Chiaranabba

מפת עכו ובה רובע של אנשי ונציה, תרשים משנת 1250 של ההיסטוריון הונציאני : מרינו סנוטו - מקור התמונה GRANT, James - of the 62nd Regiment (1822-1887 - ויקישיתוף

]

מסעי הצלב, שהחלו בשנת 1095, היוו נקודת מפנה בהיסטוריה של המדינה הוונציאנית. היא סיפקה לצלבנים תמורת תשלום הולם את אמצעי התחבורה בים, וניצלה את שעת הכושר לפגוע אנושות באימפריה הביזאנטית שאמנם הייתה נוצרית, אך התחרתה בסחר הונציאני.
העובדה שהביזאנטים נלחמו בעותומנים המוסלמים, שמאוחר יותר הגיעו עד שערי וינה, לא נלקחה כשיקול במדיניותה של וונציה.

בשנת 1202 כאשר הצלבנים לא פרעו את חובם העצום בסך 85,000 דוקטים (ראה להלן) הם עצרו את הצי הצלבני בלידו, כבשו את הנמל החשוב של זארה (Zara, על שמה מותג האופנה), כיום זאדאר בדלמטיה, ובזזהו .העובדה שתושבי זארה היו נוצרים קתולים גם היא לא הטרידה יתר על המידה את הוונציאנים, שגם הם היו שייכים לאותה אמונה. עלילת זארה הייתה רק קדימון.

בעת מסע הצלב הרביעי בשנת 1204 נקרתה לוונציה הזדמנות פז להיפרע ממתחרתה העסקית הגדולה - קונסטנטינופוליס. כאשר הצלבנים בקשו את עזרת העיר בהובלתם לארץ הקודש, הסכימו פרנסי וונציה, אך הוסיפו תנאי פעוט - החלפת הפטריארך האורתודוקסי בקונסטנטינופוליס בארכיבישוף קתולי. מי שאינו בקיא במתחים שבין הזרמים לא יבין את בקשתם ה"צנועה" של הוונציאנים, אבל הם ידעו היטב מה תהיינה השלכות ההדחה.

כדי להושיב את כהן הדת הקתולי על כסאו של האורתודוקסי נאלצו הצלבנים להלחם בהתנגדות כל אוכלוסייתה של קונסטנטינופוליס. זכר הטבח והאונס שביצעו הצלבנים [10] במהלך מסע הצלב הזה בקונסטנטינופוליס, מעיב עד היום על מאמצי ההתקרבות בין הקתולים והאורתודוקסים.
אגב, הפעולה הראשונה שבוצעה ע"י המוני קונסטנטינופוליס לאחר נסיגת הצלבנים מעירם הייתה תליית הארכיבישוף הקתולי על עץ גבוה ....
מזכרת מאותה הרפתקה היא ארבעת הסוסים הנמצאים בחזית כנסיית סן מרקו אשר הבאו כביזה מן הבירה הביזאנטית.

בהתמדה הרחיבה האימפריה הוונציאנית את שטחה. בסוף המאה ה-13 היא שלטה על כל האגן המזרחי של הים התיכון, והחזיקה בשיאה את כרתים, קורפו איים בים האגאי, חלקים מיוון, ואת החוף הדלמטי או האדריאטי מטריאסטה עד אלבניה ואת ...עכו.

כן גם עכו. הצלבנים, ששלטו בא"י העניקו בשנת 1123 לונציה רובע בעכו (ראו מפה לעיל) בתמורה על עזרתה בכיבוש צור. הזכויות שניתנו לונציאנים בעכו היו זהות לאלו שקיבלה לפני כן גנואה. מטרת הצלבנים במתן זכויות אלו היתה להגדיל את אוכלוסיית הנוצרים בעיר. הרובע בעכו (ובלשון בני הדור, הקומונה) היווה יחידה אוטונומית לכל דבר. היו בו מוסדות ציבור, מוסדות שלטון, כולל שיפוט עצמי, בראשות "קונסול" שנשלח מטעם עיר האם ואזור מסחר ושירותים.

אפשר היה לצפות שמול האיום המוסלמי הקומונות יאחדו כוחות, אך זה לא קרה. בין הגנואזים והוונציאנים בעכו פרצו סכסוכי דמים שגבו מאות קורבנות. בשנת 1258 הגיעו הסכסוכים לשיא בצורת מערכה ימית.

ב- 24 ביוני אותה שנה התחולל מול חופי עכו קרב ימי בין ונציה וגנואה שבו ניצח הצי הונציאני. כל הצי הגנואזי הושמד, 24 אניות טובעו ומאות הרוגים נמנו בשורותיו, והגנואזים נאלצו לנטוש את הרובע שלהם בעכו, שנכבש מייד ע"י עירו של מרקוס הקדוש. עכו הנוצרית לא התקיימה זמן רב, אחרוני הצלבנים סולקו מארץ ישראל עם נפילתה של עכו בשנת 1291 לידי הממלוכים. לא רק בעכו שלטה וונציה, היא החזיקה בזיכיונות נחיתה ועגינה בקונסטנטינופוליס, אלכסנדריה וזכות שימוש ברוב נמלי הים התיכון והים השחור.

הפנים: למסחר עם המזרח[]

היותה של ונציה עיר של מסחר וימאות מסבירה את התעניינותה המרובה במזרח (תבלינים, משי פרות אקזוטיים ועוד) הפנייה מזרחה - אוריינטציה [11] . מסבירה את התעניינותו של תושב ונציה מפורסם בסין, וכוונתנו למרקו פולו, שנולד בשנת 1254. ונציה התעניינה מעט מאד במערב אירופה שם שכנה מקבילתה ברוז' (Bruges) כיום בבלגיה. ברוז' הייתה העיר העשירה ביותר באותה עת במערב היבשת, היא התמחתה באותם תחומים (סחר ובנקאות), וכונתה בצדק וונציה של הצפון.

למרות שהקיזה את דמה במאה החמש עשר במאבק נגד העותמאנים, ונפגעה בשנת 1348 במגפת הדבר השחור (הראשונה מבין שלוש), הצליחה וונציה במאות החמש עשרה והשש עשרה להשתלט על עמק הפו. עובדה זאת הפכה אותה לשכנה מאיימת על צרפת, ואכן מצפון נפתחה הרעה. שני שליטים צרפתיים בהפרש של כ-300 שנה, המלך לואי ה-12 ונפוליאון הראשון, היו אחראים לירידתה הדרמטית של ונציה. נפתח בלואי ה-12. בקמברי, ישוב בצפון צרפת, הוא כונן ב- 10.12.1508 קואליציה המכונה ברית קמברי (Ligue de Cambrai), ששמה לנגד עיניה מטרה אחת- לעצור את ההתפשטות הונציאנית. אפילו האפיפיור יוליוס השני, שחשש מכוחה הגובר של העיר הימית, הצטרף לברית למרות שמדיניותו המסורתית של הכס הקדוש הייתה להימנע ממלחמה בארצות קתוליות.

זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהוא עשה כן.
בקרב אניידלו (Agnadello) בשנת 1509 ספגה וונציה את תבוסתה הראשונה מאז הקמתה בשנת 452. אמנם היא הצליחה מאוחר יותר לכבוש מחדש חלק מאבדותיה, אך העיר הלכה ושקעה בסכסוכים פנימיים. פחות משבעים שנה לאחר מפלתה (1575-1577) נפלה וונציה קרבן למגפת הדבר, שקטלה כשליש מאוכלוסייתה שמנתה אז כ- 150,000 תושבים, ואם לא די בכך במערב אירופה קמה לה מתחרה בצורת פורטוגל. באופן פרדוקסאלי, דווקא המאה השש עשרה נחשבת כתור הזהב של וונציה באומנות. קשה לתאר את האומנות העולמית ללא התייחסות לוונציה. הצבעים החדים המאפיינים את האומנות הוונציאנית הם תוצאה הגיונית לקרבה למקור חומרי הגלם במערב אסיה. צבעים אלו שווקו ברחבי אירופה לאחר שדוללו ע"י הוונציאנים. (הצבע הכחול בו השתמש מיכאלאנג'לו לציור הקפלה הסיסטינית הובא מ....אפגניסטן).

דווקא במאה השש עשרה, שבה החלה שקיעתה של וונציה, פעלו בעיר הציירים הגדולים ג'נטילה וג'ובאני למשפחת בליני Gentile,Giovanni Bellini, טיציאן המוגדר כאבי הרנסנס, טינטורטו (Tintoretto), ורונזה (Veronese) ובאסנו (Bassano) .

לא נשכח כמובן את הצייר אל גרקו שנולד בקנדיה אשר בכרתים כאשר זו הייתה תחת שלטון ונציה, ואשר זכה לתהילת עולם בטולדו.

ואם בציירים עסקינן, הצייר המזוהה ביותר עם וונציה נושא את השם הסמלי קנלטו (Canaletto) כלומר התעלה הקטנה. שמו האמיתי היה ג'ובאני אנטוניו קנל (Giovani Antonio Canal). הוא חי בשנים 1697-1768 וביצירותיו תאר והוריש לדורות הבאים את נופי ונציה.

המאות השבע עשרה והשמונה עשרה אופיינו בסכסוכים פנימיים שהלכו והחלישו את העיר. כאשר שאר מדינות אירופה (זולת גרמניה) הלכו והתגבשו תחת שלטון ריכוזי, איטליה בכלל וונציה בפרט היו מפורדות ומסוכסכות מבפנים. עיניהם טחו מלראות שהעולם סביבם משתנה.

כך למשל, שעה שאנגליה נכנסה לעידן המהפכה התעשייתית ומיכנה את הצי ההולך וגדל שלה (מנוע הקיטור של ג'ימס ואט הוכנס לשימוש בשנת 1774), המשיכו הוונציאנים, כמו הפורטוגזים, להפעיל צי של אניות מפרש, ציוריות בוודאי אך איטיות ויקרות להפליא. השחיתות, השמרנות והריקבון החברתי הם שהיו בעוכרי העיר.

נפוליאון בונפרטה, גאון צבאי, כבשה בשנת 1797 ללא קרב. כנציג הרפובליקה הצרפתית הוא שילב את וונציה ברפובליקה הטרנסאלפינית (כלומר המדינה מעבר לאלפים) שהקים, אך מאוחר יותר, כקיסר ובשל שיקולים אישיים בעקבות נישואיו למריה לואיזה, בתם של הקיסר האוסטרי פרנץ ואשתו מריה תרזה.הוא מְסָרָה לאוסטריה, שאיחדה אותה עם לומברדיה ובזה בא הקץ על עצמאותה של השלווה ביותר. הדוג'ה האחרון היה לודוביקו מָנין (Ludovico Manin) ששלט בשנים 1789-1797. הוא נעל שלטון של מאה ועשרים דוג'ים.

לוונציה ההולכת ושוקעת בים הייתה השפעה מלנכולית ומאגית על סופרים ומשוררים. השפעה שבאה לידי ביטוי ספרותי ביצירתו של תומס מאן 'מוות בונציה' (Der Tod in Venedig) משנת 1912 ובשירו של שארל אזנבור Que c'est triste Venise (כמה עצובה היא וונציה !). וונציה היא העיר בה מיקם שייקספיר את שיילוק (Shylock) במחזהו הנודע 'הסוחר מוונציה' בניגוד למקובל הסוחר אינו שיילוק היהודי, אלא אנטוניו (Antonio) שהיה עָרֵב בליטרת בשר מגופו, להלוואה בשיעור של שלושת אלפים דוקטים, שידידו באסניו (Bassanio) קיבל מהיהודי שיילוק. אין זה הדמות היחידה במחזות הגאון האנגלי הקשורה בוונציה. שמו המלא של המחזה אותלו הוא 'אותלו, המאורי מוונציה' (Othello, The Moor of Venice).

קשה לתאר את וונציה ללא אזכור קרנבל המסכות – חגיגות פרועות, שמתאפיינות בנשפי מסכות. עדות ראשונה אודות הקרנבל היא משנת 1094. לאחר הפסקה של יותר ממאתיים שנה הוא חזר בשנות השבעים של המאה העשרים. שיקולים תיירותיים ומסחריים היו ביסוד חידוש מסורת הקרנבל. וונציה, במקורותינו ויניציאה, תופסת מקום מכובד בדברי ימי עמנו. בה הוקם בית הדפוס שונצינו מוצא המשפחה הוא דווקא בגרמניה, אך כמה מבניה התיישבו בעיר הלומברדית סונצינו (Soncino), שאינה רחוקה מוונציה, ושם הקימו את בית הדפוס הראשון בעולם שהדפיס את התנ"ך היהודי בשנת 1488. הראשון בעולם שהדפיס את הגמרא בצורה המוכרת לנו. דפוס שונצינו הדפיס את מסכת 'ברכות עם' כשמסביב לטקסט פירוש רש"י ותוספות, והוא שקבע את צורת עמוד הגמרא כפי שאנו מכירים אותו. במהדורות הבאות לא העזו לשנות את העימוד ואת הגופנים.

וונציה תרמה לעולם את המילה גטו. למושג יש מספר הסברים. רוב החוקרים סבורים שהרובע הראשון באירופה שבתחומו בלבד התאפשר ליהודים לשבת ולפתח את חייהם הקהילתיים נקרא ע"ש בית היציקה (בוונציאנית ghetto ) שהיה במרכזו. לפי גרסא אחרת מקור המילה הוא בצורה borghetto עיר קטנה. נציין שבגרמנית נקרא הגטו Judengassse מילולית 'משעול היהודים'. בצפון אפריקה נקרא הגטו מלאח (בערבית ملاح ), ומכאן שם המשפחה הנפוץ מליח או אלמליח או מלאך. זאת בשל המצאות הרובע היהודי הראשון בפס מרוקו באזור כריית המלח או עיבודו.

בשנת 1516 נוסד הגטו החדש, Ghetto nuovo. בקבוצת האיים מצפון לכנסיית מרקו המכונָה Cannaregio . בשנת 1541 התווסף הגטו שנקרא משום מה הישן Ghetto Vecchio ,ומאוחר יותר בשנת 1633 הגטו החדש ביותר, Ghetto Novissimo ששימש כמעונם של משפחות עשירות יוצאות ספרד והמזרח. תאודור הרצל קרא לאחד ממאמריו בשם הגטו החדש.הרצל אגב ידע היטב את ההיסטוריה של איטליה ושלט באיטלקית. גם ז'בוטינסקי שלט היטב בשפה זאת וכינויו הספרתי היה altalenal 'נדנדה' באיטלקית ............ מדרום למרכז העיר נמצאת רצועה של שמונה איים המכונים ע"ש היהודים Giudecca. כיום הם מהווים פרבר תעשייתי של העיר. אין אנו יודעים את הזיקה שבין השם ובין היהודים. אזור הגטו היה המקום היחיד שבו הותר ליהודים להתגורר בעיר במשך 250 שנה.

בשנת 1797, עם כיבוש העיר על ידי המצביא הצרפתי בונפרטה (לעתיד הקיסר נפוליאון), הותר ליהודים להתגורר בכל איי העיר.

דניאלה מנין (Daniele Manin), בנו של אחד מיהודי וונציה שהתנצר, הפך לגיבור הלאומי של ונציה. דניאלה מנין זה היה בין המהפכנים אין הוא המהפכן היחידי ממוצא יהודי באותה תקופה ממש פעל גם קארל מרקס שעמדו בראש ההתקוממויות כנגד האוסטרים. שמו המקורי היה דניאל מֶדִינָה אך הוא שינה אותו בעקבות שמו של הדוג'ה האחרון לודוביקו מנין שאחיו היה סנדקו בעת טבילתו, כדי להדגיש את מחויבותו לאידיאל וונציה העצמאית. אמנם מנין הצליח להקים בוונציה משטר עצמאי (מעול האוסטרים) אך משטר זה לא האריך ימים.(ראה מאמר בנושא איחוד איטליה במדור מחוץ לתחום) לוונציה, בהיותה עצמאית, הייתה שגרירות ברומא, המונח שגריר ambassador אגב הוא וונציאני ששכנה בארמון שנקרא כמובן ארמון וונציה (Palazzo Venezia) ומכאן שם הכיכר Piazza Venezia . כאשר איבדה וונציה את עצמאותה והפכה עם לומברדיה אזור השפעה של אוסטריה, השתלטה אוסטריה על המבנה והפכה אותו לשגרירותה ברומא.

לאחר 1917 הפקיעה איטליה המאוחדת את הבניין ובניטו מוסוליני ,בסימליות,הפך את אחד האולמות המכונה 'חדר מפת העולם' (Sala de Mappamundo) למשרדו. מן המרפסת הצופה אל כיכר וונציה נשא הרודן האיטלקי, שכונה il duce (המנהיג), את נאומיו חוצבי הלהבות.

סמלה הראשון מאז ייסודה בשנת 1833 של החברה (המחזיקה - יחד עם לאומי - במניות חברת הביטוח מגדל) היה עיט דו-ראשי. זה היה סמל בית האבסבורג האוסטרי ששלט בטריאסטה מקום ייסוד החברה. בשנת 1848 בעת אביב העמים, ולאחר הקמת הרפובליקה הוונציאנית קצרת הימים בראשותו של דניאל מנין, החליטה החברה להראות את מחויבותה לאיטליה, ואימצה את האריה המכונף סמל וונציה. בבנין ג'נראלי בירושלים ניתן לראות אריות אלו גם כיום. (ראו לעיל)

סכנות רבות וקשות אורבות לונציה. בנוסף לאפקט התחממות כדור הארץ הגורם לעליית מפלס הים, מפעלי התעשייה הכבדה בפרבר הסמוך מסטרה, המזהמים בכימיקלים חומציים את מי הים, "תורמים" את חלקם לערעור הכלונסאות והיסודות עליהן יושבת נסיכת האדריאטי.

לאחר הגאות הקטלנית שאיימה להטביע את העיר בשנת 1966, ובמטרה לעצור את התהליך ההרסני, החל האיחוד האירופי בשנת 2003 בשיתוף פעולה עם מיטב החוקרים באיטליה, בתכנון מיזם ענקי הנושא את השם MoSE, שאמור להתבצע ע"י חברת פיאט.

שמו המלא של המיזם הוא Modulo Sperimentale Elettromeccanico מערכת אלקטרו-מכנית מתנייעת ניסיונית, וכמובן המילה Mose היא באיטלקית משה, עם המשמעות האקטואלית "כי מן המים משיתיהו" שמות א,10. עלות המיזם כ-4 מיליארד אירו, הוא כולל הקמת סכרים וחיזוק יסודותיה של העיר, ובנייתו אמורה להסתיים בשנת 2012 . המיזם מעורר בקורת הן ביחס למחירו והן ביחס לתועלתו. הגאות ביום 1.12.2008 העמידה שוב את וונציה בסכנה, והמחיש את הצורך הדחוף בפתרון.

הערות שוליים[]

  1. המאמ ר פורסם ב"אתר ההדרכה של בנק לאומי" ומובא כאן ברשותו של המחבר
  2. Laguna - תיבה וונציאנית שפירושה 'אגם' , השווה באנגלית lake. מקור המילה הוא lacuna - האגן או החור אליו נקווים המים, ומכאן במשמעות מטאפורית - חֶסֶר בהשכלה
  3. בלטינית Mare Hadriaticum ע"ש העיר האיטלקית אדריה השוכנת לחופו
  4. היא וונצואלה. הגיאוגרף יליד פירנצה, אמריגו וספוצ'י (Amerigo Vespucci) הוא שהעניק לארץ בדרום אמריקה את הכינוי ונצואלה, בשל צורת המגורים על כלונסאות ליד הנהרות בארץ זאת. נזכיר שהשם 'אמריקה' (America) הוא הצורה הלטינית של שמו הפרטי של אותו גיאוגרף איטלקי אמריגו ! העיר השניה, גם היא באיטליה, שמשמה נגזר שם של מדינה – רומא, שהעניקה את השם של האימפריה שהיא הקימה לאחד ממרכיביה - רומניה .
  5. אין לערבו עם בעל השם הזהה מרינו סנוטו הזקן – מדינאי וגאוגרף, גם הוא מוונציה שחי בשנים 1260-1338 .
  6. doge בוונציאנית נגזרה מן התיבה הלטינית dux, מקור המילה העברית דוכס. זאת מן הפועל הלטיני ducere להנהיג.
    מאותו שורש בשפה הפלורנטינית שהפכה לאיטלקית נוצרה ההגדרה duce - כינויו של מוסוליני,
  7. הריבית המינימאלית לשנה בתקופת הרנסנס הייתה 12%, ולעיתים היא תפחה ל-45%. אגב, הבנק הראשון, במשמעות המודרנית של המילה, הוקם בשנת 1407 בגנואה, יריבתה של ונציה.
  8. אין להתפלא על התופעה, גם המטבע של פירנצה, הפך בשעתו לזה של הולנד-פלורין, לפני הנהגת האירו.
  9. האסוסיאציה שבין הסמל הזה והסחר הבינלאומי יצרה כנראה את דמות הגמל המעופף, הסמל של יריד המזרח - חברה שהיו"ר הראשון שלה היה א. ז. הופיין, המנכ"ל השני של בנק לאומי לישראל (אז בנק אנגלו-פלשתינה). הגמל המסמל את המזרח החליף את האריה.
  10. בניגוד למסעי הצלב הראשונים, רוב משתתפי מסע הצלב הרביעי באו משולי החברה וחלק לא קטן היו פושעים ועבריינים משולי החברה, שהובטחה להם מחילה תמורת גאולת ירושלים מן הכופרים המוסלמים.
  11. אוריינטציה – לכיוון מזרח. מקור הביטוי מהמילה הלטינית oriens,orientis – מזרח. המפות באותה תקופה - שורטטו כשהמזרח נמצא למעלה, ולא הצפון. ולכן, בערבית דרום נקרא ימן (ימין בעברית), וזה גם מקור שמה של תימן בערבית.צפון באותה שפה נגזר משמאל !.
Advertisement