Edit Page
ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
{{#display_map: 25.698611, 39.2925 |
{{#display_map: 25.698611, 39.2925 |
||
|centre=25.698611, 39.2925 |
|centre=25.698611, 39.2925 |
||
| − | |zoom= |
+ | |zoom=7 |
|width=300 |
|width=300 |
||
|height=300 |
|height=300 |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
|} |
|} |
||
| − | '''ח'ייבר''' או '''ח'יבר''') הוא שמו של נווה מדבר אשר נמצא כ-150 ק"מ מצפון לאל-מדינה אשר בערב הסעודית. במקום ישבו שבטים יהודיים במהלך שנים רבות, ככל הנראה עוד מתקופת המקרא, עד עליית האסלאם וכיבוש המקום על ידי מוחמד וצבאו בשנת 628 במסגרת [ |
+ | '''ח'ייבר''' או '''ח'יבר''') הוא שמו של נווה מדבר אשר נמצא כ-150 ק"מ מצפון לאל-מדינה אשר בערב הסעודית. במקום ישבו שבטים יהודיים במהלך שנים רבות, ככל הנראה עוד מתקופת המקרא, עד עליית האסלאם וכיבוש המקום על ידי מוחמד וצבאו בשנת 628 במסגרת [[קרב ח'ייבר]]. בעקבות זאת נהרגו חלק מהתושבים, והשאר גורשו מחצי האי ערב. |
במשך מאות שנים היה נווה המדבר מקום מנוחה לשיירות אשר חצו את המדבר. במקום התפתחה התיישבות סביב סדרה של סכרים עתיקים שנבנו כדי לאצור את מי הגשמים. עציתמר צמחו במקום, שהפך למרכז גידול ושיווק תמרים. |
במשך מאות שנים היה נווה המדבר מקום מנוחה לשיירות אשר חצו את המדבר. במקום התפתחה התיישבות סביב סדרה של סכרים עתיקים שנבנו כדי לאצור את מי הגשמים. עציתמר צמחו במקום, שהפך למרכז גידול ושיווק תמרים. |
||
| − | |||
| − | אריאל דוד כתב ביום 8 במרץ בעיתון הארץ [http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/.premium-1.2886950 כתובות עתיקות מלמדות על הממלכה היהודית שהתקיימה בחצי האי ערב] - לא הרבה ידוע על ממלכת חימייר, ששכנה בתימן של היום, ושמנהיגיה ככל הנראה התגיירו. אולם בשנים האחרונות מתגלה ההיסטוריה העשירה של האזור. בין השאר כתב:{{ש}} |
||
| − | מבדיקה מחודשת שנערכה בשנים האחרונות בכתביהם של היסטוריונים מוסלמים ונוצרים וממצאים כמו הכתובת בסעודיה, עולה תמונה הרבה יותר מפורטת שמאפשרת לחוקרים לגלות מחדש את ההיסטוריה העשירה והמורכבת של האזור לפני עליית האיסלאם. אחד הגורמים החשובים ביותר בחצי האי ערב באותה תקופה, שלעתים קרובות נשכח, היה ממלכת חִימְיָר. ממלכה זו הוקמה בסביבות המאה השניה לספירה ועד למאה הרביעית הפכה למעצמה אזורית. מרכזה היה בתימן של היום והיא כבשה את המדינות השכנות, כולל ממלכת שבא. |
||
| − | |||
| − | כריסטיאן רובן, אפיגרף והיסטוריון צרפתי שמנהל את המשלחת בביר חימא, כותב במאמר שפרסם לאחרונה תחת הכותרת "איזה סוג של יהדות היה בערב?", כי רוב החוקרים מסכימים שבסביבות 380 לספירה התגיירה האליטה של ממלכת חימייר. שליטי חימייר אולי ראו ביהדות כוח מאחד פוטנציאלי לאימפריה החדשה שלהם, שהיו בה תרבויות רבות ושונות, וזהות מאחדת נגד חדירת הנוצרים הביזנטיים והאתיופים מצד אחד והאימפריה הפרסית הזורואסטרית מצד שני. |
||
| − | |||
| − | לא ברור כמה אזרחים מן השורה התגיירו, אך בבירה זאפאר (דרומית לצנעא) נעלמו כמעט כל האזכורים לאלים פאגאניים מהכתובות המלכותיות ומהטקסטים על הבניינים הציבוריים, והוחלפו בכתבים על אל אחד. האל הזה, בשפת בני שבא המקומית (ובמקרים נדירים גם בעברית) מכונה "רחמנן", "אלוהי השמים והארץ", אלוהי ישראל", ו"אלוהי היהודים". התפילות מבקשות את ברכתו ל"עם ישראל" ומסתיימות לעתים קרובות ב"שלום" ו"אמן". ב–150 השנים שלאחר מכן הרחיבה הממלכה החימיירית את השפעתה אל מרכז חצי האי ערב והגיעה למפרץ הפרסי ולאזור חיג'אז, כפי שמעידות כתובות מלכותיות של מלכיה שהתגלו לא רק בביר חימא אלא גם קרוב לבירת סעודיה ריאד. |
||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||