(הערך הועתק מויקי-ישיבה)
- ערך זה עוסק בחג הפסח. אם התכוונתם לקרבן פסח, עיינו בערך קרבן פסח.
פסח הוא חג הנחגג בעם ישראל במשך שבעה ימים מט"ו עד כ"א בניסן. יומו הראשון ויומו האחרון הינם [ימים טובים ובניהם ימי חול המועד. בחג הפסח אסור לאכול חמץ ואסור אף שימצא חמץ אצל יהודי. קרבן פסח קרב כאשר בית המקדש קיים בי"ד בניסן ע"י חבורות חבורות של כל ישראל, כל חבורה נמנית על פסח משלה, ונאכל ע"י החבורות בירושלים בליל ט"ו בניסן - ליל הסדר.
בט"ו בניסן יצא עם ישראל ממצרים. יציאת מצרים, בה התבסס מעמדם של בני ישראל כעם, היא יסוד גדול באמונה ובבחירת עם ישראל לעם סגולה. לאחר היציאה מעבדות לחרות עמד עם ישראל לפני הר סיני וקיבל את התורה.
ע"פ המסורת, בכ"א בניסן - שביעי של פסח, ארעה קריעת ים סוף.
שמות החג[]
ארבעה שמות נתייחדו לחג זה: א. חג האביב; ב. חג החירות; ג. חג המצות; ד. חג הפסח.
חג האביב - על שהוא חל בעונת האביב, עונת הלבלוב והפריחה. בעונה זו מבשילים יבולי השדה ומתאפשרת הבאת העומר.
חג החירות - שכן בחג זה יצא עם ישראל מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
חג המצות - על שום איסור אכילת חמץ במשך כל שבעת ימי החג וחיוב אכילת מצה בלילו הראשון.
חג הפסח - על שם קרבן הפסח, שהקריבה כל משפחה בישראל ב-י"ד בניסן. הוא נקרא על שם הנס שאירע, בעת שהקב"ה היכה את כל בכורי מצרים - "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור"; ואילו על בתי ישראל פסח הקב"ה.
ליל הסדר[]
הלילה הראשון של פסח נקרא: ליל הסדר. בחוץ לארץ עורכים סדר גם בלילה השני.
חול המועד[]
חמשת הימים מט"ז ועד כ' בניסן, הם ימי חול המועד. מצוה לשמוח בימי חול המועד ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד.
חז"ל הדגישו את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד, והזהירו שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד יותר ממה שמותר על פי ההלכה. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים.
בחוץ לארץ יש רק ארבעה ימי חול המועד מי"ז ועד כ' בניסן.
שביעי של פסח[]
היום השביעי של פסח, כ"א בניסן, הוא יום טוב.
בהדלקת הנרות ובקידוש בליל שביעי של פסח אין מברכים "שהחיינו", כי יום זה הוא המשכו של חג הפסח וכבר ברכו "שהחיינו" בתחילת החג.
בכ"א בניסן ארע נס קריעת ים סוף, ולכן קוראים בשביעי של פסח בתורה את פרשת קריעת ים סוף ואת שירת הים.
התפילות[]
תפילת הטל[]
בט"ו בניסן אומרים את "תפילת הטל" בתפילת מוסף או לפניה. בחז"ל מובא, כי משיוצא רובו של חודש ניסן, אין עוד הגשמים סימן של ברכה - אלא להיפך. משום כך חדלים להזכיר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם". בארץ ישראל ובמקומות נוספים אומרים: "מוריד הטל".
בתפילת ערבית במוצאי יום א' של פסח משתנה נוסחה של ברכת השנים לנוסח של קיץ.
קריאת הלל[]
לאחר תפילת ערבית בליל ט"ו בניסן אומרים: "הלל שלם", וביומו אומרים שוב הלל שלם.
החל מט"ז בניסן (ובחוץ לארץ החל מי"ז בניסן) ועד סוף הפסח, משמיטים בעת אמירת ה"הלל" שני קטעים: "לא לנו..." ו"אהבתי כי ישמע...", כמו בראש חודש.
הלל במתכונת זו נקרא: "חצי הלל". בני עדות המזרח אינם מברכים על "חצי הלל".
קריאה בתורה[]
בכל אחד מימי חג הפסח קוראים קריאה שונה בתורה, שהמשותף בהם הוא ענייני חג הפסח: קרבן פסח, חמץ ומצה, עלייה לרגל ועוד.
מגילת שיר השירים[]
בשבת חול המועד פסח, יש נוהגים לקרוא בבית הכנסת את מגילת שיר השירים. במגילה זו מתוארת באמצעות משל, אהבת ה' לעמו ישראל. היציאה ממצרים שהיתה מלווה בניסים גדולים, מורה גם היא על אהבת ה' לעם ישראל. כמו כן, מובעים בה אהבת הנצח של עם ישראל לבורא עולם: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה; אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו".
אסרו חג[]
בחוץ לארץ כ"ב בניסן הוא יום טוב שני של גלויות וחלים עליו כל דיני יום טוב. בארץ ישראל יום זה נקרא: אסרו חג.
איסור חמץ[]
"איסור הקטניות" בפסח[]
מצאתי מאמר מקיף בנושא ב"מוסף השבת" של "מקור ראשון" מחג הפסח תשס"ט
תיקון טעות - רבי אשר מלונל ולא מליניל............ישוב צרפתי זה (Lunel) הוא מקור הירחינאים (תודה לקורא)
כידוע, האיסור מקובל רק על אחינו האשכנזים, ברם, גם חלק מאחינו הספרדים אימצו אותו
ליל סדר מתוך שמחה מבטיח התחברות חזקה לצד הלאומי[]
מאת: אברהם בלס - "שוחרי ירושלמי" נמשיך את הנושא שהתחלנו בדף קשר האחרון – הסתכלות שחייבים לאמץ אותה – הסתכלות ציבורית מקיפה. הרי כולנו מבינים שהבעיה אינה בפרטים. כל פרט יכול באופן עקרוני להישמר, אולם ברור לנו שאם נסמוך על כל אחד ואחד, הרי שהמצב לא יהיה טוב בלשון המעטה.
רעיון קצר בנושא זה שנוגע בחולו של מועד (שהרי דף הקשר הבא ישלח אי"ה ב"נ רק ביום חמישי הבא אסרו חג פסח). התלמוד הירושלמי (מועד קטן ב, ה) מספר על דייגי טבריה שקיבלו על עצמם לא לדוג בחולו של מועד. שואל הירושלמי מה פירוש. מהיכן יהיו דגים טריים לחג לתושבי טבריה. ועונה הירושלמי שלא קיבלו על עצמם לא לעבוד, אלא לעבוד שלא כדרכם כלומר לעבוד בקצב יותר אטי כמו דייג במכמורת וכד'. ממשיך לשאול הירושלמי והרי דייג בקצב אטי גם הוא מונע יבול גדול של דגים ונמצא שהם פוגעים בשמחת יום טוב. רב אמי קילל את דייגי טבריה על כך שאינם דגים בחול המועד במלוא הקצב. מותר להיות צדיקים ולא לעבוד, או לעבוד בקצב איטי אולם כל זה שלא מדובר על חשבון הציבור, לא בחול המועד.
וכמובן שאנו כבר חשים את חג הפסח. אמנם מרבית הסדרים יחסרו את ההמולה והמשפחתיות שמעניקים מלוא חופנים שמחה, אולם גם כך לא יתכן שחג הפסח שגם בו אומרים חג שמח, לא תהיה בו שמחה.
המשנה הידועה שהיא גם התשובה בנוסח ההגדה שלנו לבן החכם היא: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. פסח מסמל את הצד הלאומי ואנו צריכים להישאר יום שלם עם הטעם הלאומי. מעניין הדבר שאחד ההסברים של התלמוד הירושלמי למילה אפיקומן (ירושלמי פסחים י, ד) היא מיני זמר. ואז לא כל כך ברור מדוע לא ניתן לשיר אחרי אכילת קרבן פסח. התשובה היא שאנו דואגים לשיר לפני אכילת הפסח, כדי שניכנס לפסח – לצד הלאומי מתוך שמחה. חייבים להיכנס לליל הסדר מתוך שמחה, ורק כך חווים בצורה רצינית את הפסח – חג הלאומיות הישראלית.
מקורות: 1.תלמוד ירושלמי מועד קטן ב, ה - "קיבלו עליהן חרמי טיבריה ודשושי עכו יוגרוס ציפורין שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד ניחא גרוסי ציפורין דשושי עכו חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל צד הוא בחכה צד הוא במכמורת אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל רבי אמי מיקל לון שהן ממעטין בשמחת הרגל". 2. תלמוד ירושלמי פסחים י,- "מאי אפיקומן רבי סימון בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי: מיני זמר".
ראה גם[]
קישורים חיצוניים[]
- הרצאות שונות בענין משמעות חג הפסח, באתר הידברות.
- הרצאות שונות בענין הלכות חג הפסח וחודש ניסן, באתר הידברות.