זאב מושינסקי

אפשר להוסיף דברים לזכרו למטה בהערות - נא לציין שם

• ראו כאן:תמונות שצילם יוני שרון עם זאב מושינסקי - יוני כתב:"אם תירצה לשמוע הסבר לאיזושהי תמונה, שאל אותי ואסביר. יש סיפור כמעט מאחורי כל תמונה... אתה רשאי לשתף כאוות נפשך את התמונות.

יוני"

זאב מושינסקי - רכז הקרקעות - צולם ברשותו

זאב מושינסקי בן יעקב שאול ז"ל ואימו תבדל"א, רכז הקרקעות של קדומים והמומחה לאיתור הבעלות על הקרקעות. הוא היה מרותק למיטתו, עקב מחלה, עם זאת ניהל התכתבויות, בעזרת אביזרים מיוחדים, עם רשויות השלטון בנושא אדמות קדומים בכלל ולאחרונה על אודות מטע הזיתים של לסנס ליד "שבות עמי". בין השאר הוא ניהל התכתבות עניפה עם דורית בניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, עם המינהל האזרחי ועוד. כן, נתן עדות בבית המשפט מתי שהיה צורך בכך.

פליאה אלבך שהייתה מומחית לקרקעות ראתה בו בר-סמכא ונהגה להחליף עימו חוות דעת. את חיבורה בנושא הקרקעות בשומרון, שלא נועד להפצה, המציאה בין השאר, רק לזאב מושיסקי.

מושינסקי נהג לשהות בחול-המועד בבית אחותו בקיבוץ גינוסר. מפאת מחלה, הוא אושפז בבית חולים פוריה ונפטר בכ"א ניסן תשע"ג, בן 66 שנה היה במותו, השאיר בנים ונכדים.

יהי זכרו ברוך !

תמונות משפחתיות

זאב מדבר עם נכדיו, הבנים של בילהה, באמצעות הסקייפ - כמובן שהתרגש מאוד

ביקור ראשון בבית האחות פנינה ביישוב נעלה

בכותל המערבי

ועשו כולם עם חסידי קרלין וזאב מושינסקי ז"ל

ועשו כולם עם חסידי קרלין וזאב מושינסקי ז"ל

זאב מושינסקי עם חסידי קרלין

זאב מושינסקי עם חסידי קרלין

צילם חברו, יוני שרון מאלקנה

הספד לזאב

לזכרו של זאב מושינסקי - בועז וינרב

לזכרו של זאב מושינסקי - בועז וינרב

בס"ד

מסופר על בר חמא שראה עיוור אחד שעוסק בתורה. נתן לו העיוור שלום, והשיב לו בר חמא: "שלום עליך בן חורין’’. אמר לו העיוור, וכי בן עבדים אני שאתה קורא לי בן חורין. אמר לו, בן חורין אתה מן הגיהינום, שתלך ישר לגן עדן, כיון שסבלת ייסורים בעולם הזה, שהיית עיוור.

לפיכך זאב, אתה מזומן ישר לגן עדן. מי כמוך סבל ייסורים בעולם הזה. ההיכרות בינינו בת למעלה מ16 שנה. התחבּרנו והתחברנו ממש מיד. צברנו יחד קילומטראז' ארוך מאוד. אין מקום שלא הגענו לטייל בו יחד, לטיולים או לסידוריך האישיים. עברנו יחד חוויות שמחות ונעימות, וגם רגעי עצב גדולים טעוני רגשות. אני הייתי האיש שלך למשימות מיוחדות, סיירת מטכ"ל האישית שלך.

תמיד קראתי לזכות לעזור לך "הכרטיס שלי לעולם הבא". כמו במצוות הקהל, באים הגברים, הנשים והטף, אומר רש"י במקום שאת הטף מביאים בשביל לתת שכר למביאיהם. ראיתי בזה זכות להיות לך לעזר, והייתי ועודני גאה להיות חברך הקרוב ואיש סודך. אני מבקש סליחה אם בשנים האחרונות הייתי פחות זמין לסייע לך בגלל עיסוקיי וטרדות היום-יום.

אבל מעבר לשכר בעולם הבא, קיבלתי ממך שכר רב בעולם הזה, למדתי מהשהות במחיצתך המון. מעבר לחזות הקשוחה שלך כלפי חוץ, למדתי להכיר את הרגישות שלך לזולת. לא היה צריך הרבה בשביל לגרום לך להזיל דמעות. אם סיפרתי לך על בעיה או קושי שניצב בפני או בפני היקרים לי, הייתי יכול לקבל ממך פקס גם שבועות רבים אחרי, עם קטע מעיתון או סיפור דומה שמישהו אחר עבר, ואיך הוא התמודד עם העניין. ולא הרפית ממני גם אחרי זמן, בשאלות אם זה הסתדר ומה עשיתי בנידון, כי היה אכפת לך, לא היית שקוע בצרות שלך, למדתי ממך לא תמיד לשים את עצמי במקום הראשון, אלא להיות רגיש לאחר. תמיד ביקשת שאחרי שאני מחזיר אותך הביתה, כשאני מגיע לבֶּיתי, שאתקשר כדי שתהיה רגוע שהגעתי והכל בסדר.

למדתי ממך מהי נתינה לאחר. כמה פעמים נקראתי לדגל למשימות שלך. "תגיע" היית פוקד בטון רציני בטלפון, לא מוכן לגלות לי מה העניין, כאילו זה מבצע חשאי של המוסד, ואני בראש החוליה. כשהגעתי הסתבר לי שעלי ללכת לקנות צעצועים, או מתנות, או מוצרים למישהו מהיקרים לך, ולהגיע בהפתעה לדלת ביתו ולמסור לו שזה מזאב. כמו במבצע צבאי הייתי גם צריך לעדכן על הביצוע. ולא הרפית ולא נרגעת, עד שהיית מקבל את האישור ש"בוצע", ורק אז היית מרשה לעצמך להירגע וליהנות מהרגע. אני הכרתי אותך, את מבטך וקולך, וידעתי שאחרי הביצוע, אתה ב"מוד" של נחת. כל כך אהבת הפתעות, לנחות על מישהו בהפתעה, לראות את פניו ברגע של הפתעה, זו אחת ההנאות האהובות עליך כל כך.

למדתי ממך מהו כיבוד הורים. כמה פעמים היית גורר את שנינו בקשיים ובכאבים פיזיים לבקר את אביך ז"ל או את אמך שתבדל לחיים ארוכים, אפילו שהכסא לא נכנס במעלית, או כל קושי אחר, רק כדי לשמח אותם. כמה חשבת על מתנה שימושית, מקל, לאמא שלך. זה אתה זאב, כאילו הצרות שלך אחרונות בתור – חשבת קודם על האחרים.

למדתי ממך מהי דבקות במטרה, לא היה משהו שעצר אותך – אם רצית בו. נלחמת בכל עוולה או אי צדק, במיוחד אם זה על ידי משרד ממשלתי, שופט או כל ישות ממסדית אחרת, היית מסוגל להציק לו בפקסים, או במכתבים חוזרים ונשנים, ואוי לו אם לא היה עונה מהר או כיאות. בהתחלה, הייתי משכנע אותך להרפות מזה, להחליק, אבל עם השנים הבנתי שהנכון עבורך הוא בדיוק ההיפך, זה הכיף שלך וזה מה שנותן לך את הדרייב להמשיך ולחיות למרות כל הקשיים, אתה לא תעזוב עד שתנצח באחרונת מלחמותיך. בכוונה הייתי מתערב איתך שאתה הולך להפסיד, רק כי אז היית נחוש עוד יותר להוכיח לי שאתה תנצח. ההתערבויות היו בדרך כלל על ארוחות בשריות, כי ככה שנינו הרגשנו שניצחנו בהתערבות, גם אם למעשה הפסדנו, אבל אני לא זוכר שאי פעם ניצחתי אותך בהתערבות. רק כי היה לך כיף להוכיח שאתה צודק, הייתי מתערב איתך על כל דבר. היה ברור לי שאני אפסיד. ולך היה חיוך כזה כי היה ברור לך שאתה תנצח, היה לך זיכרון פנומנאלי.

זאב, אני יכול לעמוד פה ולספר עליך דברים עוד שעות, בגלל הזמן הרב שצברנו יחד. אוהב אותך מאוד.

כעת הגיע זמן המנוחה מהייסורים שחסרה לך כל כך בעולם הזה, תהיה נא מליץ יושר על כולנו בעולם האמת. יוני.

דברי פרידה שנאמרו ליד בית הכנסת משכן מאיר

עם יוני בסיורים

• במסעדת סמי בירושלים, בדרך לסליחות בכותל תש"ע - עם צלעות כבש מובחרות
• בביקור בחוות גלעד עם איתי זר
• בתור לטיפול רפואי בחיפה - לצערנו לא עלה בהצלחה - אבל הזדמנות לפגוש את אחותו קטי ובעלה שבאו לפגוש אותו במיוחד
• אמירת סליחות, השנה, בקבר רחל

1/4

תודה ליוני, אשר הואיל להעמיד את הצילומים לרשות הציבור

זאב מושינסקי זכרונו לברכה

זאב ונכד

• המקור - בלוג תפוז - לא ברור מי כתב רשימה זאת, מכל מקום, כנראה אין לה קשר למחבר המופיע בקישור - מי שיש לו מידע בנידון - יוסיף זאת בהערה מטה - העורך

הבוקר לפני השעה שש קיבלתי את שיחת הטלפון שבה הודיע לי המטפל הסעודי של זאב כי הוא הלך לעולמו. זאב הוא אחיה של פנינה אישתי. הוא היה חולה מאוד ולאחרונה היה כבר משותק עד לצווארו.ב משך שלושים שנים כנגד כל התחזיות של הרופאים הוא חי עם המחלה הנוראה טרשת נפוצה, מחלה המנתקת את המוח מאברי הגוף.

זה התחיל עם נימול קל בלתי מורגש ולאט לאט מתעוררים בבוקר והגפיים התחתונות לא מגיבות, לאחר כמה ימים יש רגיעה וההתקף הבא כבר משתק רגל ואחר רגל שניה וכך עם השנים השיתוק משתלט על כל הגוף. למרות מצבו במשך תקופה ארוכה מאוד המשיך לעבוד עד שבשנים האחרונות גופו כבר לא נענה לרצונו והוא התכנס בביתו עם עובדים סעודיים שהיו צריכים לעשות הכל עבורו.

• לחיות בקופסא- לזאב היה זיכרון פנומנלי. בעבודתו היה רכז הקרקעות של היישוב קדומים. הוא ראה בעבודתו את ייעודו בחיים,
• גאולת אדמות הארץ - כל שטח שהצליח לרכוש מהפלסטינים היה עבורו עוד ניצחון קטן ולזאב היו הרבה ניצחונות. ישראלים מהשמאל בוודאי יתייחסו אל זכרו כאל עוד מתנחל הגוזל את אדמות הפלסטינים אך אנשי ההתיישבות הציונית ראו בו גואל אדמות מכובד וראוי.

במשך שנים שהכרתי אותו אף פעם לא דיבר על פוליטיקה, הוא בכלל לא היה אדם פוליטי, לא סימן עצמו במקום מסויים במפה הפוליטית, הוא ראה עצמו פשוט איש ארץ ישראל. האחרים אולי יגדירו אותו כך או כך.

היום בהיותו בן שישים ושש בשעה חמש אחה"צ קברנו אותו בבית הקברות בקדומים שהוא עצמו טיפל בעבר ודאג שקרקע זו תרכש לייעודה זה.

בזמנים אחרים, בתקופה אחרת היו מציינים רחובות וכיכרות על שמו. אבל אני מניח שבישראל 2013 ראש ממשלה או שר אפילו לא חשבו לרגע לבוא ולכבדו בדרכו האחרונה. כפי שאמרתי, אלו זמנים אחרים. מושגים כמו גאולת הארץ, גאולת קרקע אלו מושגי עבר והיסטוריה רחוקה.

היום האנשים האלה כמעט מחוץ לחוק, הם "מתנחלים", הם "המחסום לשלום", הם המשוגעים על פסגות ההרים, - הם פאסה. יתכן וכנראה שרק בעתיד נדע מי צודק, "המשוגעים האלה" או אזרחי מדינת ישראל "החדשים".

אסיים רק בכמה מילים לגבי תושבי קדומים ובעיקר לבועז וינרב, - אין אנשים כמוכם. כל היחס שלכם אליו בשנות חייו האחרונות כאשר היה כבר משותק ברוב גופו, העזרה השזיפית של בועז בימים ובלילות, פשוט אין דברים כאלה. צריך לחיות בקדומים כדי להבין מהי חברות, מהי הקרבה ורעות. בכלל, מהי שכנות. יהי זכרו ברוך

אגב, במשנה במסכת גיטין יש התייחסות לפדיון קרקעות ורכישת אדמות ארץ ישראל. מעבר לאמירה הידועה יותר של פיקוח נפש דוחה שבת חכמינו דנו בנושא רכישת הקרקעות בשבת וקבעו שזו מצווה לבצע בכתב ובישיבת משא ומתן בשבת עם נוכרים כדי לחתום על הסכם לרכישת קרקעות. מצוות רכישת הקרקעות היתה בעיניהם כה חשובה עד שפסקו שהיא גם דוחה שבת.

(פוסט זה נכתב על ידי שמואל אייל, נעלה)

מפגשים

"שלושה מפגשים"
פנה אלי אחד מתושבי קדומים, צדיק שאיני זוכר את שמו, ובקש ממני כי בימי ששי אסיע את זאב לחווה טיפולית לרכיבה בתל-יצחק. היה צורך בגישה מיוחדת כדי להושיב את זאב באוטו ולהוציאו - לי לא היה גישה לכך. והנה כאשר הגיע זאב לתל יצחק, אמר לי לא תהיה לך בעיה - כהרף עין יצאו עלמות החן לקראתו: תחילה - נשיקות, בהמשך - ליטופים ובנועם הוציאו אותו מהרכב והובילו אותו ל"רמפה" של הרכיבה.
הסתיים הסיבוב ושוב באים לקראתו עובדי החווה, מביאים לו שתיה וכיבוד וחזרה מוליכים אותו לאוטו.
איזה חיבה ואיזה הערצה - וכך חזר על עצמו הטקס כל יום ששי. נדמה לי כי אהבה זו גרמה לו נחת ובריאות יותר מהרכיבה !!! - תודה לצוות הנפלא בתל-יצחק
שבת אחרי הצהרים בקדומים - טיילתי בישוב והנה נזכרתי כי זאב נמצא לבד בבית. הלכתי לראות מה שלומו. והנה ראיתי את הרב אפרתי מגיע מגבעת שלם, הסתבר כי הוא הולך ללמוד תלמוד עם זאב מושינסקי. הצטרפתי אליהם. וכך מיידי שבת ירד הרב מהגבעה, ובנועם הליכות, בסבלנות רבה לימד את זאב, נדמה לי מסכת ברכות - תודה גם לרב אפרתי.
המשכתי לבקר אותו, והנה באים לביתו מיידי שבת שבת, חברות מהישוב עם מטעמים וחברים עם "רכילות" ישובית - עשו לו חברה. עד כמה שיכולתי באתי, אולי פחות מדי ויסלח לי זאב על כך
תולדות קדומים הוא נושא שהעסיק אותי לפני שנה. הייתי בלהט היצירה, הצלחתי להפיק כעשרים סירטונים על תולדות הישוב. נזכרתי בזאב והגעתי למסקנה שלא אוכל לסיים את הסדרה ללא צילומים ממנו. פניתי אליו והוא בשמחה סיפר לי על מפת קדומים משנת 1942 (ראו למטה) שהיא למעשה הבסיס לכל רישום המקרקעין באזור.
בהמשך גם הציג לי את השגותיו על הצו שניתן למיכאל לסנס לפנות את מטע הזיתים. הוא כתב על כך מסמכחים ואף מסר עדות בבית המשפט. המפה משנת 1942 היה אחד המימצאים. הוא הצטער לשמוע כי דעתו לא התקבלה והמטע של לסנס נעקר
יהי זכרו ברוך	דני

תמונות מהחווה הטיפולית במבואות ירושלים

הערת חברו, יוני שרון: איני זוכר את שמה של המטפלת של זאב שנראית בתמונה נסענו לשם ללא ידיעתה מראש היא לא ראתה את זאב שנים רבות לפני כן שניהם התרגשו מאוד להיפגש שוב אחרי שנים בתמונה אחרת זאב בוחן את הסוסים, אהב מאוד סוסים. בתמונה ליד הרכב הלבן, קיבלנו דו"ח מעיריית ירושלים, זאב החליף עם העירייה מספר מכתבים עד שהם התייאשו וויתרו על הדו"ח.

הקש על התמונה בטור ימין וראה אותה במלואה

"רשם הקרקעות"

ביתו של "רשם הקרקעות"

ברשות זאב מושינסקי, רכז נושאי הקרקעות בקדומים נמצאת מפת רישומי הקרקעות משנת 1942. המפה נרכשה מהמינהל האזרחי מבית אל. היא משמשת למעשה כבסיס לדיונים על הבעלות של הקרקעות באזור. לדוגמא, המשפט המתנהל עכשיו בבית המשפט העליון בעניין האדמה המעובדת על-ידי מיכאל לסנס בשטח המכונה Vad Barus, מערבית למצפה ישי ליד המקום המכונה ביר שייח עלי. הבעיה העיקרית של המפה היא שאין בה התחומים של החלקות. עקב העדר צילומי אויר ואי עריכת מדידות לא נקבעו תחומי החלקות. מפות אלו משמשות עד היום (2010) את המימשל האזרחי בבוא לבדוק טענות על בעלות קרקע באזור. חלק ניכר מן האדמות מוגדרות בתור "Mafruz i.e., divided"

מפת קדומים משנת 1942

"משרד" רכז הקרקעות

על שכונת שבות עמי

מבט על הגבעה עליה המאחז - משמאל לכביש כפר סבא-שכם

שבות עמי הוא שמו של מאחז אשר הוקם בבית נטוש ליד קדומים. היה זה ביתו של קצין ירדני בכיר, שנמלט מהמקום במלחמת ששת הימים. לפי החוק ביהודה ושומרון, היות שהקצין הירדני לא היה בביתו הוא הוכרז בנפקד, והמדינה הפכה לאפוטרופסית על רכושו. על הבית הוצבו דגלי ישראל והוא כונה זמן מה בתור "בית הדגלים".

בזמנו היה הצעה כי הבית ישמש מרפאה שבה יטפלו רופאים מההתנחלויות בתושבי המקום. על כך מספר איש קדומים לשעבר בספרו : לשומרון היו עיניים כחולות.

הבית שוכן בתוך חורשת אורנים. אורנים מהסוג שנטעו בכניסה למחנה הצבאי בקדום. יוזמי ההתיישבות במקום הציגו זאת כהוכחה לבעלות הקצין הירדני על המקום בניגוד לדעת תושת קדום שטענה לבעלות.

נכון ל-1 בינואר 2008 פונה המאחז 14 פעמים אך הנוכחות בו היא רצופה. במאחז נחנך בית כנסת לזכרו של עידו זולדן שנרצח בדרכו לקדומים.

זאב מושינסקי רכז הקרקעות של המועצה המקומית קדומים מסר את הפרטים הבאים על החזקה בבניין:

עובדות על אדמת מאחז שבות עמי

ולעדות המסמכים הבאים: